פסקי דין על יוסף נבו | פסקי דין על ישקול סחר בע"מ

8966/96 עא     30/01/1997




עא 8966/96 יוסף נבו נ' ישקול סחר בע"מ





בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א ‎96 / 8966

בפני
: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: יוסף נבו
נגד

המשיבים: ‎1. ישקול סחר בע"מ

‎2. בנק איגוד לישראל בע"מ
‎3. בן ציון גפן
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בת"א-יפו מיום ‎5.12.96 בת.א. ‎31324/96
שניתנה על ידי כבוד השופט רנה משל
בשם המערער: עו"ד אורי שנהר
ה ח ל ט ה
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת רנה משל (שהם)), מיום ‎5.12.96, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין.

בשנת ‎1988 הגיש בנק דיסקונט תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד המערער ומספר נתבעים נוספים (להלן: "התביעה הראשונה"). עניינה של תביעה זו היה הלוואה שנטלה חברה בשליטתו של המערער ואשר לפרעונה ערב המערער כלפי הבנק. הדיון בתובענה זו התנהל ומתנהל בפני
כב' השופטת משל. הדיון בתובענה פוצל לשניים כאשר חלקו הראשון הוקדש לבירור שאלת החבות. במוקד שאלה זו עמדה מחלוקת עובדתית לעניין מצגים והתחייבויות שנעשו במהלך הקשרים בין הצדדים.

ביום ‎12.12.95 ניתן

פסק דין
חלקי בתביעה זו. בפסק הדין העדיף בית המשפט את גירסת התובע על פני גירסת המשיבים (ובהם המערער). על

פסק דין
זה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור זה טרם הוכרע. בינתיים ממשיכה להתברר בבית משפט השלום שאלת גובה החוב.

בחודש אפריל ‎1996 הגישה משיבה מס' ‎1 תביעה כנגד המערער וכנגד משיבים ‎2 ו‎3- (להלן: "התביעה השניה"). המשיבה מס' ‎1 טוענת בתביעתה, כי חברה בשם רהיטי ויינר בע"מ חבה לה כספים בגין סחורה שסופקה על ידה. כן נטען, כי המערער והמשיב מס' ‎3, שהיו מנהלי החברה, ערבו להתחייבויותיה של החברה כלפי משיבה מס' ‎1. כן נטען כי משיבה מס' ‎3 והמערער ביצעו כלפי המשיבה מס' ‎1 מעשי מרמה שעיקרם מצגים כוזבים כלפי משיבה מס' ‎1. טענות דומות נטענו כלפי משיב מס' ‎2, ששימש כבנקאי של החברה. בכתב הגנתו כפר המערער בחובת החברה כלפי משיבה מס' ‎1 וכן בחבותו האישית על פי כתב הערבות. כן הוכחשה בכתב ההגנה טענת המרמה ויצירת המצגים הכוזבים.

התביעה השניה נקבעה לדיון בפני
כב' השופטת משל. בטרם הדיון ביקש המערער את פסילתה של השופטת מלישב בדין. טענת המערער היתה, כי בפסק הדין שבתביעה הראשונה דחתה כב' השופטת את גירסתו של המערער והטילה ספק במהימנות עדותו. על רקע זה, טען המערער, כי ישנו חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בשיפוטה של השופטת בתביעה השניה. כך הדבר בייחוד לאור העובדה, כי ההכרעה בתביעה הראשונה התבססה על ממצאי מהימנות של עדויות, וכי בתביעה השניה השאלה העומדת לדיון היא זהה במהותה. לשון אחר: משעה שנדרשת גם בהליך השני קביעה באשר למהימנות המערער, הרי משעה שנקבע ממצא שכזה לחובתו של המערער בהליך הראשון, פסול השופט מלישב בדין, שכן קם חשש ממשי למשוא פנים.

בהחלטתה מיום ‎5.12.96 דחתה כב' השופטת את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין לא מתעורר כל חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בית המשפט ציין, כי אין כל קשר בין עילת התביעה בתביעה הראשונה לעילת התביעה בתביעה השניה, למעט היות המערער נתבע בשניהן. בתביעה השניה מדובר במסכת עובדתית שונה, בפלוגתאות שונות ובראיות שונות. לא זו אף זו: לא ננקטה כל עמדה החלטית בתביעה הראשונה לעניין מהימנותו של המערער, וכל שנאמר היווה אך חלק מגיבושה של עמדה סופית בעניין, לאחר שנשמעו כל הראיות. כמו כן, לא הובעה כל דעה לגבי סיכויי הגנתו של המערער בתביעה השניה. לפיכך, קבע בית המשפט כי פתוחה הדרך לשכנע את בית המשפט בצידקת טענותיהם של משיבים ‎2, 3 והמערער, וכי לא נתגבש כל חשש ממשי למשוא פנים במקרה זה. מטעמים אלה, נדחתה בקשתו של המערער לפסילת השופטת מלישב בדין.

מונח בפני
ערעור על החלטתו זו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בערעור טוען המערער, כי הגם שאין העובדה ששופט דן בעניינו של אדם במשפט קודם מהווה לכשעצמה עילה לפסלות שופט, הרי שההכרעות שנתקבלו באותו המשפט, להבדיל מעצם הדיון, יכול שתקמנה עילת פסילה. המערער חוזר ומפנה לפסק הדין בתביעה הראשונה ומדגים את הצורך הרב שהיה בקביעה בדבר מהימנותו של המערער. כן מפנה המערער להתבטאויות בפסק הדין, בעניין גיסאותיו של המערער, ועליהן נכתב שהן "תמוהות" וכן שעדותו של המערער "מעוררת ספקות רבים לגבי אמינותו". אליבא דמערער, עמדתה של כב' השופטת כלפיו בעניין אמינותו נקבעה ונחרצה בתביעה הראשונה. מוסיפים המערערים וטוענים כי העברת הדיון בשלב זה, לאור העובדה שטרם החל הדיון בתובענה ולאור מספרם הרב של השופטים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, יקל על העברת הדיון לשופט אחר מן הטעמים שפורטו בבקשת הפסילה בהליך קמא ובערעור דנן.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני
ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כלל נקוט בידינו, ולפיו עצם העובדה כי שופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה כשלעצמה להביא לפסילתו מלישב בדין (ראה: ע"א ‎8017/95 נחוץ קרליץ נ' נחמה הופמן (טרם פורסם); ע"פ ‎716/85 בן חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(‎3) 725, 726; ע"פ ‎5609/95 דני בן אברהם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק אחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר (ראה: ע"פ ‎2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח', פ"ד מה(‎3) 790, 792). נכון הדבר, כי קיימות נסיבות בהן אופי ההכרעה במשפטים השונים והשאלה שעמדה לדיון בהם, יש בהן כדי להביא לפסילת השופט מלישב בדין. עם זאת, אין בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ראה: ע"פ ‎6/75 נעמי אבי-יצחק נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(‎1) 807, 808-809). יהיו אף מקרים בהם טבעי הדבר, כי אותו השופט ידון בשני משפטים נפרדים (ראה: ע"א ‎448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עזבון מורטנפלד, פ"ד מה(‎2) 36, 41-42). לפיכך, שומה עלינו לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה כי המערער היה צד לדיון בהליך קודם, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפני
ו לבין עניינים שאירעו בהליך או בהליכים קודמים (ראה: ע"א ‎3778/94 גרפינקל נ' לין ואח', פ"ד מט(‎1) 309, 316-317).

במקרה שבפני
נו נדחתה אמנם הגנתו של המערער בתביעה הראשונה. עיון בפסק הדין מראה, כי עיקרו לא היה בקביעות כי המערער אינו מהימן אלא כי לא עמד הוא בנטל ההוכחה הרובץ עליו, לאור טענותיו בניגוד למסמכים כתובים ולעדויות אחרות לעניין ההלוואה שניטלה מן התובע. לפיכך, הדין עם כב' השופטת משל, כי אותן הקביעות לא היו אלא לצורך ההליך הנדון בתביעה הראשונה ולצורך מסקנתה בהליך זה, ואין בהן קביעה נחרצת וקטיגורית אשר למהימנותו של המערער באופן כללי (השווה: רע"א ‎160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג(‎1) 579, 583). אין בנסיבות המקרה חשש ממשי למשוא פנים בתביעה השניה (השווה: ע"פ ‎531/74 אליהו ברוך נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(‎1) 498, 499), בייחוד לאור העובדה כי השאלה העובדתית העומדת לדיון - שונה היא וכי הצדדים לדיון שונים אף הם. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, כ"ב שבט התשנ"ז (‎30.1.97).

ה נ ש י א

דז/
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎96089660.a01









עא בית המשפט העליון 8966/96 יוסף נבו נ' ישקול סחר בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/01/1997)