פסקי דין על אקו"ם בע"מ | פסקי דין על עמר יצחק | פסקי דין על (גני אליזה )גן ארועים גני אליזה |

7140/01 א     22/08/2004




א 7140/01 אקו"ם בע"מ נ' עמר יצחק, (גני אליזה בע"מ )גן ארועים גני אליזה




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
א
007140/01


בפני
:
כב' השופטת ת. שרון-נתנאל
תאריך:
22/08/2004





בעניין
:
אקו"ם בע"מ
התובעת


ע"י ב"כ עו"ד


גבריאלי ארנן



נ
ג
ד


1 . עמר יצחק
2 . (גני אליזה בע"מ )גן ארועים גני אליזה


הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד


גבע משה




פסק דין

1.
בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש בתיק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים סטטוטוריים בסך של 80,000 ₪ בגין השמעת 4 יצירות מוגנות, אשר התובעת הינה, לטענתה, בעלת זכויות היוצרים בהן.
אין חולק שהנתבעת הינה בעלת גן אירועים בשם "גני אליזה" הנמצא בצד כביש בנימינה-זכרון (להלן: "האולם").
לטענת התובעת הושמעו בגן, ביום 4.4.00, בפומבי, במהלך אירוע, 4 יצירות מוגנות אשר לתובעת זכות יוצרים בהן (להלן: "היצירות"), ללא רשותה, דבר המהווה 4 הפרות של זכויות יוצרים ביצירות.
ב"כ הנתבעים לא חלק עוד בסיכומיו על כך שהתובעת הינה בעל זכות היוצרים ביצירות ואף לא על כך שבאולם מושמעת מוסיקה ע"י תקליטנים ו/או להקות המוזמנות לאירועים, אולם בפיו שלוש טענות;
האחת

– כי הנתבעים לא מזמינים את התקליטן או הלהקות, אין להם כל שליטה על התכנית האומנותית והם אינם יודעים אילו יצירות יושמעו במהלך האירועים ולפיכך אין לאמר שהם אחראים להפרת זכויות היוצרים, על פי סעיף 2(3) לחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק"), עליו מסתמכת התובעת בטיעוניה.
השניה

-
התובעת "עושה לעצמה חיים קלים" בכך שהיא נוקטת הליכים כנגד האולם ולא כנגד התקליטן אשר השמיע את היצירות, ואף לא ביררה אם יש לתקליטן היתר להשמעת היצירות.
השלישית

– באשר לנתבע 1 – אין הוא בעליה של הנתבעת אלא הוא רק עוזר לבנו בניהול האולם, ואף אין לאמר שהיצירות הושמעו לתועלתו הפרטית. לכן אין הוא אחראי על פי הסעיף הנ"ל.

ניהול האולם

;

2.
על פי תדפיס רשם החברות (נספח א' לתצהירו של הנתבע) בעל המניות היחיד של הנתבעת הוא עמר שרלי, שהינו בנו של הנתבע.
הנתבע טען שהוא אינו מנהל את האולם וכי הוא רק עוזר לבנו בניהול, אולם הראיות אשר הובאו בפני
סותרות טענה זו;
מר שמואל שחף אשר נשכר ע"י התובעת כחוקר פרטי (להלן: "שחף") הקליט שיחה אשר ערך עם הנתבע (נספח א' לתצהירו-ת/2) ובשיחה זו מציג עצמו הנתבע, במפורש, כמנהל האולם. הנתבע לא הכחיש שיחה זו, אשר הושמעה לו במהלך חקירתו הנגדית, אולם למרות זאת טען כי הוא אינו מנהל האולם והסביר שאם מתקשרים אליו ושואלים אותו אם הוא מנהל האולם הוא משיב בחיוב אולם אם מבקשים להיפגש בקשר לאירוע הוא מפנה את המבקשים לפגישה עם בנו.
לא אוכל לקבל הסבר תמוה זה. הנתבע לא הבהיר מדוע הוא נוקט בגישה כה מוזרה ואין ההסבר אמין עלי כלל וכלל.

לא רק זאת, אלא שהנתבע עצמו חתום על מכתב אשר נכתב ע"י הנתבעים בתשובה לדרישת התובעת לתשלום תמלוגים בגין השמעת היצירות – מוצג ת/4.
במכתב זה מסבירים הנתבעים כי באולם לא מופיעים תקליטנים אלא להקות וזמרים בלבד וכי לא הושמעו בו יצירות מרפרטואר אקו"ם.
המכתב מסתיים במילים כלהלן, ולידן חתימתו של הנתבע:
"בברכה

יצחק עמר ובניו

'גני אליזה'

"
הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על המכתב, ולא שמעתי ממנו כל הסבר מדוע נחתם המכתב על ידו באופן זה, כאשר נרשם "יצחק עמר ובניו", אם אין הוא מנהל את האולם ואין לו שליטה על מה שקורה בו, אלא רק לבנו.
יצויין שב"כ הנתבע ביקש שיוצג מקור המכתב אולם בסיכומיה טענה התובעת כי המקור אבד ולכן לא יכלה להציגו. לאור הודאת הנתבע בחתימתו על המכתב ולאור כך שהנתבע לא טען שהמכתב אינו תואם את המקור, מקבלת אני את המכתב למרות העדר המקור.
אמנם, הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת ואינו מנהלה הרשום, אולם על פי הראיות הנ"ל אני קובעת כי הוא המנהל בפועל של האולם, וכי פעל בשמה של הנתבעת.

שליטת מנהל האולם על השמעת היצירות

;

3.
לשם דיון בשאלה זו אביא, תחילה, את סעיף 2(3) לחוק, כלשונו:
"כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בצבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות היוצרים".
התנאי הראשון לחלות הסעיף על הנתבע הוא הרשאה מצד הנתבע להשמעת היצירה באולם.
לא אוכל לקבל את הפרשנות לסעיף זה, אשר לה טוען ב"כ הנתבעים, לפיה יש להראות כי ניתנה רשות ע"י בעל האולם להשמעת היצירות הספציפיות.
סבורה אני כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף ואף אינה תואמת את תכליתו של החוק.
אמנם, הסעיף משתמש בלשון: "אם הרשה אדם", אולם הסיפא של הסעיף, הקובעת חריג לאותה הרשאה, מלמדת כי ההרשאה איננה הרשאה מפורשת דווקא.
בסיפא נקבע חריג: "חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות היוצרים", המלמד כי אין מדובר, דווקא, ברשות מפורשת מראש. אילו המילה הרשאה היתה מכוונת לרשות מפורשת מראש להשמעת היצירה הספציפית, מה צורך היה בהוספת החריג? הרי אם די באי מתן רשות מפורשת מראש להשמעת יצירה ספציפית כלשהי כדי שנאמר שאין אותו אדם מפר את זכות היוצרים, מה מקום יש להחריג מצב בו לא היה "יסוד נאמן לחשוד" שתהא הפרת זכות יוצרים?
פרשנות כה מצמצמת אינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק ותכליתו ליתן הגנה ליוצרים על יצירותיהם, במיוחד כאשר מדובר בהשמעת יצירות
מוזיקליות, ובמיוחד לאור האינטרסים אשר יש לבעלי אולמות שמחה
בהיענות לדרישות ציבור הלקוחות בהשמעת היצירות באירועיהם.
הטלת הנטל על התובעת להוכיח ידיעה מראש כאמור, תרוקן את הסעיף מכל תוכן ותסכל את מטרתו.
מימוש תכלית החוק וההגנה על בעלי זכויות היוצרים מחייבת פרשנות לפיה על בעל האולם ו/או מנהלו ו/או מי שהשליטה באולם ובהזמנות האירועים נמצאת בידיו (או גם בידיו) לוודא מראש כי באירוע המתקיים באולם לא יושמעו יצירות מוגנות, ללא ההרשאה הנדרשת בחוק.
בעניננו מצביעים גם מכתבים אשר נכתבו ע"י התובעת לנתבעים, עוד לפני האירוע דנן, בהם נדרשו הנתבעים להסדיר תשלום תמלוגים לתובעת בגין יצירות מוגנות המושמעות באולם (5 מכתבים מתוך נספחים א' לתצהירה של הדר – ת/1), שהנתבעים ידעו כי מושמעות באולם יצירות מוגנות וכי עליהם להסדיר תשלום תמלוגים עבורן אולם בחרו שלא לעשות כן. יודגש כי המכתבים הופנו אל הנתבע אישית, ו"גני אליזה" או אל הנתבע ובניו ו"גני אליזה".
בנוסף – הנתבע נתבע בעבר, ע"י התובעת, בגין הפרת זכויות יוצרים ע"י השמעת יצירות מוגנות והצדדים הגיעו לפשרה ( נספחים ח' ו- ט' ל- ת/1).

4.
באיזון בין זכות הקנין של היוצר ביצירותיו ובין זכות הקנין של בעל האולם באולמו, יש מקום לדרוש מהאחראי על האולם לוודא מראש שלא יושמעו בו יצירות מוגנות ואם לא עשה כן רואים אותו כמי שהרשה את השמעתן.

חריג לכך מצוי, כאמור, בסיפא של הסעיף, דהיינו – אם לא היתה לאחראי ידיעה או לא היה מקום שיחשוד כי תהא הפרת זכות יוצרים, כגון מצב בו מוזמנת להקה מקורית אשר משמיעה מיצירותיה, או מוזמנת הצגה מקורית וכיוצ"ב מקרים, הרי גם אם במהלך הופעה כזו או הצגה כזו מושמעת יצירה מוגנת נאמר כי לא היה לאחראי יסוד נאמן לחשוד כי תהא הפרה. אולם, מקום בו מוזמן תקליטן (כפי המקרה דנן), אשר מן המפורסמות הוא שמושמע על ידו מגוון של יצירות מוסיקליות שונות, מאת מחברים שונים, קיים אף קיים יסוד לחשוד כי יושמעו על ידו גם יצירות מוגנות. בנסיבות אלה, אם לא התנה האחראי על האולם תנאי מפורש לפיו לא ישמיע התקליטן יצירות מוגנות ללא שתהא בידו הרשאה על פי החוק, רואים אותו, בעצימת עיניו ובמחדלו, כמי שהרשה את השמעתן.

אי נקיטת הליכים כנגד התקליטן

;

5.
בטענה זו של הנתבעים יש ממש, שכן יש מקום לצפות מהתובעת שתנקוט הליכים לא רק כנגד בעלי האולם, מנהליו והאחראים על ניהולו, אלא גם כנגד מי שבפועל ובאופן ישיר מפר את זכות היוצרים.
מדיניותה של התובעת בענין זה אינה ראויה.
התובעת מפעילה, כפי שראינו במקרה דנן, חוקר פרטי אשר מגיע לאירוע ומקליט את היצירות המושמעות. לא אבין, ואף לא קיבלתי לכך כל הסבר, מדוע לא טרח החוקר לפנות אל התקליטן, לקחת ממנו כרטיס ביקור ולשאלו לשמו וכיצד הוא יכול ליצור עימו קשר או להזמינו לאירוע ואף לצלמו, על מנת שיהיו בידיו פרטי התקליטן וניתן יהא לנקוט הליכים גם נגדו.
פעולה כזו וודאי היתה מאפשרת לתובעת להגיש תביעה גם כנגד התקליטן ולהגן באופן טוב יותר על זכויות היוצרים ולא אבין מדוע לא נעשתה.
יחד עם זאת -
אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מאחריותם, אם כי סבורה אני כי יש בכך כדי להפחית בסכום הפיצוי אשר ראוי לפסוק לתובעת בתיק זה, ולכך אתייחס בהמשך.

אחריותו של הנתבע

;

6.
כפי שקבעתי לעיל, הנתבע הינו המנהל בפועל של האולם, וכפי שהובהר, יש לראותו כמי שיש לו שליטה על היצירות המושמעות באולם, גם אם לא הוא הזמין את התקליטן.

ראה: ת.א. 1429/01 (שלום קרית-גת) אקו"ם נגד מועדון הכדורגל באר שבע ואח' (טרם פורסם).
עדיין, על מנת שהוא יהא אחראי על פי החוק יש לראותו כמי שפעל "לתועלתו הפרטית".
המושג "תועלת" אינו מוגדר בחוק, וב"כ הנתבעים מפרשו כמכוון למי שמקבלת את התשלום עבור האירוע, דהיינו – הנתבעת בלבד. ומאחר שהנתבע אף אינו מנהלה של הנתבעת, הרי לטענת ב"כ הנתבעים השמעת היצירות אינה נעשית לתועלתו הפרטית.

אכן, לשם הטלת אחריות על הנתבע היה על התובעת להוכיח כי הנתבע מפיק מכך תועלת אישית.
אמנם סביר להניח שהנתבע, כמנהל האולם (גם אם אינו מנהל יחיד), מפיק מכך רווח כספי, אולם התובעת לא הביאה לכך כך ראייה.
יחד עם זאת "תועלת" איננה רק רווח כספי.
המילה "תועלת" מוגדרת במילון אבן שושן כ: "דבר שיש בו כדי להועיל, יתרון, רווח, תכלית שימושית".
כאמור - אין מדובר רק ברווח כספי אלא גם ביתרון, או דבר אשר יש בו כדי להועיל.
בנסיבות אשר בפני
, בהן הנתבע עצמו שם עצמו "בסל אחד" עם הנתבעת, בחתמו על ת/4 בשם "יצחק עמר ובניו, גני אליזה", יש בסיס לקביעה, על פי מאזן ההסתברויות – היא מידת ההוכחה המספקת במשפט אזרחי, כי הנתבע מפיק תועלת אישית מקיום אירועים באולם, וככלל יש מקום לקבוע כי קיום אירועים קשור בקשר הדוק עם השמעת מוסיקה בהם. בהתאם – יש לשני הנתבעים אינטרס לא להגביל את התקליטן בבחירת המוסיקה שהוא משמיע, שכן יש להם אינטרס להשכיר את האולם לאירועים, והגבלת המוסיקה המושמעת פוגעת באינטרס זה.
ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 827/97 - הפדרציה הישראלית נ' אולמי חאן תק-מח 2002 (1), 65535.
אני קובעת, איפוא, כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, להפרת זכויות היוצרים ביצירות.


הפיצוי

;

7.
הפיצוי הסטטוטורי על פי סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים (להלן: "הפקודה"), ללא הוכחת נזק, הוא שיעור שלא יפחת מ- 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים.

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים לפיה יש להתייחס אל השמעת 4 היצירות כאל הפרה אחת. כל יצירה וזכות היוצרים שלה, והשמעת כל יצירה מהווה, בנפרד, הפרת זכות היוצרים בה.
לפיכך ביצעו הנתבעים ארבע הפרות של זכות יוצרים.
בנסיבות הענין, לאור ההתראות הרבות אשר קיבלו הנתבעים ולאור ההליכים הקודמים אשר ננקטו נגד הנתבע, באשר להפרות קודמות, מן הראוי היה לפסוק את הפיצוי המירבי, אולם לאור דברי דלעיל באשר למחדלה של התובעת לפעול כנגד התקליטן רואה אני לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 12,000 ₪ בגין כל הפרה ובסך הכל – סך של 48,000 ₪.

התוצאה

;

8.
התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 48,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה – 6.1.03 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, את אגרות התביעה בשיערוך כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,600 ₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין
לב"כ הצדדים.
ניתן היום ה' באלול, תשס"ד (22 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

ת. שרון-נתנאל
, שופטת







א בית משפט שלום 7140/01 אקו"ם בע"מ נ' עמר יצחק, (גני אליזה בע"מ )גן ארועים גני אליזה (פורסם ב-ֽ 22/08/2004)