פסקי דין על שלום בן חמו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

958/03 בל     23/05/2004




בל 958/03 שלום בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

11



בתי הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 000958/03


בפני
:
כב' השופטת נאוה וימן


23/05/2004



ונציג הציבור: משה ערמון



שלום בן חמו
ע"י עו"ד ד"ר גרשון ב. גרונפלד

התובע




- נ ג ד -



המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד רויטל חן

הנתבע
החלטה

1.


התובע, כבאי במקצועו, שימש במשך מספר שנים בתפקיד סגן מפקד שירותי כיבוי אש
בגליל המערבי, מבקש בתביעה שלפנינו להכיר בליקוי שמיעה וטנטון באוזנו
השמאלית,
כפגיעה בעבודה לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, הווה אומר
"מחלת מקצוע" לפי פריט 7 לחלק ב' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח
מפני פגיעה בעבודה תשי"ד 1954-) או, לחלופין, "תאונת עבודה" על דרך המיקרוטראומה.

התובע מסתמך על חוות דעת רפואית של מומחה למחלות א.א.ג, ד"ר יצחק ברוורמן, אשר
הגיע למסקנה כי "לנבדק קיימת ירידה תחושתית עיצבית קלה בשמיעה משמאל על רקע
חשיפה לרעש עם טנטון תמידי וליקוי גדול יותר מימין, על רקע ירידה פתאומית בשמיעה".

הנתבע דחה את התביעה, בטענה שאין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע,
בשתי האוזניים,
לבין חשיפתו לרעש במהלך עבודתו, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה: "הנזק בשמיעתך התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך".

הנתבע מסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר יואב טלמון, אשר לדבריו שמיעתו של
התובע באוזן שמאל תקינה ואילו באוזן ימין הוא סובל מליקוי שמיעה בכל התדרים, אשר
"מן הנמנע כי נגרם
מחשיפה לרעש".

כאמור, התביעה מתייחסת לליקוי שמיעה וטנטון באוזן שמאל בלבד, משמוסכם כי
הליקוי ממנו סובל התובע באוזנו הימנית - מקורו בגורם אחר שאינו קשור לחשיפה לרעש.

2.
לאחר ששמענו עדות התובע, שנחקר על תצהיריו, וגירסתו נתמכה במדידות רעש שנערכו
במקום עבודתו, ובראיות נוספות
-
ביקשו הצדדים, בהסכמה, כי בית הדין יקבע
את העובדות, על פי גירסת התובע, וימנה מומחה רפואי, בשאלת קביעת הנזק והקשר
הסיבתי, משהוסכם כי לגבי תקופות מסויימות, בהן עבד התובע בחשיפה ממושכת לרעש
בעוצמה העולה על 85 דציבל, תבחן שאלת קיומה של פגיעה באוזניים, כמחלת מקצוע, ו/או
בדרך של מיקרוטראומה ולגבי תקופות אחרות, בהן החשיפה לרעש חזק היתה מידי פעם,
בתדירות נמוכה יותר, תבחן שאלת הפגיעה, בדרך של מיקרוטראומה בלבד - כפי שנפרט
להלן.

3.
העובדות הצריכות לעניין נקבעות, איפוא, בהסכמת הצדדים:

(1)
התובע, יליד 1956, כבאי במקצועו, עבד במשך שנים רבות (למעלה מ-30 שנה) , במשרה מלאה, בשירותי כיבוי אש איגוד ערים גליל מערבי.

(2)


בשנים 1965 עד 1982 - הוא עבד ככבאי ויצא במהלך עבודתו הרגילה, היום יומית, לארועים
רבים של שריפות, כאחד מצוות הכיבוי .

במדידות רעש שבוצעו לבקשת הנתבע בשרותי הכבאות בעכו נמדד רעש של 95 דציבל בעת
ביצוע בדיקת מערכות כבוי של מכונית כבאות, 89 דציבל בעת הפעלת סולם הידראולי
(המשמש בעיקר למבנים ומקומות גבוהים במיוחד), 91 דציבל בנסיעת מכונית הכבאות,
בעת הפעלת סירנה, ו- 98 דציבל בהפעלת המשאבה של צינור המים
המשמש לכיבוי
שריפות
ולשטיפת מקום התאונה (במקרה של תאונות דרכים ואחרות).

אין מחלוקת כי בשנים אלה, כ-17 שנים, התובע עבד בחשיפה ממושכת לרעש בעוצמה
העולה על 85 דציבל.
(3)


בשנים 1982 עד 1984 שימש התובע כקצין אפסנאות.
הגם שבעבודה זו כאחראי על רכש ואפסנאות, הוא לא היה חשוף לרעש חזק, באותה תקופה הוא גם יצא לעיתים קרובות לארועים של שריפות, וזאת כאשר צוות הכיבוי
הראשון של התחנה כבר היה בשטח, בארועים אחרים.
בחודשי הקיץ (בין אפריל עד אוקטובר-נובמבר), בדרך כלל, הוא יצא לכיבוי שריפות כל
יום, לפחות פעם אחת, ולפעמים יותר.
בממוצע, הוא היה באותה תקופה חשוף לרעשים החזקים הנ"ל, כשעה וחצי-שעתיים ביום
בדרך לשריפה או בעת כיבוי השריפות.
גם בחודשי החורף יצא התובע מידי פעם לארועים של שריפות או תאונות, בתדירות נמוכה
יותר.

(4)
בשנים 1985 עד 1990 , בנוסף לתפקידו כקצין אפסנאות, שימש התובע גם כקצין תחנה
ומבצעים בתחנת כיבוי אש בעכו.
בשנים אלה, הוא יצא לעיתים קרובות לארועים של שרפות ותאונות, שם פיקד על פעילות
הארוע בשטח, מספר פעמים בשבוע.
מדובר בשריפות מדרגה 3 או 4, היינו ארועים הדורשים יותר מצוות כיבוי אחד, וכן
בתאונות דרכים, כדבריו: "כל מקרה שהרכב שלי יצא לארוע - אני הייתי יוצא גם. לכל
תאונת דרכים הייתי יוצא".
הגם שבשנים אלה החשיפה לרעש היתה פחותה מחשיפה בשנות עבודתו ככבאי - אין
מחלוקת כי
הוא יצא כמעט כל יום לארועים של שריפות ותאונות, בין אם ברכב הכבאות
הגדול (הכולל צינורות מים) ובין אם ברכבו הצמוד, שגם בו מופעלים בזמן הנסיעה צופר
וסירנה.

(5)
בשנים 1990 עד 1996 (למעט הפסקה של קרוב לשנתיים בשנים 3-1992 ) שימש התובע
בתפקיד סגן מפקד שרותי כיבוי אש גליל מערבי .
בתפקידו זה,
בדומה לתפקידו כקצין תחנה ומבצעים,
הוא נחשף לרעש חזק במיוחד
בעת
יציאות לשטח, בארועי שריפות ותאונות, כפי שתאר בתצהירו: "כל אירוע מעל לדרגה של
אירוע מקומי קטן, הגיע לידיעתי והייתי מגיע באופן אישי לשטח הארוע כדי לפקח על
העבודה
ולנהל את צוותי הכיבוי".

בשנים 1992 עד 1993, כשנה וחצי-שנתיים,
חזר התובע לתפקידו ככבאי בתחנת כיבוי אש
בשפרעם. בתקופה זו הוא חזר לעבוד במשמרות, בחשיפה לרעשים החזקים הנ"ל,
יום יום,
מספר פעמים ביום.


(6)
אין, אפוא, מחלוקת כי בשנים
1965 עד 1982, ובשנים 1992 עד 1993 התובע עבד בחשיפה
ממושכת
לרעש בעוצמה העולה על 85 דציבל, ובכל שאר שנות עבודתו, במפורט לעיל,
הוא
עבד בחשיפה לאותם רעשים, בתדירות נמוכה יותר, בדרך כלל פעם או פעמיים ביום,
בממוצע של
כשעה וחצי עד שעתיים ביום.

(7)
בשנת 1993 נפגעה שמיעתו של התובע באוזן ימין והוא החל לסבול
גם מטנטון באותה אוזן.

כאמור, אין מחלוקת כי הליקוי השמיעה באוזן ימין לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש.


בשנת 1995, או בסמוך לכך, החל התובע לסבול מטנטון באוזן שמאל, אשר לדבריו "הלך
והתגבר עם השנים".
התובע מגדיר את הטנטון כ"תמידי וטורדני, ומפריע לי במיוחד ברגעי שקט".

4.
משנקבע, בהסכמת הנתבע, כי התובע עבד שנים רבות בחשיפה ממושכת לרעש בעוצמה
העולה על 85 דציבל, ובשנים אחרות, כמפורט לעיל, הוא עבד בחשיפה לרעש חזק, לסרוגין,
בממוצע של כשעה וחצי שעתיים ביום -
נזקק בית הדין לחוות דעת של מומחה רפואי,
בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש ובשאלות הדרושות לקיומה
של "מחלת מקצוע" או פגיעה בדרך של מיקרוטראומה.


אנו
ממנים את פרופ' דב אופיר, מנהל מחלקת א.א.ג בבית חולים מאיר בכפר סבא,

כמומחה רפואי מטעם בית הדין.


המומחה מתבקש להשיב לשאלות הבאות:
1.
(א) האם התובע סובל מירידה בשמיעה ובאיזו מידה (בכל אחת מהאוזניים)?
(ב) האם התובע סובל מטינטון (בכל אחת מהאוזניים)?
2.
האם הליקוי בשמיעתו של התובע, באוזן שמאל,
נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש, כפי
שתואר לעיל.
3.
אם נגרם לתובע נזק מרעש, האם נגרם נזק לאוזן הפנימית והאם נגרמה לו ירידה
בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור.


4.
האם לדעת המומחה, בהתחשב בשנות עבודתו בחשיפה ממושכת לרעש (מ- 1965 עד
1982 ובשנים 3-1992)
התקיימו בתובע התנאים להכיר בנזק לאוזן שמאל כ"מחלת
מקצוע" לפי פריט 7 לתוספת השנייה הנ"ל.
5.
האם חשיפתו של התובע לרעש, כמתואר לעיל (בכל שנות עבודתו, מ- 1965 עד 1996) ,
גרמה לו לפגיעות זעירות, חוזרות ודומות שניתן להבחין בהן.
אם כן, האם היו הפגיעות הנ"ל בעלות אופי בלתי הפיך
(
irreversible
) ,כך
שבהצטרף עליהן פגיעות זעירות דומות חוזרות, נוצר המצב הקיים?
אם לא, היש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואי?

להחלטה זו מצורפים המסמכים הבאים, שיועברו לעיון המומחה:
(1)

בדיקות שמיעה מתאריכים שונים
(2)
בדיקת
bera
מיום 19.3.2002
(3)
כרטיס קופת חולים כללית.
(4)
חוות דעת רפואית של ד"ר ברוורמן
(הוגשה מטעם התובע)
(5)
חוות דעת רפואית של ד"ר טלמון (הוגשה מטעם הנתבע).

5.
המומחה מתבקש להשיב לשאלות, בהסתמך על העובדות שנקבעו לעיל ועל החומר הרפואי
שהועבר אליו.
6.
שכר המומחה, פרופ' אופיר,
ישולם מקופת בית הדין.

ניתן היום,
,בהעדר הצדדים.


משה ערמון
נציג ציבור

נאוה וימן
ש ו פ ט ת







בל בית דין אזורי לעבודה 958/03 שלום בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/05/2004)