פסקי דין על נאסר בן ענתר ג'ורבאן | פסקי דין על אורן בן דוד ווקנין | פסקי דין על אנטולי בן יחיאל איכילוב ואח' |

5429/04 בש     18/04/2008




בש 5429/04 מדינת ישראל נ' נאסר בן ענתר ג'ורבאן, אורן בן דוד ווקנין, אנטולי בן יחיאל איכילוב ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בחיפה
בש 005429/04

בש 005430/04

בתיק עיקרי: פ
003171/04

פ
003172/04

בפני
:
השופט י' דר


תאריך:
28/11/2004




בעניין:
מדינת ישראל
המבקשת



- נ ג ד -


1. נאסר בן ענתר ג'ורבאן

2. אורן בן דוד ווקנין

3. אנטולי בן יחיאל איכילוב
4. נאדר בן לוטפי ג'ורבאן
המשיב בב"ש 5249/04



המשיבים בב"ש 5430/04

החלטה

1.
מבוא
1.1
"הייתי בחדרה. הייתי שותה. בא אלי נאסר ענתר ג'רבאן אמר לי רוצה הלוואה. אמרתי לו לא, ישב לי על הראש שלי. אמר לי רוצה רוצה. אמרתי לו בסדר, בוא תבוא. בא שני בחורים ובחורה, נאסר אמר לי זה טולי וטולי נתן לי 4,600 ש"ח (...) אמר לי נאסר אתה מחזיר 8,000 ש"ח (...) חתמתי על 12 (...) שטרות.
...
שאלה: למה לקחת את הכסף.
תשובה: הייתי שיכור
שאלה: מה עשית עם הכסף.
תשובה: קניתי בגדים, הלכתי למועדון, שתיתי. הייתי עובד בהרצליה במסעדה רומא בנקיון, גומר אחד עשרה בעבודה והולך למועדון עם הכסף והולך למכון 101 (...) ברחוב המסגר. הייתי הולך לזיין עם הכסף..." (הודעתו של מוחמד פתחי עמאש מיום 18.8.04).

1.2
"לפני יומיים בשעות הלילה בסביבות עשר הייתי בדרך לכפר למרכז... לפתע נעצר רכב... מהרכב ירדו טולי היהודי ונאסר ענתר ונאדר חמוד... ועוד אחד ישב על ההגה בחור קירח בחור בריא... אותם ארבעה ביקשו שאעלה לרכב ואני לא הסכמתי אז טולי ונאסר העלו אותי בכח לג'יפ, דחפו אותי בידיהם... ואז העלו אותי לרכב ונסעו איתי מהמרכז בכפר לחוף הים. הורידו אותי מהאוטו בחוף הים ואז טולי נתן לי בביצים ואז אני נפלתי במקום מהכאבים. מי שהיכה אותי רק טולי והשאר עמדו מסביבי תוך כדי שהוא טולי מקלל אותי בן זונה כוס אוחתק ואני אעלים אותך אם לא תביא את הכסף. ואז השאירו אותי במקום ונסעו.
...
שאלה: ומה אתה אמרת?
תשובה: לא היה לי מה להגיד חוץ מהמשפט תרחמו עלי בערבית".
(הודעתו של עיד עמאש מיום 11.8.04).

1.3
הבאתי במבוא שני ציטוטים ארוכים המצביעים על הדרך בה ניתנו הלוואות ולמי ניתנו ועל דרכי הגביה.

אתיחס לכך בהמשך.

2.
הרקע
2.1
המשיב מס' 1 בב"ש 5430/04, אורן ווקנין (אורן), הפעיל מספר חברות ואחת מהן, ש.ל.י.א. השקעות בע"מ (החברה), הלוותה כספים ברבית גבוהה לתושבי ג'סר אל זרקא (הכפר).

המשיב 2
(אנטולי או טולי) והמשיב 3 באותו הליך (נאדר) שימשו עובדיה של החברה.

המשיב בב"ש 5429/04 (נאסר) פעל עבור החברה.

2.2
כפי שעולה מן הראיות שאספה המשטרה, הוצעו לתושבי הכפר הלוואות. לדברי מרבית המתלוננים, דובר על כך שיקבלו סכום של 5,000 ש"ח ויפרעו את ההלוואה ב-12 תשלומים חודשיים בני 1,000 ש"ח כל אחד. עוד עולה מדברי המתלוננים כי בפועל לא קיבלו את הסכום המלא של ההלוואה, וכי חלק מן הסכום נוכה, בין השאר על ידי נאסר, בטענה לעמלת תיווך ובטענות אחרות.

2.3
המתלוננים לא עמדו בתנאי התשלום ולטענתם, ויש לה תימוכין גם בראיות נוספות, הופעלה עליהם מערכת של איומים, לרבות הצגת אקדח וסכין וכן אלימות, הן במהלך הסעה במכונית והן במקום מבודד בחוף הים.

3.
האישומים
3.1
בת"פ 3171/04 הואשם נאסר בשמונה אישומים בעבירות של סחיטה בכח וסחיטה באיומים, כאשר בחלק מן האישומים נזכר אישום בסעיף 29 לחוק העונשין שענינו ביצוע עבירות בחבורה.

3.2
בת"פ 3172/04 הואשמו אורן, אנטולי ונאדר, יחד עם אחד מחמד ג'ורבאן (חמודי), שאינו במעצר ולגביו לא התבקשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום נגדם כולל עשרה אישומים, חלקם מופנים לחלק מן הנאשמים בלבד. גם בכתב אישום זה מרבית האישומים הם סחיטה בכח וסחיטה באיומים, כאשר נגד אנטולי ונגד נאדר גם אישומים בתקיפה ובתקיפה חבלנית, וכן נגד שלושת האחרונים אישום בחטיפה לשם סחיטה.

4.
ההליכים
4.1
משהופרדו כתבי האישום, הופרדו גם הבקשות למעצר עד תום ההליכים. עקב ייצוג נפרד של אורן ואנטולי אל מול נאדר, הופרדה גם שמיעת הטענות בהליכים.

ענינם של אורן ואנטולי נדון תחילה לבקשת בא כחם.

ענינו של נאדר נשמע במועד אחר, לבקשת בא כחו וגם הבקשה בענינו של נאסר נשמעה בנפרד.

4.2
בא כחם של אורן ושל אנטולי, עו"ד נדשי, היה מוכן להניח כי יש נגד השניים ראיות לכאורה, אם כי טען לגוף הענין, כאשר מטרתו להביא לשחרורם לחלופת מעצר.

בין השאר טען שהחקירה לא החלה עקב תלונות, אלא בעקבות מציאת שטרי חוב במכוניתו של אורן, שנעצרה על ידי המשטרה ביציאה מהכפר. עוד טען שרק סרבני הפרעון התלוננו, ואחרים שילמו ללא תלונות.




4.3
בא כחו של נאסר, עו"ד אניס ריאד, טען שהראיות לכאורה אינן מקימות עילת מעצר, ולחלופין, כי ראוי להורות על חלופת מעצר.

4.4
בא כחו של נאדר, עו"ד אבנון, ויתר על טעון לענין קיומן של ראיות לכאורה ומיקד טעוניו בחלופת מעצר. במסגרת זו ביקש להבחין בין נאשמים בסחיטה באיומים, העושים כך כלפי מי שאינם חבים להם כסף, כמו תביעת דמי הגנה מבעלי עסקים ("פרוטקשן"), לבין מי שגובה כספים מלווים שאינם פורעים הלוואות, כעניינם של הנאשמים כאן.

עוד הצביע על המספר הגדול של עדי תביעה וכן על שמו של נאסר ברשימת עדי התביעה, דבר שיחייב עיכוב סיומו של הדיון עד להשלמת משפטו של נאסר.

לדבריו, מדובר בתקופה ארוכה, החורגת בהרבה מתשעה חודשי מעצר, ולכן ראוי לשחרר את לקוחו כבר עתה לחלופת מעצר, אותה הציע לקיים מחוץ לכפר.

4.5
בחרתי לתת החלטה אחת בשתי הבקשות, כדי לאפשר הצגת היריעה כולה, ככל שנדרש בהליך של מעצר עד תום ההליכים.

5.
הראיות

כתבי האישום מדברים בעשרה מתלוננים. כתב האישום בת"פ 3172/04 נגד אורן ואחרים, מדבר בכל עשרת המתלוננים, אם כי לא כל האישומים מתיחסים לכל אחד מן הנאשמים.
כתב האישום בת"פ 3171/04 מדבר בשמונה מתוך עשרת המתלוננים, ונאסר מואשם ביחס לכל אחד מהם.
כיוון שרק סנגורו של נאסר טען להעדר ראיות לכאורה, אתייחס רק לראיות לכאורה ביחס למתלוננים שבכתב האישום נגד נאסר.





6.
חוסין מנסור עמאש (חוסין)
6.1
תמצית עדותו היא ששמע שאחד "יהודי בשם טולי" נותן הלוואות וכי נאסר "עובד אצלו". הוא פנה לנאסר שהסיע אותו ואנשים נוספים במכוניתו לתחנת דלק, שם פגש את טולי וחתם שקיבל את הלוואה בסך 5,000 ש"ח. כן חתם על 12 שטרי חוב בני 1,000 ש"ח כל אחד ועל שטר נוסף שלא צויין בו הסכום. לדבריו, קיבל רק 4,500 ש"ח שכן נאסר נטל 500 ש"ח כדמי תיווך.
כל אחד ממקבלי ההלוואה ערב ללווה אחר, אהדדי.
חוסין מסר עוד (הודעה מיום 18.10.04) כי טייל באילת ובזבז את סכום ההלוואה, כי היה בגמילה מסמים ולכן לא עבד ולא יכול היה לפרוע את החוב.

6.2
באחד הימים, כאשר היה חוסין אצל בורהאן איברהים ג'ורבאן (בורהאן), הגיע לשם נאסר ושאל מה בדבר ההחזר, חוסין השיב שאין לו עבודה ואין לו מנין לשלם. לדבריו, אמר לו נאסר שהדבר לא מעניין אותו ולקח אותו לטולי, כשהוא צועק ועצבני.
לדבריו, חשש לנסוע לטולי כי שמע שמועות בכפר

"… שמי שלא משלם היהודי והחבורה שלו מרביצים לו, ואני גם פחדתי לסרב לבוא עם נאסר כי השם שלו בכפר זה שם של עבריין" (גליון 2 מש' 26).

לדברי חוסין, הסיע אותו נאסר לחדרה, שם פגש את אנטולי וזה הכה בו בבטנו, קילל אותו ואיים עליו. לדבריו, ראה אז על גופו של אנטולי אקדח שחור. במקום נכח גם

"… בחור יהודי נמוך עם קרחת שחרחר…" שאמר לאנטולי לעזוב אותו והוא יתחיל לשלם. בדרך חזרה אמר נאסר למתלונן "… אתה רואה אם היית עובד ומשלם מהתחלה לא היה קורה דבר כזה…" (שם, מש' 41).




בהמשך הוא אומר כי הוא מעדיף לזהות את התוקף בתמונות ו"לא להצביע עליו בפני
ו כדי שלא יפגעו בי" (ש' 47).

חוסין הוסיף שהחל לעבוד והוא פורע את חובו. לדבריו, הוא חושש לזהות מי שפגע בו. עוד אמר שהוא פוחד מנאסר (גליון 3 ש' 58).

6.3
גרסתו של חוסין בדבר הארועים בביתו של
בורהאן נתמכת בהודעתו של זה האחרון מיום 21.10.04.

לדברי בורהאן, ששה חודשים קודם למתן העדות, התארח חוסין בביתו בשעות הערב הגיע נאסר ושאל מה עם הכסף שחוסין היה צריך לשלם. חוסין השיב שלא קיבל כספי ביטוח לאומי. נאסר תפס בחולצתו של חוסין, הוציא אותו מהחדר בכח והכניס אותו למכוניתו, שם היו עוד שני אנשים, והם נסעו אל מחוץ לכפר. כשעה לאחר מכן התקשר אליו חוסין וביקש שיק של 1,000 ש"ח כשהוא מתחנן ובוכה.

7.
מוחמד פתחי עמאש (מוחמד)
7.1
במבוא הבאתי את דבריו של מוחמד, שסיפר כיצד פותה לקבל הלוואה ומה עשה בכסף. בהמשך ההודעה הוא מוסר כי הפסיק את עבודתו ולא פרע את ההלוואה. טולי, אדם נוסף (שתאורו תואם את זה של אורן), חמודי ונאסר לקחו אותו במכונית מרצדס אפורה לקיסריה וטולי "והשמן" (אורן) היכו אותו בכל גופו. לדברי מוחמד, הוציא טולי את נשקו והניח אותו לצד רקתו. טולי אמר לו "אני חתכתי כבר כמוך הרבה. אני בגלל אלף שקל יכול לחתוך כמוך" (גליון 3 מש' 3). לדבריו, מאז הוא פוחד.

7.2
בהודעה מיום 5.10.04 (בשעה 14.10) הרחיב מוחמד ותיאר כיצד טולי, הבחור השמן ונאסר, הוציאו אותו מן המכונית ליד קיסריה, סטרו לו וטולי קירב את האקדח לראשו ואיים עליו (גליון 1 מש' 27).



בהודעה מאוחרת יותר מאותו יום (משעה 19.10) תיאר מוחמד ארוע נוסף שהתרחש בכפר, ובו היה מעורב נאדר שכינה אותו הומו. כאשר השיב לנאדר, היכה זה באגרוף בפני
ו. לאחר מכן הגיעו אחיו של נאדר ושלושה אחיינים שלו והיכו בו גם כן. לדברי מוחמד, במהלך חודש שלפני המקרה, כאשר היה נאדר רואה אותו, נהג לומר לו שאם לא ישלם, ירצחו אותו ויזרקו אותו לכביש.
עדותו של מוחמד נתמכת בהודעתו של אחיו חליל מיום 26.10.04.

8.
חאדר חילמי ג'ורבאן (חאדר)
8.1
חאדר, רווק שאינו עובד, מסר בהודעה מיום 21.10.04 כי שמע על

"... בחור יהודי בשם טולי שנותן הלוואות לאנשים בכפר ועושה את זה דרך נאסר ענתר ג'ורבאן תושב ג'סר א-זרקא".

חאדר פנה לנאסר וזה הסיע אותו עם אחרים לחדרה. הם פגשו את טולי שישב בג'יפ מרצדס אפור

"... טולי נתן לי חמשת אלפים שקל אבל טולי לקח מהם מאתיים שקל ואמר שזה בשביל המשרד ונאסר לקח עוד 800 ש"ח ואמר שזה בשביל התיווך" (מש'
12).


תמורת 4,000 ש"ח שנותרו, היה על חאדר להחזיר 12,000 ש"ח. לדבריו, התכוון להחזיר את הכסף אולם נסע לתל אביב, הלך למכוני ליווי ובזבז את כל הכסף.





8.2
לאחר כחודש ימים, הגיעו אנטולי ונאסר לביתו של חאדר. כאשר נשאל חאדר על דבר התשלום, השיב שיסדיר את הכסף. בחודש הבא הגיעו אנטולי, חמודי ואביו ונאדר. חמודי קרא לחאדר לצאת מן הבית ואנטולי שאל מה עם הכסף. כאשר השיב חאדר שאין לו, החל אנטולי צועק עליו

"... ואמר לי שהוא יודע איך לקחת ממני את הכסף ואמר שהוא יביא לי אנשים שירביצו לי ויחטפו אותי" (גליון 2 מש' 5).

לדברי חאדר, פחד כי שמע סיפור על אחד חוסיין מנסור שנחטף ושוחרר רק לאחר שאביו שילם סכום כסף ולכן פחד לצאת מן הבית.
לאחר כשבוע הגיעו לביתו אנטולי ועמו "יהודי שמן וגבוה, קרח ושחרחר" (תאורו של אורן; שם, ש' 14). הם קראו למתלונן שפחד ולא יצא. אביו חילמי יצא ואנטולי צעק על חילמי מכיוון שבנו לא פרע את החוב.

8.3
בהודעה שמסר חילמי ביום 22.10.04 סיפר שישב אצל בורהאן ג'ורבאן (בורהאן) כאשר הגיע נאסר ושאל מה בדבר הכסף. חילמי השיב

"שאני לא קיבלתי ממכם ולא הסתדרתי ומה אכפת לי ממכם ומתי שאני שילמתי אני עשיתי טובה. מתי שהילד שלי היה בבית חולים" (גליון 1 מש' 15).

לדבריו, החל נאסר לצעוק עליו ולאיים ולדברי חילמי תרגום האיומים היה "אני יהרוג אותך וכשאני אמצא את הבן אני יהרוג אותו" (שם, מש' 20). חילמי ראה במכוניתו של נאסר מקל ארוך. והוסיף שהוא ובנו פוחדים. לדבריו, את התשלום הקודם נתן לחבורת אנשים שכללה את נאדר, חמודי ושני יהודים "אחד רזה עם משקפיים לראייה [טולי] והשני קצת שמן [אורן]", שאיימו עליו (גליון 2 ש' 12).


8.4
בהודעה מיום 21.10.04 מסר בורהאן על מקרה שקרה חודש קודם למתן העדות כאשר היה בביתו, יצא החוצה לשמע צעקות, ראה את נאסר נוהג במכוניתו, ושמע אותו מאיים על חילמי שיירה בו, וזאת בהקשר להלוואה שנטל חאדר, בנו של חילמי.
יש בדברים אלה כדי לתמוך בעדותו של חילמי בדבר האיומים.

9.
שעבאן חמדאן (שעבאן)
9.1
ענינו של שעבאן שונה מעט מאוד מן המתלוננים האחרים, בכך שלא נטל הלוואה אחת אלא שש הלוואות, כל אחת ע"ס 5,000 ש"ח. לדבריו, את כל ההלוואות נטל אצל אורן וטולי בתיווכו של נאסר. לדבריו, הסכום הסופי שהיה עליו להחזיר למלווים היה 66,000 ש"ח, וביום הראשון לכל חודש היה עליו לשלם 6,000 ש"ח. שעבאן גם אישר שנטל את ההלוואות והסכים לשלם את הרבית מרצונו והתנאים היו ידועים לו.

9.2
תלונתו של שעבאן מתייחסת לארוע שארע
בחודש יוני או יולי 2004. לדבריו, ביקש הלוואה נוספת ונדחה על ידי טולי, שאמר לו שכך החליט שותפו אורן. שעבאן אמר לנאסר שאין הוא מתכוון לשלם מכיוון שלא קיבל הלוואה. נאסר אמר זאת לטולי ואז הביא טולי סכין מהמטבח, עשה תנועה מאיימת ואמר "מי שלא משלם אקרע אותו".

זו היתה הודעה הראשונה שניתנה ביום 16.8.04 בשעה 14.45.

9.3
בהודעה נוספת מיום 17.10.04, שינה מעט שעבאן את תאור העובדות. בעוד שבגרסה הראשונה אמר לנאסר, כאשר היו מחוץ לחדר, שלא ישלם, הרי בגרסה המתוקנת אמר את הדברים בחדר, ונימק את דבריו שלא ישלם בכך שלא נותנים לו קבלה ולא בסירוב לתת לו הלוואה נוספת.

בהודעה זו הסכין הוא אולר מתקפל, אותו הוציא טולי מהמגירה. עוד הוסיף שעבאן שטולי פתח את הסכין, תפס בחולצתו של שעבאן ואמר "... שמי שלא ישלם את החוב שלו אני אקרע אותו ועשה סימן של חותך עם הסכין על השולחן...". לדבריו, נכח גם אורן במקום.

עוד אמר שעבאן כי ארבעה ימים קודם למסירת עדותו הגיע נאסר לביתו ואמר שאם לא ישלם יהרגו אותו. לדבריו, מזה חודשיים אינו משלם משום שלא קיבל מנאסר קבלה על התשלום.

9.4
כאשר נשאל שעבאן אם הוא מוכן לקיים מסדר זיהוי חי, השיב שהוא מפחד והוא מעדיף לנסות לזהות אותם בתמונות. עוד השיב שאשתו סובחיה אולי ראתה את הסכין על השולחן כאשר נכנסה למשרד, לאחר ששמעה צעקות.

עוד הוסיף שעבאן שמחמת חששו עקב אי תשלום החובות, הוא לא יוצא לחדרה כפי שנהג לעשות מדי יום, אלא יושב בביתו.

9.5
בידי המשטרה שתי עדויות התומכות בגרסתו של שעבאן, אחת של ג'מיל ג'ורבאן (ג'מיל) שנגבתה ביום 16.8.04. ג'מיל נכח במקום כאשר טולי (המכונה טוני בהודעה זו) החזיק סכין מטבח בתנועה מאיימת ולדבריו אמר

"... שמי שלא מביא או מחזיר חוב הוא מוציא את זה מהתחת שלו
כשכוונתו בסכין הוא יוציא את הכסף" (גליון 2 מש' 9).

9.6
הודעתו של ג'מיל בדבר הארוע נפתחת בעילה להגעתו למשרדו של אורן. לדבריו, לפני שלושה חודשים סיפרה לו בתו כי נטלה הלוואה בסך 5,000 ש"ח באמצעות נאסר וסיפרה לו גם מהם תנאי ההחזר וכי חתמה על שטרות. הוא אמר לה שעליה להחזיר מיד את ההלוואה מחמת הרבית הכבדה. חמישה או ששה ימים לאחר נטילת ההלוואה, לקח מבתו את הסכום שקיבלה, 4,600 ש"ח, ונסע לגבעת אולגה לאחר תאום עם נאסר. בהגיעו למקום מצא שם את טולי (טוני) ואדם נוסף "... שהוא גם נראה לי עובד איתו בחור מלא שיער קצר [אורן]..." (גליון 1 מש' 14).
במקום נכח גם נאסר. לדברי העד, ביקש להחזיר את ההלוואה ואז אמר "... הבחור השמן הבריא לא טוני..." (שם, ש' 17) שיתן את הכסף והוא דרש לקבל את השטרות. בשלב זה אמר לו טוני בצורה מאיימת "אתה יודע שמי שמחזיר את ההלוואה משלם 8,000 ש"ח" (שם, ש' 19).


ג'מיל הפנה לכך שההלוואה נלקחה ימים מספר קודם לכן ואז, לדבריו, החלו השניים לצעוק שהם אינם מבטלים את העסקה, נאסר התערב ואמר לאותו טוני שדי ב-2,400 ש"ח במקום 3,000. טוני הסכים וג'מיל חתם על שני שטרות, כל אחד בסך 1,200 ש"ח שאותם שילם מאוחר יותר.

9.7
תמיכה נוספת בעדותו של שעבאן עולה מעדותה של סובחיה, אשתו של שעבאן, שתארה כיצד הגיעה למשרד. היא ושעבאן יצאו מהמשרד, לאחר שבקשתם להלוואה נוספת סורבה, ושעבאן אמר לנאסר שלא יגיע יותר למשרד לשלם. לדבריה, ירדו טולי ואורן מאחוריהם ואורן אמר לשעבאן

"בוא בוא רגע. אתה לא רוצה לשלם את הכסף. עשה לו ככה עם האצבע שיבוא והכניס אותו למשרד בצעקות" (גליון 1 מש' 15).


סובחיה המתינה, שמעה צעקות של אורן וטולי וחששה, לכן חלצה נעליה ועלתה יחפה כדי לראות מה עם שעבאן. הדלת לא נפתחה אף שדפקה. כיוון שחששה שיעשו לשעבאן
"... משהו רע" (גליון 1 ש' 22), התחילה לצעוק. היא נכנסה וראתה את שעבאן ולדבריה

"ובעלי הפנים שלו רועדות ראיתי שהוא ממש מפחד ואני מכירה אותו כבר 4 שנים ואף פעם לא ראיתי אתו ככה מפחד" (שם, מש' 24).


בעקבות צעקותיה על אורן, על טולי ועל נאסר, הרגיעו אותה ואמרו לה שתבוא למחרת לקחת כסף והיא החליטה שלא לעשות כן.





9.8
לדברי סובחיה, נטלו הלוואה נוספת בסך 5,000 ש"ח ונדרשו להחזיר 8,000 ש"ח וחתמו על שטרות. לדבריה, מחמת הפחד מסרה לאורן שיקים ללא כיסוי. סובחיה תיארה את טולי ואת אורן והוסיפה שגם אורן היה בביתה. עוד אמרה שהיא פוחדת מהשניים

"הם נראים לי כמו מאפיה רוסית ובגלל דיבורים, ההתנהגות והשיטה שלהם צריך להתרחק מהם הרבה ואני פוחדת שיפגעו בבעל שלי ובמשפחה" (גליון 3 מש' 16).


סובחיה תארה מה שראתה במשרד כאשר נכנסה. לדבריה היה על השולחן במשרד סכין אולם היא לא זוכרת את צבעו, אם כי זה אינו סכין של מטבח "... סכין כמו שיש אנשים שקונים סכין של מאפיה" (גליון 4 ש' 17).

לדברי סובחיה, כאשר שבו הביתה, סיפר לה שעבאן כיצד איימו עליו בסכין שהיה על השולחן. לדבריה, כחודשיים קודם למסירת העדות, לאחר שאמרה לאורן שאין לה כסף,

"... הוא צעק עלי ואמר לי אם לא תשלמי אני אשלח את האנשים שלי. איזה אנשים אני לא יודעת. אני פוחדת מאוד" (גליון 5 מש' 3).

10.
נג'אח חמיס ג'ורבאן (נג'אח) ואמין חמיס ג'ורבאן (אמין)
10.1
נג'אח ואמין אחים.
נג'אח מעיד על עצמו בהודעה מיום 18.10.04 שהוא נכה מלידה, יושב בבית ולא עובד. כארבעה עד חמישה חודשים קודם למתן העדות, נטל הלואה "מבחור יהודי" בשם טולי, אליו הגיע דרך נאסר. ההלוואה היתה בסכום של 3,000 ש"ח והוא היה צריך להחזיר 6,000 ש"ח. לדבריו, שילם 1,900 ש"ח. התשלום הראשון היה 900 ש"ח ועליו קיבל קבלה. על התשלום השני בסך 1,000 ש"ח לא קיבל קבלה. את הכסף שילם לנאסר.

לדבריו, התכוון להמשיך ולשלם אבל כיוון שלא קיבל כסף מביטוח לאומי, לא שילם.

10.2
באחד הימים ישב ודג על גדת נחל התנינים ואז הגיע אליו נאסר ואמר לו שטולי רוצה לדבר אתו. הוא לא פחד, עלה עם נאסר למכוניתו. כשהגיעו ליד הים, היה שם טולי
ו"... בחור יהודי שמן קירח שחרחר שאמרו לו אורן" (גליון 1 מש' 14). מיד כשראה אותו טולי, סטר לו שתי סטירות בפני
ו ואמר לו

"... אני אזיין אותך ואת כל המשפחה שלך אם לא תשלמו את הכסף. לך תסדר לי צ'קים. אמרתי שאין לי כסף ואז הוא הלך לספסל
האחורי של הרכב והוציא משם ברזל צבעוני והוא בא לכיוון שלי בשביל להרביץ לי עם הברזל אבל אורן אמר לו שיש רכב בילוש שבה (כך במקור) אז הם נכנסו למכוניות וברחו ואני ברחתי לבית שלי..." (שם, מש' 16).


לדברי נג'אח, סיפר לאביו חמיס וזה הורה לו להתלונן במשטרה אבל הוא לא עשה זאת מחמת פחד.

10.3
נג'אח סיפר עוד בהודעתו שחמישה או ששה חודשים קודם למתן העדות, כאשר היה בבית אביו, הגיעו טולי ואורן לבית וטולי תפס את אמין בידו ואמר לו לעלות למכונית. אמין סירב וטולי רצה להכות אותו אבל אביהם של נג'אח ואמין מנע זאת ממנו ואמין ברח מן הבית. אז ראה נג'אח שברשותו של טולי אקדח, אם כי הוא לא שלף אותו.

10.4
בהודעה שנגבתה מהאב חמיס, סיפר זה כיצד קיבל הלוואה של 5,000 ש"ח שממנה נלקחו 400 ש"ח על ידי טולי ונאסר. עליו להחזיר כל חודש 1,000 ש"ח לתקופה של שנה. גם בניו, אמין ונג'אח, לקחו הלוואה.

חמיס העיד כיצד הגיע ג'יפ מרצדס חדש לביתו ובתוכו "... בחור יהודי נהג ברכב הוא היה קירח, גבוה קצת ושמן שחרחר בפני
ם שלו..." (גליון 1 מש' 10). עוד היו שם חמודי, נאסר, טולי ונאדר. טולי קרא לאמין לצאת החוצה ושאל היכן הכסף שהוא חייב, כאשר אמין אמר שאין לו, צעק עליו טולי ואמר לו "אם לא תביא את הכסף אני אזיין אותך..." (שם, בש' 15). לדבריו, ראה את טולי מבקש להכות את אמין אבל תפס את טולי ונזף בו. טולי דחף אותו, היכה באגרוף בבטנו, שלף אקדח ודרך אותו אבל לא ירה. הנהג אמר לו לעזוב וכולם נסעו במרצדס.

10.5
עוד סיפר חמיס כיצד באו אליו ילדים ואמרו לו שטולי וחבורתו לקחו את בנו נג'אח בג'יפ. נג'אח הגיע הביתה לאחר חצי שעה כשחולצתו נושאת סימנים "שמשכו אותה" והוא נראה מפוחד. נג'אח סיפר לו שהוא נלקח בגלל אי תשלום החוב וכי סטרו בפני
ו.

לדברי חמיס מדובר ב"מאפיה", כולם פוחדים מהם וגם הוא פוחד שיפגעו בו ובילדיו.

10.6
עוד סיפר חמיס על מקרה שבו הגיעה החבורה במרצדס וטולי התנצל בפני
אמין שהיה עצבני. אמין נתן לו 1,000 ש"ח וביקש בחזרה שטר חוב אבל טולי נטל מן הכסף 200 ש"ח לכיסו ואמר לאמין שיתן 200 ש"ח נוספים ואז יקבל שטר חוב. אמין לא נתן את הסכום ושטר החוב לא ניתן לו. מאז לא הגיעה החבורה לביתם.

10.7
גם מאמין נגבתה הודעה ביום 18.10.04. אמין תיאר את המפגש שלו עם אורן (שאותו כינה אהרן). עוד סיפר כיצד שמע מאביו, לאחר שברח, שטולי שלף אקדח.

עדותו הראשונה של אמין נמסרה ביום 17.8.04 ובה סיפר כיצד נאסר הציע לו הלוואה בסך 5,000 ש"ח תמורת החזר של 7,000 ש"ח. לדבריו, חתם על 12 שטרות ושטר אחד פתוח וקיבל 4,600 ש"ח. כאשר שאל את נאסר היכן עוד 400 ש"ח, השיב לו נאסר שזה "לשטרות". לדבריו, שמר את הכסף, החזיר 3,000 ש"ח ממנו וביתר השתמש לשתיה. אמין אמר שהוא נמצא בגמילה כבר שבוע ולא שותה. לדבריו, כאשר נשאל בהודעה כיצד התכוון להחזיר את הכסף, השיב שאמר לנאסר שהוא ישלח "חודש כן חודש לא" (גליון 1 ש' 28). נאסר אמר לו שהוא מסכים, אך לאחר מכן אמר נאסר שהם רוצים תשלום בכל חודש. לדברי אמין, כאשר הגיע טולי לביתו לגבות את הכסף, השיב שאין לו כסף. טולי הורה לו לעלות למכונית, הרים את חולצתו בצד ואמין ראה חפץ שנראה כמו אקדח. לדבריו, אמר לו
טולי "אם לא תביא את הכסף עכשיו עכשיו אני אתן לך את זה בראש" (גליון 2 מש' 10).

אמין ברח והסתתר מאחורי הבית ושמע אותם אומרים לאביו שאם לא ישלם את הכסף, יסבול מכך האב.

אמין תיאר את המכונית כג'יפ בצבע אפור וכן תיאר
את טולי ואת אהרן (הוא אורן).


11.
עיד פארס עמאש (עיד)
11.1
הודעתו של עיד נמסרה ביום 11.8.04. לדבריו, נאסר אמר לו שיכנס למכוניתו ויחתום על שטרות, הוא חתם וקיבל 4,000 ש"ח ונאמר לו להחזיר 12,000 ש"ח.

11.2
כאשר לא שילם עיד בחודש הראשון, הגיעו אליו טולי ואחרים והעלו אותו לג'יפ, לקחו אותו לים "... טולי נתן לי מכות בעיטה בביצים והמשיך לתת סטירות בפני
ם" (גליון 1 מש' 5). לדבריו, היתה פעם נוספת שהגיעו אליו הביתה ואיימו עליו. בעת מתן ההלוואה היה במקום גם בן דודתו חאלד, שגם אותו הסיע נאסר למקום כדי ליטול את ההלוואה.
לדברי עיד, מעולם לא ביקש מנאסר הלוואה ולא התעניין בהלוואה. לדבריו גם לא ידע שהמסמכים שהוא חותם עליהם הם שטרות.
לדבריו, רק לאחר שקיבל את הכסף וחתם על השטרות, אמר לו נאסר שעליו לשלם מדי חודש.

11.3
עיד תיאר את הנוסעים ברכב לים והם טולי, נאסר ונאדר ומי שנהג "... בחור קירח, בחור בריא [אורן]..." (גליון 2 ש' 26). לדבריו, מי שהיכה אותו היה טולי והיתר עמדו סביב וטולי קילל אותו. במהלך הנסיעה לא הוכה "... רק טולי אמר לי כל הזמן אני אעלים אותך אם לא תביא את הכסף" (גליון 3 מש' 9). לדבריו, ראה אקדח בצבע כסף מתחת לחולצתו של טולי. הוא הוסיף שהוא פוחד, שכן החבורה ידועה בכל הכפר "... שהם מסוגלים לפגוע באנשים" (גליון 4 ש' 1).

11.4
בהודעה נוספת שמסר עיד ביום 17.10.04 מסר פרטים נוספים על הדרך שבה התגלגלו הדברים עד לקבלת ההלוואה. לדבריו, הלך עם בן דודתו חאלד כאשר עצרה לידו מכונית ובה נאסר שהציע לשניים לאכול. הם הסכימו, הוא אמר שיקנה להם שווארמה. לדברי עיד "... אני לפני כן לקחתי כדור שלי והייתי במצב רגוע..." (גליון 1 מש' 11). הם הגיעו ליד בנק הפועלים בפרדס חנה. בחניון המכוניות יש מדרגות והשניים נכנסו, היו שם אנשים רבים מג'סר א-זרקא שבשמות חלק מהם נקב. במקום היה מחשב ו"מזכירה יהודיה" ונאסר אמר לו שבחור בשם טולי יתן לו כסף. לדבריו, נתן לו טולי לחתום על "דפים" כתובים עברית. לדברי עיד, הוא אינו קורא עברית וערבית ולא נאמר לו על מה הוא חותם. הוא חתם על 12 "דפים" ואז נתן לו טולי 300 ש"ח ואמר לו ללכת. עיד לקח מונית שעלתה לו 20 ש"ח בחזרה לכפרו.

11.5
ב-28 לחודש בו קיבל עיד את ההלוואה, הגיע נאסר לביתו ודרש 1,000 ש"ח תמורת השטר. עיד שאל למה עליו לשלם 1,000 ש"ח כאשר קיבל רק 300 ש"ח, ונאמר לו שהוא חתם על 12,000 ש"ח. נאסר אמר לו שאם לא ישלם, יבואו נאדר וחמודי ויחסלו אותו. נאסר נתן לו לדבר בטלפון עם טולי, וטולי אמר לו בטלפון

"... אני אזיין אותך ואת אמא שלך, אני אהרוג אותך אם לא תשלם..." (גליון 2 מש' 31).


עיד פחד מהאיומים שיהרגו אותו, מסר לנאסר 1,000 ש"ח וקיבל תמורתם שטר. כך עשה גם בפעם הבאה.

כאשר בפעם השלישית הגיעו לביתו טולי, חמודי, נאדר וביחד עמם "... בחור יהודי קירח מלא אולי בן 35..." (שם, מש' 37), דרש ממנו טולי את הכסף. כאשר השיב שאין לו, תפס אותו טולי בחולצתו והכניס אותו בכח לרכב. במהלך הנסיעה סטר טולי על פניו וכאשר ביקש שישחררו אותו, אמרו לו שהם נותנים לו חמישה ימים לשלם וזרקו אותו ליד ביתו של נאדר.

לאחר חמישה ימים שילם לטולי אלף ש"ח. הוא שילם ארבע פעמים, כל פעם 1,000 ש"ח ונתנו לו רק שלוש קבלות. כאשר ביקש את הקבלה הרביעית נהג טולי להשיב שיביא אותה מחר, אולם לא הביא אותה.

11.6
כחודש וחצי לפני מסירת העדות, הלך עיד עם אחיו סאלח ועם בן דודו סוהיל בכפר. בשעה 22.00 עצר לידו הג'יפ ובו נהג אותו "בחור יהודי קירח" והיו שם טולי, חמודי ונאדר. טולי דרש את הכסף וכאשר אמר עיד שאין לו, ירדו מהג'יפ, טולי תפס אותו בחולצתו ודחף אותו בכח לרכב. אחיו ובן דודו של עיד ראו אבל פחדו ולא עשו דבר. עיד הוכנס למושב האחורי, בין נאדר לחמודי, ונסעו לכיוון הים. כאשר הגיעו לשם, סחב אותו טולי בשערו, בעט בו בכח באשכיו ואמר לו "... בן זונה ואם לא תשלם את הכסף נהרוג אותך..." (גליון 3 מש' 58).

11.7
עיד נשאל מדוע בעדותו הראשונה אמר שנתנו לו 4,000 ש"ח ולא 300 ש"ח השיב שפחד מהחוקר. כאשר נשאל אם איימו עליו בנשק או בסכין, אמר שראה שחולצתו של טולי נפוחה בצדדים

אבל לא ראה מה יש מתחת. כשנשאל אם פנה לנאסר או למישהו וביקש הלוואה, השיב "לא בכלל לא. אני לא מכיר אותם, אבל פנו אלי כי ידעו שאני חולה נפש ומסכן ואני רעב" (שם, מש' 74).

גם עיד סירב להשתתף במסדר זיהוי חי אבל היה מוכן להצביע על תמונות.

כאשר נשאל לגבי הבחור הקירח השמן היהודי, השיב שהוא נזכר ששמו אורן.

11.8
לגרסתו של עיד יש תמיכה בהודעתו של אחיו סאלח שנמסרה ביום 17.10.04, שהעיד על ארוע הכנסת אחיו לג'יפ. לדברי סאלח, הוא סבור שנתנו לאחיו 3,800 ש"ח. סאלח המשיך ותיאר את נאסר, את חמודי ואת נאדר, אותם הוא מכיר מהכפר ואת טולי הוא מכיר כעוסק בעסקי הוצאה לפועל ועובד עבור עורך דין.

12.
נג'וא ג'ורבאן (נג'וא)
12.1
נג'וא מסרה הודעה ביום 15.8.04. לדבריה, פנתה לנאסר וביקשה ממנו שימלא עבורה טפסים להוצאה לפועל. נאסר אמר לה שהוא מתווך בהלוואה תמורת 200 ש"ח.

כאשר שאלה אותו על התנאים, אמר לה נאסר "... מתי שיהיה לי אוכל לשלם ומתי שאין לי אז לא נורא" (גליון 1 ש' 6). העדה הסכימה לכך מאחר והיו לה חובות כבדים. נאסר חזר באותו ערב עם "... בחור יהודי" ונפגשה אתם בכניסה לכפר, היא ישבה במכונית שצבעה כסף, החתימו אותה על 13 שטרות ומסרו לה 4,700 ש"ח. בפועל היה צריך לתת לה 5,000 ש"ח אבל נאסר לקח לעצמו 300 ש"ח כדמי תיווך.


12.2
במועד התשלום הראשון הגיעו לביתה נאסר, טולי ואורן. היא לא היתה בבית ונאסר התקשר ואמר לה שהוא בביתה ושעליה לשלם כסף. נג’וא פחדה ולכן נסעה לבאקה אל שרקייה, מכרה צמיד זהב ומכשיר ווידאו בסך 600 ש"ח, נטלה מגיסתה 400 ש"ח ומסרה את הסכום לנאסר תמורת שטר. במועד הבא הגיע נאסר וביקש את התשלום ולא היה לה. נאסר החל לקלל ואמר לה כי "... היהודים יקחו אותי וירביצו לי" (שם, מש' 22). היא ביקשה שישוב אליה ימים מספר לאחר מכן כדי שתארגן את הכסף. יומיים לאחר מכן הגיע נאסר הביתה כשהוא שיכור והחל להשמיע הצעות מגונות לפיהן הוא מוכן לסדר את החוב בתנאי "שאני אצא איתו וכוונתו היתה לשכב איתו..." (שם, ש' 26).

12.3
במועד הבא הופיעו טולי ונאסר וביקשו את הכסף. נאסר החל לצעוק. טולי דרש את הכסף. כאשר בעלה של נג’וא התערב ואמר שיש עוד הרבה אנשים שלא שילמו בזמן, השיב טולי "... אלה שלא שילמו הם כבר בבית חולים..." (גליון 2 ש' 4). נג'וא ביקשה מטולי שיבואו ב-10 בחודש וכשהגיעו שילמה.

12.4
הודעה נוספת נגבתה מנג’וא ביום 17.10. בהודעה זו השלימה את הדברים ואמרה שנאסר איים עליה שאם לא תחזיר את הכסף, יקח את מכוניתה או את ילדיה. לדבריה, באחת הפעמים הגיע לביתה נאסר עם בחור נוסף, שלאחר מכן אמר לה בעלה שהוא בעל חנות ירקות מפרדיס, ואז אמרה שאין לה כסף. נאסר התקשר ושוחח עם טולי ועם אורן. נאסר אמר לאורן שהיא אינה רוצה לשלם ואז אמר לה אורן

"... שלא מעניין אותו מאיפה אביא את הכסף ושאני אלך לעבוד בזנות..." (גליון 1 מש'
13).


בהמשך, כאשר בכתה, אמר
לה נאסר

"... תבואי תלכי עימי ותשכבי עימי ואני אמחק לך את החוב..." (שם, מש' 15).


עוד סיפרה על תשלום 500 ש"ח לנאסר שבגינו לא נתנו לה קבלה. איש לא פגע בה אבל היא חוששת מהחבורה.

12.5
עדותה של נג'וא נתמכת בעדות בעלה פאיז שנמסרה ביום 7.11.04. הוא אישר כללית את תלונתה והוסיף שכאשר הגיעו טולי ואורן

"טולי אמר לי שאם אני לא אשלם הוא ישלח אותי לבית חולים כמו ששלח אחרים ונאסר אמר לי שאם אנחנו לא נשלם הוא יחטוף לי את הילדים" (גליון 1 מש' 12). עוד סיפר כיצד שמע מאשתו שנאסר הציע לה הצעות מגונות שתשכב איתו.

13.
אמרות המשיבים למדובבים
13.1
הראיות נגד המשיבים נתמכות בשיחות ששוחחו מדובבים של המשטרה עם המשיבים.

ההפניות בהמשך הן להודעותיהם של המדובבים ולא לתמלילי השיחות.

13.2
מאהר אל מראענה, המכונה מירו, ששימש נהגו של נאסר, סיפר למדובב שזוהה במספר 584/03 על הלוואה של 5,000 ש"ח שנתנה החבורה תמורת פרעון של 12,000 ש"ח. כהגדרתו, "אלה [המלווים] שוחטים" (הודעה מיום 3.11). למדובב 121/89 אמר מירו באותו יום, שאורן הלווה כספים ל-400 איש בג'סר א-זרקא.

13.3
בהודעה מוסר המדובב 584/03, שנאסר, שהיה אתו בתא, סיפר שהיו מקרים בהם ראה את חמודי, את טולי, את נאדר ואת אורן מכים ומאיימים. בשני מקרים איים טולי באקדח והוא ראה אחד המקרים.

נאסר גם סיפר למדובב, כפי שהדבר עולה בהודעה מיום 29.10.04, כיצד
אורן, חמודי, נאדר, טולי והוא לקחו את נג'אח לים ולדבריו "כולם הביאו לו מכות חוץ ממני" (גליון 1 ש' 17).


עוד סיפר כיצד אותה חבורה לקחה את מוחמד והיכו אותו מכות נמרצות (גליון 1 ש' 19).

לדבריו, לא היה חשש שהנפגעים יתלוננו כי הם פוחדים (גליון 2 ש' 19).

עוד סיפר נאסר כיצד איימו בסכין על זוג. הדברים מתיישבים עם ענינו של שעבאן (גליון
4).

13.4
על פי הודעות המדובבים, פעל נאסר לשיבוש הליכים.

על פי הודעת 584/03 מיום 1.11.04, סיפר נאסר כי בעת שביקרה אותו אשתו במעצר, הורה לה לשרוף את הטלפון הסלולרי שלו ולהעלים זהב וסכומי כסף שהיו בביתו - 5,000 ש"ח של אורן ו-4,000 ש"ח שלו.

על פי הודעת המדובב 584/03 (מיום 27.10.04), אמר נאדר בטלפון הסלולרי שיש לדבר עם אדם מסויים כדי שלא יעיד נגדו וגם ביקש מהמדובב נשק עם משתיק קול.
יש בכך ראיה לכאורה לשיבוש הליכים, נוסף למסוכנות.

13.5
נאדר סיפר למדובבים כיצד היכו באגרופים ונתנו סטירות וכיצד נטל שרשרת זהב מאחד החייבים. כאשר נשאל נאדר בענין סימנים על גופם של המוכים, השיב "אני בחיים שלי לא משאיר סימנים" (הודעת 121/89 מיום 27.10; גליון 1 ש' 9).

עוד סיפר בהודעה מיום 26.10 כיצד היכו את מוחמד ולקחו אותו לים.

14.
תגובות המשיבים

אורן בחר שלא למסור מידע למשטרה והשיב רק לשאלות שבחר להשיב להן. לשאלות נוספות השיב "אין תגובה", או שהוא "בוחר בזכות השתיקה" וכיוצא באלה.


אנטולי הכחיש את כל המיוחס לו. הוא אישר שעבד לאחרונה אצל אורן אולם, לדבריו, לא איים ולא סחט.

בהודעה שמסר נאסר, טען שהגביה נעשתה רק דרך ההוצאה לפועל, והוא לא איים ולא ראה מעולם את אורן או את טולי מאיימים או מכים.


נאדר הכחיש את המיוחס לו ואת דברי המדובב שהוצגו בפני
ו.

15.
נתונים אישיים

לאורן ולטולי אין רישום פלילי.
לנאסר הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות החל משנת 1984.

לנאדר הרשעות בסחר בסמים, בהעלבת עובד ציבור, בתקיפת שוטר ובאיומים.

16.
ראיות לכאורה - סיכום
16.1
הארכתי במידה ניכרת את פירוט העובדות כפי שהוא עולה מן הראיות.


לא התיחסתי לשני מתלוננים נוספים בכתב האישום נגד אורן ושותפיו, שכן באי כחם לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי התמונה לגביהם דומה לזו העולה מן המתלוננים שלהודעותיהם התיחסתי.

אני ער לכך שיש בהודעות סתירות, הן פנימיות (בין הודעות שונות של המתלונן) והן מול הודעות של אחרים. הייתי תמה אילו לא היו סתירות. עם זאת, התמונה המתקבלת מן הראיות היא אחידה.

16.2
באי כחם של אורן, טולי ונאדר, שכאמור, לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה ודיברו על חלופה בלבד, הפנו לכך שאיש מן המתלוננים לא הגיע למשטרה ביוזמתו וכי החקירה החלה בעקבות פעילות יזומה של המשטרה, שעצרה את מכוניתו של אורן ביציאה מהכפר ומצאה אצלו מסמכים וכספים.

משמעותה של הטענה היא כי משקלן של הראיות לכאורה נפגם מחמת כבישתן.
לטענה זו מספר תשובות. ראשית, טענה בדבר כבישת עדות מצויה בתחום הטענות ביחס למהימנות, ובשלב זה, של בחינת ראיות לכאורה, אין אנו בוחנים מהימנות.

שנית, מהימנותה של עדות כבושה נפגמת בהעדר הסבר סביר לכבישת ההודעה. מעיון בהודעות ניתן למצוא הסבר לכבישתן. המתלוננים טוענים כי פחדו להגיש תלונות נגד המשיבים. לדיותו של הסבר זה, בש"פ 3205/04 לירון הלל נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 26.4.04).

הגרסות נותנות תמונה מקיפה וברורה ואין בכבישת התלונות כדי לפגום בחומרת הראיות לכאורה נגד המשיבים כולם.

17.
עילת מעצר - מבוא
17.1
בצידן של עילות המעצר המפורטות בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, קיימות עילות מעצר שהן פרי הפסיקה.

אחת מהן היא סחיטה באיומים, לגביה קבעה הפסיקה שאף שאינה מלווה באלימות פיזית, היא מקימה עילת מעצר וכי אלה המקרים, בדרך כלל, שבהם אין מקום להורות על חלופת מעצר.

17.2
צריך לומר, והדברים נכונים בעיקר ביחס לטעוניו של בא כחו של נאסר, שאין מקום לפרוט את האישומים לפרוטות. על פי גישתו של עו"ד אניס ריאד, בא כחו של נאסר, יש לבדוק כל אחד מן האישומים שבכתב האישום ולראות עד כמה מעורב נאסר. הוא מצביע על העובדה שאין טענה ישירה כלפי נאסר בדבר הפעלת אלימות, בעוד שאלימות מופעלת על ידי אחרים.

הראיתי כבר בדיון בראיות לכאורה שהדברים האחרונים אינם מדויקים.

17.3
בהליך כזה צריך לראות את התמונה בשלמותה. בפני
נו חבורה שמפתה אנשים ליטול הלוואות. נוטלי ההלוואות הם מן החלשים שבחברה, כולל מכורים לסמים או לאלכוהול, בעלי עבר של טיפול נפשי, נכים, מובטלים, חייבים בהוצאה לפועל ואחרים.

מתלוננים שונים, שאין בהכרח קרבה ביניהם, מתארים יוזמה, בעיקר של נאסר, לפתות אותם ליטול הלוואות. לגבי חלקם של הלווים, ברור מראש שלא יוכלו לעמוד בהתחייבויות. הם מקבלים סכומי כסף שמהם מנוכים מראש סכומים המוצגים כעמלות, כעלויות השטרות וכהוצאות דלק.

17.4
לכל אחד מחברי החבורה תפקיד בביצוע הפעולות. אורן רשום כבעליה של החברה; טולי אמור להיות המומחה לענייני הוצאה לפועל מכח עיסוקו והוא גם האיש האלים נושא הנשק; נאסר הוא המפתה והמאיים, וגם פועל באלימות; ישנו מי שמשמש נהגו של נאסר (ואינו נאשם); נאדר וחמודי נוכחים כדי לתת לחבורה "עורף" מאיים, ונאדר עצמו פועל באלימות. החבורה עוברת בכפר בין החייבים, כשהיא עושה שימוש בכלי רכב חדישים ויקרים, מאיימת על החייבים, מכה אותם וחוטפת אותם במכוניות.


העובדה שבין המשיבים "חלוקת עבודה", לפיה אחד מהם (טולי) אלים יותר ואחרים אלימים פחות, אינה מעמידה את המשתתף הפחות אלים במצב טוב יותר מאשר משתתף בשוד הבנק, העומד ונשקו בידו, מאיים על הפקידים ונוטל את הכסף וחברו הוא שיורה.

18.
סחיטה כעילת מעצר
18.1
באי כח המשיבים הדגישו את העובדה שהמתלוננים חייבים כספים לחברה, שהם מתחמקים מלשלם וכי אחרים בכפר פורעים את חובותיהם.

בא כחו של נאדר ביקש להבחין בין מי שסוחט כספים מבעלי עסקים, הכוונה לדמי הגנה ("פרוטקשן"), לבין המשיבים, שפעלו כדי לגבות כספים המגיעים להם.

18.2
אין לטענה זו יסוד, לא בלשון הסעיף כפשוטה ולא בפרשנות שבפסיקה. וזו לשונו של סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז-1977:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים."


סופו של הסעיף רואה חומרה בביצוע המעשה הנדרש על ידי המאיים, ללא אבחנה אם היה על המאויים לעשות את המעשה (כמו החזר חוב) או שלא היה עליו לעשותו (כמו תשלום דמי הגנה).
הפסיקה פרשה את הוראות הסעיף בכך שקבעה שהמבחן אינו בעילת דרישת הכסף (או עשיית המעשה) אלא באמצעים הננקטים.



18.3
לפרשנותו של סעיף 428, ראוי להביא דברים שכתב, והביא, השופט גולדברג בע"פ 286/84 מדינת ישראל
נ' מאיר גוזלן, פ"ד לח(3) 572:

"עניינו של סעיף 428 לחוק הוא באיומים שמטרתם 'להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו'. משמע, כי על פי לשונו המפורשת לא מצטמצמת העבירה שבסעיף 428 בהגנה על 'זכות החופש' בכל הנוגע להנעת אדם על ידי איומים למחדל ממעשה שהוא רשאי לעשותו, אלא היא מתרחבת גם על איסור להניע אדם באיומים לעשות מעשה, דהיינו מעשה כלשהו, בין שהוא מחוייב לעשותו ובין שאינו מחוייב לעשותו. ומכאן, כי העושה דין לעצמו להניע אדם באיומים לעשות מעשה, יבוא על עונשו בפלילים, ואפילו היה המאוים חייב לעשות אותו מעשה, ואין להקיש מפרשנותו של סעיף 100(ג) המקורי לעניננו.
המגמה המשתמעת מלשונו של סעיף 428 היא, שתפקיד השמירה על זכויות הפרט אינו נתון לבעל הזכות אלא לרשויות המדינה המופקדות על כך, ואין הרשות נתונה לאיש להפר את הסדר הציבורי ואפילו כדי להשיג את המגיע לו כדין.
...
לאמור, כי בסעיף 428 לא נאמר שהמעשה, שהמתלונן נדרש באיומים לעשותו, חייב להיות דבר, שהמאיים אינו רשאי לדרוש ממנו כי יעשה. 'הדרך לאכיפת זכותו, דרך האיומים, היא הפוסלת את המעשה ועושה אותו לעבירה ... האמצעי של שימוש באיומים פוסל את המעשה; הדרך הנכונה לאכיפת דרישתו של המאיים היא פנייה לערכאות'.

...
כבר אמר השופט שמגר (כתוארו אז) בע"פ 54/77, 59 'אמת המידה לפיה נקבעת החוקיות או העדר החוקיות היא הפגיעה ולא זיקתו של המאיים לכסף או לחפץ. גם בעל בית הדורש את שכר הדירה המגיע לו איננו רשאי לגבות סכום זה תוך איום במעשי אלימות בלתי-חוקיים ואם יעשה כן יתחייב בעבירה על סעיף 12(א) הנ"ל. תביעת הזכות בתום-לב אין בה משום היתר למעשי סחיטה ואיומים' (ראה גם ע"פ 504/76 פד"י ל"א(2) 393, 399)."


18.4
אוסיף עוד כי פסיקתנו עשירה בהרשעות של מפעילי "משרדי גביה", בגין עבירה על סעיף 428. נזכיר כאן את ת"פ (ת"א) 10354/98 מדינת ישראל
נ' רוני הררי, תק-מח 99(2) 688; בש"פ 3447/01 דוד עקב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(2) 858; בש"פ 1470/03 אבו אלאל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003 (1) 1649; בש"פ 4587/03 מדינת ישראל
נ' אלי בן חיים זאדה (ניתן ביום 18.6.03); בש"פ 3205/04 לירון הלל נ' מדינת ישראל
, (ניתן ביום
26.4.04).

18.5
הערה אחרונה לענין זה – האישומים אינם רק בגין סחיטה באיומים, על פי סעיף 428 לחוק, אלא גם בגין סחיטה בכח, על פי סעיף 429 לחוק, מחמת הפעלתה של אלימות בפועל, תוך שימוש בנשק.

19.
סיכום
19.1
ראיות לכאורה מצביעות על קיומה של עילת מעצר נגד כל המשיבים.

19.2
בגלל אפיין של העבירות ואפיים של המשיבים, כפי שהם עולים מחומר הראיות, ברור שמן המשיבים נשקפת סכנה מעשית לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט.

התנהגותם שוללת כל אפשרות לסמוך עליהם ולשחררם לחלופת מעצר, לרבות כזו שתרחיק אותם ממקום מגוריהם של המתלוננים.






19.3
לפיכך אני מקבל את הבקשות וקובע כי המשיבים ימצאו במעצר עד תום ההליכים במשפטיהם.

התוצאה הודעה למשיבים ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי ההחלטה.


היום ט"ו בכסלו, תשס"ה (28 בנובמבר 2004).


י'
דר,
שופט


005429/04בש 051א.ס






בש בית משפט מחוזי 5429/04 מדינת ישראל נ' נאסר בן ענתר ג'ורבאן, אורן בן דוד ווקנין, אנטולי בן יחיאל איכילוב ואח' (פורסם ב-ֽ 18/04/2008)