פסקי דין על עיזבון המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל באמצעות יורשיו: מוחמד ח'טיב | פסקי דין על פאטמה ח'טיב | פסקי דין על עומר ח'טיב | פסקי דין על ח'אלד ח'טיב | פסקי דין על עדנאן ח'טיב |

466/04 א     29/07/2008




א 466/04 עיזבון המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל באמצעות יורשיו: מוחמד ח'טיב , פאטמה ח'טיב , עומר ח'טיב , ח'אלד ח'טיב , עדנאן ח'טיב נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
א
000466/04


בפני
:

כב' השופט רון סוקול
תאריך:
29/07/2008



בעניין
:
עיזבון המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל באמצעות יורשיו:
1. מוחמד ח'טיב
, ת"ז 2008663
2. פאטמה ח'טיב
, ת"ז 2008661
3. עומר ח'טיב
, ת"ז 2008664
4. ח'אלד ח'טיב
, ת"ז 2008665
5. עדנאן ח'טיב
, ת"ז 055913228



ע"י ב"כ עוה"ד כמאל אבו שאהין

התובעים



נ
ג
ד



מדינת ישראל




ע"י פרקליטות מחוז חיפה
הנתבעת

פסק דין

1.
תביעה למתן

פסק דין
המצהיר כי התובעים, יורשיו של המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל (להלן: "המנוח"), הם הבעלים של מקרקעין בשטח של 2,541 מ"ר שסומן כחלקות 110 ו-111 על-ידי המודד מטעם התובעים (קטע מזרחי של חלקה 19 בגוש 18583). כן מתבקש בית המשפט להורות על רישום הזכויות על שם התובעים אצל רשם המקרקעין.


הואיל ותובענה זו נסמכת על הליכים משפטיים רבים שנוהלו במשך השנים בנוגע למקרקעין האמורים, אפתח בתיאור עובדות הרקע.

2.
הליכי ההסדר בגוש 18583/תמרה החלו בשנת 1945. הודעה על התחלת הליכי סידור הזכויות פורסמה ביום 20.11.1945 (תעודת עובד הציבור ת/2).


בעת תחילת הליכי ההסדר היה השטח הידוע כעת כחלקה 19, מחולק לחלקות משנה זמניות והן: 37 (ארעית 65), 38 (ארעית 66), 39
ii
(ארעית 66א), 36א (ארעית 64
ii
) ו-41 (ארעית
66ב).
3.
לאחר פרסום ההודעה הוגשו תביעות שונות ביחס למקרקעין. התביעות הסותרות הועברו להכרעה בבית המשפט. מבלי לפרט את כל ההליכים, אציין כי בית המשפט נתן מספר פסקי דין והכריע בתביעות סותרות למיניהן.

4.
אזכיר כי גם המנוח וגם המדינה הגישו תביעות ביחס לחלקה זמנית 35 (סופית 23). תביעות סותרות אלו נדונו בתיק הסדר תמרה/75, וביום 31.3.1963 ניתן

פסק דין
המקבל את תביעת המדינה ודוחה את תביעת המנוח.

5.
עוד אזכיר כי בין המדינה לבין צלאח אחמד נאטור (להלן: נאטור) התגלעה מחלוקת בעניין חלקה זמנית 41. זו נדונה והוכרעה בתיק הסדר תמרה/112. על פסק הדין בתיק ההסדר הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 361/63), וביום 3.2.1964 ניתן

פסק דין
המאשר הסדר פשרה שהושג. על-פי אותו הסכם פשרה, פוצלה חלקה 41 זמנית הנ"ל לשתי חלקות: א' (כיום חלקה 110) ו-ב' (כיום חלקה 111). הזכויות בחלקה 110 נרשמו על שם המדינה, ואילו חלקה 111 נרשמה על שם נאטור.

6.
ביום 31.7.1975 פורסם לוח הזכויות ביחס לגוש 18783. כל החלקות הזמניות שבהן הוכרה תביעת המדינה אוחדו לחלקה 19. ביום 31.10.1975 הגיש המנוח בקשה לתיקון לוח הזכויות, על-פי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר"). בבקשה טען לזכויות הן בחלקה 23 והן בחלקים מחלקה 19. התביעה ביחס לחלקה 23 נדחתה על הסף בהחלטת בית המשפט מיום 20.9.1984, בשל מעשה בית דין, שכן לגביה ניתנה, כאמור, הכרעה כבר בתיק הסדר תמרה/75.

7.
בית המשפט המשיך ודן בתביעת המנוח לתיקון לוח הזכויות ביחס לחלקה 19 (תיק תמרה/455). ביום 11.1.1987 נתן כב' השופט א' כהן את פסק דינו במחלוקת (להלן: "פסק הדין הראשון"). בית המשפט בחן את הטענות השונות שהובאו בפני
ו ואת התשריטים שהוצגו לעיונו על-ידי המומחים
מטעם הצדדים. בסופו של דבר החליט לאמץ את תשריטו של המודד מר טטור שסומן על-ידיו נ/4, ולתקן את לוח הזכויות בהתאם. וכך קבע:

אני מחליט לתקן את לוח הזכויות ביחס לחלקה 19 בגוש 18583 ולרשום את החלקים מן החלקה לפי לפי תרשים נ/4 המהווה חלק בלתי נפרד מפס"ד זה.
המגרשים 393, 438 בצפון החלקה - עליהם שני בתים, ירשמו על שם המבקש מוצטפא קאסם חטיב
[המנוח - ר' ס'].
הקטע המזרחי של החלקה מסומן א' הנופל בדיוק מדרום למגרש 436 אף הוא ירשם ע"ש המבקש הנ". שאר שטח החלקה 19 הרשום בלוח הזכויות ישאר בעינו.

על אף הוראות פסק הדין לא נרשמו הזכויות על-פיו בלשכת רישום המקרקעין.

ביום 22.7.1998 הגישו יורשיו של המנוח בקשה לביטול פסק הדין הראשון (ה"מ 2676/96, ה"מ 141/97). בבקשה נטען כי נפל פגם בפסק הדין הראשון הואיל וניתן לאחר פטירת המנוח ומבלי שנמסרה הודעה לבית המשפט. יורשי המנוח לא זומנו לדיון ולא יכלו להביא טענותיהם בטרם מתן פסק הדין (נספח י"ט לתצהיר ת/4). סופו של דבר, בהסכמת התובעים – יורשי המנוח – נדחתה התבקשה, ופסק הדין הראשון נותר על כנו.

8.
בין לבין התברר כי התשריט נ/4, של המודד טטור (להלן: "תשריט טטור"), אשר שימש כבסיס לפסק הדין הראשון, אבד מתיק בית המשפט. לפיכך הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט להמציא כמוצג עותק של התשריט ולסמנו בתיק בית המשפט. המשיבה צירפה לבקשה תצהיר של המודד טטור ועותק נוסף של התשריט שנערך על-ידיו.


התובעים התנגדו לבקשה וצירפו מצדם תצהיר ותשריט שנערך על-ידי המודד איברהים עיאשי.


ההבדל בין התשריטים מובהר היטב בחוות דעתו של המודד מאג'ד פראג' (נ/3). על-פי תשריט טטור, סומן בצהוב שטח של כ-960 מ"ר מדרום למגרש 436 כשטח שבבעלות המנוח. לעומת זאת בתשריט של המודד איברהים עיאשי סומנו, פרט לשטח האמור, גם שני המגרשים 110 ו-111 בבעלות המנוח. שטחם של שני מגרשים אלו הוא כ-2,514 מ"ר.

9.
כב' השופטת ברכה בר-זיו, שבפני
ה הובאה הבקשה לסימון המוצג, פסקה ביום 15.2.2000 כי יש לאמץ את עמדת המשיבה. כמו כן קבעה כי השטח שיירשם בבעלות המשיב הוא שטח של 960 מ"ר שסומן על-ידיה בצבע ירוק בתשריט (פסקה 13 לפסה"ד), וכי שטח זה יירשם על שם המנוח או על שם יורשיו, לאחר חלוקת החלקה ועריכת מפה סופית.

10.
על

פסק דין
זה הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7357/00). ביום 11.6.2003 ניתן תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים, ובהתאם הורה בית המשפט העליון כדלקמן:

בהסכמת הצדדים, שניתנה לפי המלצת בית המשפט, אנו מקבלים את בקשת המדינה להמציא עותק של התשריט שהיה חלק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר אבד, לאחר שהמודד אברהים – שערך תשריט זה – הצהיר כי העותק שבידו הוא עותק נכון של העותק שהוגש לבית המשפט המחוזי.

שאר חלקי

פסק דין
בית המשפט המחוזי התבטלו.


משמעות

פסק דין
זה היא אימוץ התשריט שהוצג בפני
השופטת בר-זיו וקביעה כי הוא זהה לתשריט טטור שאליו מפנה בית המשפט בפסק הדין הראשון.

11.
בעקבות זאת הגישו התובעים את תביעתם הנוכחית. בתביעתם טוענים הם כי תשריט טטור אינו מגדיר את השטח שנרשם בבעלות המנוח, אלא רק קובע את "המשבצת" (סעיף 28 לתביעה). לטענתם, אין בתשריט טטור תיאור של שטח המקרקעין שיועבר לבעלות המנוח. לפיכך מבקשים הם שבית המשפט יאמץ את תשריטו של המודד איברהים עיאשי, המתאר את המקרקעין על-פי התיאור שבפסק הדין הראשון. בתשריט זה כולל, כאמור, איברהים עיאשי את מגרשים 110 ו-111 (להלן: "המגרשים שבמחלוקת") בשטח שבבעלות המנוח, נוסף לשטח שאינו במחלוקת והמסומן בתשריט טטור בצהוב.


הנתבעת מתנגדת לתביעה וטוענת כי פסק הדין הראשון הושלם עם אימוץ תשריט טטור לתוכו. על כן זכויות המנוח צריכות להיחתך על-פי תשריט טטור בלבד. על-פי תשריט זה המגרשים שבמחלוקת,
אינם בבעלות התובע.


הנתבעת העלתה גם טענות שונות לגופם של דברים על מנת להוכיח כי המגרשים שבמחלוקת מעולם לא הוחזקו על-ידי המנוח, וכי כדין נקבע בפסק הדין הראשון כי אינם כלולים בשטח שבבעלות המנוח.


12.
חלק ניכר מהראיות שהובאו בפני
י התייחסו לטענות התובעים בדבר זכויות אביהם במגרשים שבמחלוקת. העד מר מוחמד ח'טיב
הבהיר בחקירתו כי עד שנת 1975 עובדו המגרשים שבמחלוקת על-ידי המשפחה (עמ' 17-18). לאחר מכן "נלקח" השטח על-ידי המינהל. המודד איברהים עיאשי הבהיר כי חוות דעתו מבוססת על הבנתו את פסק דינו של השופט א' כהן (עמ'
21). לגרסתו, דברי השופט א' כהן בפסק הדין הראשון לפיהם החלק המזרחי של החלקה יירשם על שם המנוח, משמעם קביעה שהמגרשים שבמחלוקת הם בבעלות המנוח (עמ' 22). מעניין לציין כי המודד אברהים עיאשי אישר בחקירתו כי המבנים הבנויים במגרש 111 הם של משפחת נאטור (עמ' 23).

13.
המודד מאג'ד פראג' הבהיר בעדותו כי לא עיין בפסק הדין הראשון, אלא רק ערך השוואה בין התשריטים. הגב' איריס קורן הסבירה כי אינה יודעת כיצד נעלם התשריט נ/4 המוזכר בפסק הדין המקורי. כן ציינה כי רישום החלוקה בפועל צריך להיעשות על-ידי פקיד ההסדר, ולא על-ידי המינהל. לעדותה, הבקשה להשלמת פסק הדין ולהמצאת תשריט טטור הוגשה לאחר שעורך הדין בר-חוק, שאמור היה לטפל ברישום הזכויות על-פי פסק הדין, הפנה את תשומת הלב להיעדרו של התשריט.

הכרעה
14.
כדי להכריע בתביעה יש להבין ולהבהיר את מהותן של הכרעות בית המשפט בהליכים עד כה.


פסק הדין הראשון ניתן במסגרת בקשה לתיקון לוח זכויות על-פי סעיף 59 לפקודת ההסדר. פסק הדין ניתן כאמור כבר ביום 11.1.1987. על

פסק דין
זה לא הוגש ערעור, ועל כן הוא חלוט. כאמור, בקשה לביטולו נדחתה בהסכמה.


בפסק הדין הראשון נקבעו הוראות לתיקון לוח הזכויות, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות הוראות אלו.

15.
ההוראה המרכזית בפסק הדין קבועה בעמ' 5, שם אומר בית המשפט:

אני מחליט לתקן את לוח הזכויות ביחס לחלקה 19 בגוש 18583 ולרשום את החלקים מן החלקה לפי תרשים נ/4 המהווה חלק בלתי נפרד מפס"ד זה.

הוראה זו מאמצת את תשריט טטור כחלק מפסק הדין. על כן כל יתרת הוראות פסק הדין אמורה להתפרש לאורה של הכרעה זו.


בהמשך פסק הדין מציין השופט כהן:

הקטע המזרחי של החלקה מסומן א' הנופל בדיוק מדרום למגרש 436 אף הוא ירשם ע"ש המבקש
[המנוח – ר' ס']
הנ"ל.

16.
דברים אלו לא באו לשנות את ההוראה המרכזית שבפסק הדין, אלא רק להבהירה. השטח הנוסף (מעבר למגרשים 438 ו-393 לגביהם אין מחלוקת) אשר יירשם על שמו של המנוח הוא זה שסומן "א" והנופל בדיוק מדרום למגרש 436.

17.
בשל היעדרו של התשריט המקורי, נערך ההליך המשפטי הנוסף, שבסופו נקבע, בהסכמה, כי תשריט טטור, כפי שצורף על-ידי הנתבעת, הוא התשריט שאליו מפנה פסק הדין הראשון. פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7357/00 משלים את פסק הדין הראשון. משמעות הדבר היא כי רישום הזכויות ייעשה על-פי תשריט טטור.

בתשריט שצורף לא מופיע הסימון "א", אולם יש סימון בצהוב של השטח המצוי בדיוק מדרום לחלקה 436. זהו השטח הנוסף (פרט למגרשים 438 ו-393) שעל-פי פסק הדין הראשון הוא בבעלות המנוח. דומני כי כל פרשנות אחרת של פסק הדין הראשון והוספת המגרשים שבמחלוקת לשטח שבבעלות המנוח חוטאות ללשון פסק הדין ולמטרת אימוץ התשריט.

18.
צריך לזכור כי אילו סבר בית משפט קמא כי "השטח המזרחי" כולל גם את המגרשים שבמחלוקת, היה עליו להתמודד עם משמעות ההכרעה ביחס לזכויותיו של נאטור כפי שנקבעו
בתיק הסדר תמרה/112 ובע"א 361/63.


עוד אציין כי גם המודד אברהים עיאשי אישר כי בחלקה 111 מצויים שני מבנים המוחזקים על-ידי משפחת נאטור. אלו לא היו צד להליך בבית המשפט בתיק הסדר תמרה/455. בני משפחת נאטור לא זומנו לדיון. מכאן ברור כי בית המשפט לא קבע כל הוראה ביחס לשטחים שנדונו בהסדר תמרה/112, דהיינו במגרשים שבמחלוקת.

19.
בשים לב לקביעתי כי פסק הדין הראשון קבע את הזכויות על-פי תשריט טטור, וכי אין על-פי לשונו בסיס לטענה שחלקות 110 ו-111 הן בבעלות המנוח או בבעלות יורשיו, דין התביעה להידחות.

20.
בשולי הדברים אעיר כי שינוי לוח הזכויות כיום יכול להיעשות רק במסגרת הוראות הדין, כגון סעיף 93 לפקודת ההסדר. בתיק הנוכחי לא נטען כי יש לתקן את הלוח מכוח סעיף 93 הנ"ל או מכוח כל הוראה אחרת בדין.

21.
עוד אעיר כי ראוי שפקיד ההסדר ישלים בהקדם את רישום הזכויות בחלקה 19 כולה על-פי תשריט טטור וידאג לרישום הזכויות על שם הבעלים השונים, לרבות התובעים, בהתאם לפסק הדין הראשון.

22.
לאור כל האמור הנני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתן היום, כ"ו בתמוז, תשס"ח (29 ביולי 2008), בהיעדר
.


רון סוקול
, שופט

הקלדנית: ליאת ח'







א בית משפט מחוזי 466/04 עיזבון המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל באמצעות יורשיו: מוחמד ח'טיב , פאטמה ח'טיב , עומר ח'טיב , ח'אלד ח'טיב , עדנאן ח'טיב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/07/2008)