פסקי דין על רוזה ויינשטיין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1677/02 בל     01/09/2004




בל 1677/02 רוזה ויינשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
בל 001677/02


בפני
:
כבוד השופטת לאה גליקסמן
נ.צ. (עובדים) מר שלמה מגורי - כהן


01/09/2004





בעניין
:
רוזה ויינשטיין





התובעת


נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי





הנתבע


פסק דין

1.
השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא – האם יש להכיר בפגיעה נפשית שנגרמה לתובעת כתאונת עבודה.
2.
עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, והן כמפורט להלן:
2.1.
התובעת עובדת בתפקיד ממיינת ברשות הדואר, החל משנת 1988. שכר עבודתה של התובעת משולם על בסיס הספק, אשר נמדד בכמות המגשים אותם ממיינת התובעת. אופי עבודתה הינו בדרך של "שולחן נקי": העבודה מסתיימת עם תום מיון המכתבים כולם.
2.2.
במשך כל תקופת עבודתה נאלצה התובעת לעבוד בשעות הלילה. בשנת 1988 החלה התובעת את יום עבודתה החל מהשעה 18:00 וסיימה את משמרתה בשעה 2:00 לפנות בוקר. מסוף שנת 1993 או תחילת שנת 1994 לערך, חל שינוי בשעות עבודתה של התובעת, והיא נדרשה לעבוד עד השעה 4:00 בבוקר, ולעתים אף מאוחר יותר. לטענת התובעת, משהביעה מחאה על הארכת שעות עבודתה, הובהר לה כי עליה לעבוד בשעות עבודה אלה אם ברצונה לשמור על מקום עבודתה. התובעת הועסקה במשמרת לילה 6 ימים בשבוע, באופן רצוף, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
2.3.
לאחר מספר שנות עבודה במשמרת לילה, החלה התובעת לסבול מהפרעות שינה. בהמשך, החלה לסבול מכאבי ראש ומחוסר ריכוז, והפכה לאדם כעוס ועצבני. בחודש אוגוסט 1998 חלה החמרה במצבה, והחלה לסבול מקוצר נשימה, דפיקות לב, ובהמשך – איבוד משקל, התדרדרות במצב הרוח ואבדן כל עניין בסביבתה. בדיקות שונות שנעשו לתובע העלו כי מצבה הפיסי הבריאותי תקין, ולבסוף אובחנה כסובלת מדיכאון והתקפות חרדה.
2.4.
על סמך אישור רופא תעסוקתי משנת 1998 שונו שעות עבודתה, והיא החלה לעבוד במשמרת ערב, דהיינו משעה 16:00 עד השעה 24:00. על אף השינוי, תופעת ההפרעות בשינה לא חדלה.
3.
על פי חוות דעת רפואית של דר' שמואל פניג (נספח א' לתצהיר התובעת), התובעת סובלת מהפרעת שינה כרונית, המתאימה ל

shift work sleep disorder -
, הפרעה ממנה סובלים עובדים המשובצים לעבודה בלילה, המחמירה במקרה של שיבוץ רצוף בעבודת לילה, ללא שינוי מתכונת העבודה. הפרעת השינה נגרמה לתובעת כתוצאה
מעבודה במשמרות לילה. כמו כן, נוספה לאחרונה גם הפרעה דיכאונית חרדתית, אשר הפרעת השינה היא אחד הגורמים העיקריים לה. על פי חוות דעתו של דר' ירון דגן (נספח ב' לתצהיר התובעת), התובעת סובלת מישנוניות אוביקטיבית, כאשר הרקע לכך הוא קושי להירדם לפני השעה
03:00 ושינה קטועה. ההפרעה יכולה להיות קשורה למשך הממושך של עבודת המשמרות הרצופה, כמו גם למצבה הנפשי של התובעת.
4.
עוד יש לציין, כי בשנת 2000 חלתה התובעת בסרטן השד. תביעת התובעת אינה מתייחסת למחלה זו, אולם התובעת ציינה עובדה זו, על מנת להדגיש את הסטרס שחשה במהלך השנים, שכן על פי הספרות סטרס מהווה אחד הגורמים לסרטן השד.
5.
לטענת התובעת, יש להכיר בפגיעה הנפשית שלה כפגיעה בעבודה, מנימוקים אלה:
5.1.
התובעת נדרשה לעבודה במשמרות לילה בלבד, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק עבודת נשים. התובעת הועסקה במשמרות לילה בלבד בניגוד לרצונה. לטענת התובעת, יש לראות בהעסקה בניגוד לחוק "תאונה", במובן זה שמדי לילה אירע למעשה אירוע תאונתי, על פי תורת המיקרוטראומה.
כמו כן, יש לראות את העסקתה של התובעת במשמרות לילה בלבד כ"תקיפה נפשית תעסוקתית".

5.2.

יש להכיר בפגיעה הנפשית של התובעת כתאונת עבודה, על פי תורת המיקרוטראומה: בכל משמרת לילה בה עבדה התובעת התחולל שינוי הורמונלי בגופה, כאשר במהלך השנים הצטברו שינויים הורמונליים אלה וגרמו לחבלה נפשית אצל התובעת. על פי חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי התובעת, התובעת סובלת מהפרעות שינה כתוצאה מעבודתה בלילה. בהסתמך על סעיף 82 לחוק הביטוח הלאומי, ובהתבסס על העובדה כי לתובעת לא היה עבר הסטורי של בעיות נפשיות קודמות, ניתן לזהות את משמרות הלילה כגורם העיקרי לבעיות הנפשיות של התובעת.
5.3.
בהתייחס לטענת המוסד כי על מנת שפגיעה נפשית תוכר כפגיעה בעבודה" על התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג, טענה התובעת כי תורת ה"אירוע החריג" אינה רלבנטית כאשר מדובר במיקרוטראומה, שכן מדובר בטראומות שאינן "חריגות" אלא "זעירות".
5.4.
בהתייחס לטענת המוסד כי בהתאם לפסיקה מחלה נפשית לא מוכרת כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, טענה התובעת כי הפסיקה התייחסה למקרים בהם נטען כי "המתח הנפשי המתמשך" היווה את האירועים התאונתיים. במקרה הנדון, לא נטען לפגיעה נפשית שנגרמה ממתח נפשי מתמשך, אלא נטען כי המתח הנפשי המתמשך הוא התוצאה של האירועים התאונתיים – עבודה רציפה במשמרות לילה.
6.
המוסד טען כי יש לדחות את התביעה מנימוקים אלה:

6.1.

בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' ביה"ד הארצי לעבודה ועובדיה כרם (עבודה עליון כרך נה, 961; להלן – בג"צ כרם),
נקבעו התנאים להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטרואמה: על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות, שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה, דהיינו יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן הניתנים – באופן רעיוני עקרוני
- לזיהוי ולבידוד; יש להוכיח – באמצעות חוות דעת רפואית – שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד;
יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה. בהתאם לפסיקה עקבית של בית הדין הארצי לעבודה, תנאים אלה אינם מתקיימים כאשר מדובר במתח נפשי מתמשך או מתמיד, והמיקרוטראומה הנפשית לא הוכרה בפסיקה. לעניין זה הסתמכה ב"כ הנתבע גם על פסקי הדין בעניין משה מלכה (דב"ע נו/ 260 – 0, עבודה ארצי כרך ל
(5) 77), ובעניין נחתום (דב"ע נא/ 191 – 0, פד"ע כד 89).
6.2.
עבודת התובעת היתה זהה במשך שנות עבודתה. עבודה בשעות הלילה היתה תנאי העבודה הרגילים, ולכן התרחשות האירוע הנטען (עבודה מידי לילה) אינה מהווה "אירוע חריג".
7.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו קובעים כמפורט להלן.
8.
אכן, כטענת המוסד, ההלכה העקבית של בית הדין הארצי לעבודה היא כי אין להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. בדומה להכרה באוטם שריר הלב או באירוע מוחי כפגיעה בעבודה,
הכרה בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה קמה רק כאשר המבוטח מצליח להוכיח קיומו של "אירוע חריג" .
בג"צ כרם
הנ"ל.
עב"ל 345/97 הרמן ליבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי לג(30)28, והאסמכתאות המפורטות שם.
עב"ל 1330/01 יהודית קרבסי נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי לג(85) 38.
דב"ע נא/ 191 – 0 המוסד לביטוח לאומי
נ' נחתום, פד"ע כד 89.
וראו לעניין זה גם מאמרו של הנשיא סטיב אדלר:


s. adler and r. schochet, “workers’ compensation and psychiatric injury definition”, international journal of law and psychiatry, vol. 22 no.
5 – 6, pp. 603 – 616 (1999).
9.
אולם, עיון בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מעלה, כי יש לאבחן בין המקרה הנדון בפני
נו לבין המקרים שנדונו בפסיקה. באותם פסקי דין בהם נקבע שאין להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, ה"פגיעות הזעירות המצטברות" הנטענות על ידי המבוטחים היו "מתח נפשי מתמשך", כאשר על פי הטענה המתח הנפשי המתמשך שהיה כרוך בעבודה גרם לפגיעה הנפשית. במקרים אלה נפסק כי "מתח נפשי ממושך או מתמיד
(stress)

אינו רצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות או מצטברות" (בג"צ כרם, סעיף 14 לפסק הדין, והאסמכתאות המפורטות שם). לעומת זאת,
במקרה הנדון בפני
נו,
התובעת אינה טוענת כי מתח נפשי מתמשך שהיה כרוך בעבודתה הוא שהיווה את הפגיעות הזעירות המצטברות אשר גרמו לפגיעה הנפשית.
התובעת טוענת כי כל משמרת בעבודת לילה היוותה "פגיעה זעירה", אשר בהצטברותן גרמו למתח הנפשי המתמשך, ובהמשך לפגיעה הנפשית. כלומר, במקרה הנדון, לפי הנטען, המתח הנפשי המתמשך לא היווה את "הפגיעות הזעירות המצטברות" אלא היה תוצאה
של הפגיעות הזעירות המצטברות. לאור האמור, לדעתנו, אין הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה מהווה מניעה לבחינת השאלה אם התקיימו התנאים לצורך הוכחתה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה במקרה הנדון.
10.
בהתאם לפסיקה,
על פי תורת המיקרוטראומה, לא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כ"תאונה", אלא גם נזק שאירע כתוצאה מהצטברותן של מספר פגיעות זעירות שגרמו כולן יחד לנזק הסופי. .....


יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע" תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". ... כוחה של התורה מוגבל על ידי המונח "תאונה", באשר היא נולדה וחיה בתחומי התפרסותו של מונח זה. ... מכאן באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד – כשלעצמה – במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסויימות).

(ההדגשה הוספה).
בג"צ כרם
, סעיפים 11 ו- 12 לפסק הדין.
11.
ובמקום אחר נאמר:
בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה), אשר כל אחד פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה (דב"ע לה/ 60 – 0) לשון אחר- לשון הדימוי-יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי – לאו תאונה" (דב"ע מו/ 17 – 0
אליעזר עמיצור - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יח, 100, 104).
עב"ל
1182/02 אברהם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי לג(11) 39.
12.
אנו סבורים, כי לא ניתן להכיר בפגיעה הנפשית של התובעת כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, כיון שלא ניתן לראות את עבודתה בלילה כ"רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן". ביצוע העבודה הרגילה אינו יכול להיחשב כאירוע תאונתי – לא בהיבט של פתאומיות ולא בהיבט של מסוימות. על פי האבחנה בתורת המיקרוטראומה, כמוסבר ב

פסק דין
כהן, יש לראות
עבודה באופן סדיר ובתקופה ממושכת בלילה כ"גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה". כפועל יוצא מכך, ככל שכתוצאה מהעבודה בלילה באופן סדיר ובמשך תקופה ממושכת נגרמה פגיעה נפשית, מדובר בהתפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת אותו גורם – העבודה בלילה, דהיינו בהליך תחלואתי ולא תאונה.
13.
ולבסוף, נתייחס לטענתה של התובעת כי יש לראות את העסקתה בניגוד לדין כ"אירוע תאונתי": איננו מקבלים את טענת התובעת, כי יש לראות בהעסקת עובד שלא כדין "אירוע תאונתי" או "תקיפה נפשית תעסוקתית" של מעסיק. אכן, יש לראות בחומרה את מתכונת
העסקתה של התובעת, כנטען על ידה, שהיא
בניגוד לחוק, ומן הראוי שעניין זה ייבדק על ידי הגורם הממונה על אכיפת חוקי עבודה. אולם, לא ניתן לקבוע כלל לפיו כל מקרה של העסקת עובד בניגוד להוראות החוק מהווה "אירוע תאונתי", המזכה את העובד בהכרה כנפגע בעבודה, אם לא נתקיימו היסודות שנקבעו בחוק ובפסיקה להכרה בפגיעה בעבודה.
14.
כללו של דבר:

על אף הפסיקה העקבית של בית הדין לעבודה כי אין להכיר בפגיעה נפשית כתוצאה של מיקרוטראומה, לדעתנו היה מקום לבחון אם במקרה הנדון התקיימו יסודות תורת המיקרוטראומה.
זאת, כיון שבניגוד למקרים שנדונו בפסיקה, התובעת לא טענה כי יש לראות את המתח הנפשי המתמשך הכרוך בעבודתה כ"פגיעות הזעירות המצטברות". אולם, יישום תורת המיקרוטראומה במקרה הנדון מביא לתוצאה לפיה יש לדחות את התביעה, כיון שעבודה באופן סדיר וממושך בשעות הלילה אינה מהווה "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן". לשון אחר: העבודה הסדירה והרגילה של התובעת אינה יכולה להיחשב כ"אירוע תאונתי". לאור האמור, אין מקום לבחון אם התובעת הוכיחה את היסודות הנוספים של תורת המיקרוטראומה (הוכחה באמצעות חוות דעת רפואית שהפגיעות הזעירות נתנו אותותיהן בעובד וקשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה), וכן אין מקום למנות מומחה רפואי.

15.

התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
16.
העתק מפסק הדין יועבר ליועץ המשפטי של משרד התמ"ת, על מנת שיבחן אם יש מקום לפעולה של יחידת האכיפה, בהתחשב בנטען בנוגע למתכונת העבודה של התובעת ועובדים אחרים – עבודה במשמרת לילה שישה ימים בשבוע, באופן רצוף, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
ניתן היום, 1.9.2004,
בהעדר הצדדים.

נ.צ. (עובדים)
לאה גליקסמן
, שופטת

מר מגורי – כהן
אב"ד













בל בית דין אזורי לעבודה 1677/02 רוזה ויינשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/09/2004)