פסקי דין על ניסים פנחס | פסקי דין על מולר צבי | פסקי דין על חברה לביטוח שמורה | פסקי דין על יואב אטד | פסקי דין על נאוה עתיד אטד |

2984/07 תק     05/08/2008




תק 2984/07 ניסים פנחס, מולר צבי נ' חברה לביטוח שמורה, יואב אטד, נאוה עתיד אטד




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 002984/07


בפני
:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס


05/08/2008




בעניין
:
1.
ניסים פנחס
2.
מולר צבי






התובעים

נ
ג
ד


1.
חברה לביטוח שמורה
2.
יואב אטד
3.
נאוה עתיד אטד






הנתבעים

פסק דין

1.
בפני
תביעה בגין הפרשי תשלום בגין נזקים, שנגרמו לרכב התובעים בתאונה, מיום 16.7.06 שהתרחשה ברח' המלך דוד בירושלים, בין רכב בבעלות התובע 2, שהיה נהוג על ידי התובע 1, לבין רכב בבעלות הנתבעת 3 שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 1. האירוע התרחש, כאשר התובע 1 נסע אחרי הנתבע 2 וכאשר האחרון אותת ועצר לצורך ביצוע פרסה. אז, התחיל התובע 1 לעקוף את הנתבע 2. אם, תוך כדי ניסיון עקיפה של התובע 1 ו/או תוך כדי ניסיון לביצוע פרסה על ידי הנתבע 2, נוצרה התנגשות בין הרכבים (להלן - "התאונה"). התובע טוען, כי בהתאם להודאה בכתב של הנתבע 2 התאונה התרחשה באשמתו מאחר ורצה לבצע פניית פרסה תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף. מנגד, הנתבעים מתכחשים להודאה וטוענים, כי האחריות לקרות התאונה היא באחריות התובע 1 מאחר והוא ביצע עקיפה מצד שמאל בחוסר זהירות ותוך כדי חציית קו הפרדה.

2.
הסוגיה שבמחלוקת היא, על מי החבות לקרות התאונה ואם בהנחה שאחריות היא על הנתבעים, אז האם התובעים זכאים להיפרע, לאחר שקיבלו מהביטוח רק חלק מהפיצוי על נזקיהם, בפרט כאשר הם תובעים, הן את ההשתפות העצמית והן את יתרת נזקיהם שלא שולמה להם ע"י המבטחת של רכבם.

דיון:
3.
התובעים, לא מיצו את זכותם מול חברת הביטוח שלהם לעניין הנזקים הישירים וטענו, מבלי להבהיר באופן ברור ומשכנע, מהי הסיבה לכך שהחברה המבטחת את רכבם, סרבה לשלם את יתרת הנזק הישיר שנגרם להם בגין התאונה.

4.
התובעים טוענים, כי בתאריך 16.7.06 בסמוך לשעה 06:00, ארעה תאונת דרכים כאשר הנתבע 2 ביצע פניית פרסה וחצה קו הפרדה לבן בניגוד לחוק וללא זהירות ופגע במונית, בה נהג התובע 1. בכך גרם הנתבע 2 לנזק למונית, שעל פי הערכת שמאי מגיע לכדי 9,587 ₪ ללא מע"מ. עוד מוסיפים התובעים וטוענים, כי הנתבע 2, הודה בכתב, לאחר קרות התאונה באחריותו לתאונה (ת/7) וזאת עקב רצונו לבצע פניית פרסה.

5.
מנגד, הנתבעים מכחישים את טענות התובעים וטוענים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע 1. לדבריהם, התאונה אירעה לפני שהנתבע 2 החל כלל בביצוע פניית הפרסה וזאת בעודו עומד במקום, במקביל לנתיב הנסיעה. לטענתם, התובע 1 עקף את הנתבע 2 מצד שמאל בחוסר זהירות ובמהירות רבה ותוך כדי חצייה של קו הפרדה רצוף, והתנגש ברכב הנתבע 2. לעניין ת/7 עליו חתום הנתבע 2, טוענים הנתבעים, כי הוא אינו מהווה הודאה של הנתבע 2, מאחר שהוא נכתב על ידי התובע 1 ומתואר במסמך, רק את אשר ארע קודם לתאונה.

עדויות הנהגים:
6.
התובע 1 העיד, כי הוא נסע אחרי הנתבע 2 כמתואר בתרשים שצורף לכתב ההגנה. הנתבע 2 נעצר, בסמוך לכניסה למלון ה"מלך שלמה" ואותת ימינה. לאור זאת, התחיל התובע 1 לעקוף את רכב הנתבע 2 מצד שמאל וזאת מבלי שחצה את קו ההפרדה. בשלב זה, הפתיע אותו, הנתבע 2 ביציאה לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו בצד ימין, כפי שניתן לראות בתמונות ת/2-ת/5. לגירסת התובע 1, הנתבע 2 "חתך" את נתיב נסיעתו בזמן העקיפה וזאת מבלי שאותת שמאלה (עמ' 1 שורות 9-4). עוד הוסיף והעיד, כי מאחר והבחין כי הנתבע 2 הולך לעצור בצד, אז הוא ישר עקף אותו (עמ' 2 שורה 2). זאת ועוד הוא טען, כי פתיחה של כרית אוויר, אינה מעידה כי הוא נסע מהר והדבר צריך להיות מוכח על ידי מומחה. לעניין ההודאה (ת/7) העיד, כי הוא כתב את המסמך ושניהם חתמו עליו, ללא כל כפייה (עמ' 3 שורה 6).

7.
התובע העיד, כי הוא קיבל מהביטוח רק 4,739 ₪ (ת/6) והיתרה קוזזה, בגלל שלטענתו השמאי אמר לו שלא תיקן את הרכב במוסך מורשה (עמ' 2 שורות 12-5).

8.
הנתבע 2 העיד, כי הוא נסע באיטיות בסמוך למלון ה"מלך שלמה" ואותת שמאלה כי רצה לבצע פרסה (עמ' 2 שורה 16). לדבריו, הלכה למעשה, הוא לא הספיק לבצע פרסה אלא עמד במקום, בעת קרות התאונה (עמ' 2 שורה 18). לכן, רכבו אף לא עבר קו הפרדה לבן. לטענתו, רכבו של התובע 1 עבר קו הפרדה לבן בעת ביצוע עקיפה (עמ' 2 שורה 19). עוד הוסיף והעיד, כי אופי הפגיעות ברכבים, הוא פגיעה של חיכוך ולא פגיעה של זווית, דבר אשר מצדד בטענתו, כי הוא עמד במקום ולא התחיל בביצוע הפרסה. לשאלת בית המשפט העיד, כי בזמן שהוא הסתכל הוא לא ראה כלום (עמ' 2 שורה 22). בחקירתו הנגדית העיד, כי הוא ראה את הנתבע 1, רק ברגע הפניה (עמ' 2 שורה 25).

9.
אין מחלוקת, כי התובע 1 נסע לאחר הנתבע 2 ואף ראה אותו מאותת. בנוסף מעדות התובע 1 עולה, כי הוא היה מודע, לעצירת הנתבע 2 בצד הדרך, כאשר המחלוקת היא, האם הנתבע 2 אותת ימינה או שמאלה בעת העצירה. לנוכח העצירה, כדברי התובע 1 הוא החל לעקוף את רכבו של הנתבע 2.

10.
בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל ולתנאי הכביש אני קובעת כי התובע 1, בפעל בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן-"התקנות") המורה: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". בנוסף, מהעדויות עולה, כי כרית האוויר ברכבו של התובע 2 נפתחה כתוצאה מהתאונה, דבר המעיד על עוצמת המכה, המושפעת ממהירות נסיעה גבוהה, עובר לתאונה.

11.
מנגד, אין חולק כי היה קו הפרדה רצוף האוסר עקיפה כפי הוא אוסר גם פניית פרסה, כפי שיובא להלן. לאור הראיות שהוצגו בפני
לענין סוג ומיקום הפגיעות ברכבים אני קובעת כי התובע 1, נהג בניגוד לסעיף 21(א) לתקנות, הואיל והוא נהג בקלות ראש ובחוסר זהירות ללא מתן תשומת לב מספקת, לאיתות של רכב הנתבע 2 וללא מתן תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והכביש בעת ביצוע העקיפה, כנדרש בתקנות.

12.
יחד עם זאת, קיימת רשלנות תורמת של הנתבע 2, בהתייחס לאי התאמת נסיעתו לתנאי הכביש ולתמרור; לכך שבנסיעתו בכביש ישר, בו קיים שדה ראיה פתוח, הוא לא ראה כלל את רכבו של התובע ; עצר במקום שאינו מתאים לכך וכן בשל כוונתו והיערכותו לבצוע פרסה במקום אסור, תוך כדי מעבר על קו הפרדה רצוף.

13.
לעניין הרשלנות התורמת נקבע, כי בקיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה. אם יימצא כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה, יש לחלק את האחריות לפגיעה בין המזיק לבין הניזוק. רשלנות תורמת של ניזוק, יוצרת אחריות בנזיקין ומטילה עליו אחריות, לפצות את המזיק על הנזקים שנגרמו לו בתאונה, בהתאם לשיעור רשלנותו.

14.
בעניינינו, הנתבע 2 העיד, כי היה בכוונתו לבצע פניית פרסה ואף אותת שמאלה. לפי תנאי הכביש עולה כי לצורך ביצוע פניית פרסה, מן ההכרח שהנתבע 2 יעבור על קו הפרדה לבן רצוף, האוסר זאת. בנוסף, גם אם לא ניתן להכריע בוודאות האם הנתבע 2, התחיל כבר בפני
ית פרסה או עצר לצורך פניית פרסה, עדיין ברור כי עצם העצירה, במקום שאינו מתאים לכך, הוא יצר סכנה לתנועה, כפי שאכן קרה בפועל. יתירה מזאת, הנתבע 2 העיד, כי הוא כלל לא ראה את רכב התובע 1, אבל מצילום זירת האירוע שצורף לכתב ההגנה עולה, כי מדובר בכביש ישר עם שדה ראיה טוב. אילו הביט הנתבע 2 במראה, יכול היה לראות את התובע 1 ולהקטין את נזקי התאונה. זאת בפרט, כאשר סוג הנזקים ברכבו של הנתבע, מעיד על פגיעה חזקה ועמוקה בחלקו הקדמי השמאלי, עד כדי פירוק הגלגל. מכך ניתן ללמוד, כי רכבו של הנתבע כבר היה מצוי בזווית חד וא במצג ישר עובר לתאונה, המעידה על הכנה לבצוע פניית פרסה ולא על עצירה תמימה, לצד הדרך כפי שנטען על ידו. לכך גם מצטרף מסמך ת/7, עליו חתם הנתבע 2, על כוונתו לבצע פרסה וזאת כאמור, במקום אסור.

15.
לפיכך אני קובעת, כי לנתבע 2 אחריות תורמת של 40%, לקרות התאונה.

16.
התובעים, צרפו לכתב התביעה חוות דעת של שמאי לעניין הנזק בסך 9,587 ₪, שלא נסתרה ע"י הנתבעים וכן דרישה לפיצוי, בגין השתתפות עצמית והפסד ימי עבודה. ממסמכי התובע, לא ניתן ללמוד אילו מבין מרכיבי הנזק הנטען שולמו לתובע 2 על ידי חברת הביטוח שלו. בנוסף, התובעים לא הוכיחו מהו השכר היומי שלגביו ניזוקו בארבעת הימים בהם שהה הרכב במוסך ולא המציאו ראיה כלשהי, להוכחת גובה ההשתתפות העצמית, קוזזה מתשלומי חברת הביטוח.

17.
לפיכך הערכת הנזק תיעשה על דרך האומדן תוך שימת לב לכך, שלא ניתן לתבוע פיצוי על השתתפות עצמית ובה בשעה על נזקים, שהמבטחת לא שילמה לתובע הואיל ויהא בכך הטלת כפל פיצוי על הנתבעים. זאת בפרט, כאשר לא הובהר ולא הוכח מדוע נדחתה יתרת התביעה ע"י המבטחת.

18.
בהתאם לשיעור האחריות של הנתבע 2 לתאונה, אני קובעת כדלהלן:

א.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 2 פיצוי בגין נזקי רכבו בסך של 2,200 ₪.

ב.
אני דוחה את התביעה לתשלום בגין השתתפות עצמית, משנמנע התובע מלמצות את זכותו לתשלום מלוא נזקיו מהמבטחת.

ג.
הנתבעים, ביחד ולחוד,
ישלמו לתובע 2 פיצוי בגין ההכבדה, הטרחה ואובדן יום עבודה בגין התאונה, כולל הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

ד.
התשלומים, ישולמו תוך 21 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול ופסק הדין לצדדים.

ניתן היום ד' באב, תשס"ח (5 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

מרים ליפשיץ-פריבס
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 2984/07 ניסים פנחס, מולר צבי נ' חברה לביטוח שמורה, יואב אטד, נאוה עתיד אטד (פורסם ב-ֽ 05/08/2008)