פסקי דין על כאמל אבו קווידר | פסקי דין על אחמד שוויכי |

13589/08 בש     31/07/2008




בש 13589/08 מדינת ישראל נ' כאמל אבו קווידר, אחמד שוויכי




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית משפט השלום בירושלים
בש 013589/08

פ
007706/08

לפני כב' השופט דוד מינץ



31/07/2008




מדינת ישראל
בעניין
:

המבקשת

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים




נ
ג
ד







1. כאמל אבו קווידר
ע"י ב"כ עו"ד מ' חליאלה
2. אחמד שוויכי


המשיבים

ע"י ב"כ עו"ד מ' חסאן


נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד לינור הר ציון

משיב 1 ובהעדר עו"ד מ' חליאלה
ב"כ משיב 1 (ברשות)
ב"כ משיב 2, עו"ד מ' חסאן
מתורגמן בית המשפט לערבית


החלטה



כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם חברות בארגון אלקעידה שהוכרז כארגון טרוריסטי על ידי ממשלת ישראל ביום 11.8.02 (הארגון או אלקעידה). לפי הנטען בכתב האישום, בסמוך לחודש פברואר שנה זו, המשיבים הצטרפו לארגון ומאז ועד היום הם חברים ופועלים בו. שני המשיבים הצטרפו לתא (התא או הקבוצה) של הארגון ברשותו של אחד בשם יוסף סומרין (סומרין). חברי התא, ובכלל זה שני המשיבים, נהגו לקיים מפגשים שבועיים במסגד אל-אקצא בירושלים (המסגד), בהם לימד סומרין את תורת הארגון ומשנתו, ובין היתר קרא להם לפעול לגיוס אנשים נוספים לתא בכדי להפיץ את רעיונות הארגון. במסגרת פעילותו בארגון ועל פי הנחיותיו של סומרין, במהלך חודש יוני 2008, או בסמוך לכך, פנה משיב 2 אל אדם בשם אל עדנאן אל מימי (עדנאן) ואל אדם נוסף בשם איאד אבו עמאר אבו עאמי (אבו עאמר) וניסה לשכנע אותם להצטרף לתא. כתב האישום מייחס למשיבים חברות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948 (הפקודה) ולמשיב 2 שתי עבירות של ניסיון לשידול לחברות בארגון טרור לפי סעיף 3 לפקודה + סעיף 33 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה זו להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

המחלוקת בין הצדדים הייתה קוטבית, הן בשאלת קיומן של הראיות לכאורה לביסוס ההאשמות, והן בשאלת קיומה של עילת מעצר והחלופות לו. מדרך הטבע ב"כ המבקשת מנתה בדיון את כל אותן הראיות המצביעות על אשמתם של שני המשיבים ואילו ב"כ המשיבים בקשו מבית המשפט להשקיף אל אותן ראיות ממש באופן המצביע על חפותם של המשיבים. עוד לטענת ב"כ משיב 1, המשיבים אינם מכחישים שהשתתפו בהתארגנות ממוסדת, אך התארגנות זו הייתה אך כדי ללמוד לימודי דת האיסלאם במסגרת פתוחה במסגד וכי לא קיימות ראיות כלשהן המצביעות על כך שהמשיבים שייכים בצורה כלשהי לארגון אלקעידה. הוא הצביע על כך שמשיב 1 הינו אזרח המדינה, אדם נורמטיבי ולומד במסגרות לימוד שונות ובתוך זה גם לימודי דת המתקיימים פעם בשבוע במסגד. על כך הוסיף כי מצב בריאותו של המשיב אינו שפיר (הוגש תיעוד). ב"כ משיב 2 תמך בעמדת ובטענות חברו והוסיף משלו וטען כי ביסוד הבקשה חוסר הבנה מטעם המבקשת באשר לאופי הפעילות שבה השתתפו המשיבים. גם הוא טען למצב רפואי רעוע של משיב 2, בתחום הנפשי.

תחילה אפוא, לקיומן של הראיות לכאורה.

תיק החקירה כולל בחובו שלושה קלסרים עבי קרס של הודעות, מזכרים וחומר ראיות אחר. ברם, צודקים ב"כ המשיבים כי בשלב הזה, אין להתייחס אלא לחומר הראיות המתייחס רק לאותם עדים המופיעים ברשימת העדים בכתב האישום כעדים מטעם התביעה. על טענה זו לא באה כל הסתייגות מטעם ב"כ המבקשת, וההנחה היא כי היא הייתה מוסכמת עליה. משכך, נתייחס רק לחומר הראיות המצוי בתיק החקירה המתייחס לעדי התביעה כפי שהם מופיעים בשולי כתב האישום.

למעשה, לא הייתה מחלוקת ששני המשיבים נטלו חלק בהתארגנות של אותה קבוצה אשר המבקשת כינתה אותה תא של ארגון טרור ואילו המשיבים כינו אותה קבוצת לימוד דתית. גם לא הייתה מחלוקת שהקבוצה נפגשה גם בריש גלי במסגד ולא במחתרת. לכן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה בשאלת איפיונה של ההתארגנות.

עיון בחומר הראיות מלמד כי בהודעתו של עד התביעה אנס שוויכי מיום 29.06.08 הוא סיפר שחברי הקבוצה נכנסו לאוניברסיטה העברית בירושלים (האוניברסיטה) ועמדו על התרשלותו של השומר בכניסה לאוניברסיטה שלא בדק את זהותם והם דברו על אפשרויות הכניסה בעתיד. חברי הקבוצה גם עסקו בשאלת השגת אמל"ח ועסקו בצילום המסוקים של פמליית נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, בעת ביקורו בישראל. שוויכי סיפר על עצמו כי עזב את "מפלגת השחרור" בה היה חבר מגיל עשר והתכוון לנסוע לעיראק כדי להצטרף ל"צבא המדינה", היינו "לצבא של ארגון אלקעידה" כדי להילחם בכיבוש בעיראק. מתוך זכרון דברים שנערך בעת חקירתו מיום 3.07.08 (שעה 13:00) עלה עוד כי במהלך שיחה שהוא קיים עם סומרין, אמר לו סומרין שהתא וארגון אלקעידה חד הם, ומאז אותה שיחה הוא הבין כי הקבוצה פועלת הלכה למעשה כפי שארגון אלקעידה פועל ומטרת הקבוצה זהה למטרת הארגון שהיא להקים מדינה איסלאמית בה המדינה כולה תדבק בדרך הארגון. הוא הוסיף כי ברור לו שבעתיד לבוא יגוייסו פעילים רבים באמצעותם יוקם צבא באמצעותו ניתן יהיה להיאבק צבאית כדי שתקום בישראל מדינה איסלאמית באותו אופן שבו אלקעידה נלחם את מלחמתו בעיראק. במסגרת אותו זכרון דברים גם נאמר כי המשיבים כחברים בקבוצה, כמו גם כל חברי הקבוצה, ידעו על זהות הדרך האידאולוגית והיעדים של הקבוצה לאלו של ארגון אלקעידה. ואכן בהוראתו של סומרין, חברי הקבוצה החלו לגייס פעילים כשבמסגרת פעילות זו סיפר לו משיב 2 כי גייס לשורות הקבוצה אדם בשם עדנאן ואדם נוסף בשם איאד (אבו עאמר), שניהם ממחנה פליטים שועפט. בהודעתו מיום 3.07.08 (שעה 17:00) הוסיף שוויכי וסיפר על השתייכות הקבוצה לאלקעידה. תחילה מבחינה רעיונית, ולאחר מכן צבאית, כשהמטרה הסופית הייתה הקמת מדינה אסלאמית במדינת ישראל
. גם בהודעה זו הוא הצביע על שני המשיבים כחברים בקבוצה. הוא נתבקש להבהיר מה יחסו של ארגון אלקעידה כלפי מדינת ישראל
, והוא הסביר כי קיימות למעשה שתי אפשרויות. האחת, שמדינת ישראל
תצטרף לרעיון הכללי של הארגון לפיה עליה להיהפך למדינה איסלאמית, או שינוהל נגדה מאבק מזוין. הוא הגדיר את עצמו ואת שני המשיבים כחברי ארגון אלקעידה. הוא עצמו גם הביע נכונות להילחם נגד מדינת ישראל
, לוּ הייתה לו כיום את היכולת לצאת למאבק מזוין כנגד המדינה. דברים דומים מצאו את מקומם בהודעתו הנוספת מיום 9.07.08 (שעה 10:15), אך בה הוא טען כי הוא אך חבר "בארגון דתי" המטיף לדת האיסלאם ולא חבר "בארגון צבאי", אם כי הוא הודה כי "הדרך האיסלאמית" דוגלת בג'יהאד, אך כיום השעה טרם בשלה לכך.

עוד על אופיה של ההתארגנות ניתן ללמוד מזכרון הדברים שנערך סביב חקירתו של איברהים נשף (נשף) מיום 24.06.08 (שעה 10:20) בו מסופר על הקמת התא של סומרין ללימודי דת האיסלם ועל התכנית להקמת תשתית לאלקעידה בישראל. לדברי נשף, במהלך ישיבות הקבוצה, מאחר וכל חברי הקבוצה היו תומכי אלקעידה, הוחלט להפוך את הקבוצה לחולייה בלתי נפרדת של אלקעידה ולהקים תשתית לארגון באזור ירושלים. כן הוחלט כי על חברי הקבוצה לשמור החלטה זו בסוד. הקמת התשתית הייתה צריכה לכלול בתחילה גיוס פעילים ולאחר מכן איסוף כלי נשק וארגון פיגועים. בזמן מעצרו של נשף הקבוצה הייתה במהלך ביצוע השלב הראשון של גיוס הפעילים וטרם הספיקו לעבור לשלבים האחרים, היינו, איסוף אמצעי לחימה והוצאה לפועל של פיגועים. הוא גם מנה את תכניותיהם לביצוע פיגועים, ביניהן כוונה לתקוף יהודי באזור השוק הערבי ליד המסגד, לתקוף בירי אוטובוס בירושלים, להכניס משאית תופת לאוניברסיטה, ולשלוח מתאבד לרחוב יפו. גם הוא ציין את צילום המסוקים של פמליית נשיא ארה"ב סמוך לאוניברסיטה. בהודעתו מיום 24.06.08 (שעה 14:50) הוא נדרש להסביר את משמעות "הכנת הציוד" שעלתה במסגרת הפגישות שהתקיימו עם סומרין והוא השיב כי הכוונה הייתה לשלבים המתקדמים של ההתארגנות בהם הקבוצה הייתה צריכה לצאת למלחמה כנגד השלטון הישראלי ולנקוט בפעולות ממשיות לקידום מטרות הארגון. כך, למשל כשיצאו מהמסגד מאחד המפגשים עם סומרין הם פגשו באדם נוצרי ש"הסתכל עליהם" והם החליטו להכות אותו קשות. הם חשבו עוד על רכישת אמל"ח שלצורך מימונו הועלה רעיון לרכוש רכב ולהקים עסק. הם העלו אפשרות של ירי על אוטובוס וכשעברו עם סומרין ברח' יפו דברו על כך שהרחוב הוא מקום מתאים לבצע בו פיגוע התאבדות. גם הוא סיפר על הכניסה לאוניברסיטה מבלי שהשומר בשער ביקש לראות את תעודות הזהות שלהם ואז עלה הרעיון להכניס משאית עמוסה בחומר נפץ ולפוצץ אותה בתחומי האוניברסיטה. לא נקבע מי ינהג ברכב, אם כי דובר על כך שהירי בשומר יתבצע מאקדח עם משתיק קול (וראה דברים דומים שעלו גם בהודעתו מיום 26.06.08). אף הוא ציין בהודעתו הנוספת מיום 10.07.08 (שעה 16:00) כי שני המשיבים היו חלק מחברי הקבוצה אשר לא קיימה את ישיבותיה בסודיות, למרות שהן לא היו פתוחות לקהל הרחב, אלא רק לחברי הקבוצה.

באשר לגיוס פעילים על ידי משיב 2 כפי שתואר בכתב האישום, אבו עמאר סיפר בהודעתו מיום 17.07.08 (שעה 8:40) כי פגש במשיב 2 במסגד ונתבקש על ידו לבוא אל ביתו. הוא נענה להזמנה והגיע לבית המשיב יחד עם אדם נוסף בשם עדנאן אל מימי (עדנאן). שם, המשיב ביקש משניהם להצטרף ל"סלפיה ג'הדיה אלקעידה". המשיב גם הסביר לו אודות ארגון זה וסיפר לו כי הארגון נלחם בדרך המותווית בדת האיסלאם והסביר לו על פעולותיו של האירגון בעיראק. לאחר מספר ימים עדנאן פגש אותו והזהיר אותו מפני משיב 2 ועל ההשתתפות בפעילות הארגון. בהודעה נוספת מאותו יום בשעה 10:50, הוא שב ואישר כי משיב 2 היה זה שביקש ממנו ומחברו להצטרף ל"סלפיה ג'הדיה אלקעידה".

בהודעת עדנאן מיום 15.07.08 (שעה 9:32) הוא סיפר כי עזר למשיב 2 להעביר ריהוט לביתו ושם פגש גם את משיב 1 שסיפר לו על "האחים המוסלמים" ועל קבוצות נוספות ביניהם אנשי "הדעוה" שהם קבוצה דתית הקשורה ל"סונה" ואם הוא רוצה להצטרף לקבוצה כלשהי, עליו להצטרף לקבוצה אליה הוא משתייך. הוא לא סיפר לו על אופיה של הקבוצה, אך ביקש ממנו להצטרף לקבוצה המתאספת מדי שבת במסגד. ואכן בשבת הוא הלך למסגד ופגש שם רק את משיב 2 ולא את משיב 1 ולאחר שהקבוצה סיימה את המפגש, המשתתפים שבו ביחד לביתם ובדרך משיב 2 סיפר לו כי חלק מהקבוצה הגיע מ"מפלגת השחרור" וחלקה מאנשי "הדעוה". עוד סיפר כי משיב 1 ניסה לשכנע אותו להצטרף דווקא לאנשי "הדעוה" משום ש"מפלגת השחרור" אינה עושה כלום אלא רק מאיימת. הוא גם סיפר לו על המאבק בעיראק והפלגים השונים שם, ועל ארגון אלקעידה שהם מעוניינים לעזור לו. הוא הבין כי מדובר בעזרה מינורית, לא בג'יהאד. בהודעתו מיום 15.07.08 (שעה 22:01) חזר עדנאן על תוכן הודעתו הקודמת מאותו יום (שעה 9:32) והוסיף כי לאחר המפגש במסגד ובחלוף מספר ימים, שוב פנה אליו משיב 2 והזמינו לביתו. שם דיבר איתו אודות אלקעידה ועל כך שהם צריכים לעזור לארגון זה ולגייס אנשים שיצטרפו לקבוצה של סומרין. הוא הבין כי מדובר בחבורת סלפיה ג'הדיה אלקעידה. הוא אישר כי אמר לאבו עמאר שינתק את קשריו עם משיב 2 מאחר והוא חבר בארגון.

ובאשר לגרסתם של המשיבים. בזיכרון הדברים שכתב חוקר בשם דניס אודות חקירתו של משיב 1 ביום 1.07.08 עלה כי סומרין אמר לחברי הקבוצה מספר רב של פעמים כי הוא דוגל באידיאולוגיית הסלפיה שתואמת את האידיאולוגיה של אלקעידה ושל פעילות הג'יהאד. בזיכרון הדברים שכתב חוקר נוסף בשם מיכה אודות חקירת משיב 1 ביום 9.07.08 עלה עוד כי סומרין נהג להטיף לפעילות אלקעידה ולימד בשיעוריו שהשלב הראשון של התוכנית הכוללת של הארגון הוא הפצת תורת האיסלם על פי עקרונות ארגון אלקעידה ורק כאשר יצטרפו לארגון אנשים רבים הם יוכלו לקדם את רעיונות הארגון בקרב הציבור הרחב באופן פעיל. במסגרת הלימודים עם סומרין הוא הבין לאט לאט כי מדובר בלימוד תורתו של ארגון אלקעידה והוא הפנים זאת באופן סופי רק בתחילת חודש מאי 2008. גם בהודעתו מיום 10.07.08 (שעה 9:23) הוא אישר כי הכיר את סומרין והחל ללמוד איתו יחד עם אנשים נוספים את ספר "אלעקידה אלואסטיה". אותו סומרין יצא מהכלא ואמרו עליו שהוא "סלפי ג'האדי" וכאשר הם החלו ללמוד איתו כינו את הקבוצה "סלפיה ג'האדיה". הם היו ארבעה אנשים שלמדו איתו, שניים מהם הפכו להיות חברי אלקעידה אך הוא עצמו מזדהה עם הג'יאהד העולמי, וסובר כי לעת הזאת אין צורך בג'יהאד אלא רק בשלב מאוחר יותר.

בהודעת משיב 2 מיום 9.07.08 הוא טען כי אינו מכיר את סומרין או את אנס שוויכי ואינו לומד על דת האיסלאם בירושלים. הוא לומד על הדת רק דרך המחשב. במזכר של החוקר דוד זריהן מיום 17.07.08 הוא ציין כי משיב 2 אמר לו כי לא עשה כלום אלא רק דיבר עם אנשים על סלפיה ג'הדיה. גם בהודעת המשיב מיום 16.07.08 (שעה 16:07) הוא טען כי הוא אינו משתייך לסלפיה ג'הדיה או לאלקעידה ואינו מכיר ארגון זה. הוא הכחיש שמכיר את אנס שוויכי או את סומרין או שהשתתף בשיעורים של סומרין במסגד. כן הכחיש שהוא מכיר את עדנאן או את נאשף. בהודעתו מיום 20.07.08 (שעה 10:32) הוא הסביר כי תחילה הכחיש כי מכיר את עדנאן משום שפחד מהאשמה, אך גם לאחר שהודה בכך הוא הכחיש כי אמר לאלמימי שצריך לעזור לאלקעידה בגיוס פעילים. בהודעה זו הוא המשיך להכחיש שהוא מכיר את אנס שוויכי או את סומרין.

בשולי הדברים למותר לציין כי בבדיקת המחשב הנייח של סומרין על ידי החוקר יצחק סגל עלה כי סומרין התעניין בחומרי נפץ, פיגועים, דברי הסתה של ארגון אלקעידה וברשותו נמצאו מאות מאמרים וספרות בנושא זה.

לסיכום ניתן לומר אפוא, כך. על פי חומר הראיות עולה לכאורה כי שני המשיבים השתייכו לקבוצה שעל פי הודעותיהם של שניים מחבריה היא היוותה תא או חולייה אורגנית בארגון אלקעידה. דרך הפעולה של אותה קבוצה הייתה תלת שלבית. בשלב הראשון גיוס פעילים רבים ככל שניתן. השלב השני, צבירת אמל"ח לביצוע פיגועים. והשלב השלישי הוצאת לפועל של פיגועים ומאבק מזוין במדינת ישראל
. בין לבין, וגם במסגרת השלב הראשון, חברי הקבוצה הגו יחדיו רעיונות לביצוע פיגועים וביצעו סיורים מקדימים באתרי פיגוע פוטנציאליים בירושלים. נראה אפוא, כי על פי הודעותיהם של שווכי ונשף, שקשה עד בלתי אפשרי להגדיר את פעילות הקבוצה כפעילות של לימוד דתי בלבד. ההתארגנות, על אף שהייתה מבוססת על אדני האיסלאם כפי שחברי הקבוצה ראו בה, חרגה הרבה מעבר ללימודי דת תמימים. השאלה היא אם הקבוצה הייותה חלק מארגון טרור. שאלה זו היא קרדינאלית נוכח סעיף 1 לפקודה הקובע כי "'חבר בארגון טרוריסטי' פירושו אדם הנמנה עליו, וכולל אדם המשתתף בפעולותיו, המפרסם דברי תעמולה לטובת ארגון טרוריסטי או פעולותיו".

הדרכים להוכחת קיומו של ארגון טרוריסטי קבועות בסעיפים 7 ו-8 לפקודה. לפי סעיף 7 ניתן להוכיח שקבוצה מסוימת היא ארגון טרוריסטי או חלק ממנו בכך שמטעם אותה קבוצה, ביצע אחד או יותר מחבריה מעשי אלימות, או שהקבוצה או מי מחבריה הכריז שאותה קבוצה אחראית למעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או איימה במעשי אלימות כאלה, או הכריזה על מעורבתה במעשים מעין אלו. במקרה זה די ברור על פי חומר הראיות שלא קיימת חלופה כלשהי המפורטת בסעיף דרכה ניתן להגדיר את הקבוצה כארגון טרוריסטי עצמאי. נדמה גם שהמבקשת ערה לקושי זה, שכן היא לא הגדירה את הקבוצה כארגון טרוריסטי עצמאי אלא חלק מארגון אלקעידה. הטענה כי חברי הקבוצה, וביניהם המשיבים, חברים בארגון טרוריסטי נסמכת אפוא, על סעיף 8 לפקודה הקובע כי הכרזת הממשלה על ארגון כארגון טרוריסטי בהודעה ברשומות, תשמש ההודעה הוכחה כי אותו ארגון הוא ארגון טרוריסטי. בהתאם לכך, אפוא, במקרה זה נטען כי ארגון אלקעידה שהוכרז כאמור, על ידי ממשלת ישראל ביום 11.08.02 כארגון טרוריסטי, הוא הארגון אליו משתייכים המשיבים.

השאלה המרכזית היא אפוא, האם ישנם ראיות לכאורה מהן ניתן ללמוד כי הקבוצה היא אכן חלק מארגון אלקעידה.

כאמור, גם נשף וגם שוויכי ציינו בהודעותיהם כי ראו בקבוצה תא או חולייה בארגון אלקעידה והם אף החלו בפעילות למימוש מטרותיו. לפי הודעתו של שוויכי, סומרין אמר לו שהקבוצה וארגון אלקעידה חד הם וכך הוא עצמו ראה את פני הדברים. תובנה זו הייתה לדבריו, נחלת כל חברי הקבוצה. גם נשף סיפר בהודעתו כאמור, כי חברי הקבוצה החליטו שהקבוצה תהא חוליה בלתי נפרדת של ארגון אלקעידה והם גם החליטו להקים תשתית לארגון זה באזור ירושלים. נדמה גם כי די בהודעותיהם של חברי הקבוצה, שווייכי ונשף, כדי להצביע ולו לכאורה על השתייכות הקבוצה לארגון אלקעידה. יתר על כן, מטבעם של ארגוני טרור שאין בהם רישום מסודר של כלל החברים בהם ואין הם מוצאים "תעודות חבר". החברות בארגונים אלו נקבעת בעיקרה על פי הצהרה או על פי הפעילות בשטח (ראה תפ"ח (מחוזי-י-ם) 4071/01 מדינת ישראל
נ' מדחת מחמד, פורסם במאגרים). בעניינינו כאמור, הצהרותיהם של חלק מחברי הקבוצה כמו גם הפעילות שנקטו בגיוס אנשים ובהנחת התשתית הראשונית לביצוע פיגועים מלמדת ולו לכאורה, כי הקבוצה הינה חלק מארגון אלקעידה והם חוסים תחת כנפיו. גם הכחשתו של משיב 2 את השתתפותו בקבוצה, דבר הנסתר מעדויות כל שאר חבריה, מלמדת כי הוא עצמו לא ראה בהתכנסותה של הקבוצה התכנסות ללימודים תמימים של דת האיסלאם בלבד, שאם לא כן, מדוע היה עליו להכחיש את השתייכותו לקבוצה שכל פעילותה היא פעילות לימודית דתית תמימה (השווה עד"י איו"ש 82/00 ח'ליל עלי ח'ליל ברפיליא נ' התובע הצבאי, פורסם במאגרים).

בתי המשפט גם ציינו לא פעם, כי גם פעילות באירגון טרור, הנושאת אופי אזרחי - אירגוני, טומנת בחובה סכנה ממשית לציבור בישראל
(ר' בש"פ 6552/05 ראסם עבידאת נ' מדינת ישראל
; בש"פ 7385/03 אגברייה נ' מדינת ישראל
; בש"פ 7223/03 שיח' ראיד בן סאלח מחאג'נה נ' מדינת ישראל
, פורסמו במאגרים). הדבר נכון על דרך קל וחומר לגבי פעילות דתית המספקת את התשתית האידאולוגית כשמתלווה לה גם פעילות ממשית במישור הביצועי הכוללת גיוס אנשים וריכוז מידע לצורך ביצוע פיגועים בעתיד. פעילות זו באצטלה דתית, שמטרתה להגדיל את מספר השותפים שיהיו מוכנים לעת פקודה למטרות עליהם הצביעו המשיבים כמו שאר חברי הקבוצה בהודעותיהם, הינה
פעילות טרוריסטית של ממש. זאת ועוד, חברות ופעילות בארגון טרור יכול שתבוא לידי ביטוי בפעולות מסוגים שונים. כל אחד וחלקו הוא, כל אחד ופעולותיו שלו. פעולות אלה יחדיו מקימות, מחזיקות ומחזקות את האירגון ומאפשרות המשך הפעילות במסגרתו (השווה ב"ש (ירושלים) 6407/01 מדינת ישראל
נ' אוסמה עבדאללה, פורסם במאגרים).

אכן ייתכן שכוונת שוויכי ונשף הייתה באומרם כי הקבוצה היוותה חלק מארגון אלקעידה רק מבחינה רעיונית או כי פעילותה רצויה לאלקעידה וגם משתלבת עם מטרותיו ולא למעלה מכך. אך התחקות אחר כוונותיהם הנסתרות של עדים אלו תיעשה בדיון לגופו (וראה והווה ב"ש (ירושלים) 1878/02 אוסאמה הימוני נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים).

ומילת סיום לפרק זה. אכן כדעת ב"כ המשיבים, אין מענישים על כוונות, ואף אם הייתה כוונה למי מבין חברי הקבוצה לפגוע במדינה ובאזרחיה

כל עוד לא הוציאו לפועל את כוונותיהם, כוונות לחוד ומעשים לחוד (זולת עבירת קשירת קשר לביצוע פשע שלא יוחסה למשיבים בבקשה). ברם, הבחנה זו אינה בשלב הזה מן העניין, שכן האשמה המיוחסת למשיבים אינה פעילות בארגון טרוריסטי, אלא חברות בו, ויש בכוונות המשיבים או בכוונות חברי הקבוצה כפי שמשתקפת בהודעותיהם כדי ללמד על אופיה ועל השתייכותה של הקבוצה לארגון טרוריסטי, ובכך יש די כדי לבסס את העבירות המיוחסות למשיבים במקרה זה.

סופו של יום אפוא, נמצאו ראיות לכאורה המספיקות כדי להרשיע את שני המשיבים בעבירות המתוארות בכתב האישום.

ובאשר לעילת המעצר, העבירה של חברות באירגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, מקימה חזקה בדבר מסוכנותם של המשיבים לבטחון הציבור והמדינה לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), אשר מפנה לסעיף 35(ב) לאותו חוק. אין צריך לומר גם כי מי ששם לו למטרה לנהל מלחמת חורמה נגד מדינת ישראל
ואזרחיה, ונכון להשתמש בכל אמצעי להגשמתה, מהווה איום מיידי וסיכון ישיר לשלום החברה בישראל. לכן המשתייך כחבר לארגון כזה מעיד על מסוכנותו לשלום הציבור ולבטחונו (ראה למשל, בש"פ 854/07 יונס אבו דקה נ' מדינת ישראל
; בש"פ 8900/04 גול נ' מדינת ישראל
, פורסמו במאגרים).

בהתיחס לארגוני הטרור ובמיוחד לארגון אלקעידה אמר בית המשפט:

"החיים בצל איומי הטרור הפכו בעידן הנוכחי למציאות גלובלית. החשש ממחיר הדמים שגובות פעולות טרור אינו עוד נחלתם של אזורים ומדינות הנתונים לסכסוכים ממוקדים אלא הוא קיים כאיום ממשי ומוחשי על חייהם של מיליונים בכל היבשות, בכל קצווי תבל. המאבק בטרור הפך לאתגר עולמי, הטרור הפך לאויבה של תפישת העולם הדמוקרטית ששמה לה למטרה את הבטחת חירויות האדם והאזרח – את הזכות לחיים, את השוויון ואת כבוד האדם, את חופש הדת וחירויות נוספות שאינן מתיישבות עם תפישות העולם בהן אוחזים על פי רוב ארגוני הטרור.

הטרור בעידן הנוכחי מתאפיין לא רק בהיותו גלובלי, אלא גם בתחכום רב, לעיתים במבנה ארגוני מסועף, בפעילות שאינה ספורדית, נקודתית, אלא פעילות ארגונית שיטתית שלצורכה מוקמות תשתיות נרחבות שיאפשרו אימונים, איסוף מודיעין וביצוע פעילות מבצעית, הכל תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ועל מנת לייצר פעולות טרור שיגבו מחיר כבד. לפעילות זו יש להוסיף כי יותר ויותר אנו עדים לכך שארגוני הטרור משקיעים זמן, מחשבה ומשאבים בפעילות הסברתית ותקשורתית, כמו גם בפעילות בעלת אופי אזרחי, דוגמת פעילות בתחום הסוציאלי וההומניטרי, על מנת ליצור בסיס תמיכה רחב ככל הניתן בקרב האוכלוסייה שבשמה פועל לכאורה ארגון הטרור ולעודד גיוס פעילים נוספים מתוך אוכלוסיה זו" (ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים).

קשה לדרג את רשעותם של ארגוני הטרור, אך נדמה כי לא יימצא חולק שארגון אלקעידה הוא ארגון המצוי בראש סולם הרשע.

כמו כן, מעבר לכך שמדי יום ביומו ארגוני הטרור משגרים טילי נפץ, תמרות עשן, להבות אש וכל מיני מרעין בישין אל עבר התושבים השלבים בדרום הארץ, כאן בירושלים, רק לאחרונה, היינו עדים לפיגועים נפשעים על ידי ירי ודריסה. אין לאפשר למי שחבר בהתארגנות טרוריסטית הרואה בחיוב פעילות מעין זו, להלך חופשי ברחובותינו. מקומו מאחורי סורג ובריח. קל וחמור בן בנו של קל וחומר זהו הדין למי שכבר החל להוציא לפועל את תכניותיו ומבצע סיורים מקדימים לשם מימוש אותן כוונות. משום כל אלו, חרף העובדה שלמשיב 1 אין עבר פלילי ולחובתו של משיב 2 יש רק הרשעה אחת, אינני רואה מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

התוצאה היא כי אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום הליכי המשפט נגדם.

ניתנה היום כ"ח בתמוז, תשס"ח (31 ביולי 2008) בנוכחות המתייצבים.



דוד מינץ
, שופט








בש בית משפט שלום 13589/08 מדינת ישראל נ' כאמל אבו קווידר, אחמד שוויכי (פורסם ב-ֽ 31/07/2008)