פסקי דין על סולימאן סאבר | פסקי דין על ואליד דניאל תופיק | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על אליאס עיסא זהראן ואח' |

571/98 א     19/10/2004




א 571/98 סולימאן סאבר נ' ואליד דניאל תופיק, מגדל חברה לביטוח בע"מ, אליאס עיסא זהראן ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
א
000571/98


בפני
:
כב'
השופט י.יעקבי-שווילי

- ס.נשיא
תאריך:
19/10/2004




בעניין
:
סולימאן סאבר



ע"י ב"כ עו"ד
ע. רון


התובע


- נ ג ד -


1. ואליד דניאל תופיק

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אבנר קלוזנר


3. אליאס עיסא זהראן
4. חנא אליאס זהראן
5. ישראל (פרח) אליאס זהראן
ע"י ב"כ עוה"ד שאדי ס. פראג'









הנתבעים


פסק דין

1.
גירסת התובע בקצרה היא:


התובע נולד ב-1958. ביום 24.8.96 (להלן "יום הארוע") היה התובע מנהל עבודה שכיר אצל הנתבע 1. הנתבעת 2 (להלן "מגדל") היתה מבטחת של הנתבע 1 ושל עובדיו. ביום הארוע היה על התובע, ביחד עם פועלים של הנתבע 1, ולפי בקשת הנתבע 1, להכשיר שטח אדמה שרכש הנתבע 1 בכפר עבלין (להלן "השטח"), כדי שהקרקע תשמש להקמת חזיריה, במקום חזיריה שהיתה לנתבע 1 בציפורי ושהיה עליו לסוגרה. עם כניסת הנתבע 1 והפועלים לשטח, יצאו הנתבעים 3-5 ממקום מסתור הסמוך לשטח, וירו על הנתבע 1 ועל הפועלים. הטעם ליריות היה התנגדות הנתבעים 3-5 למכירת השטח ע"י קרובי משפחתם לנתבע 1. התובע נפגע בבטנו, נזקק לאישפוז והפך נכה. הנתבעים 3-5 הורשעו במשפט הפלילי שהוגש נגדם.


התובע טוען שחל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", וכי עכ"פ היתה התרשלות מצד הנתבע 1 שמחמתה נפגע התובע. ההתרשלות הנטענת היא שלמרות הסכנה הצפויה מצד הנתבעים 3-5, הורה הנתבע 1 לתובע להיכנס לשטח, ואף לא דאג לליווי משטרה.


במהלך המשפט הודיע ב"כ התובע שעתירת התובע שהגיש נגד המל"ל לביה"ד לעבודה, שייקבע שהתובע היה עובד של הנתבע 1, נדחתה ע"י ביה"ד (עמ' 5 לפרו').

2.
מגדל כפרה באחריותה כמבטחת לרשלנות מצד הנתבע 1 אם היתה, וטענה גם שהנתבע 1 לא התרשל. עוד טענה מגדל שבהסכם סולחה שנעשה בין התובע והנתבע 1 מצד אחד, לבין הנתבעים 3-5 מצד שני, קיבל התובע את הפיצוי הראוי לו והסכים שלא לתבוע עוד.


הנתבע 1 כפר באחריות לארוע,
וטען שהנתבעים 3-5 לבדם אחראים. הנתבע 1 טען עוד שהתובע אמנם היה שותף שלו לרכישת השטח, אבל התובע היה עובדו של הנתבע 1, ולכן חל הביטוח שנעשה אצל מגדל לעובדיו של הנתבע 1, ולפיכך, אם הנתבע 1 יימצא אחראי, חייבת מגדל לשלם תחתו. עוד טוען הנתבע 1, שהתנגדות הנתבעים 3-5 למכירת השטח נגעה למכירה לשני השותפים, היינו התובע והנתבע 1, וכי גם הנתבע 1 נפגע מהירי. הנתבע 1 טוען גם, שמעשה הירי היה דבר שלא ניתן היה לצפותו, וכי עובדה היא שגם התובע, שהיה שותף לרכישה, לא צפה אותו.


בא כוח מגדל ייצג בתחילת ההליך גם את הנתבע 1, אך מאוחר יותר שוחרר מייצג הנתבע 1, לאור טענתו שהנתבע 1 והתובע חורשים יחדו מזימה וקנוניה נגד מגדל, ע"י מצג שוא שהתובע היה עובדו של הנתבע 1 בשטח (ולא שותפו, כפי שמגדל טוענת).


בטרם אקבע את העובדות להלן, אעיר שאינני מוכן לסמוך על עדותם של התובע ושל הנתבע 1, אם אין היא מתחזקת בראיות אחרות.

3.
עפ"י חומר הראיות אני קובע את העובדות כדלקמן: לנתבע 1 היתה חזיריה בציפורי. לגבי החזיריה בצפורי הוצא צו סגירה. הנתבע 1 חיפש מקום אחר להקמת החזיריה. התובע עבד בחזיריה בציפורי שנים רבות (התובע החל בכך כאשר אביו של הנתבע 1 היה בעלים של החזיריה). התובע היה בקיא בעבודה בחזיריה, ואילו הנתבע 1, שבא תחת אביו כבעל החזיריה, שב מארה"ב, שם עסק בעיסוקים אחרים, ולא התמצא בעבודות בחזיריה. לפיכך התובע היה יד ימינו של הנתבע 1 בחזיריה. הנתבע 1 היה מעונין לשתף את התובע בעסק החדש שיוקם, ואף התובע חפץ בכך. התובע והנתבע 1 רכשו את השטח בשותפות, במחיר 110,000 ₪ (ר' החוזה ת/1 א' ועדות הנתבע 1 בעמ' 54 לפרו'). היה צריך להכשיר את השטח לקראת בניית החזיריה, ובכלל ההכשרה היה נחוץ ליישר את הקרקע. התובע והנתבע 1 באו ביום הארוע לשטח, בלוית אנשים נוספים, ובלוית טרקטור. בבואם לשטח, יצאו הנתבעים 3-5 (שהם אב ושני בניו) ממקום מסתור, מזוינים בנשק, ואחד או שניים מהשלשה, ירו ופגעו בתובע ובנתבע 1. היריות נורו בעצה אחת של הנתבעים 3-5. חמתם של הנתבעים עלתה כלפי התובע והנתבע 1, משום שהם התנגדו שקרוביהם ימכרו את
השטח, הגובל בשטחם ובחזיריה שלהם, לתובע ולנתבע 1. הנתבע 1 ידע על חרון האף מצד הנתבע 3 כבר תקופת מה לפני יום הארוע, ולדבריו אף איים עליו הנתבע 3 שיכהו באלה אם הנתבע 1 ייכנס לשטח (ואם יבוא לבית המטבחיים בעבלין שם נהג הנתבע 1 לשחוט, ר' הודעת הנתבע 1 במשטרה ת/8), אולם גם התובע ידע, כבר לפני הארוע, על התנגדות הנתבע 3 למכירת השטח (ר' עדות התובע בעמ' 28 לפרו'). אין לנו ראיה ישירה לכך, אך ניתן להניח, שהתובע ידע מפי הנתבע 1 גם על האיום באלה הנ"ל, שהרי מדובר ברכישה משותפת של השטח ע"י התובע והנתבע 1, ובכוונה משותפת להקים חזיריה בשותפות.


לנתבע 1 היה ביטוח אצל מגדל לגבי החזיריה בציפורי. פוליסת הביטוח לא הוצגה ע"י התובע או הנתבע 1. הנתבע 1 אינו טוען שביקש ממגדל הרחבה של הביטוח בציפורי גם על השטח ועל עבודות הפיתוח והבנייה בו (עמ' 52 לפרו'). מגדל הכחישה בכתב ההגנה את תחולת הביטוח על הארוע, ואף ציינה שלא צורפה הפוליסה לכתב התביעה.


הנתבעים 3-5 הועמדו לדין פלילי על מעשה הירי והנזקים שגרמו לגופם של התובעים ושל הנתבע 1. במהלך הדיון הפלילי התנהלו דיונים ממושכים בין הצדדים ובעזרת נכבדים, להביא את הצדדים לסולחה, ואכן הושגה סולחה שבוטאה במסמך נ/8. הנתבעים 3-5 הורשעו במשפט הפלילי.


בנ/8 לא פורט כמה כסף שולם לתובע ולנתבע 1 בקשר לסולחה. שמענו על כך עדות בע"פ מפי יו"ר ועדת הסולחה (להלן היו"ר"), שעדותו נאמנה עלי. לפי עדות היו"ר (וכן עדות התובע, עמ' 24 לפרו'), שולם לתובע ולנתבע 1 יחד סך 484,000 ₪ (היה זה כנראה בשלהי 1998, ר' השקים נ/3). הסכום הנ"ל שולם לתובע ולנתבע 1 (שהפגיעה בגופו היתה הרבה פחות חמורה מהפגיעה בגוף התובע), הן עבור ויתורם על השטח והן עבור נזקים שנגרמו לתובע ולנתבע 1, רובם ככולם נזקי הגוף. החלק בתשלום שנגע לשטח היה פחות מהחלק עבור הנזקים (כנראה כשליש מהסכום הכולל, ר' עדות היו"ר בעמ' 39, 40, 41 לפרו').


הכסף נמסר כולו לידי התובע והוא שילם מתוכו חלק לנתבע 1. הנתבע 1 קיבל, לפי עדותו, סך 140,000 ₪ בלבד (עמ' 54 לפרו').



התובע פנה לראשונה למל"ל, בטענה שהפגיעה קרתה לו במסגרת עבודתו, רק כעבור 6-7 חדשים מיום הארוע, וביקש הכרה כנפגע בעבודה (עמ' 33 לפרו'). המל"ל דחה את תביעת התובע, ועל כך ערער התובע לביה"ד האזורי לעבודה. גם בביה"ד נדחתה תביעת התובע, ונקבע בפסה"ד שלא היו יחסי עובד-מעביד בזמן הארוע בין התובע לנתבע 1. התובע לא ערער על פסה"ד של ביה"ד האזורי.


עד כאן בקצרה העובדות. אוסיף עוד פרט אחד, הנוגע לקשר עם המשטרה סמוך לפני הארוע. לגירסת הנתבע 1, אחרי האיום עם האלה מצד הנתבע 3, פנה הנתבע 1 למשטרה, והבין שהמשטרה עומדת להתרות בנתבע 3. לדברי הנתבע 1 הודיעו לו הנתבעים שכבר סר הסרוב להרשות לנתבע 1 לבוא לבית המטבחיים בעבלין ולשחוט כמנהגו בעבר, ואף מהמשטרה הודיעו לו שהוא יכול להיכנס לשטח, ואם יקרה משהו שיתקשר למשטרה (עמ' 49). לטענת התובע, הוא (התובע) התקשר למשטרה בטרם שייכנס לשטח עם הטרקטור, ונאמר לו לבל ייכנס בטרם בוא המשטרה, אבל הנתבע 1 אמר לו להיכנס על אף דברי המשטרה, והוא ציית לדברי הנתבע 1 ונכנס, ומיד הגיע שלב היריות.

4.
סבורני שאין לקבל את תביעת התובע. אנמק זאת, ואפתח בחבות של מגדל.


כאמור לא הוצגה פוליסת הביטוח, למרות ההכחשה של החבות בכתב ההגנה, ולמרות ההערה שם אודות אי הצגת הפוליסה. הנתבע 1 אינו כופר בכך שלא ביקש הרחבה של הביטוח גם לגבי השטח והעבודות שם. יש טעם בדברי מגדל שהביטוח לא משתרע מעבר לחזיריה בצפורי, שלגביה נערך ביטוח. לפיכך (ולא רק מהטעם הפורמלי שלא הוצגה הפוליסה), ראוי לקבל את טענת מגדל שלא הוכח שהיה ביטוח שחל גם על הארוע.


מכאן שהתביעה נגד מגדל צריכה להידחות, גם אם יש חבות על הנתבע 1 ברשלנות כלפי התובע. כפי שייאמר להלן, גם התביעה נגד נתבע 1 ראויה להידחות, וממילא גם מטעם זה פטורה מגדל

5.
וממגדל לנתבעים 3-5. נתבעים אלה פשיטא שהיו אחראים כלפי התובע לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, שהרי ירו במפתיע וללא תקיפה מצד התובע, וכן הוכחה הרשעתם בדין הפלילי. ואולם, הנתבעים 3-5 כבר פרעו את חובם לתובע במסגרת הסולחה. הוכח שהתובע קיבל פיצוי כספי ניכר מאת הנתבעים 3-5, חוץ מהתשלום עבור החזרת חלקו בשטח (התובע שילם ע"ח חלקו ברכישת השטח כ-30,000 ₪). כמו כן עולה בעליל מהסכם הסולחה נ/8, החתום ע"י התובע, שהוא מוותר על כל טענות או תביעות כלפי הנתבעים 3-5. וכך נאמר בנ/8: "הננו חוזרים ומצהירים שאין לנו ולא תהיה לנו כל דרישה ו/או תביעה מכל סוג. דהיינו וליד דניאל (הנתבע 1, י.י.ש) וסברי סולימאן (התובע, י.י.ש) מוותרים על כל דרישותיהם ו/או תביעותיהם נגד בני משפחת זהראן הנ"ל (הנתבעים 3-5, י.י.ש)".


התובע טוען שהסכם הסולחה נכפה על התובע ועל הנתבע 1, או נעשה שלא ברצונם. אין יסוד כלל לטענה זו, ואף היו"ר סתר אותה.

6.
ועתה לנתבע 1. סבורני שאין לחייב את הנתבע 1, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.
בנסיבות המקרה אינני סבור שנכון לקבוע שהנתבע 1 רשלן. היריות היו בלתי צפויות כלל. יש טעם בדברי הנתבע 1 בעדותו (עמ' 50 לפרו'), שאילו היה חשש שיארע ארוע כזה, היה נמנע גם הוא מבוא לשטח ומהסתכן שם. ארוע כה חמור, אפילו אחרי האיום מצד הנתבע 3 שבוע קודם לכן בדבר הכאה באלה, אין אדם סביר חייב לצפותו מראש.

ב.
אפילו תמצי לומר שהיריות היו חייבות להיות נצפות מראש ע"י הנתבע 1, הרי לא חלה על הנתבע 1 חובת זהירות כלפי התובע. ומדוע? משום שאין לקבל את טענת התובע, שהנתבע 1 היה מעבידו בנוגע לשטח ולפעולות שרצו התובע והנתבע 1 לעשות בשטח ביום הארוע. אמת נכון הדבר שהתובע היה עובדו של הנתבע 1 בחזיריה בצפורי, אולם לא הרי החזיריה בצפורי כהרי השטח והחזיריה שהיתה צפויה להיבנות בו. שם, בציפורי, היו היחסים בין התובע לנתבע 1 יחסי עובד ומעביד, ואילו פה, בשטח, היו היחסים יחסים של שותפים. ומנין שהיו יחסי שותפות? הדבר נלמד מפיהם של התובע והנתבע 1 ומחומר הראיות הנוסף.
ראשית שניהם מודים שהשטח נרכש בשותפות על ידי שניהם, והדבר עולה גם שלא מפיהם, מתוך ת/1 (א), שהוא חוזה הרכישה. שנית, שניהם מודים שהיה בדעתם להקים חזיריה בשותפות בשטח. אמנם שניהם טוענים שהיה זה חזון לעתיד, שתלוי ביכולת התובע לממן את חלקו בשותפות, דבר שהיה צריך להתברר בעתיד, אך כאמור אינני מוכן לסמוך על עדותם של התובע והנתבע 1 כאשר אין היא מתאשרת בראיות אחרות. ועוד, עובדה היא שהשניים החלו לממש את השותפות, על ידי רכישת השטח במשותף, ועובדה היא שהנתבע 1 היה זקוק לתובע ולנסיון שצבר בחזיריה בציפורי, ומסתבר שנסיונו הוא השקעתו בשותפות, בנוסף להשתתפות ברכישת השטח. והנה, אם בשותפות עסקינן, ולא באחריות של מעביד כלפי עובדו, והעובדות היו ידועות גם לתובע וגם לנתבע 1 עובר לארוע, ממילא כל אחד היה אחראי לעצמו. כזכור פי התובע ענה בו שהוא דיבר עם המשטרה בטלפון עובר לארוע, והמשטרה אמרה לו שלא ייכנס לשטח ללא משטרה.

ג.
גם אם היה מקום לקבוע שהיתה רשלנות מצד הנתבע 1, ושהיתה חובת זהירות מצידו כלפי התובע, עדיין התוצאה היתה דחיית התביעה. ומדוע? משום שבהביאנו בחשבון את גובה הנזק שנגרם לתובע (בגין 20 אחוזי נכות, פרט לנכות קוסמטית עקב ניתוח בבטן, כנטען בסעיף 1 (ו') של סיכומי התובע, ועל פי השתכרות נמוכה בסך 4,000 ₪ לחדש, כפי שטען התובע שהשתכר אצל הנתבע 1, ועל פי גיל התובע ביום הארוע), הרי בהתחשב באשם התורם של התובע, שנכנס לשטח למרות שנאמר לו על ידי המשטרה לבל ייכנס, יעלה הסכום (משוערך מסוף 1998 להיום) שקיבל התובע בסולחה עבור נזקי גופו (מעבר להחזר עבור חלקו בשטח) על הסכום של הפיצוי.

7.
אגב, אינני מקבל את טענת מגדל בסיכומיה, שעל פי הסכם הסולחה השתחרר הנתבע 1 מאחריות בנזיקין כלפי התובע. על פי לשון ההסכם, הויתורים על תביעות היו ויתורים הדדיים בין ה"מחנה" של התובע והנתבע 1 מצד אחד, לבין ה"מחנה" של הנתבעים 3-5 וסיעתם מצד שני. המלים האחרונות בהסכם שעליהן מסתמכת מגדל, אינן מתיחסות לויתור מצד התובע כלפי הנתבע 1, אלא לויתור בין ה"מחנות".


ועוד אגב. סבורני, שלא כמו טענת התובע בסיכומיו, שפסה"ד של ביה"ד האזורי לעבודה מהווה מחסום של מעשה בית דין, לענין הקביעה שלא היו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע 1. התובע היה מעונין בתביעתו בביה"ד שייקבע שהיו יחסי עובד ומעביד והתביעה לא נתקבלה. אמנם הנתבע 1 לא היה בעל דין בביה"ד לעבודה, אלא המל"ל היה בעל דברו של התובע שם, ואולם בנסיבות הענין שלנו ראוי לראות את מגדל כ"חליפה" של המל"ל, בהקשר של מעשה בית דין. פסק הדין שמצוטט על ידי התובע בסיכומיו (ע"א 1041/97, סררו אבי נ. נעלי תומרס בע"מ), אינו תומך בעמדתו של התובע אלא איפכא (ר' עמ' 16 לפסה"ד שצורף לסיכומים).


8.
סוף דבר, התביעה נדחית.


התובע ישלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, לנתבעת 2 סך 7,500 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ ולנתבעים 3-5 שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.


כמו כן ישלם התובע לנתבעת 2 את התשלומים ששילמה למומחה מטעמה ולמומחה מטעם בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז ששולמו על ידי הנתבעת 2.


יצויין שלנתבעת 2 אני פוסק סכום גבוה מלאחרים כשכ"ט, משום שהאחרים לא הגישו סיכומים.


נכתב ונחתם ביום: ד' בחשון תשס"ה (19 באוקטובר 2004).


י. יעקבי-שווילי - סגן נשיא



למזכירות
: נא להמציא לב"כ הצדדים.
הקלדנית: ד.א.








א בית משפט מחוזי 571/98 סולימאן סאבר נ' ואליד דניאל תופיק, מגדל חברה לביטוח בע"מ, אליאס עיסא זהראן ואח' (פורסם ב-ֽ 19/10/2004)