פסקי דין על שלום בן לולו

3151/07 בש     26/06/2008




בש 3151/07 מדינת ישראל נ' שלום בן לולו




בעניין:
45



בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
בש 003151/07
בתיק עיקרי: פ
002197/02

בפני

:
כב' השופטת גלית ציגלר
תאריך:
26/06/2008





בעניין

:
מדינת ישראל




ע"י ב"כ עו"ד
בניטה

מבקש



נ
ג
ד



שלום בן לולו




ע"י ב"כ עו"ד
גבאי מנדלמן

משיב

החלטה

1.
בפני
בקשה להטיל על המשיב תנאי פיקוח בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), וזאת לאחר שהמשיב הורשע בביצוע מעשה מגונה בקטינה בת 15.5 שנים, בתה של מי שהיתה חברתו לחיים באותה תקופה ושבביתה התגורר.
כתב האישום מפרט גם מעשים מגונים שביצע המשיב כלפי בת קטינה נוספת, שהיתה כבת 13 שנים, והגם שמעשים אלו מהווים חלק ממסכת העובדות, המשיב לא הורשע בגינם.

על המשיב נגזר עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, והוא ריצה את מלוא העונש ללא חופשות או שחרור מוקדם.

2.
לאחר שחרורו מהכלא הוגשה בקשה זו, בה עתרה המבקשת להטיל על המשיב צו פיקוח ומעקב, וליתן לקצין הפיקוח סמכויות לפי סעיף 18(א) לחוק לתקופה של חמש שנים, תוך הסתמכות על שתי חוות דעת והערכת מסוכנות שנערכו ע"י הגב' יהודית אסולין ממב"ן, ושבהן אובחן המשיב כבעל מסוכנות בינונית.
3.
המשיב הגיש חוות דעת נגדית, ובה אבחון שנערך ע"י אלון מרגלית, שמסקנתו היתה כי מסוכנותו של המשיב היא נמוכה, ומשכך לטענת המשיב - אין להטיל עליו שום מגבלות מכל סוג שהוא.

4.
כשלב ביניים ומתוך הסכמה למרבית התנאים (למעט ענין אחד), ועל מנת לאפשר לצדדים להערך עם כל החומר הרלוונטי, לרבות הגשת ועדכון חוות הדעת, הוטלו על המשיב באופן זמני המגבלות שבבקשה, והדיון נקבע לחקירת המומחים על חוות הדעת (החלטה מיום 29.1.08).

5.
בדיון שהתקיים ביום 6.4.08 נחקרו הגב' יהודית אסולין, שנתנה את חוות הדעת מטעם המבקשת (מב/1, מב/2), ומר אלון מרגלית שחיווה דעתו מטעם המשיב (מש/7), וב"כ הצדדים סיכמו בקצרה בכתב.


לאחר עיון בחוות הדעת, עדויות המומחים, בסיכומים, במסמכים שהוצגו ע"י הצדדים במהלך הדיון, לרבות אלו הקשורים להליכים הפליליים שהתנהלו כנגד המשיב, הגעתי למסקנה כי יש לייחס למשיב מסוכנות ברמה בינונית, ואני מעדיפה את חוות הדעת של המבקשת על פני זו של המשיב, כפי שיבואר להלן;

6.
חוות הדעת מטעם המבקשת מפרטות את מצבו האישי והמשפחתי של המשיב, העובדה כי אין לו עבר פלילי, וכי המאסר שנגזר עליו היה מאסרו הראשון.

ההתרשמות הקלינית ממנו ע"פ חוות הדעת הראשונה היתה, כי מדובר במי שביצע את העבירה על רקע אישיות נרציסטית וחשד לעיסוק מוגבר במין. המשיב אובחן כמניפולטיבי המוסר דיווחים סותרים ובלתי עקביים (שהיה מסוגל אפילו לבצע נסיון אובדני כדי להשיג רווח משני ותשומת לב), הלוקה גם בעיוותי חשיבה האופיינים לעברייני מין, הכוללים רציונליזציה ומינימליזציה וחוסר אמפטיה לקורבן, כשהוא מרוכז בעצמו ובאינטרסים שלו, ובסופו של דבר וע"פ המרכיבים הללו הוגדר כבעל מסוכנות בינונית (מב/2).


בבדיקה נוספת שנערכה כחצי שנה לאחר מכן, נמסרו לגב' אסולין הנתונים העדכניים לגבי המשיב, כשלהערכתה למרות שהוא חי עם בת זוג קבועה לא חל שינוי בתובנות או בהתרשמות הקלינית ממנו, ורמת המסוכנות הבינונית נותרה בעינה (מב/1).

7.
חוות הדעת של אלון מרגלית מטעמו של המשיב סוקרת אף היא את הרקע האישי והמשפחתי של המשיב, כשגם הוא מצא אצלו קווי אישיות נרציסטית, והאדרה עצמית שאינה תואמת את המציאות.

בהתייחסותו לעבירה נמצא כי לדברי המשיב העבירה לא היתה מתוכננת, הוא לקח אחריות מלאה עליה, ואף הביע חרטה על הפגיעה בקטינה באופן המגלה אמפטיה כלפיה, וזאת למרות התרשמותו של המאבחן כי המשיב מתקשה לחשוף את מלוא רגשותיו בנושא זה.

בהערכת המסוכנות המינית בחן מר מרגלית מספר קריטריונים ובהם תכנון עבירת המין, טעויות ועיוותי חשיבה, רצידיבזם, מינימליזציה, פיתוי ופיצוי הקורבן, אלימות וניתוק רגשי מהקורבן, כשע"פ ממצאיו מרביתם של המאפיינים אינם מצויים אצל המשיב, למעט נושא עיוותי החשיבה וחציית גבולות של אסור ומותר.
לדעתו של מרגלית, העובדה כי המשיב אינו לוקה במרבית המאפיינים לצד
עונש המאסר שריצה, המערכת הזוגית בה הוא חי והעבודה היציבה, הרי שרמת המסוכנות המינית שלו היא נמוכה (מש/7).

8.
יצויין כי במסגרת הדיון הוגש גם דוח פסיכודיאגנוסטי, שהוכן ע"י הפסיכולוגית חוה שטיינפלד לצורך שלב הטיעונים לעונש, כשגם בדוח זה אובחן המשיב כבעל אישיות נרציסטית, כמי שנוהג באימפולסיביות שלא תמיד מבוקרת וקיים אצלו קושי לווסת דחפים ורגשות, והמסקנה היתה כי אלו ככל הנראה הביאו לביצוע העבירה (מב/3).

9.
שני המאבחנים נחקרו באריכות על חוות הדעת שהגישו, והוסיפו הבהרות שנדרשו לגבי שיטת הבדיקה והאבחון שעבר המשיב, ובבחינת הדברים ניתן לומר כי שניהם מסכימים שהמשיב אימפולסיבי עם סף תסכול נמוך, בעל קשיים רגשיים, מניפולטיבי ולוקה באישיות בעלת קוים נרציסטים.


על משמעותה של אישיות נרציסטית עמדה הגב' אסולין בהסבירה כי אישיות כזו קשורה ברמת מסוכנות גבוהה, תפיסה עצמית גרנדיוזית שאינה מתאימה למציאות, ויכולה להביא לידי שימוש בזולת כאובייקט.
משמעות נוספת היא יחס עויין כלפי גורמי הטיפול, והקושי לראות את החלקים השליליים והתוקפניים שבאישיותם, כשעם האבחון הנרציסטי והפער בין המציאות לבין התפיסה העצמית, כמו גם העויינות כלפי גורמי הטיפול הסכים גם מר מרגלית (עמודים 19-21, ו-39).


שני המאבחנים הסכימו גם בנוגע לעיוותי החשיבה בהם לוקה המשיב, שהם מאפיינים מובהקים של עברייני מין, ושהביאו לביצוע העבירה, כשלדברי הגב' אסולין עיוותים אלו קשורים ביכולת לזהות מצבי סיכון, וזוהי בעצם מהות המסוכנות המינית (עמודים 20-21, ו-35).

10.
בבדיקת יתר מאפייני הסיכון עליהם חלוקים המאבחנים, דומה כי חוות דעתו של מר מרגלית אינה שלמה ואינה מביאה בחשבון את כלל הגורמים המרכיבים את המסוכנות, תוך שלטעמי היתה התעלמות מעובדות בעלות חשיבות רלוונטית
ולחילופין
מתן פרשנות מקלה לגביהן.

כך לדוגמה בענין תכנון העבירה ובניית סיטואציה שתאפשר אותה, כשמרגלית רואה בכך רק ענין של "חוסר גבולות" בנסיבות אותן תיאר המשיב, בעוד שהגב' אסולין קובעת כי שלב זה הוא חלק ממעגל העבירה, כשהשיחות אותן יזם המשיב הן שיטה ידועה ונפוצה המובילה להשגת המטרה: "השיחות על מין זו שיטה נפוצה להביא קרובנות במיוחד קטינים למצב שבו אפשר יהיה לתקוף אותם" (עמוד 31), ואף אם
אקבל את דבריו של מרגלית בנושא זה – ולא התרשמתי שזהו המצב העובדתי
הנכון– הרי שאם ימצא לאדם הלוקה בעיוותי החשיבה ובמניפולטיביות - כמו המשיב -רקע מתאים, עלולה להווצר המסוכנות המינית (עמודים 41-42).

דוגמא נוספת קשורה בהודאה ובלקיחת האחריות של המשיב, כאשר על פניו הוא לקח אחריות ואף הודה בעבירה באופן מילולי, אולם מבדיקת התנהגותו ניתן ללמוד כי אין מדובר בהפנמה ממשית של המעשים האסורים שביצע, ולמרות התבטאותו שמגיע לו עונש חמור, הוא מצא לנכון לערער פעמיים על גזר הדין, ולא מילא אחר רכיב גזר הדין המחייבו לשלם פיצויים לקורבן העבירה, וראוי היה כי תהיה התייחסות כלשהי לעובדות אלה בחוות הדעת של מרגלית, או לפחות נסיון לעמת את המשיב עמן, אך הדבר לא נעשה (עמוד 36).

גם חוסר האמפטיה שגילה המשיב כלפי הקורבן והאמירות המתארות אותה באופן בלתי חיובי, כעולה מחוות הדעת של
הגב' אסולין, אינם באים לידי ביטוי בחוות דעתו של מר מרגלית. וכאשר הוא נדרש לכך בחקירתו , הסביר כי מדובר בהתרשמות שלו עצמו מהמשיב, ובמסקנות שהסיק מהשיחה שהיתה ביניהם, אם כי בסופו של דבר הודה גם הוא כי המשיב לא גילה כל אמפטיה
לקורבן (עמודים 36-37).

זאת ועוד, מחוות דעתו של מרגלית נשמטו אלמנטים חשובים נוספים, הקשורים בעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, והגם שההרשעה התייחסה למתלוננת אחת, הרי שהעובדות מלמדות על שתי מתלוננות ועל מעשים שחזרו על עצמם יותר מפעם אחת, והעדר כל איזכור לכך בחוות הדעת מהווה חוסר משמעותי של גורם בעל משקל, אותו היה צריך להביא בחשבון ולשקלל עם הגורמים האחרים.
אמנם מרגלית הסביר כי הוא התייחס להרשעה בלבד, אולם ההתעלמות מהעובדות עצמן שהן בעלות חשיבות לצורך הערכת המסוכנות, אינו מניח את הדעת (עמודים 37-38).

בחוות הדעת של מרגלית לא מובאת עמדת המשיב באופן ישיר, והתייחסותו המילולית לגורמים שונים אליהם הוא נדרש להתייחס, והדברים מובאים רק בעקיפין מפיו של המומחה ועל פי פרשנות שלו,
ויש בכך כדי להפחית ממידת היכולת להתרשם באופן אמיתי ממה שנאמר באותו מפגש (עמודים 35-36).

11.
במהלך הדיון עלתה גם שאלת האופציה הטיפולית כמפחיתת מסוכנות, כאשר על פי המסמכים ניתן לראות כי מלכתחילה לא הביע המשיב נכונות לטיפול, ואף אם היה מבקש זאת היה הדבר בלתי אפשרי לאור תקופת המאסר הקצרה שנגזרה עליו, ושאינה מאפשרת השלמת הטיפול.
עוד הסתבר, כי לאחר שחרורו פנה המשיב למסגרת טיפולית ואף ניתנה חוות דעת בנושא זה, אלא שככל הנראה בפועל לא נעשה הליך טיפולי, ומכל מקום לא הוצגה כל ראיה בנושא זה
(מב/4, מב/5, מש/4 ).

אילו היה המשיב עובר הליך טיפולי, יתכן היה לראות בכך הפחתת המסוכנות המינית, אולם מדברי המומחים נראה כי העדרו של טיפול אינו משמש כגורם המגביר את המסוכנות, וככל שהעדר טיפול אינו עומד לזכותו של המשיב הוא אינו עומד גם לחובתו.

12.
ב"כ המשיב טענה כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של הגב' אסולין בהיותה מוטית לרעתו של המשיב, ומפרשת כל אמירה שלו בדרך הפועלת לחובתו.

אלא שעל פי התרשמותי מעדותה, מדובר באשת מקצוע רצינית ואמינה, שהכירה את המשיב במשך מספר פגישות, התרשמה מאופיו ומהתנהגותו, ומסקנותיה נבעו משקלול של מספר מרכיבים ונתונים שעמדו בפני
ה, ואשר מהווים את הגורמים הרלוונטים להערכת מסוכנות מינית, ולא על סמך חוסר אהדה או דיעה מוקדמת שגיבשה לגביו.

זאת ועוד, ניתן לומר כי נסיונה של הגב' אסולין רב מאד, היא הוסמכה ע"פ החוק ליתן חוות דעת בנושאי מסוכנות מינית, וערכה עשרות חוות דעת כאלו במהלך שנות התמחותה בתחום.
גם מר מרגלית הגדיר עצמו כמי שעוסק בנושא מסוכנות מינית באופן מקצועי, ומגיש חוות דעת מזה כשלוש שנים (ראה גם תחום לימודיו הנוכחיים) , אם כי הוא עדין לא קיבל את תעודת המינוי מטעם משרד הבריאות, והדיון בבקשתו טרם הסתיים, ומטבע הדברים ראוי כי גם עובדה זו תובא בחשבון במסגרת הערכת משקלה של חוות הדעת שהוגשה על ידו.

13.
ניתן איפוא לסכם ולומר כי מדובר בנאשם בעל קווי אישיות נרציסטיים, מרוכז בעצמו, רואה רק את הפגיעה שנגרמה לו, מתקשה להכיר בפגיעה שנגרמה למתלוננת או לגלות אמפטיה כלפיה, והתנהגותו מלמדת שאמירותיו באשר ללקיחת אחריות וחרטה אינן כנות לחלוטין.

עוד אובחנו אצל הנאשם מניפולטיביות, תוקפנות כלפי גורמים טיפוליים, עיוותי חשיבה ופערים במסירת עובדות, רציונליזציה ומינימליזציה של העבירה,
וצירופם של כל הגורמים הללו מגבש את המסקנה כי חוות דעתה של הגב' אסולין עדיפה על פני חוות דעתו של מר מרגלית, והיא משקפת באופן נכון יותר את המצב , ולאור כל זאת אני קובעת כי רמת מסוכנותו המינית של המשיב הינה בינונית, באופן המצדיק החלת המגבלות שבחוק.

ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ח (26 ביוני 2008) במעמד הצדדים.



גלית ציגלר
, שופטת

גח






בש בית משפט שלום 3151/07 מדינת ישראל נ' שלום בן לולו (פורסם ב-ֽ 26/06/2008)