פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על אופנת אוטוטו יצור ושיווק | פסקי דין על משה מלכה | פסקי דין על לאה מלכה |

7755/03 א     02/07/2008




א 7755/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אופנת אוטוטו יצור ושיווק בע"מ, משה מלכה, לאה מלכה




בעניין:
25



בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא
א
007755/03

א 2146/04
בפני
:
כב' השופט דוד גדול
תאריך:
02/07/2008





בנק לאומי לישראל בע"מ

בעניין

ע"י ב"כ
שמוליק רוזן

התובע




נגד



1. אופנת אוטוטו יצור ושיווק בע"מ
– ניתן פס"ד
2. משה מלכה
– ניתן פס"ד
3. לאה מלכה



ע"י ב"כ
עו"ד אסף אביקסיס

הנתבעת



פסק דין

א.
עובדות
1.
החברה בשם אופנת אוטוטו יצור ושיווק בע"מ
, ח.פ/5-238586-51 (להלן: "החברה") פתחה ביום 28.10.96 חשבון חוזר דביטורי בסניף התחנה החדשה בת"א של התובע, חשבון מס' 51500/21 (להלן: "חשבון החברה"). עפ"י התנאים שבנספח ה' לתצהיר עדות ראשית של התובע.
2.
ביום 30.10.96 חתמו ה"ה מלכה ת.ז. 2-5673997 (להלן: "משה") ולאה מלכה
(ת.ז. 5824512) (להלן: "לאה") על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לפיו כ"א מהערבים הנ"ל ערב לחובותיה של החברה כלפי הבנק – התובע (נספח ח' לתצהיר עדות ראשית של התובע).
3.
עפ"י מכתב דרישה לחברה ולערבים, נותרה יתרה לחובה בחשבון החברה בסך 119,865.22 ₪ נכון ליום 31.12.02 (להלן: "חוב החברה") (נספחים י-1 ו-י/2 לתצהיר עדות ראשית של התובע).
4.
משלא נענתה הדרישה לפרעון החוב של החברה לא ע"י החברה ולא ע"י מי מהערבים הגיש התובע כתב תביעה בסדר דין מקוצר – ת.א. 7755/03, כנגד החברה וכנגד משה ולאה כערבים, וזאת על סך של 137,687.55 ₪ נכון ליום 28.12.03.
5.
החברה ומשה מתעלמים מפסה"ד וככל הנראה, הליכי הוצל"פ לגביית חוב החברה כנגד שניים אלו כשלו.
6.
הנתבעת, לאה, הגישה ביום 28.10.04 בקשה לבטול פסה"ד שניתן נגדה (בש"א 4495/04) ובה פרטה כי בינה לבין משה גבה טורא, הם התגרשו ומשה נותר חייב גם לה חובות במישור דיני המעמד האישי. בהחלטה מיום 19.3.07, משלא הוגשו סיכומים בכתב מטעם הבנק, קץ כב' הרשם ב. יזרעאלי בסחבת, ובטל את פסה"ד כנגד המבקשת, כאשר התובענה הועברה לבירור במסלול של תביעה בסדר דין רגיל.
7.
לאה פתחה ביום 22.12.95 חשבון מס' 118501/18, חשבון אישי המיוחד לה ובבעלותה הבלעדית (להלן: "חשבון לאה"). עפ"י נספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה שסופרר כת.א. 2146/04 של בימ"ש זה, עותר התובע לחייב את לאה בתשלום יתרת החובה בחשבון לאה, נכון ליום 4.1.04 סך של 22,413 ₪. כתב תביעה זה הוגש אף הוא בסדר דין מקוצר ביום 9.2.04 וניתן בו פס"ד בהעדר הגנה. הנתבעת לאה הגישה בקשה לבטול פסה"ד שסופררה כבשא 4494/04. בהחלטה מיום 19.3.07, ומשלא הוגשו סיכומים בכתב מטעם הבנק, קץ כב' הרשם ב. יזרעאלי בסחבת ובטל את פסה"ד תוך שהתיק מועבר לשמיעה במסגרת סדר דין רגיל.
8.
הדיון בשתי התובענות אוחד כאמור בהחלטת כב' השופט אמיר מיום 4.9.07.
9.
הבנק עותר לחייב את הנתבעת לאה לשלם לו כערבה סך של 137,687.95 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה) בגין ערבותה לחברה ובגין חובה הפרטי סך של 22,413 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
10.
עפ"י הצהרת ב"כ הצדדים בישיבת ק. משפט בפני
חברי כב' השופט אמיר מיום 24.12.07 אין הכחשה של הנתבעת בשתי התביעות לגבי סכומי החוב מבחינת החישוב.

ב.
הדיון
1.
הנתבעת טוענת כי:
א.
ביחס לחוב בחשבון החברה, חוב זה נפרע, ואז אמרו לה אנשי הבנק שהחשבון נסגר והיא סברה שהדברים מאחריה.
ב.
הבנק בצע העברות כספים וחיובים לחובת חשבון החברה מחשבון נוסף שהתנהל בסניפו ע"ש תאגיד בשם דומה לחברה אופנת אוטוטו יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "החברה החדשה).
ג.
היא לא ערבה בשום צורה לחובות החברה החדשה, ועל כן הבנק פעל בחוסר תום לב כשהעביר חיובים מחשבון החברה החדשה לחובת החשבון החברה כהגדרתו לעיל.
ד.
משעה שהבנק הביא לידיעתה קיום חוב בחשבונה הפרטי, היא פנתה לסניף ובקשה כי הבנק יפתח קרן השתלמות הנושאת שמה ובכספים אלו יכוסה החוב. כיום מסתבר שהבנק לא פעל כנטען על ידה ועל כן אין לחייבה לא בריבית חובה ולא בשכ"ט עו"ד.

2.
הבנק מצידו מכחיש את טיעוניה של הנתבעת.

3.
חברי כב' השופט אמיר קבע ישיבת הוכחות ליום 13.5.08, כאשר קצב 60 יום להגשת 2 תצהירים מטעמו של כל צד, הכל כאמור בהחלטתו מיום 24.12.07.

הצדדים לא עמדו בהחלטת חברי, וביום 3.4.087 נתתי החלטה לפיה על התובע להגיש תצהיריו עד ליום 17.4.08 שאם לא כן תמחקנה התובענות, ועל הנתבעת היה להגיש תצהיריה עד ליום 7.5.08.

התובע עמד בהחלטה האחרונה, וביום 16.4.08 הגיש תצהיר אחד, לו צורפו נספחים (יב' במספר) הנושא חתימתו של מנחם רותם, מי ששמש בתקופה הרלבנטית לכתבי התביעה כמנהלו של סניף התחנה החדשה בתל אביב, בו התנהלו החשבונות מושא החובות וכתבי התביעה שבכותרת.

הנתבעת, משיקוליה היא, לא צרפה תצהירים או תצהיר חדשים ובהודעת ב"כ מיום 4.5.08 התצהירים שהגישה בתמיכה לבקשות הבטול של פסה"ד שניתנו כנגדה ( ואשר בוטלו כאמור לעיל), ישמשו כתצהירי עדות ראשית.

ביום 13.5.08 הופיע לדיון אך המצהיר מטעם הבנק. הנתבעת לא הופיעה בתואנה שהיא חולה. נסיונו של ב"כ הנתבעת לגרום לכך שתגיע לביהמ"ש להחקר על תצהיריה נתקל בסירוב מוחלט.

ע"מ שלא תטען טענה
מפי הנתבעת כי לא ניתן לה מלוא יומה בביהמ"ש קבעתי מועד נוסף לדיון שבו נחקרה הנתבעת על שני תצהיריה (ישיבת יום 21.5.08) הפרקליטים סיכמו טענותיהם והגיעה העת ליתן פס"ד.

4.
אתחיל דווקא בתביעה 2146/04, היא התביעה בגין חשבונה הפרטי של הנתבעת. נוכח הסכמת הצדדים בישיבת ק. משפט מיום 24.12.07 אזי קיים בתביעה זו המצב הידוע בשיטתנו המשפטית של הודאה והדחה.
קרי, הנתבעת מודה שהבנק אכן העניק לה את הכסף הנתבעת על ידו. כל טענתה של הנתבעת בנושא חשבונה הפרטי, כי היא הגיעה לבנק ובקשה משני פקידים, האחת בשם מלכה והשני בשם איציק כי יפעלו לאלתר למימוש קרן ההשתלמות הנושאת שמה, ובכספים שיתקבלו מקרן ההשתלמות יכוסה החוב.

ניתן היה לדחות את הגנתה – טענתה של הנתבעת על אתר, ולומר כי הואיל והיא העידה עדות יחידה (בהנחה שכל האמור בעדות הוכח, ועל כך אדון בהמשך), אזי מורה לנו סעיף 54 לפקודת הראיות כי לא יכריע ביהמ"ש בתביעה אזרחית על בסיס עדות יחידה (בפרט כשזו באה מפיה של בעלת דין מעוניינת בתוצאותיה) ללא מתן נימוק משכנע של ביהמ"ש. כאמור, די בכך כדי לדחות הגנתה של הנתבעת וליתן פס"ד המחייבה לשלם מלוא החוב המוסכם על ידה.

5.
לא אעשה מלאכתי קלה ואדון גם בטענה/ההגנה לגופה.

טוענת הנתבעת כי פנתה לשני פקידים בסניף, ואין היא עושה מאמץ קל לזהותם אף בשמות המשפחה שלהם.

לדברי הנתבעת, הבטיחו לה הפקידים כי יפנו בשמה לקרן ההשתלמות להוצאת הכספים שנצברו לזכותה בקרן ובכספים אלו יעשה שמוש לכסוי החוב בחשבון הפרטי.

הנתבעת לא הציגה כל מסמך בכתב החתום על ידה שיעיד על פניה כלשהיא שלה לקרן ההשתלמות.

אינך צריך להיות בקיא ברזי הבנקאות כדי להבין ולדעת שאין פעולה בנקאית, בדרך כלל, לחיוב או לשלילה הנעשית בתקיעת כף. התנהלות שכזו יפה אולי לענף היהלומים אך לא בבנקאות.

בעניין קרן ההשתלמות, גם אם הנתבעת אינה יודעת שהמדובר בתאגיד נפרד מהבנק, אזי ב"כ יודע זאת אל נכון.

הנתבעת לא עשתה מאמץ קל שבקלים ולא המציאה לעיון ביהמ"ש מסמך כלשהו מקרן ההשתלמות לסוף שנת 2003 שממנו ניתן לדעת מהי יתרת הזכות שעמדה בחשבון הנתבעת.

יתרה מזו, התנהלותה המשונה של הנתבעת עולה כדי רשלנות מבחינתה, בכך שאפילו אין היא מציינת, לא בתצהיריה ואף לא בעדותה בביהמ"ש למצער, מהו שמה של אותה קרן השתלמות.

6.
האידך גיסא של הסיפור, מופיע בתצהירו של מנחם רותם, שבו הוא מגיב בסעיפים 7 עד 10 לתצהיר ומכחיש את טיעוניה של הנתבעת אחד לאחד.

העד רותם, ולא התובע, מציין לראשונה מיהי אותה קרן נעלמה, ואף טורח ומצרף אשור מקרן זו כי ביום 23.2.05 עמדה לזכות הנתבעת יתרה בסך של 1,874.68 ₪ (חלקה כעובדת) ועוד 5,624.10 ₪ (חלקו של המעסיק) ובסה"כ 7,498.78 ₪. תצהירו של העד רותם הונח על השולחן ביום 16.4.08.

צפיתי כי הנתבעת המלאה טענות כרימון כנגד הבנק, תזים בתצהירה בין באמצעות מסמך נוגד ובין באמצעות זימון מי מאנשי הקרן לעדות כי הסכום האמור (למצער) ניתן היה למשיכה ללא העברת חלק נכבד ממנו לשלטונות המס. דא עקא, הנתבעת מלאה פיה מים וגזרה על עצמה שתיקה. שתיקה זו פועלת לרעתה שהרי נטל הראיה וחובת השכנוע עליה, ומשלא עשתה כן תוכל להלין על עצמה ועל עצמה בלבד.

7.
ב"כ הנתבעת העלה בסיכומיו (לראשונה) טענה חדשה ומפתיעה, וכוונתי לאמור בעמוד 23 שורות 16 עד 17 שלפיה הנתבע עשה בחשבון האישי של הנתבעת כבשלו. הוסיף וטען ב"כ הנתבעת, כי הנתבע זייף את חתימתה של הנתבעת, וכתוצאה מכך הנתבע פזר שיקים מחשבון זה לטובת צדדי ג', הרודפים אחר הנתבעת עד עצם היום הזה. טענה זו יש לדחות מחמת שלושה נימוקים. הפרקליטים הודיעו לחברי בישיבת יום 4.9.07 מהן טענות ההגנה של הנתבעת ובאשר לחשבון האישי נאמר כי הבנק התרשל בכך שלא פרע יתרת זכות בקרן ההשתלמות שלה לטובת החוב בחשבון הפרטי.

משמע, טענה זו הינה הרחבת חזית אסורה ולו בשל כך יש לדחותה.

נימוק שני מחציתו פורמלי, ומחציתו ענייני, ועניינו "כבישת" הגרסה – טענה, מאז הגשת התצהיר התומך בבקשה לבטול פס"ד בשנת 2004 ועד היום.

אין כל הסבר מדוע טענה זו לא הועלתה בישיבת קדם משפט מיום 4.9.07 ואין כל הסבר על מה ולמה הטענה הועלתה לראשונה רק במשפטי הסיום שבסיכומים.

הנימוק השלישי יורד לשורשה של טענה. כאשר הנך טוען לזיוף, עליך להמציא שיקים חתומים ע"י המזייף מול חתימה מקורית, שמא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת של מי שאינו מומחה בהשוואת כתבי יד בדבר הזיוף שנעשה, ככל שנעשה.

אולם, לא קבלנו כל בדל ראיה או ראשית ראיה לטענה חמורה זו.

למותר לציין, כי הנתבעת לא המציאה חוו"ד של מומחה להשוואת כתבי יד שתתן לנו אינדיקציה כי יש ממש בטענה.

הפן השני של נימוק זה כי לנתבעת טענות קשות כלפיה אישה לשעבר, על כי התעלל בה וזייף את שזייף וגרם לה לכל התסבוכת. בהנחה שהזיוף אכן בוצע והוא מוצלח, מה לה לנתבעת להלין על הבנק ולא על אישה.

ככל שיש לה טענה חמורה כזו תפנה הנתבעת בתביעת השבה מכל סוג הנראה לה, ומדוע יש לערב את הבנק בפרשה?

תשובה סבירה או בכלל לא קבלנו מפי ב"כ הנתבעת.

8.
העולה מכל האמור עד כאן, כי דין תביעתו של הבנק להתקבל, בכל הקשור למישור היחסים שבין הבנק לבין הנתבעת, ועניינם חשבון לאה, כהגדרתו לעיל.


9.
מכאן אעבור לדון במישור יחסי הבנק כתובע בזיקה לחשבון החברה, כהגדרתו לעיל. ביחס לחשבון זה טוענת הנתבעת כי הוא היה ביתרת אפס, שכן כך מסרו לה פקידי הבנק, הפעם ללא ציון שמם (אף לא שמם הפרטי), כי החשבון נסגר לאחר ששיקים מעותדים שהופקדו בו נפרעו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי החברה שלטענת הבנק יצרה את החובות מושא התביעה הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2001, וזאת לאחר שהתגלה סכסוך בין מי שהיה אישה אז – הנתבע משה מלכה
, לבינה.

לטענת הנתבעת, הן החברה והן חשבון החברה נסגרו בסוף שנת 2001. הנתבעת מציינת בסעיף 8 ו-9 לתצהיר עדותה הראשית (התצהיר התומך בבקשה לבטול פס"ד), כי לאחר הפסקת פעילותה העסקית של החברה, הן בבנק והן מחוצה לו, כף רגלה לא דרכה יותר בבנק, האחרון לא מסר לה כל הודעה על הנעשה בחשבון, ומכך הסיקה שנושא חשבון החברה בבנק מאחריה חתום וסגור.

10.
מוסיפה וטוענת הנתבעת כי הבנק העביר כספים מחשבון 103900 שהוא החשבון שבו פעלה החברה החדשה .

אין חולק כי הנתבעת לא ערבה לחובות החברה החדשה בכל
צורה שהיא. הנתבעת טוענת כי משנוכח הבנק כי לא יוושע מהנתבע, נסה בדרך מתוחכמת להתאנות לה בכך שהעביר את החובות מחשבון החברה החדשה לחשבון החברה, כהגדרתה לעיל.

בשלב זה יוער כי נוכח הטענות הברורות של הנתבעת, היא תטרח לקראת הגשת תצהיריה ותגיש דו"ח פרטים מידעיים מרשם החברות שיעיד, באמצעות מסמך מגורם מוסמך בלתי תלוי, כי החברה אכן הפסיקה את פעילותה וכי מהבחינה המשפטית אכן החברה חוסלה.

מסמך שכזה לא הוצג בשלב הגשת התצהירים.

יתרה מכך, הבנק הגיש במסגרת תצהירו של העד רותם את נספח יב' שהוא למעשה התנהלות חשבון החברה מיום 3.1.00 ועד ליום 31.12.03 במסגרת נספח זה שינותח להלן ניתן להבחין על נקלה כי הטענה לפיה החשבון נסגר ביתרת אפס בסוף שנת 2001 אין לה על מה שתסמוך. עיון בדף החשבון הרלבנטי מלמד כי ביום 31.12.01 נותרה החברה חייבת לבנק סכום צנוע של 175,397.65 ₪ - לנתבעת הייתה שהות להסביר בתצהיר עדות ראשית פשר הסתירה בין רישומי הבנק לבין טענתה כי המדובר ביתרת אפס. הנתבעת לא נתנה כל הסבר, לא סביר ולא אחר. אם לא די בכל האמור, הנתבעת זכתה ביתרון דיוני עקב דחיית עדותה ב-8 ימים והנה נקראתה לה הזדמנות פז שלא רבים זוכים לה, והיה לפניה את פרוטוקול חקירתו הנגדית של העד רותם.

שוב צפיתי לאותו מסמך מרשם החברות שניתן להשיגו על נקלה ולאלתר, וכיום אף באמצעות האינטרנט. והנה, לא מיניה ולא מקצתיה. עפ"י הכלל הקבוע בשיטתנו המשפטית, כי ראיה שהיית יכול להציגה ולא הצגת, משמע חזקה שהיא פועלת נגדך יש להסיק ולקבוע על בסיס כלל זה כי החברה כהגדרתה לא פסקה מלפעול, לא בשלהי שנת 2001, ואף לא לאחריה, ויתכן כי אף היום היא רשומה כחברה פעילה (אם לא נמחקה מחמת חוסר מעש) כך שהטענה הבסיסית של הנתבעת נסתרה ונפלה לה.

11.
מכאן יש לעבור לעיצומה של טענה הבאה מפי הנתבעת והיא טענה חמורה וקשה, בייחוד כשהיא מופנית כלפי בנק. הנתבעת טוענת כי הבנק "שחק" בין שני החשבונות והעביר חיובים בין שני החשבונות, ובעיקר בין חשבון החברה החדשה שלו הנתבעת לא ערבה, לבין החשבון הישן של החברה הישנה שלו הנתבעת ערבה ומכוחה של ערבות זו היא נתבעת בתיק שלפני.

הבנק הכחיש טענה זאת בחריפות ולא הסתפק באמירה סתמית וכוללנית, אלא טרח וצרף כנספח יב' לתצהירו של העד 27 דפי חשבון עוקבים של שנת 2000, 34 דפי חשבון עוקבים של שנת 2001, 25 דפי חשבון עוקבים של שנת 2002, 8 דפי חשבון עוקבים של שנת 2003 עד מועד הגשת התביעה, והנה מהדפים המסודרים כרונולוגית עולה כי בשלב מסוים הגיע חובה של החברה לבנק לסך של כ-400,000 ₪ בשיאו (סוף דצמבר 2000) ובמשך הזמן קטן עד לסך של 32,000 ₪ באוגוסט 2002. החשבון מעולם לא אופס, יתרה מזו מהיתרה היחסית נמוכה המשיך החוב לעלות עד שהגענו למה שהגענו בסופה של שנת 2003.

אם נעיין בדפי החשבון לעומקם (וכך עשיתי), עולה כי רוב מנין ורוב בנין של החוב לבנק נובע מהפקדת שיקים שנמשכו על החשבון ע"י החברה, כהגדרתה לעיל.

ישנם אמנם חיובים לחב' האשראי, חברות טלפון אך חפשתי ולא מצאתי (ותפקידה של הנתבעת היה לעשות כן, ולא עשתה מנימוקיה שלה) כי החשבון חויב בסכומים משמעותיים מחד, וזיכוי חשבונה של החברה החדשה במקביל.

בכל הכבוד הראוי, הטוען טענה חמורה כל כך כלפי בנקאי יתכבד ויוכיחה.

בתצהיר התומך בבקשה לבטול פסה"ד
הטענה נטענת בכלליות, שכן אכן מדובר בבקשה לבטול פס"ד, אך משעה שאתה נלחם על מהימנותך, ומבקש לשכנע בימ"ש בצדקת טענותיך, אינך יכול לנהוג כפי שנהגה הנתבעת בכך שלא הגישה תצהיר מפורט מגובה במסמכים מזמן אמת שיהיה בו לאשש וליצור תשתית ראייתית שתשיב את נטל הראיה וחובת השכנוע מכתפי הנתבעת למגרשו של הבנק.

הנתבעת לא עשתה מאומה פרט להטלת בוץ בבנק.

12.
עיינתי בחקירתה הנגדית של הנתבעת בעמ' 16 (בעיקר) ושם היא מודה כי במחצית שנת 2001 היא הגישה תביעה לשמירת זכויות ופרוק שתוף בביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג כנגד אישה דאז, הנתבע משה מלכה
. הנתבעת הודתה כי ערכה הסכם גירושין באמצעות עו"ד, והיא נשאלה האם החוב לבנק בא לידי ביטוי בהסכם זה והתשובה הייתה "רציתי להשתחרר ממנו. לא זוכרת אם התייחסתי לחוב".

אני מאמין לנתבעת כי מבחינת עיני המסתכל שלה היא סבלה מנחת זרועו של הנתבע. אינני קובע נחרצות מאומה, שכן לא שמעתי את גרסתו של הנתבע, והנתבעת לא טרחה לצרף העתק מהסכם הגירושין, כמו גם בדל ראיה מהפרוטוקולים של ביהמ"ש לענייני משפחה.

אולם, ההסבר הבא מפיה של הנתבעת כי דפי החשבון הוצגו לעיונה ועיון פרקליטה (ככל הנראה נספח
יב') בשעה שהייתה במצב קשה מבחינת נפשית.

כל זה היה נכון בשנת 2004, אך היום אנו במחצית שנת 2008, לאחר שהנתבעת כבר גרושה, השתחררה מכבלי נישואיה לנתבע והיום הייתה, לו רצתה בכך, יכולה למסור גרסה סדורה בנחת ובשקט.

ב"כ הבנק מקשה ושואל בסוף עמ' 16 לפרוטוקול, האם גם לאחר שהיא רואה את דפי החשבון
היא עומדת על טענתה שהחשבון נסגר בשנת 2001, התשובה (ללא היסוס) חיובית. כשהיא הייתה פרודה "שחקו מחשבון לחשבון על השם שלי".

והנה, ברישא לעמ' 17 לפרוטוקול, העדה שוב חוזרת לפקידים מלכה ואיציק, והיא אומרת (כך!!) חבל שמלכה ואיציק לא פה. וכי מאן דהוא עצר או מנע את הנתבעת מלזמן את אותם מלכה ואיציק לעדות?

את התשובה צריכה הייתה הנתבעת לספק והיא לא עשתה כן.

ככל שיש לנתבעת טענה או טענות כלשהן תוכל להלין על עצמה, ועל עצמה בלבד.

מחדליה זועקים מכל פינה שהיא, כפי שפורט
לעיל ולבד מהמנטרה שלא הוכחה (ויתרה מזו הבנק הוכיח ההפך), משחקים מחשבון לחשבון אין בפי הנתבעת כדי לומר ולשכנע במאומה.

לא זו אף זו,
אמרותיה הן אמרות בע"פ כנגד מסמכים בכתב מזמן אמת.
משלא סתרה הנתבעת את תוכנם, אני מקבלם כמות שהם ודוחה את גרסתה בכל הנקודות.

ג.
לסיכום
1.
העולה מן המקובץ כי דין שתי התביעות להתקבל.
2.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום התביעה בת.א. 7755/03 סך של 137,688 ש" בלווית ריבית כנקוב בסעיף 11 (ב) לכתב התביעה מיום הגשת התביעה 28.12.03 ועד ליום התשלום בפועל.

לסכום התביעה יתווספו הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ כשלהם יתלוו ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.07 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תוסיף ותשלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל ובלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
3.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום התביעה בת.א. 2146/04 בסך של 22,413 ₪ בלווית ריבית כנקוב בסעיף 11 (ב) לכתב התביעה מיום הגשת התביעה 9.2.04 ועד ליום התשלום בפועל.

לסכום התביעה יתווספו הוצאות משפט בסך של 900 ₪ כשלהם יתלוו ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.07 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תוסיף ותשלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל ובלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

4.
הואיל ואני מצוין בשבתון, שלאחריו מתחילה פגרת בתי המשפט, אני מעכב בצועו של פס"ד זה עד ליום 1.9.08 ע"מ שכל צד יוכל לשקול עמדתו מול ערכאת הערעור.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ח (2 ביולי 2008) בהעדר הצדדים



דוד גדול
, שופט

קלדנית: אביגיל כהן







א בית משפט שלום 7755/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אופנת אוטוטו יצור ושיווק בע"מ, משה מלכה, לאה מלכה (פורסם ב-ֽ 02/07/2008)