פסקי דין על רו"ח אמנון חגין | פסקי דין על עו"ד אבנר מנוסביץ | פסקי דין על ריבי צמיר | פסקי דין על חנה זפקוביץ | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1596/98 פשר     23/07/2008




פשר 1596/98 רו"ח אמנון חגין נ' עו"ד אבנר מנוסביץ, ריבי צמיר, חנה זפקוביץ, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 001596/98
בשא 1978/08

בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא


23/07/2008




המבקש:
רו"ח אמנון חגין
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בלן ואח'






--
נגד
--


המשיבים:
1. עו"ד אבנר מנוסביץ
בתפקידו כמפרק זלמן ירושלמי בע"מ

2. ריבי צמיר
ע"י ב"כ עו"ד אליהו מלך ואח'

3. חנה זפקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד רון י. פינצי

4. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד ענבל מנוצ'הרי


החלטה



זוהי בקשה לביטול החלטתי מיום 27/5/07 במסגרת בש"א 15887/06, אשר ניתנה במעמד צד אחד ובמסגרתה חויב רו"ח אמנון חגין
(להלן: "המבקש" או "רו"ח חגין") להמציא מסמכים למפרק חברת זלמן ירושלמי בע"מ, עו"ד אבנר מנוסביץ
(להלן: "המפרק") ואף חויב בהוצאות המפרק בסך 6,500 ₪ בתוספת מע"מ.

1.
המפרק הגיש ביום 17/7/06 בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקש להורות לרו"ח חגין, להמציא לו או לרו"ח מטעם המפרק (רו"ח נחום שיימן) כל מסמך שקשור לחברה והדרוש לסיום מאזני החברה והגשתם לרשויות המס. בין היתר, טען המפרק כי לא ניתן לקדם את הליך בירור תביעות החוב והכרעתן עד שלא יומצאו המסמכים הנדרשים על ידי רו"ח חגין.
לאחר שנתבקשה תגובת הכנ"ר (בהחלטה מיום 19/7/06) ונתבקשה תגובת רו"ח חגין (בשתי החלטות מיום 14/12/06 ומיום 1/4/07) ניתנה החלטה במעמד צד אחד ובה התקבלה בקשת המפרק, תוך השתת הוצאות על רו"ח חגין (להלן: "ההחלטה הראשונה").

2.
הבקשה דנן, אשר במסגרתה עותר המבקש לביטול ההחלטה הראשונה, הוגשה רק ביום 14/1/08, דהיינו למעלה משבעה חודשים (!!) ממועד מתן החלטתי. בבקשתו טוען המבקש טענות עובדתיות-פרוצדוראליות ומהותיות גם יחד.
במסגרת הטענות העובדתיות טוען המבקש כי המפרק שלח למשרדי המבקש העתק מההחלטה מיום 19/7/06, אלא שמכיוון שבהחלטה זו נתבקשה תגובת הכנ"ר, ומכיוון שלא צורפה לפקס הבקשה עצמה, לא היה ברור במה מדובר. בעקבות בירור שערך רו"ח ממשרדי המבקש (רו"ח רוזנה בורג), נשלח אליה מכתב מטעם רו"ח שיימן (מטעם המפרק) ביום 31/7/06 ובו פורט הרקע להחלטה שנשלחה בפקס, אם כי ככל הנראה לא נשלחה הבקשה עצמה.
בניגוד לאמור לעיל, טוען המבקש (במה שנראה כסתירה עובדתית בטענותיו הוא, ואחזור לנקודה זו בהמשך), כי למד לראשונה על עצם ניהול ההליך רק ביום 18/4/07, בחלוף כתשעה חודשים מיום פתיחת הבקשה, כאשר לראשונה מסר לו המפרק העתק מבקשתו באמצעות מסירה למשרד רואי החשבון בו המבקש שותף. לטענתו, הוא לא שהה באותה תקופה בארץ (ואינו שוהה בה בקביעות אף עתה), ורו"ח ממשרדו (רו"ח רוזנה בורג) פנתה לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי בשמו. לאחר לימוד פרטי הבקשה, התקיימה שיחת טלפון בין בא כוחו לבין בא כוח המפרק רק ביום 21/5/07, כאשר בשיחה זו נודע למבקש לראשונה, לטענתו, כי ניתנה החלטת בית המשפט מיום 1/4/07 למתן תגובה. לטענת המבקש, הובהר בשיחה כי אין בידיו או בידי משרדו כל מסמכים שנוגעים לחברה, למעט מסמכים שנמסרו בעבר לחברה ולרשויות המס, וכי המבקש פנה עוד בשנת 2003 למפרק במכתב ובו ביקש להסדיר את החזרת המסמכים שבידיו לידי החברה. עוד טוען המבקש כי בא כוח המפרק לא טרח לציין בפני
ו במהלך שיחותיהם כי הוגשה בקשה מטעמו (ביום 10/5/07) למתן החלטה בהיעדר תגובה.

3.
לאחר שניתנה החלטתי (בהיעדר תגובת המבקש) מיום 27/5/07, שלח המבקש לבא כוח המפרק (ביום 7/6/07) מכתב המפרט את עמדתו ביחס לבקשה ולאחר מכן נשלחו שני מכתבים נוספים ובהם התבקש המפרק ליתן הסכמתו להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטה עד לסיום בירור העניין ביניהם. ואכן, המפרק הסכים להארכת מועד "מספקת" (כלשונו), במידה ולא תתקבלנה טענות המבקש על ידו. ביום 11/11/07 נשלחה למבקש תגובת המפרק ביחס לטענות המבקש וחילופי מכתבים נוספים התבצעו בימים 28/11/07 (תגובת המבקש למכתב המפרק) וביום 5/12/07 (תגובת המפרק).
בעקבות ההתכתבויות, ולאחר שהבהיר המפרק כי אינו מקבל את טענותיו המהותיות של המבקש וכי אינו מוכן ליתן הסכמתו לביטול ההחלטה (להבדיל מהסכמתו להארכת מועד "מספקת" להגשת בקשת ביטול), הוגשה הבקשה דנן ביום 14/1/08. המבקש טוען כי מבחינה מהותית יש לבטל את ההחלטה הראשונה, וזאת מכיוון שהמסמכים הנדרשים (הנוגעים לשנים 1998-1999) הוגשו לחברה מספר שנים קודם לכן וכי אין בידיו מסמכים נוספים הקשורים לחברה, ומשכך הסעד שניתן אינו צודק.

4.
המפרק מתנגד לבקשה דנן ומציין כי עד עתה לא מילא המבקש אחר החלטתי הראשונה ועדיין נמצאים בידיו המסמכים המבוקשים, בגינם הוגשה מלכתחילה הבקשה המקורית. המפרק טוען כי קיימת סתירה בטענות המבקש בדבר המועד בו נודע לו על הבקשה, וכי עולה מבקשתו דנן שרו"ח בורג (אשר עובדת במשרדי המבקש ופעלה לכאורה מטעמו) ידעה על הבקשה סמוך למועד הגשתה. למרות זאת רק כמעט שנה לאחר מכן (ביום 17/5/07) פנה המבקש, באמצעות בא כוחו, והעלה טענותיו כלפי המפרק. כמו כן, מצביע המפרק על השיהוי שנקט המבקש גם לאחר שנודע לו (לטענתו לראשונה) על הבקשה (ביום 18/4/07), כאשר בא כוחו פנה למשרדי המפרק רק לאחר שלושים יום לצורך בירור הדברים.
המפרק מתנגד גם לטענותיו של המבקש בנוגע להגשת הדוחות בעבר וחוזר על עמדתו כי בידי המבקש מסמכים שונים הדרושים לניהול הליך הפירוק, ובהם מסמכים מהשנים 1998-1999.

5.
תגובה מפורטת ומקיפה הוגשה מטעם כונס הנכסים הרשמי
(להלן: "הכנ"ר"). עמדת הכנ"ר הינה כי על המבקש לשתף פעולה ולהעביר לידי המפרק כל מסמך הנדרש על ידו, ואשר נוגע לחברה דנן.
עמדת הכנ"ר בנוגע למחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלת מועד "ידיעת" המבקש על הבקשה הינה כי אין לקבל את עמדת המבקש לפיה נודע לו לראשונה על הבקשה רק ביום 1/4/07, וכי כאשר התקבלה ההחלטה במשרדי המבקש מיום 19/7/06 (אשר בה נתבקשה תגובת הכנ"ר). קיימת חובה לבדוק מהי אותה בקשה בגינה התקבלה ההחלטה (גם אם נראה כי המבקש אינו צד לבקשה). לאור העובדה שרו"ח בורג ביצעה בירור כאמור, אך לא קיבלה לידיה את הבקשה עצמה, היה עליה או על מי מטעמו של המבקש לדאוג לצלם את הבקשה ולעיין בה, ולא להמתין קרוב לשנה ואז לטעון כי דבר הבקשה לא נודע לו. כמו כן, מצביע הכנ"ר על המכתבים שהוחלפו בין רו"ח בורג לבין רו"ח שיימן (מטעם המפרק) בחודשים יולי ואוגוסט 2006 ובהם הובהר לרו"ח בורג במה עוסקת הבקשה, תוך פירוט המסמכים הנדרשים.
לגופו של עניין; עמדת הכנ"ר בנוגע למסמכים משנת 1998, אשר המבקש טוען כי הועברו לפני שנים לידי המפרק, הינה כי על הצדדים להסדיר את החזרת המסמכים לידי המפרק. הכנ"ר מציין כי ממכתבי המבקש עולה כי המבקש מעוניין למסור את המסמכים הללו ואין כל מניעה לעשות זאת.
בנוגע למסמכים משנת 1999, אשר לטענת המפרק מצויים בידי המבקש, תומך הכנ"ר בעמדת המבקש. הכנ"ר סבור כי, ככל הנראה, אין בידי המבקש מסמכים משנת 1999 למעט אמסכתאות על תקבולים בגין דמי שכירות לשנה זו, כפי שעולה מהדוחות שהוכנו לשנה זו על ידי המבקש, ועל כן בנוגע לשנה זו, אין בידי המבקש מסמכים כלשהם אשר עליו להעבירם לידי המפרק.

עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי;

6.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי מעגנת את סמכותו של בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים..."
(ההדגשות אינן במקור, ו.א.)

בעניין זה נהוג להפריד בין ביטול מחובת הצדק, כאשר ההחלטה (או פסק הדין) פגומה, ובדרך כלל הפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, לבין ביטול על פי שיקול דעת, כאשר ההחלטה אינה פגומה (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), עמ' 342-343).
ההבדל בין שני סוגי הביטול נובע מהתפיסה המשפטית הבסיסית כי בהיעדר המצאה כדין, ההחלטה אינה ראויה ויש לבטלה, מבלי להותיר שיקול דעת לבית המשפט.
לעומת זאת, כאשר ההמצאה כשרה, ביטול ההחלטה הינו על פי שיקול דעת בית המשפט, כאשר בין היתר נשקלות סיבות מחדלו של המשיב להתייצב ולהביע עמדתו וסיכויי הצלחתו להצליח (ראו א' גורן לעיל, עמ' 343-344).

7.
בקשה זו הוגשה למעלה משבעה חודשים (!!!) לאחר שניתנה החלטתי הראשונה, אשר במסגרתה התקבלה בקשת המפרק לחייב את המבקש למסור לו מסמכים, ונפסקו כנגד המבקש הוצאות. הנימוק היחיד, שהועלה על ידי המבקש לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה (אשר תקנה 201 קובעת שעליה להיות מוגשת בתוך שלושים יום), הינו כי המפרק הסכים להארכת מועד להגשת הבקשה, עד לתום ההידברות בין הצדדים.
אלא שנימוק זה לאו נימוק הוא. בית המשפט מכבד את הסכמות הצדדים בדרך כלל, ואף מעודד את הצדדים להידבר ביניהם על מנת ליישב מחלוקות מחוץ לבית המשפט ובדרכי נועם. אלא שכאשר מדובר על הסכמות דיוניות ה"מקפיאות" את מירוץ הזמנים הקבוע בתקנות בנוגע למועדי הגשת בקשות, הרי שלא די בהסכמת הצדדים להארכת מועד, ויש להגיש בקשה (בהסכמה) לבית המשפט. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במועדים הקבועים בתקנות בנוגע לבקשה לביטול החלטה, אשר ניתנה במעמד צד אחד (להבדיל מהסכמות "קלות" יותר הנוגעות להארכת מועד להגשת תגובה). בקשה, אשר מן הראוי להגישה בסמוך למתן ההחלטה ולא חודשים רבים לאחר מכן. כאמור, בית המשפט נוטה לכבד את הסכמות הצדדים, אלא שבית המשפט אינו כבול להסכמות הצדדים. פרשנות אחרת לתקנה 201 תגרור היווצרות מצבים אבסורדיים בהם הצדדים מתכתבים ביניהם במשך חודשים רבים (אם לא שנים), תוך הסכמה להארכת מועד הדדית, מבלי ליידע כלל את בית המשפט כי עשויה לצוץ לפתחו בקשה לביטול החלטה או עיון מחדש בהחלטה בכל עת. אין בידי לאפשר תוצאה אבסורדית שכזו, אשר יהיה בה כדי לעוות את כוונת מחוקק המשנה. אינני סבורה שלכך נועדה תקנה 201.

8.
המבקש דנן התמהמה והשתהה לכל אורך הדרך ובכל פעולותיו. היעדרותו הממושכת מן הארץ אינה יכולה לשמש כטענת הגנה (או כנימוק לביטול מן הצדק) כאשר מכתבי טענותיו עולה כי דבר הבקשה נודע לו או למצער לרו"ח בורג ממשרדו (אשר פעלה מטעמו) בסמוך להגשת הבקשה. כמו כן, אין במחדלו של המפרק, אשר לא העביר יחד עם ההחלטה מיום 19/7/06 העתק מהבקשה עצמה (ועל כך יש להצר) כדי להוות נימוק משמעותי לביטול ההחלטה. זאת, מכיוון שבנסיבות המקרה פנתה רו"ח בורג וביררה את העניין מול רו"ח שיימן והובהר לה במה דברים אמורים. לכן, אינני סבורה כי זהו המקרה אליו כיוון מחוקק המשנה כאשר תיקן את תקנה 201 ועל אחת כמה וכמה אין זה המקרה שבו עליי לכבד את הסכמות הצדדים להארכת מועד, אשר נעשו מבלי לטרוח לדווח לבית המשפט.

9.
די בקביעתי לעיל על מנת לדחות על הסף את הבקשה דנן, מבלי לדון בטענות לגופן. אלא שגם לגופו של עניין לא מצאתי כל סיבה לשנות מהחלטתי הקודמת. עיון בבקשה, המכילה 22 (!) נספחים ומשתרעת על פני 9 עמודים (ועוד 6 עמודים בכתב התשובה), מגלה כי בידי המבקש עדיין מצויים מסמכים הנוגעים לחברה, לכל הפחות בנוגע לשנת 1998. מסמכים אלה מצויים בידי המבקש מתוקף התפקיד שמילא לאורך השנים כרואה החשבון של החברה, והם נחוצים למפרק במסגרת הליך הפירוק. מסמכים אלה היה על המבקש להעביר לידי המפרק מייד עם מתן החלטתי הראשונה, תוך שמירת הזכות להגיש בקשה לביטול החלטה בנוגע להוצאות שנפסקו לו ולעצם החיוב בהעברת המסמכים. ודוק; לא מדובר במסמכים אשר קיים חשש שגילויים או העברתם מהמבקש לידי המפרק תגרום נזק למבקש או לצד ג' כלשהו. ועל כן, אינני מוצאת כל סיבה מדוע עוכב ביצוע מרכיב זה בהחלטתי, גם אם התכוון המבקש להגיש בקשה לביטול ההחלטה.

המבקש חוזר וטוען בבקשתו כי במכתביו הביע (באמצעות באי כוחו) את רצונו להעביר את המסמכים לידי המפרק. אם כך הדבר, מדוע לא הועברו המסמכים עוד בטרם החלטתי הראשונה, או למצער בסמוך לאחריה??!! מדוע נזקק המבקש לגלגול נוסף של המחלוקת לפתחו של בית המשפט, תוך הטרחת כל הגורמים המעורבים, כולל הכנ"ר, להגיש תגובות בעניין זה??!! בעניין זה, מסכימה אני עם עמדת הכנ"ר כי גם אם סבר המבקש שכל המסמכים המבוקשים הועברו זה מכבר לידי המפרק, הרי שלמקרא הבקשה וההחלטה הראשונה, שקובעת מפורשות כי עליו להעביר את המסמכים, היה עליו להעבירם בשנית ולא להתפלפל ולהתפלמס על קוצו של יוד בנוגע לחובתו לעשות כן. התנהלות זו תמוהה בעיניי ואין לי אלא להצר עליה.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בשכר טרחת המפרק ובהוצאותיו בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולמו לקופת הפירוק ואשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל, ובשכר טרחת הכנ"ר ובהוצאותיו בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולמו לקופת הפירוק ואשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.




ורדה אלשיך
, שופטת

סגנית נשיא
תפארת






פשר בית משפט מחוזי 1596/98 רו"ח אמנון חגין נ' עו"ד אבנר מנוסביץ, ריבי צמיר, חנה זפקוביץ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 23/07/2008)