פסקי דין על גולדמן סמיון | פסקי דין על גולדמן ראיסה | פסקי דין על צחר ירון | פסקי דין על צחר רעיה |

2155/04 עא     13/01/2005




עא 2155/04 גולדמן סמיון, גולדמן ראיסה נ' צחר ירון, צחר רעיה




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
עא 002155/04


בפני
הרכב כב' השופטים:
י. גריל
[אב"ד]
ר. חפרי - וינוגרדוב
ע. גרשון
תאריך:
13/01/2005



בעניין
:
1 . גולדמן סמיון

2 . גולדמן ראיסה


ע"י ב"כ עו"ד
דונאיביץ' יקטרינה

המערערים

נ
ג
ד


1 . צחר ירון

2 . צחר רעיה


ע"י ב"כ עו"ד
טלמור מיכאל

המשיבים



פסק דין

ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ב. טאובר) מיום 8.9.03 ב-ת.א. 17863/97, לפיו חוייבו המשיבים לשלם למערערים סך של 22,682 ₪ בגין עלות תיקון ליקויי הרטיבות שנקבעו בפסק הבורר, בצרוף הפרשי הצמדה למדד הבניה, ממועד מתן פסק הבורר שאליו הועברה ההכרעה באשר לעלות תיקון ליקויי הרטיבות.

לפיצוי זה נתווסף חלקם של המערערים בהחזר שכר טרחת הבורר, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ על שכר הטרחה.

כפי שמסרה לנו ב"כ המערערים במהלך הדיון ביום 9.1.05 הסכום הכולל ששילמו המשיבים למערערים עפ"י פסק הדין נשוא הערעור הסתכם ב-39,205 ₪.

להבהרת המחלוקת: המערערים רכשו מן המשיבים דירת מגורים ביום 1.3.96. החזקה בדירה הועברה לידי המערערים ביום 31.12.96. עם תחילת שהותם של המערערים בדירה, התגלה להם שקיימת בעיה של חדירת רטיבות בעיקר דרך קירות המבנה והחלונות.


בסעיף 4 של הסכם הרכישה הצהירו המשיבים (המוכרים) שאין רטיבות ו/או מום ו/או פגם נסתרים בדירה.

בסעיף 17 של הסכם הרכישה נקבע שסעיפים 4, 5, 9, 13 של ההסכם מהווים תנאים יסודיים, והפרתם תיחשב הפרה יסודית של החוזה.

סעיף 18 של ההסכם קובע כי הפרה יסודית של החוזה תזכה את הצד הנפגע בפיצויים מוסכמים מראש, ללא צורך בהוכחת נזק, בסכום של 14,000 דולר ארה"ב.

המערערים ביקשו בטיעונם בפני
בימ"ש קמא לקבל את הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בנוסף על פיצוי נזקיהם כפי שפורטו בפסק הבורר.
לעומת זאת טענו המשיבים שלא הוכחה ידיעתם בדבר ליקויי הרטיבות, ולטענתם הם לא הפרו את ההסכם הפרה יסודית ואין המערערים זכאים לפיצוי המוסכם החוזי, מעבר לפיצוי הנזקי, שאם לא כן ייווצר כפל פיצוי, ובכל מקרה מסור לבית המשפט שיקול הדעת האם להפחית את הפיצוי המוסכם כך שלא יחרוג מעבר לעלות ביצוע התיקונים כפי שנקבעו על ידי הבורר בפסק דינו.

על יסוד ע"א 628/85, חורי נ. חברת החשמל, פ"ד מ"ו (1), 115, הגיעה כב' השופטת קמא למסקנה שהוספת הפיצוי המוסכם כפי שנתבע על ידי המערערים מעבר לשיעור הנזקים שנקבעו בפועל (שעה שמדובר בנזק אחד: נזקי רטיבות), אינו מתיישב עם הוראת סעיף 15 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ומהווה כפל פיצוי.

כב' השופטת קמא גם עמדה בפסק דינה על כך שסעיף 18 של הסכם המכר קובע שכל הפרה, גדולה כקטנה, המנויה בסעיף 17 להסכם, תזכה את הצד הנפגע בפיצוי מוסכם של 14,000 דולר ארה"ב, ופיצוי אחיד זה שנקבע בהסכם לגבי כל הפרה ללא אבחנה, מעיד שהפיצוי המוסכם נקבע בהסכם מבלי שהצדדים נתנו דעתם בזמן כריתת החוזה לשאלת היחס בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי מן ההפרה בגינה נקבע הפיצוי.

כב' השופטת קמא סברה שבנסיבות אלה על ביהמ"ש לעשות שימוש בסמכות ההפחתה
המוקנית לביהמ"ש לפי סעיף 15 (א) לחוק התרופות.

כב' השופטת קמא ראתה לנכון להפחית את הפיצוי המוסכם החל בנסיבות המקרה ולהעמידו על סכום הנזקים של המערערים כפי שנפסק בפסק הבורר, כפיצוי חליפי בלבד.

על כך מונח בפני
נו ערעורם של המערערים המלינים על מיעוט סכום הפיצוי שנפסק לזכותם.

המערערים טוענים שלא ייתכן כי המשיבים לא ידעו שהרטיבות חודרת לדירה, והפרה זו נקבעה כהפרה יסודית בהסכם המכר.

המערערים ציינו שמחיר הדירה הינו 161,000 דולר ולכן שווי הפיצוי המוסכם (14,000 דולר) הינו פיצוי סביר. קיום ליקוי רטיבות הוא מרכיב חשוב שיש בו כדי להשפיע על קביעת מחיר הדירה.
לדעת המערערים לא נתן בימ"ש קמא חשיבות מספקת לעגמת הנפש ולאי-הנוחות שנגרמה להם.

על יסוד כל אלה טענו המערערים שלא היתה הצדקה להפחתת הפיצוי המוסכם.

המשיבים טענו שיש להותיר את פסק דינו של בית משפט על כנו, ואין לפסוק פיצוי מוסכם בנוסף לפיצוי על נזקים שהוכחו לפי חוק החוזים (תרופות), ואין לתבוע את שניהם גם יחד.

לדעת המשיבים אין קשר סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי מן ההפרה.
המשיבים הוסיפו וטענו שהשאלה הרלוונטית היא: האם במועד ההתקשרות החוזית עם המערערים היתה בעיית רטיבות בדירה, אם לאו. לדעת המשיבים בעיה זו אמנם היתה קיימת בעבר, אך תוקנה וטופלה, ומכאן שבמועד עריכת ההסכם עם המשיבים בעיית רטיבות לא היתה קיימת.


בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפני
נו ביום 9.1.05 , שמענו את טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים אשר בתום הדיון הודיענו על הסכמתם לכך שיינתן

פסק דין
על דרך הפשרה
לפי סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט.

אנו סבורים שצדקה כב' השופטת קמא בקביעתה שבנסיבות כפי שהובאו בפני
בית המשפט היה מקום לעשות שימוש בסמכות ההפחתה המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות), ואולם העמדת סכום הפיצוי על נזקם של המשיבים על השיעור כפי שנקבע בפסק הבורר, דהיינו, 22,682 ₪, היא בבחינת הפחתה גבוהה יתר על המידה של הפיצוי המוסכם, ומחייבת התערבותנו.

לאחר שנתנו דעתנו לסכום הכולל ששולם על ידי המשיבים עפ"י פסק דינו של בימ"ש קמא
(39,205 ש"ח), ובתוקף סמכותנו ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט, סבורים אנו, לאחר ששקלנו בדבר, שנכון יהיה לחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למערערים סכום נוסף של 18,000 ₪, ובתוספת החזר אגרת המשפט בבימ"ש קמא בסכום של 2,024 ₪.

איננו מוצאים לנכון להתערב בקביעת בית משפט השלום לפיה הפיצוי המוסכם הוא חליפי לפיצוי בגין הליקויים, אלא, שלאור הנ"ל סכום הפיצוי המוסכם אותו יש לאשר עולה על הפיצוי בגין הליקויים ומכאן החלטתנו הנ"ל.

המשיבים ביחד ולחוד ישלמו למערערים את הסכום של 20,024 ₪, וזאת בתוך 40 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות בערכאת הערעור.


הפקדון, ככל שהופקד על ידי המערערים, יוחזר לידי ב"כ המערערים, עבור מרשיה.

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ה (13 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח שני הצדדים בדאר רשום.


י' גריל, שופט

[אב"ד]

ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת

ע. גרשון
, שופט
002155/04עא 051 ר.ס.






עא בית משפט מחוזי 2155/04 גולדמן סמיון, גולדמן ראיסה נ' צחר ירון, צחר רעיה (פורסם ב-ֽ 13/01/2005)