פסקי דין על איל שמעונוב | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משטרת ישראל - תביעות תל-אביב |

3187/08 רעפ     05/08/2008




רעפ 3187/08 איל שמעונוב נ' מדינת ישראל, משטרת ישראל - תביעות תל-אביב




החלטה בתיק רע"פ 3187/08

בבית המשפט העליון


רע"פ 3187/08



בפני
:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
איל שמעונוב
– ת.ז. 59677625



נ


ג


ד



המשיבים:

1. מדינת ישראל



2. משטרת ישראל - תביעות תל-אביב


בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.08 בע"פ 70187/07 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ ות' שפירא


בשם המבקש:
בעצמו

בשם המשיבים:
עו"ד אשרה פטל

החלטה


המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 3954/05) בגין שתי עבירות של תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.


על פי המתואר בכתב האישום, באישום הראשון נטען כי ביום 21.6.2004, בשעה 20:30 או בסמוך לכך בעיר תל-אביב, תקף הנאשם את אשתו שלא כדין (להלן:
המתלוננת
) בכך שהניף אותה באוויר, קרע את חולצתה ואחז בפני
ה. המבקש דרש מהמתלוננת לא לצאת יותר לעבודה, וכשניסתה לצאת מהבית דחף אותה המבקש והפילה לרצפה, השליך לעברה בקבוק מים מינרלים שפגע בראשה וקרע את חזייתה. זאת ועוד, איים המבקש באותן נסיבות על המתלוננת בכך שאחז במערוך מפלסטיק בצורה מאיימת מול פניה ואמר לה שיהרוג אותה, בכוונה להפחידה. באישום השני נטען כי כשלושה שבועות עובר לתאריך באישום הראשון, בשעה מדויקת שאינה ידועה למשיבה בעיר תל-אביב, תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת בכך שהכה באגרוף את פניה משום שסירבה לקיים עמו יחסי מין.


ביום 3.9.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת
ר' גרינברג
) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום בקובעו כי הוא מעדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסת המבקש.


ביום 3.12.2006 גזר בית המשפט על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל שיורוצו בעבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת תקיפה בנסיבות הסעיפים 381(ב) ו-381(ג) לחוק העונשין; ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של איומים.


על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70187/07).


בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא השופטים
ד' ברלינר

ו
ז' המר
והשופטת
ת' שפירא
) קיבל חלקית בפסק דינו מיום 27.2.2008 את הערעור, כך שזיכה את המבקש מעבירת תקיפת בן זוג אשר יוחסה לו באישום השני, בקובעו כי עדותה של חברתו לחיים של אבי המערער כי המתלוננת סיפרה לה בזמן אמת על מכת האגרוף שספגה מידיו של המבקש לא תמכה בגרסת המתלוננת ועל כן יש לזכות את המבקש מחמת הספק. לאור קביעה זו בחר בית המשפט להעמיד את תקופת המאסר בפועל על ארבעה חודשים במקום שישה.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י, בה מעלה המבקש מספר טענות באשר לקביעות המהימנות ולקביעות העובדתיות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. תחילה, מלין המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו הוספת ראיות חדשות. שנית טוען הוא לסתירות בעדותה של המתלוננת, כגון תשובות שונות שנתנה לשאלת נוכחותם של הילדים בזמן האירועים באישום הראשון. בנוסף, מלין המבקש על העובדה שההסברים שנתן לאירועים בכתב האישום נמצאו כלא מהימנים על ידי בית המשפט. כמו כן הוא מצביע על קיומו של מניע אפשרי להגשת התלונה, ועל תכנון מראש של המתלוננת. לחלופין העלה המבקש טיעונים כלפי חומרת גזר הדין.


מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן לגופו של עניין, שכן הוכחה מעל לכל ספק סביר אשמתו של המבקש, בית המשפט המחוזי יישם כראוי את ההלכות שנפסקו לגבי התנאים לקבלת ראיות נוספות בערעור וכי העונש שהושת על המבקש הוא סביר בנסיבות המקרה.



דין בקשת רשות הערעור להידחות.


הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן:
חניון חיפה
)). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה
.


זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.


מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.
בית משפט השלום
קבע כי הוא מעדיף את גרסתה של המתלוננת כי על פני גרסת המבקש באישום הראשון
. בית המשפט המחוזי שקל את הטענות אותן מעלה המבקש בבקשה זו לעניין האישום הראשון, אולם בחר לדחותן
.

כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99
שוורץ נ' מדינת ישראל

, פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82
מרקוס נ' מדינת ישראל

, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהרשעתו של המבקש על ידי בית משפט השלום.


זאת ועוד, באשר לבקשת רשות הערעור על חומרת העונש, המבקש הורשע בעבירות חמורות מאוד. העונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות שביצע ומנגד עברו הפלילי הנקי. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.


אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.


החלטתי מיום 26.5.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות מבוטלת.


על המבקש להתייצב ביום 17.9.2008, לא יאוחר מהשעה 08:00, בפני
הממונה על עבודות שירות במפקדת גוש מרכז, ת"ד 81 רמלה.


ניתנה היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008).





ש ו פ ט






_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08031870_h04.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






רעפ בית המשפט העליון 3187/08 איל שמעונוב נ' מדינת ישראל, משטרת ישראל - תביעות תל-אביב (פורסם ב-ֽ 05/08/2008)