פסקי דין על יונתן פאלק | פסקי דין על מרדכי מזרחי | פסקי דין על אופיר כהן ואח' |

8293/05 א     06/08/2008




א 8293/05 יונתן פאלק נ' מרדכי מזרחי, אופיר כהן ואח'




בעניין:


בתי
-
המשפט


1

בית משפט השלום ירושלים
א
8293/05

א 3187/06 – מאוחדים

לפני:
כבוד השופטת אילתה זיסקינד


06/08/2008



בעניין:
יונתן פאלק


ע"י ב"כ
עו"ד אהוד עמרם ואח'
התובע
בת.א. 8293/05
הנתבע
בת.א. 3187/06

נ
ג
ד


1. מרדכי מזרחי

2. אופיר כהן
3. רוני בורוכוב
התובע
בת.א. 3187/06


ע"י ב"כ
עו"ד אשר ברק ואח'


3 הנתבעים בת.א.8293/05

פסק דין





הצדדים וההליך
1.
לפניי שתי תביעות שאוחדו בהסכמה כלהלן: האחת, בת.א. 8295/03, בה עותר פאלק לצו מניעה האוסר על מזרחי ושוכרי דירותיו (הנתבעים 3-2) להפריע לו לבצע עבודות בנייה עפ"י היתר בנייה שבידו ולאפשר לו שימוש ברכוש המשותף, וכן לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כפי שיפורט בהמשך, והשנייה, בת.א. 3187/06, בה עותר מזרחי שכב' בית המשפט יקבע כי הוא הבעלים של רוב החלקים בנכס.

פאלק (להלן:"פאלק"/"התובע") ומזרחי (להלן:"מזרחי"/"הנתבע") הינם שכנים, המתגוררים במבנה ברח' סלמן פאלק מתגורר במס' 12 בקומה עליונה ומזרחי בקומת הקרקע במס' 10, כשקיר משותף מפריד בין דירותיהם. הנתבעים 3-2 הינם שוכרי דירות בנכס של מזרחי, המתגוררים בקומה העליונה. מזרחי מתגורר במקום שנים רבות ופאלק רכש בשנת 04 את זכויותיו בנכס ממשפ' דרמון יחד עם זכויות בניה בהיתר שניתן כדין, והוא מעונין לבנות.

2.
מדובר בנכס אחד הנפרש על שתי חלקות הידועות כחלקות 219 ו-220 בגוש 30044 במבנה בן 3 קומות הכולל 6 דירות, אשר נרשם כבית משותף, כשקיר מפריד את הנכס לשני חלקים, ובהתאם את בעלות הצדדים בו, כלהלן:

בחלק הדרומי
הידוע גם כרחוב סלמן 12: פאלק הינו הבעלים של תת חלקה 6 במבנה, למשפחת אנקר זכויות בתת חלקה 4 ולמשפחת הראל זכויות בתת חלקה 2.
בחלק הצפוני
הידוע גם כרחוב סלמן 10: מזרחי בעלים של על 3 דירות בתת חלקות 5, 3, והנתבעים 2-3 שוכרים דירות בחלק זה בקומה העליונה.
המניע להגשת התביעות היה רצון ונסיון הצדדים לבנות, כשכל צד מתנגד לבניית רעהו בטענות שונות הקשורות בחלקן לזכויות במקרקעין, לחלקים של כל אחד ברכוש המשותף, ולשימוש במקרקעין.


רקע
3.
כאמור, לאחר שמזרחי התגורר מס' שנים מ-95' (כשרכש את זכויות הירושה מאחיו) בתת חלקה 6 שבחלק הדרומי בנכס, רכש פאלק בשנת 04' את זכויותיו ממשפחת דרמון בתת חלקה 4, שאף הן בחלק הדרומי בנכס, יחד עם הזכות לבנות ע"פ היתר הבניה מיום 15.5.03, שקיבל בזמנו מר אהרון דרמון, ומזרחי התנגד לו בזמנו, אך התנגדותו נדחתה וההיתר ניתן. פלק הגיע לתיאום והסכמות עם משפחת אנקר והראל, מהם רכש את זכויות הבניה שלהם בנכס ובתמורה התחייב לערוך שיפוץ בדירותיהם (ראו סעיף 4 לתצהירו ונספחים ה-ו לתצהירו) לצורך ביצוע עבודות הבניה ע"פ ההיתר, אך לטענתו, כשהחל בביצוען (בחפירת קומת המרתף), מזרחי הפריע לו במסכת התנכלויות ומעשי אלימות קשים בלתי פוסקים, תוך השתלטות על כל הרכוש המשותף בנכס, עליו קודם לכן בנה דירות וסגר בקיר את המעבר והכניסה שהיה לנכס מרח' נהר פרת, ועתה מונע מפאלק לממש את זכויות הבניה שלו עפ"י ההיתר שבידו, זכויות אותן רכש מאנקר והראל, עד שפאלק נאלץ לנקוט בהליכים נגדו בתיק זה.

בתחילה הגיש פאלק נגד מזרחי בקשה למתן צו להטרדה מאיימת (בש"א 1724/05), בהמשך בקשה לצו מניעה שיאסור על מזרחי להפריע לו בעבודות (בש"א 6723/05) יחד עם תביעתו בת.א. 8293/05, ואח"כ בקשות נוספות שאפרטן בהמשך. גם מזרחי הגיש בבש"א 2621/06, בקשה לצו מניעה כנגד פאלק, שיאסור עליו לבצע את עבודות הבניה ובהמשך בבשא 8187/06 לצו עשה שיורה לפאלק לבנות מחדש את המדרגות שהרס ולכסות את הבור שחפר. עוד הוגשו מטעם הצדדים בקשות נוספות ורבות במהלך הדיונים, ש-8 מהן, המתארות בכליפת האגוז את יחסי האיבה והמתח בין הצדדים, פורטו בהחלטתי מיום
14.5.06 בתיק העקרי.

4.
לטענת פאלק, זכותו לבנות כדין, עפ"י היתר הבניה שבידו, אותו רכש לאחר סיום הדיונים בועדה המקומית ובועדת הערר המחוזית מיום 10.6.03, שדחתה את טענות מזרחי; מזרחי לא הגיש ערר על החלטת ועדת הערר שדחתה את עררו, ולא פנה לביהמ"ש כדי להגן על זכויותיו הקנייניות ולמנוע את עבודות הבניה של פאלק, אלא כשהחל פאלק לבנות; הוא נתקל במסכת אלימות והתנכלויות חסרות תקדים, חוזרות ונשנות בו וברכושו מצד הנתבעים (המפורטות בתצהירו), שמנעו ממנו לבצע את עבודות הבניה, כשכל מטרתו של מזרחי היא למנוע ממנו לבצע את עבודות הבניה שאושרו כדין באיצטלה כי פאלק פוגע בנכסו, הבנוי שלא עפ"י היתר.

5.
לטענת פאלק, מזרחי בנה בחריגה מהיתר הבניה שקיבל בשנת 98', השתלט על כל הרכוש המשותף הנמצא בחלקה 219, בנה חדרים על המעבר לנכס שסגר שלא כדין דרך רח' נהר פרת, ביטל את המדרגות שהיו בחלקה 219 ושימשו כמעבר לדירותיו דרך רח' נהר פרת, יצר כניסה דרך רח' סלמן שלא ע"פ ההיתר, ועתה בא בטענות כי בניית פאלק תחסום את המעבר שיצר לחלקה 219 מרח' סלמן, ועומד על כך שגם הרכוש המשותף בחלקה 220 ישמש כמדרגות וכמעבר לחלקה 219 מכיוון דרום על חשבון פאלק, תוך מניעת ואיסור לעשות שימוש ברכוש המשותף בחלקה 219, הסמוכה לדירותיו, בבחינת הרצחת וגם ירשת (ראה סעיפים 10-6 לתצהיר פאלק). בנוסף, הוא גם לא נשמע להחלטות ביהמ"ש שאסרו עליו לנהוג באלימות ונקט מעשי בריונות ואלימות קשים נגד פאלק (כמפורט בתצהיר פאלק) ופעל בניגוד לצו המניעה הזמני מיום 29.1.06 שהורה לו להחזיר את המצב לקדמותו. בהמשך הוא גם פעל בניגוד להחלטת ביהמ"ש מיום 8.11.06 והרס את קונסטרוקצית הגשר והמעבר שבנה פאלק מעל החפירה, עפ"י תכנית המהנדס ידלין שאושרה ע" מומחה ביהמ"ש, ושביהמ"ש התיר לו לבצעה, וגרם לנזקים נוספים.

6.
מנגד טוען מזרחי כי קיבל מהוריו בירושה את הבעלות ב-91/181 חלקים בבית הבנוי בנכס מזה 70 שנה, וביום 19.1.98 הוא קיבל היתר לבנות בשטח נוסף במקרקעין אלה. אמנם במהלך עבודות הבניה שהותרה לו הוא סטה ובנה באופן שונה מהתכנית המקורית, והיה עליו להגיש "תכנית שינויים", אך בשל מחסור כספי הוא בנה את התוספת והשינויים בלא היתר לשינויים, אך בהסכמת העירייה ובידיעתה. מאידך ההיתר שקיבל בזמנו דרמון פגע ברכוש המשותף, ביכולת מזרחי להשתמש בשטח המשותף למעבר ולכניסה הקיימת עתה לביתו דרך רח' סלמן ולשימושים אחרים, ומשכך, ההיתר פוגע בזכויותיו הקנייניות ולכן הוא התנגד לו, אלא שוועדת הערר שגתה כשדחתה את עררו.
לטענת מזרחי מאחר ובבעלותו 50% מסך השטח הבנוי, ללא הסכמת מזרחי אין פאלק רשאי לבצע עבודות בניה ולספח חלקים מהרכוש המשותף.

7.
אין מחלוקת שמזרחי קיבל היתר בנייה בשנת 1998 לתוספת בנייה ושיפוץ (ראה נספח ה' לכתב התביעה של מזרחי) וביצע עבודות בדירותיו בשנת 1998.
אין גם מחלוקת שעובר לביצוע העבודות הללו קיבל מזרחי את הסכמת אנקר והראל לסגירת מרפסות, אלא שלטענת דרמון ואנקר הסכמה זו הותנתה במתן הסכמה עתידית מצד מזרחי להרחבת דירותיהם, ומזרחי טוען שהסכמתם לא הותנתה בדבר.

8.
פאלק רכש זכות לבנות לפי ההיתר שניתן לקודמו בנכס - מר דרמון, העירייה חידשה את ההיתר ונתנה אותו לפאלק (נספח ג' לתצהיר פאלק) וההיתר כולל תוספת מקלט, הריסת ובניית מרפסות ותוספת קומה עם גג רעפים.
מזרחי התנגד לתכניות הבנייה הללו, אולם חרף התנגדותו, הן אושרו בוועדה המקומית וגם בוועדת הערר המחוזית ועד שפאלק תבע אותו בהליך זה, לא נקט מזרחי בהליכים לביטול היתר הבניה.
פאלק גם רכש ממשפחות אנקר והראל את זכויות הבנייה הקיימות והעתידיות של שתי דירותיהם בחלק הדרומי (בנוסף לאלו של דירתו), ובתמורה התחייב לשפצן ולשאת בהוצאות הדיור של המשפחות בעת השיפוצים (ראו נספח ו,ז לתצהיר פאלק). אולם כשהחל לבנות, מזרחי מנע זאת ממנו. לכן פנה פאלק לביהמ"ש בתחילה בבקשה למתן צו להטרדה מאיימת נגד מזרחי, ולאחר מכן בבקשה לצו מניעה שיאסור על מזרחי להפריע לו בעבודות. במסגרת הבקשות לצווי מניעה שהגישו הצדדים, התקיימו דיונים בהם ניתנו החלטות שונות, אך מעשי האלימות שהצדדים טענו להם, הובילו לשיתוק מלא של עבודות הבניה של פאלק, שלמעשה נעצרו, על אף החלטות ביהמ"ש שהתירו את ביצוען חלקית (ראה החלטתי מיום 15.4.07 בבשא 1387/06 (המתייחסת גם לבקשות נוספות), והחלטתי מיום 8.11.06.

הסעדים המבוקשים בתביעת פאלק - א 8293/03

9.
פאלק עתר בתביעתו לקבלת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים:
א.
להפריע בכל צורה שהיא לעבודות הבנייה של פאלק לרבות הריסת כל מבנה שלא ניתן לו היתר בחלקה 220 ובמיוחד סילוק כל אלמנט מסוכן בחלקה 220 וכן להימנע מההפרעה לסילוק הבטון ופסולת הבנייה שנוצקו ונשפכו לבור המקלט.
ב.
לשפוך פסולת בנייה לרכוש המשותף ו/או בשטח שהותר לפאלק לבנות בו עפ"י היתר הבנייה נספח ג' לכתב התביעה.
ג.
לבצע כל פעולת בנייה בשטח חלקה 220 ו/או לשפוך מלט ו/או לבנות גדר בקו הגבול של חלקה 220.
ד.
להיכנס לחלקה 220.
ה.
להטריד ו/או לאיים ו/או לקלל את פאלק.
ו.
לפגוע ברכוש ו/או בגוף פאלק ו/או בעובדו ו/או מי מטעמו.
ז.
להשתלט על הרכוש המשותף בחלקות 219 ו-220 ו/או להחזיק בו באופן בלעדי.
ח.
לחסום את הדרך למקלט ו/או למחסן ו/או למרתף הנמצא מתחת לחלקה 219.
ט.
להניח חפצים ו/או ציוד ו/או פסולת בניין ברכוש המשותף.
י.
למנוע מפאלק ו/או משאר דיירי הבית המשותף שימוש חופשי ומלא ברכוש המשותף.
10.
תביעת פאלק הוגשה גם כתביעה כספית, בה עתר לחייב את מזרחי לשלם לו תשלום שהועמד לצרכי אגרה על סך 247,750 ₪.
סכום זה כולל ראשי נזק שונים, בכללם: שכר דירה לפאלק ולשכנים שפינו דירותיהם ושכרו דירות אחרות לצורך ביצוע העבודות שמזרחי מנע ביצוען; פיצוי בשל עיכוב בביצוע העבודות ותשלום שכר לפועלים שהגיעו ונמנע מהם לעבוד; הפסדי שכר התובע; פיצוי בגין עלות 2 מצלמות דיגיטליות שנלקחו ע"י הנתבעים; פיצוי בגין פיגומים שנהרסו וצורך בבניית קיר וניקוז חדש; פיצוי בגין הזמנת קבלנים לפינוי פסולת בניין ובטון וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות משפטיות והוצאות נוספות.

כן עתר פאלק בתביעתו גם לפירוק השיתוף בין הצדדים, אולם בסיכומיו נזנחה הטענה.

הסעדים המבוקשים בתביעת מזרחי - א 3187/06

11.
מזרחי עתר בתביעתו לסעדים הבאים:
א.
להצהיר כי השטח בו מבקש פאלק לבנות הוא שטח ורכוש משותף של כל הבעלים של המקרקעין וכי פאלק נדרש להסכמת מזרחי על מנת לבנות בשטח הנ"ל.
ב.
להצהיר שהיתר הבנייה שניתן לפאלק מתייחס לשטח ורכוש משותף והחלק בהיתר המתייחס לרכוש המשותף אינו תקף.
ג.
לחייב את פאלק להשיב את המצב לקדמותו ככל שמדובר בשינויים שביצע פאלק ברכוש המשותף, בכלל זה, לבנות מחדש את המדרגות לקומה הראשונה כפי שהיו לפני שנהרסו ע"י פאלק ודרמון.
ד.
להורות על רישום זיקת הנאה מכח שנים לטובת מזרחי , לגבי חלק מהרכוש המשותף המשמש את מזרחי כדרך, מעבר וכניסה לביתו ולגבי השטח ברכוש המשותף המשמש את מזרחי לתליית כביסה וייבושה ולצורך בניית סוכה-סעד זה נזנח בסיכומי הנתבע.
ה.
כן עתר מזרחי להתיר לו לפצל את סעדיו.

רקע דיוני
12.
ההליכים בתיק דנן החלו בבקשת פאלק למניעת הטרדה מאיימת בבש"א 1724/05, בה טען פאלק, בין היתר, כי כשהחל לבצע את עבודות הבניה מטעמו, נכנסו מזרחי ואחד משוכרי נכסו של מזרחי לחצרו, מנעו ממנו לבצע את עבודות השיפוץ ואיימו עליו ועל עובדיו באמצעות אנשים אלימים שיפגעו בו, ומזרחי אף היכה אותו, ופגע יחד עם השוכרים ברכוש פאלק, בכך שהרסו קיר שבנה, שברו מצלמות, גנבו ציוד משטחו וזרקו לשטח המשותף סורגים וחומרי בנין בחצר שהפריעו לו גם לעבור בשטח ו/או לבצע את העבודות.
תמונות רבות שהוגשו במהלך הדיונים, מתעדות את האדרלמוסיה הרבה של הגרוטאות, הקרשים והפסולת שהושלכו או הונחו בשטח המשותף, ותומכים בגירסת פאלק, כי הצבתם בשטח מונעת גישה למקום.
בדיון מיום 31.1.05 הגיעו הצדדים בבש"א 1724/05 הנ"ל להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה, אף אחד מהם לא יאיים ולא יטריד את חברו, יאפשר ביצוע כל שיפוץ על פי היתר בניה חוקי, יימנע מהשארת פסולת בניה בשביל המוביל למבנה מרח' אליהו סלמן, או מסביב למבנה, וידאג לפנות פסולת שהניח, על מנת לאפשר גישה חופשית למגורים במקום.

13.
בהמשך במסגרת הבקשה לצו מניעה שהגיש פאלק נגד מזרחי בבש"א 6723/05, חרף החלטתי בבש"א 1724/05 להטרדה מאיימת הנ"ל, בה אסרתי על הצדדים לנהוג באלימות או לפגוע בכל דרך שהיא בצד השני או ברכושו, נוכחתי במו עיני כיצד הפר מזרחי את הצו בהתנהגותו האלימה, שהוצגה בפני
י הפעם בתקליטור, שתיעד את מזרחי זורק במשך זמן רב שוב ושוב אבנים גדולות לעבר פאלק, שנמצא למטה בשטח החפור כדי לפגוע בו, כשפאלק מנסה להתגונן, ובסרט אחר שהוצג בפני
בדיון זה, הפיל מזרחי את פאלק לתוך בור עמוק בשטח החפירה, פאלק נעלם בבור וגם הפעם מזרחי זרק לעברו חפצים ופחי ברזל, ולבסוף סגר את פאלק
בתוך הבור באמצעות פח ברזל, (ראה סעיף 15 להחלטתי מיום 26.8.05). בסעיף 15 להחלטתי מיום 26.8.05 אסרתי שוב על מזרחי ועל הנתבעים 2-3 להטריד ו/או לאיים ו/או לנהוג באלימות או לפגוע ברכוש פאלק והוריתי למזרחי להפקיד ערובה בסך 2,500 ש"ח בקופת ביהמ"ש.

בבש"א 9246/05
בה עתר פאלק לחילוט הערבות של מזרחי, בסך 2,500 ₪, נעתרתי לבקשה, לאור מעשי בריונות מצד מזרחי שהגיע יחד עם 6 בריונים לדירת פאלק ביום ו' לאחר הדיון מיום 26.8.05, וליד דירתו תקפוהו, איימו על חייו ועל חיי אשתו והוריו, ואיימו לשרוף את דירתו.
חרף זאת המשיך מזרחי באלימות נוספת נגד פאלק במהלך הדיונים, כפי שאפרט בהמשך.

14.
בשלב זה לא נעתרתי עדיין לבקשת פאלק לצו מניעה שיאסור על מזרחי למנוע את עבודות הבניה של פאלק, מאחר ופאלק טרם מילא את התנאים שנקבעו בהחלטת כב' השופטת ע. זינגר מיום 3.8.06 בב"ש 5391/05 בביהמ"ש לעניינים מקומיים (חיזוק המדרגות המובילות לקומה ב' והיתר להריסתן או החלפתן), אך ביום 29.1.06 נעתרתי לבקשה אחרת של פאלק בבש"א 1745/06 בצו מניעה זמני שאסר על הנתבעים לבצע עבודות בניה או הריסה בשטח עד להחלטה אחרת.
15.
השהוי בהגשת תביעת מזרחי בת.א. 3187/06 ואיחוד התביעות - תביעת פאלק הוגשה ביום 23.08.05 לבית משפט זה. רק לאחר 7 חדשים ביום 02.03.06 טרח מזרחי להגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי בירושלים וביום 22.03.06 ביקש ב"כ מזרחי להעביר התיק לבית משפט זה כדי לאחד את הדיונים, בהסכמת הצדדים נעתרתי לבקשתם, איחדתי את הדין, ותיק ביהמ"ש המחוזי הועבר לבימ"ש זה, אולם אין ספק שהגשת תביעתו של מזרחי באיחור ושיהוי כה רב, גרמה לסחבת בתביעת פאלק, נוכח הצורך להגיש כתב הגנה שכנגד, שמנע קביעת התיק בשלב זה להגשת תצהירי עדות ולהוכחות.

16.
מנוי מומחה וביקור במקום - ביום 07.02.06 בהסכמת הצדדים מיניתי כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט את המהנדס מר אחי קליין שיבדוק את טענותיהם בבקשות השונות שהוגשו לצווי מניעה (ראה בש"א 9245/05), וביום 02.03.06 התקיים ביקור בית המשפט במקום בהשתתפות הצדדים, באי כוחם ומומחה בית המשפט, ולהלן פרוטוקול הביקור במקום, שתועד בהחלטתי מיום 19.3.06 בבש"א 9246/05:

"2.
הביקור החל ברחבת הכניסה המשותפת לדירות המבקש והמשיב 1 (להלן: "מזרחי") מרח' נהר פרת. דירת מזרחי נמצאת בקומת הכניסה לרחבה המשותפת וקומת המבקש נמצאת מעל קומת מזרחי מצדה השמאלי. המדרגות התלויות הקיימות היום בצד שמאל של הרחבה, מובילות מרחבת הכניסה לדירת המבקש (פאלק – א.ז.) בקומה העליונה.
3.
הביקור התקיים בין השאר בהתייחס לבקשת המבקש
(פאלק – א.ז.) להתיר לו לבנות גישה זמנית שונה לדירת מזרחי בקומת הכניסה, לצורך ביצוע חפירת מרתפו מתחת לרחבת הכניסה, הריסת גרם המדרגות התלויות הקיים בצד שמאל של הרחבה המובילות לדירתו, והקמת גרם מדרגות אחר במקומו בצד ימין של הרחבה שיוביל הן לדירת המבקש למעלה והן למרתפו למטה, כן כולל ההיתר את בניית דירתו (כשחלל המדרגות הקיימות יסופח לדירת המבקש) ובצוע שינויים עפ"י היתר הבניה שקיבל.
4.
בביקור ראינו את רחבת הכניסה המשותפת, את המבואה הקיימת היום לדירת מזרחי, את השינוי המבוקש בה, לאור גרם המדרגות החדש שהמבקש מעוניין לבנות במקום אחר ולאור סיפוח חלל המדרגות הקיימות היום לדירת המבקש, את השינוי הנדרש בכניסת מזרחי לדירתו בקומת הכניסה.
5.
באשר לדירת מזרחי ברחבת הכניסה, היתר הבניה שהציג המומחה ביחס לדירת מזרחי, לא תאם את טענת מזרחי, בדבר חלוקת הנכס השייך לו ל-3 קומות. היתר הבניה אינו מציג 3 קומות בנכס של מזרחי (כטענת מזרחי), אלא מופיעות בו 2 קומות בלבד, כשלטענת מזרחי בהיתר מופיעות במאוחד ובמשולב, כביכול, שתי קומות באותו שרטוט: הקומה העליונה וקומת הכניסה (כשקומת הכניסה הקטנה מהקומה שמעליה, נכללת, כביכול, בקומה העליונה).
6.
בנוסף, לטענת מזרחי מתחת לדירתו שבקומת הכניסה קיים מרתף השייך לו ובנוסף קיים חלל, אולם היתר הבניה שבידי המומחה לא הראו זאת. קומת המרתף (שמתחת לדירת מזרחי) לא מופיעה כלל בהיתר.
7.
עוד עלו טענות על מיקום שונה של המטבח בדירת מזרחי, לפיה המטבח המשמשו כיום, והגובל ברחבת הכניסה המשותפת, הינו חלק מהשטח המשותף והוא סופח לדירתו לעומת מיקום שונה של המטבח בעבר, שהיה בצמוד לקיר הניצב בסלון. מנגד, מזרחי טען כי המטבח הנוכחי קיים במתכונתו מתקופת ילדותו.
8.
כן עלתה טענה דומה על סיפוח נוסף שביצע מזרחי בחלק מהשטח המשותף ברחבת הכניסה כמרפסת חיצונית, הצמודה לקיר החיצוני של מטבחו הנוכחי.
9.
בהמשך הביקור עברנו לצדו השני של הבנין, דרך רח' סלמן, משם לטענת מזרחי קיימת גישה לחדר יחידי של מזרחי בקומה התחתונה (כביכול), שמתחת לקומת הכניסה של דירת מזרחי. החדר היה נעול, מאחר והדייר המשכיר את החדר לא היה במקום, ומר מזרחי לא דאג למיצער להשגת מפתח, למרות שנקבע הביקור במקום.
10.
מכל מקום, ניתן היה להבין, כי מקיר פנימי של החדר האמור, ניתן לפרוץ פתח גישה שיחבר בינו לבין החלל המוביל לטענת מזרחי למרתף הקטן שמתחת למטבחו בקומת הכניסה, חלל שאליו מבקש מר מזרחי גישה".

17.
בתום הביקור הוסכם בו במקום, שהמומחה ישלים ביקור נוסף במקום בשל החדר הנעול וישתמש כעזר בשירותי מודד מוסמך, שימדוד את כל שטחי הרכוש המשותף שסיפח כל אחד מהצדדים לדירתו, לאור בקשת ב"כ מזרחי לבדוק מהו החלק המשותף שסיפח לעצמו כל צד, לאור זכויות הבעלות היחסיות בנכס.
כן הוסכם שבמידה והשטח המשותף שמר מזרחי סיפח או עומד לספח לדירתו בחלל שמתחת לרחבת הכניסה, אינו עולה על השטח המשותף שסיפח או עומד לספח פאלק לדירתו, לא יתנגדו המשיבים (מזרחי והשוכרים) לבניה המבוקשת ע"י פאלק בהיתר הבניה
(ראה סעיף 11 ד להחטתי מיום 19.3.06)

המודד אחי קליין מינה את המודד ראובן אלסטר אשר מדד את שנדרש, וקיבל ביטוי בחוו"ד המומחה אחי קליין.

18.
הליכים ודיונים נוספים פורטו בהחלטתי מיום 14.5.06 בתיק העקרי, שהתייחסה לבקשות שונות שהגישו הצדדים לצווי מניעה, צו עשה זמני, בזיון ביהמ"ש, הטלת שכר המומחה, ועוד, בה קיבלתי את הבקשה לבזיון ביהמ"ש כנגד מזרחי בבש"א 2368/06, התייחסתי להפרתו את החלטתי מיום 29.1.06 בבש"א 1724/05, הטלתי עליו קנס והוריתי לו לפנות בלוקים חדשים ודלת שהציב במקום. כן התייחסתי לסחבת הקשה הנגרמת מצד מזרחי וב"כ בקידום ההליך.

19.
בהחלטתי מיום 8.11.06 איפשרתי לפאלק לבצע את עבודות החפירה ואת בניית הגשר ומדרגות העץ, עפ"י תכנית המהנדס מר ידלין, שהגיש בזמנו פאלק, ואושרה בינתיים בסעיף 6 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש, ונועדה לכסות את חפירת המקלט/המרתף ע"י פאלק כדי ליצור גישה בשטח המשותף לדירת מזרחי ולמעבר הדיירים לקומה העליונה.
מזרחי הגיש על החלטה זו ערעור לביהמ"ש המחוזי ב ב"א 9598/06 יחד עם בקשה דחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד שיאסור על פאלק לבצע את העבודות לבניית המקלט, אולם לא הפקיד את סכום הערובה שהורה לו כב' השופט דרורי להפקיד, תוקף צו המניעה הזמני פג, ולמרות זאת עשה מזרחי דין לעצמו וביום 12.2.07 הרס את הגשר שהקים פאלק, זרק את חלקיו השונים לתוך החפירה שביצע פאלק (המעשים תועדו בצילומים שהוגשו) וכן זרק חלקי מתכת, קרטונים וגרוטאות ענק, כדי להרוס את הקונסטרוקציה שהניח פאלק ליציקת רצפת המקלט ולמנוע ממנו את יציקתה. גם לאחר שפאלק פינה במשך 3 ימים את הפסולת, חזר מזרחי על מעשיו, ולאחר שפאלק הביא לשטח את הקבלן מטעמו (שכבר חשש להגיע לשטח), פתח אחיו של מזרחי את צינורות הבטון של המשאית שהובאה ליציקת התקרה, וגרם לשפיכת הבטון במעבר הציבורי, מזרחי תקף את הקבלן ופועליו, ואלה נמלטו מהמקום.

20.
התקיימו הליכים נוספים בבש"א 8187/06 – בה ביקש מזרחי צו עשה שיורה לפאלק לבנות את המדרגות שהרס, שהובילו מהשטח המשותף בקומת הקרקע לקומה העליונה, בבש"א 2858/07 – בה ביקש פאלק צו מניעה שיאסור על מזרחי ושוכריו להפריע לפאלק לבצוע את העבודות שבהיתר, ובבש"א 5808/06 שהוגשה נגד מזרחי על בזיון ביהמ"ש, שבשלושתם דנתי בהחלטתי מיום 15.04.05. כאן הגיש פאלק דיסק ובו מתועדות תמונות בהן מזרחי ופועלים מטועמו מפרקים אחד לאחד את קורות הגשר שבנה פאלק עפ"י החלטת ביהמ"ש, כשמזרחי מונע מפאלק לעצור בעדו (ראה סעיף 8 להחלטתי מיום 15.04.05 בבש"א 8187/06).

בסעיף 9 ה' להחלטתי מיום 15.4.07 בבש"א 8187/06
(והבקשות האחרות הנ"ל), פירטתי את מסכת התעללותו המכפירה האלימה והבלתי נסבלת של מזרחי בפאלק, חרף החלטות ביהמ"ש, ציינתי כי בשל כל אלה נגרם לפאלק נזק רב, ואי נוחות קשה גם לשכנים, כשהפעם נאלץ פאלק גם לנקות את הבטון השפוך (והצליח רק חלקית), והתייחסתי לזילזולו המכפיר של מזרחי בהחלטות בתי המשפט, לרבות הסחבת המגמתית בה נקט.
ראוי לציין כי לחלק מהישיבות הנתבעים לא התייצבו כלל, והסתפקו בהתייצבות בא כוחם, למרות שהתייצבותם בתיק זה חיונית.

21.
במהלך ישיבת ההוכחות ובעת שנחקר פאלק ביקש ב"כ מזרחי לזמן לעדות את מומחה בית המשפט אחי קליין, אותו לא טרח לזמן לפני הישיבה. ב"כ פאלק התנגד לכך ובהחלטתי דחיתי את הבקשה לזמן את המומחה להעיד בישיבה נוספת מהטעמים שפורטו (ראה עמ' 98-99 לפרו').

מטעם התובע פאלק העידו: פאלק, אנקר ודרמון.
מטעם הנתבע-מזרחי העידו: מזרחי, שבתאי מזרחי ושילוני. כאן ועתה יצויין כי שבתאי מזרחי העיד כי לא קרא את תצהירו ואינו מודע או זוכר מה כתוב בו (ראו עמ' 255 לפרו'). מכאן, שלא ניתן לסמוך על עדות זו.

22.
ב"כ התובע הגיש סיכומיו ביום 25.07.07, וגם כאן מצאתי לראוי לתאר את הסחבת מצד מזרחי בהגשת סיכומיו. ב"כ הנתבעים ביקש מספר פעמים ארכות להגשת סיכומים ונעתרתי לכך, אך ביום 08.01.08 הוריתי כי הארכה האחרונה היא עד ליום 21.01.08. חרף זאת, סיכומיו לא הוגשו במועד הנ"ל וב"כ התובע עתר לקבל

פסק דין
ללא סיכומי הנתבעים. בהחלטה מנומקת מיום 20.02.08 קבעתי כי פסק הדין יינתן ללא סיכומי
הנתבעים, אך הם הוגשו לבסוף ביום 02.03.08, ובכך שיבשו לחלוטין את לוח הזמנים שהוקצה לכתיבת תיק זה, ועיכבו את מתן פסה"ד.
הגם שמידת הדין מצדיקה אי התחשבות בסיכומי הנתבעים, לא ראיתי לראוי בנסיבות העניין להתעלם מהם, הגם שהוגשו באיחור ניכר, בפרט לנוכח טענות ההגנה שהועלו ומהות הסכסוך, והעדפתי לדון ולהכריע בטענות הצדדים לגופו של ענין. לפיכך אפשרתי לב"כ התובע להגיש סיכומי תשובה.
עם זאת, הגשת סיכומי מזרחי באיחור כה ניכר, כחלק מהסחבת והעיכוב מצדו בקידום ההליך,
תבוא לידי ביטוי בעניין ההוצאות.



דיון
הפרדת החלקות ופירוק השיתוף

23.
מלכתחילה לא עמד פאלק על הפרדת החלקות ברישום בסיכומיו, ובסיכומי התשובה הודיע כי אינו עומד על כך, אך הוא עומד על הסעדים שביקש בכתב התביעה באופן שיאפשר לו את השלמת הבנייה על פי ההיתר שבידו ובאופן שהנתבעים לא יפריעו למגוריו, לגישה ולשימוש בדירתו וביתר הדירות שבחלקה 219.

משזנח פאלק את תביעתו בכל הקשור לפירוק השיתוף ולחלוקה בעין, אני דוחה את הסעדים שהתבקשו בכל הקשור לחלוקה וההפרדה ברישום, ולאור זאת, מתייתר הדיון בטענות מזרחי בכל הקשור לנושא זה.
אופן מתן היתר הבנייה של פאלק ותוקפו
24.
הנתבעים טענו כי היתר הבנייה שקיבל פאלק מסתמך על בקשה והיתר שהתבקשו ע"י הבעלים הקודם של הדירה-דרמון, כשהתכנית שהוגשה לא משקפת את המצב הקיים בפועל בבית המשותף וכי אילו היה מוצג בתוכנית המצב הקיים, לא היה ניתן היתר הבנייה. מכאן, שפאלק מסר מידע כוזב ומטעה לרשויות התכנון, ההיתר ניתן על סמך בקשה מטעה ודינו להתבטל.

מנגד טען פאלק שההיתר שבידו ניתן כדין ועל כן יש לבטל את צו המניעה האוסר המשך הבנייה על פי ההיתר, הערר שהגיש מזרחי על ההיתר נדחה, על אף טענותיו בפני
הוועדה שגם ביצעה ביקור במקום וראתה את השטח והבניה במו עיניה, אולם לאחר שנדחה עררו, הוא לא המשיך לפעול לביטול ההיתר.

25.
אין מחלוקת שלפאלק ניתן היתר בנייה.
אין גם מחלוקת שהיתר הבנייה הנ"ל לא אושר בפעם הראשונה, אלא לאחר תיקונים ודיונים במספר וועדות ובדיונים שונים, כמפורט להלן (ראו נספחים ח-יז לתביעת מזרחי).

ביום 05.04.01 הגיש דרמון תוכנית לבנות על המקרקעין. מזרחי התנגד לתכנית והופיע בוועדת משנה להתנגדויות כשהוא מיוצג ע"י עו"ד. מהחומר שהוגש אכן עולה כי ביום 14.02.02 התקיים סיור במקום עם יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, עוזריו ומנהלת מחלקת הרישוי בעיריית ירושלים ובסוף ההליך הוועדה המקומית החליטה לדחות את הבקשה המקורית להיתר מהסיבות הבאות:

"מדובר בגיבוב מבנים ללא כל סדר אדריכלי המהווים פגיעה אדריכלית.
מדובר ב-4 חלקות צמודות 217, 218, 219,220, שלכל אחת הודבקו תוספות שונות ומשונות, רצוי מאד להרוס ולבנות פרוייקט אחד חדש.
המרחק בין התוספת לגבול המגרש הוא 1.3 מ' בלבד.
המדרגות אינן תקניות (השיפוע אינו עומד בתקנים) ואין פודסט.
התוספת המבוקשת בקומה השניה חורגת מהוראות התב"ע ומקוי הבנין שנקבעו בה. (סומן קו בנין חלקי בלבד בקומת קרקע למבנה ארעי).
בעל הבקשה הרס ללא היתר מדרגות משותפות לדירתו ולדירת מר מזרחי והפך את כוון העליה בכך גרם לו נזק וחייבו לבנות מדרגות ארעיות על מנת לאפשר גישה לדירתו בקומה השניה
".

ביום 30.04.02 החליטה וועדת הערר לדחות את הערעור על ההחלטה:

"איננו יכולים לתת את ידנו לבניה כזו, אף אם היא נעשתה בעבר ואף אם היא נעשתה על ידי בעלי הנכס שקדמו לעורר.
הבקשה איננה ערוכה כדין, איננה משקפת את הסביבה הקרובה, המציאות כפי שרואים אנו בתמונות איננה דומה לבקשה להיתר שבפני
נו וכן יש טעות במספור החלקה הצריכה לבקשה זו
".

ביום 23.06.02 הגיש דרמון
בקשה חדשה לתוספת בנייה שמהותה:
"תוספת מקלט הריסת ובנית תוספות, תוספת קומה עם גג רעפים".

לאחר הגשת הבקשה החדשה, החליטה הוועדה המקומית ביום 24.10.02 לאשרה בתנאים, וביתר פירוט לאשרה בכפוף להגשת תכנית מדידה מעודכנת והתאמת המפלסים. יתר ההתנגדויות שהתייחסו לבנייה בכללותה ולבניה על הרכוש המשותף נדחו:

"היות והבקשה תואמת לתב"ע, והועדה אינה נכנסת בשיקוליה לנושאים קנייניים ווהחלטתה היא מן ההיבט התכנוני בלבד".

26.
מזרחי הגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית. בכתב התביעה שכנגד הוא טען כי דרמון הערים והטעה את ועדת הערר והציג בפני
ה תוכנית מדידה ותשריט אשר לא שיקפו בפועל את שנבנה על המקרקעין, אולם טענה זו לא הוכחה ולא הונחה לה תשתית ראייתית, ואני דוחה אותה מהטעמים שלהלן:

ראשית
, הערר שהגיש מזרחי נדחה ביום 11.06.03, לאחר שבהחלטת וועדת הערר קודמת מיום 11.02.03 נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, שמזרחי יוכל לטעון רק בכל הקשור למדידות ולסניטציה. עם זאת בהסכמה שניתן לה תוקף של החלטה נכתב:

"מובהר בזאת, כי לצדדים נשמרת הזכות להגיע לבימ"ש השונים בכל טענה קניינית שהיא".

ביום 18.08.03 ניתן לדרמון היתר בנייה ולאחר שהמקרקעין נמכרו לפאלק, הגיש הלה בקשות לחדש את היתר הבנייה האמור ולהחליף בו את שם מבקש ההיתר-בקשות אלה התקבלו ביום 25.11.04.

ביום 02.08.05 הגיש פאלק לוועדה המקומית תכנית שינויים, בה ביקש בין היתר לבנות מדרגות מבטון במקום מדרגות מברזל שבנה מזרחי ולהעתיקם למקום אחר במקרקעין. מזרחי התנגד גם לבקשה זו, אולם הוועדה המקומית אישרה את הבקשה תוך שקבעה שהחלטתה אינה במישור הקנייני אלא בהיבט התכנוני.


שנית, טענות מזרחי מתמקדות בעיקר בכך שפאלק מסר מידע כוזב לכאורה ועל סמך זה ניתן לו ההיתר. בענייין זה העיד פאלק, כי השטח שסומן כשטח לבנייה בבקשה להיתר היה שטח בנוי, אך לא לפי היתר (ראו עמ' 49 לפרו'), וכי המודד הוא שכתב שהשטח בבנייה (ראו עמ'
56 לפרו'):
"זה כתוב על ידי מודד, הוא לא עירית ירושלים, הוא מודד שמודד את המקום, הוא כתב מה הוא ראו...זה בבנייה, מה הוא יגיד על זה? זה לא חוקי, זה נראה
כמו לא יודע מה להגיד"

(ראו עמ' 57 לפרו')
.


בהמשך הדברים הצביע פאלק על מבנה רעוע המכוסה ביריעת ברזנט שנמצא כביכול בבניה (נספח ח' לכתב התביעה- ראו עמ' 57 לפרו'), וכנשאל מדוע לא פנה לוועדה ואמר שהתוכנית שהגיש המודד אינה משקפת את המציאות, השיב:
"או קיי. עוד פעם, אני עליתי מארץ אחרת, ושאני הגעתי לעיריית ירושלים וראיתי שבתיק שלהם זה מה כתוב, אז אני לא שאלתי בשביל יותר."

(ראו עמ' 60 לפרו').


ואולם, מזרחי יכול היה להראות זאת בעצמו לוועדה, והתנגדותו נדחתה, אך גם לאחר מיצוי הדיונים בוועדה, הוא לא נקט בהליכים משפטיים כדי לבטל את ההיתר, לאחר שוועדת הערר דחתה את התנגדותו בשנת 03'. משכך, הפכה החלטתה להיות חלוטה, ופאלק היה רשאי לפעול על פיה. יתירה מזו, וועדת הערר, שהיא גוף מקצועי מוסמך ומומחה, ביקרה במקום עובר למתן ההחלטה, נוכחה במו עיניה בבניה הקיימת, ויכלה להיווכח בכל הטעיה או מרמה, אולם היא לא הגיעה למסקנה כזו ודחתה את טענות מזרחי, וכאמור לעיל, הערר שהוגש התייחס לתכניות המדידה בלבד, אך גם הוא נדחה, לרבות הטענות כי המדידה אינה נכונה.

בהחלטת ועדת הערר נכתב כהאי לישנא
:

"ועדת הערר ערכה ביקור במקום והתרשמה מהבניין, מהבניינים הסמוכים ומהבעיות התכנוניות המיוחדות שבבניין נשוא הערר. נושא המדידה, לטעמנו, הגיע לכלל מיצוי לאחר שהמשיבים 2-3 הביאו את אישורו של המודד המוסמך (נספח א' לתשובת המשיבים 2-3).
לא מצאנו כל מקום להתערב במדידת המודד המוסמך. מה גם, בביקורנו במקום ראינו כי מדידתו קרובה מאוד למציאות. וזאת, יש לציין, כי יש קשיים לא מעטים במדידת הבניין והגבהים, שכן המפלסים נבנו בתקופת העבר שלא כבתקופתנו.
בהקשר זה נציין כי מכתבו של הנדסאי מר תמייב מיום 02/05/03 איננו בבחינת חוות דעת ולא ברור לנו מה כישוריו ליתן מסקנותיו במכתבו זה, מסקנות אשר סותרות מודד מוסמך אשר מקצועיותו בתחום המדידה אינה מוטלת בספק. איננו מקבלים את סיכום מכתבו של מר תמייב האומר 'לאור הפגמים בתכניות המדידה הלא נכונות...'.
משלא קיבלנו את מכתבו של מר תמייב אין אנו סבורים כי מסקנותיו על בסיס ממכתבו נכונות, או שיש בהם כדי לפגוע במדידתו של המודד המוסמך".

ולמטה מזה:

"לגבי נושא מדרגות החוץ- נחה דעתנו כי המדרגות מתוכננות ע"פ עקרונות נספח הבינוי ובהתאם לתקנות אשר נבדקו ע"י המשיבה מס' 1.
אנו סבורים כי המדרגות המוצעות בתכניות האלו מוצעות לבנייה בהתאם לתקנות, שכן בסמכות הועדה המקומית לאשרן כמדרגות פנימיות בשינויים המחוייבים."


ראו
: ערר ימ 03 /066-1, נספח ד' לכתב התביעה.

שלישית
, וועדת הערר הגיעה להחלטתה לאחר שמיעה מקיפה של ראיות וטענות הצדדים ולאחר שמזרחי תקף במישרין את נושא המדידה. הנמקת ועדת הערר ראויה ומוסברת, והיא מקובלת עלי.


רביעית, מזרחי לא הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, לא ראוי שבית משפט זה ידון בתוקף מתן ההיתר. מכאן, שכבר מחמת טעמי הסמכות העניינית, כמו גם השיהוי הרב מצד מזרחי בהעלאת הטענות, והן מן הדין יש לדחות את טענות מזרחי בנדון.


חמישית, גם כאשר נבחנים שיקולי הרשות כי אז אין בית המשפט שם עצמו בענייני תכנון ובנייה כ"ועדת תכנון עליונה" ואין הוא ממיר את שיקולי המינהל בכלל ורשויות התכנון בפרט בשיקוליו שלו, אלא אם יימצא כי הדרך בה בחרה הרשות חורגת ממיתחם הסבירות במובן זה שאין היא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות (ראו:עת"מ (חיפה) 134/99
שמואל סידרנסקי נ' ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה תק-מח 2000(2), 1521 ,עמ' 1527 והאסמכתאות שם).
בענייננו לא הוכח שוועדת הערר חרגה ממתחם הסבירות וכי יש מקום לקבוע שהחלטתה בטלה. לפיכך גם מטעם זה יש לדחות את טענות מזרחי בנדון.

שישית
, מזרחי לא הביא בפני
י מודד מטעמו או איש מקצוע על מנת שיתמוך בטענותיו, וגם מטעם זה דין טענותיו להידחות.

שביעית
,
הוכח מראיות שהגיש פאלק ומעדיו כי המדידה שיקפה את המציאות. די להפנות לעניין זה לעדותו של דרמון לפיה, לפני שהמודד הגיע, מזרחי ניסה להגדיל את השטח שלו: "הוא הוסיף כל מיני סחבות לא יודע בדיוק מה, פלסטיקים למיניהם כדי להגדיל את השטח לפני שהמודד יבוא וימדוד..."(ראו עמ' 194 ש' 2-5 לפרו')..." מה הוא עשה? הוא לפני שהמודד בא הוא רצה להוסיף שטח, להגיד שזה כאילו חלק מהבניה המקורית, לא מרפסת אלא בניה מקורית" (ראו עמ' 195 ש' 3-5 לפרו')."...הוא בנה את כל הקיר הזה מכל מיני כיסויים מעץ מפלסטיק מכל מיני , אחר כך בא המודד..." (ראו עמ' 195 ש' 17-18 לפרו') וכלל את הברזנט במדידה (ראו עמ' 195 ש' 20-24 לפרו'). דרמון העיד ש"היתה סכנות נפשות להיכנס לשטח של מר מזרחי, גם המודד הרגיש" מאחר שהיו איומים (ראו עמ' 234 לפרו') ו"כל הדבר הזה הוא כתב שזה בבניה כי הוא זה מה שהוא יכל לראות מהשטח השני" (ראו עמ' 235 ש' 3-4 לפרו'). דרמון העיד שהוא לא מבין במדידה ונכתב שהשטח בבניייה כי הכל היה עצים וברזנטים וכי היה קיר מבטון והשאר מברזנטים וכי זה מה שהמודד ראה (ראו עמ' 236 ,238 לפרו'). בהמשך העיד דרמון שהשטח נראה כמגרש גרוטאות (ראו עמ' 243 לפרו').

פיזור הגרוטאות ע"י מזרחי בשטח המשותף נתמך בתצהירים רבים בתיק זה גם מאת פאלק ועדות דרמון לא נסתרה. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח שפאלק הטעה את הוועדה, או שהיה פגם במדידה וכי ההיתר ניתן שלא כדין ואני דוחה טענות אלה.


הבניה הלא חוקית של מזרחי וחסימת הכניסה מרח' נהר פרת
הבניה הלא חוקית
27.
לכתב התביעה צורף מכתב הגב' רות ביקסון, הממונה על רישוי בנייה בעירית ירושלים מיום 20.10.02 שנכתב במענה לתלונת אחד השכנים על בניית מזרחי שלא כדין:

"התגלתה עבירת בניה. מכתבך יועבר לטיפול מחלקת הפיקוח על הבניה. החריגות בקווי הבנין וההתקרבות לעבר חלקתך נעשו ללא היתר ובניגוד להיתר".
ראו
: נספח ז' לכתב התביעה.

מזרחי לא טען לעניין מכתב זה וגם לא הוכיח כי בנה לפי ההיתר. נהפוך הוא, עדויות השכנים תומכות במסקנה שהנתבע בנה שלא לפי ההיתר. כך למשל נכתב בתצהירו של דרמון כי ביום 05.08.98 הגישו דרמון ואנקר בקשה למתן צו הפסקות עבודה נגד מזרחי:

"בשל חריגות הבניה הנרחבות שביצע ובשל המדרגות שהתחיל לבנות בשטח הרכוש המשותף בחלקה 220 במטרה לאפשר כניסה לדירותיו דרך החלקה שלנו".

ובהמשך תצהירו אמר:
"גילינו שאין לנו סיכוי לנהל כראוי הליך בסבך הבירוקרטי של בית המשפט, ולפיכך לא המשכנו בהליך. באותה עת לא יכולנו להרשות לעצמנו להכנס להוצאות משפטיות שאת גודלן לא יכולנו לדעת מראש, ומשום כך ההליך המשפטי נגד מזרחי לא התקדם".

בנוסף אמר דרמון בתצהירו כי במקביל הם פנו לעיריית ירושלים בבקשה למניעת ביצוע עבודות מסוכנות ו/או חריגות בנייה, אך "העיריה לא פעלה באופן רציני נגד מזרחי ואנו התאכזבנו מכך מאוד", והעיד כי אינו יודע למי הם הגישו את המסמכים (ראו עמ' 225 לפרו'), אך בהמשך הסביר את הקושי שניצב בפני
ו:"...שאני וקובי [אנקר-א.ז.] כשראינו את הדבר הזה מאוד הופתענו וביקשנו, אמרנו
בוא נעשה עם זה משהו, שנינו היינו צעירים וללא במצב פיננסי לא מי יודע מה, ראינו שזה מתחיל לעלות הון תועפות, אני לא יודע אם בכלל המשכנו עם הדבר הזה, זה מה שהצהרתי..." (ראו עמ' 226 ש' 21 ועמ' 227
ש' 2 לפרו').

28.
מזרחי עצמו העיד שהשכנים אפילו לא חתמו על תכנית שינויים מטעמו (ראו עמ' 356 לפרו') וכי הוא לא הגיש תוכנית שינויים (ראו עמ' 347 ש' 4 לפרו'). מכל מקום, תוכנית שכזו לא צורפה והנתבע לא הוכיח שהוא בנה לפי ההיתר. יתירה מכך, מזרחי עצמו מודה בסעיפים 7-5 לכתב תביעתו בת.א. 3187/06 כי חרג מהיתר הבניה שקיבל ללא שהגיש לצורך כך תכנית שינויים, וטענתו כי בנה בידיעת והסכמת עיריית ירושלים לא הוכחה.

חסימת הכניסה מרח' נהר פרת
29.
ד"ר אנקר העיד בתצהירו כי עד שנת 1997 הבניין היה בנוי פחות או יותר במימדים הרשומים בתשריט הבית המשותף ולא הייתה כניסה לאף אחת מדירותיו של מזרחי מכיוון דרום אלא מכיוון צפון או מזרח, באופן שהמעבר אליהם היה מרחוב נהר פרת ואילו הכניסה לדירות אנקר ודרמון היתה מכיוון דרום. בתצהיר נכתב כי מזרחי הגיש לעירייה בקשה להיתר בנייה הכוללת הרחבת דירותיו ובניית גרם מדרגות אליהן ולא כפי שהוצג להם, ושמזרחי בנה גרם מדרגות רעוע שפגע ביכולת השימוש ברכוש המשותף. "מזרחי בנה סביב הבניין כמעט עד ל'קו 0' ובכך הקשה על הגישה לחלק מדירותיו".

אנקר חזר על עדות דרמון בכל הקשור לפנייתו לעירייה ולקשיים שהובילו לכך שהוא ואשתו לא המשיכו בהליכים נגד מזרחי, ובבית המשפט העיד כי מזרחי "התחיל לבנות בלי רסן ובלי שליטה...הוא העביר רשתות פלדה...וסגר את השטח מתחת למדרגות שלו ומתחת למדרגות שעלו למשפחת דרמון...יצר כביכול חדר מתחת למדרגות..." (ראו עמ' 152 לפרו'), הציב רשתות גם בחלק הצפוני (ראו עמ' 145 לפרו') ובנה קומה שנייה על דברים רעועים שבנה בקומה ראשונה וגם במעבר הצפוני הורחבה קומה שנייה (ראו עמ' 151 לפרו', ומילא את המקום במכונות כביסה ישנות ובעזובה (ראו עמ' 143 לפרו').
כן העיד אנקר שמזרחי בנה באופן חד צדדי קיר בין חלקה 220 לחלקה 221, ששלל מהדיירים את המעבר לרחוב נהר פרת לחלוטין ושקודם לכן הייתה במקום אווירת חברותא (ראו עמ' 127-128 לפרו').

על הכניסה הנוספת שהיתה מרח' נהר פרת ניתן ללמוד מתצהירי דיירי המקום שצרף פאלק לבקשתו לצו מניעה בבש"א 6723/05, אך גם מעדות הנתבע 2 (מר אופיר כהן), כבעל דין, שהעיד במפורש בביהמ"ש כי "לבית שלנו יש שתי כניסות. יש כניסה מאליהו סלמן 10 ואחת מנהר פרת. הכניסה שבמחלוקת היא מאליהו סלמן". (ראה עמ' ' ש' 11 לפרו' מיום 31.1.05 בב"א 1724/05).
מכל האמור לעיל המסקנה היא כי מזרחי בנה בשטח המשותף כרצונו, על דעת עצמו, בניגוד להיתר הבנייה שקיבל, תוך חוסר התחשבות בוטה בשכניו, בבנית קיר החוסם את המעבר המשותף מרח' נהר פרת לבנין ומרחיב את דירותיו לעבר קו אפס של הבניין, תוך ניצול מחפיר ומקסימלי של השטחים המשותפים, ומניעת ניצול הכניסה מרח' נהר פרת
.

בעניין זה ראיתי לנכון לצטט ולאמץ את קטע הסיכום מהחלטת ועדת הערר דלעיל שהתרשמותה תואמת את התרשמותי בעמ' 5-4 להחלטתה, כלהלן:

"לפני שנחתום על החלטתנו זו ברצוננו לציין כי...התרשמותנו הכללית שטענותיו המפורטות עד כדי בלבול, של העורר (מזרחי א.ז.) נובעות מרצון לשים את עינו בשטח משותף נוסף, על שטח שהוא כבר שם את ידו עליו... שקלנו בכובד ראש אם יש מקום להטיל הוצאות על העורר, אולם סברנו שמא הענין יבוא לידי סיום בערר זה, וכדי לא לקקל את המשך היחסים בין הצדדים, נימנע, לפנים משורת הדין, להשית הוצאות
על העורר או על מי מן הצדדים."

חסימת הגישה לדירת מזרחי והפגיעה בגישה לדירתו אל מול הבניה הלא חוקית שביצע
30.
לטענת מזרחי משמעות הבנייה על פי ההיתר היא חסימת הגישה והכניסה לדירתו, ואילו היו מונחים לפני הוועדה מלוא הנתונים והיה מתברר לה שבניית פאלק תגרום לחסימת והגבלת הגישה, לא היה ניתן היתר זה.
המומחה, המהנדס אחי קליין, התייחס לנושא זה, וכך כתב בחוות דעתו:

"הגישה לדירות מזרחי ופאלק, כיום, מכיוון רח' נהר פרת, היא דרך רחבת כניסה משותפת (להלן רחבת הכניסה). דירת מזרחי נמצאת בקומת הכניסה ודירת פאלק נמצאת בקומה מעל דירת מזרחי בצידה השמאלי במבט מרחבת הכניסה אל דירת מזרחי. כיום ישנן ברחבת הכניסה מדרגות ברזל הממוקמות מצד שמאל של הרחבה ואינן צמודות לקיר הבניין הקיים כיום. על פי היתר הבניה של פאלק
(להלן- ההיתר החדש) יפורקו מדרגות הברזל הקיימות ויבנה גרם מדרגות חדש מצד ימין של רחבת הכניסה בצמוד לגבול החלקה המזרחי. גרם המדרגות יעלה לקומה השניה מרחבת הכניסה ומהלך נוסף ירד אל קומת המרתף אל השטח אותו מתכוון פאלק לבנות על פי ההיתר החדש".

המומחה אחי קליין נשאל האם בניית הקיר המזרחי במפלס קומת הקרקע ע"פ היתר הבנייה החדש של פאלק תחסום את הכניסה למקום מגורי מזרחי, והשיב בחוות דעתו:

"מתבצעת חסימה של המעבר הישיר אל דירת מזרחי ומוצע ע"י פאלק פתרון שהוא נחות מבחינת הגישה אל דירת מזרחי, אולם אין הוא חוסם את הכניסה כלשון השאלה."
(הדגשה הראשונה במקור והשניה שלי -א.ז.).

בביקור במקום נשאל המומחה האם גרם המדרגות לפי ההיתר החדש ישפיע אף הוא על הכניסה למגורי מזרחי. וכך כתב המומחה קליין בחוות דעתו:

"בנוסף לקיר המזרחי ייבנה בהתאם להיתר החדש גם גרם המדרגות החדש בצדה המזרחי של החלקה. כך שהמעבר אל דירת מזרחי יהיה במן
[צ"ל-מעין-א.ז.]
'מסדרון' בין הקיר המזרחי החדש (מצד מערב של המסדרון) לבין גרם המדרגות החדש (מצד מזרח של ה'מסדרון').
הווה אומר, יווצר מעין מעבר צר, שרוחבו כ-1.00 בניגוד לרוחבו של המעבר כיום, שהוא כרוחב רחבת הכניסה, כ-3.00 מטרים. מרוחב זה של כ-3.00 מטר כיום יש להפחית את רוחב גרם המדרגות החדש (מצד ימין- מערב) כ-1.00 מטר ואת הרוחב הנגזל ע"י הקיר המזרחי החדש (מצד שמאל-ממזרח) כ-1.00 מטר.
מכאן שיש שינוי די משמעותי
מבחינת הגישה לדירת מזרחי. במקום גישה מרחבה משותפת ברוחב של כ-3.0 מטרים הגישה מעבר צר ברוחב של כ-1.00 מטר כאשר מצד אחד (שמאל) מתנשא הקיר המזרחי החדש ומצד שני (ימין) גרם המדרגות.
אין ספק כי מדובר בגישה קשה מבחינת מעבר אדם ושינוע רהיטים וכו' וכן מבחינת חסימת אור ואוויר".

מכאן, שדין טענת מזרחי כי תיחסם הגישה לדירתו להידחות מהטעמים שננקבו לעיל בכל הקשור לתקיפת החלטת וועדת הערר.

31.
דין הטענה להידחות גם מהטעם שמזרחי ביצע חריגות בנייה גדולות, בהן הרחיב את דירותיו ובניגוד להיתר הוסיף דירות עד סוף גבול החלקה בחלק הצפוני והמזרחי, ע"ח השטח המשותף, בלא שניתן היתר לכל עבודותיו, ולמעשה לאחר שחסם את הכניסה והמעבר לבנין מרח' נהר פרת, ע"ח בניית חדרים בשטח זה, הוא יצר כעובדה מוגמרת גישה יחידה לדירתו מרח' סלמן, ומבקש עתה למנוע מפאלק לבנות עפ"י היתר כדין, בטענה שהבניה תפגע בה. בענין זה מקובלות עלי טענות ב"כ פאלק בסעיפים 29-25 לסיכומיו, והתוצאה היא כי בגין הבניה הלא חוקית של מזרחי בשטח המשותף, בחסימתו את הכניסה מרח' נהר פרת ובהצבת כניסה יחידה אחרת לדירתו כעובדה מוגמרת, הוא בא בידיים לא נקיות, ולכן מנוע מהעלאת הטענה כי בניה לא חוקית שביצע תיפגע, מעבודות בניה חוקית שאושרה לפאלק, עפ"י היתר כדין.

בנוסף, מחוו"ד המומחה עולה כי הכניסה הקיימת לדירתו לא תיחסם, אלא תיפגע נוחות הגישה, עקב הקטנת רוחב הכנסה והגישה מ-3 מ' ל-1 מ' ותיגרם חסימת האור עקב בנית המדרגות. אולם באיזון מכלול האינטרסים, תוצאה זו היא בלתי נמנעת, משום שמזרחי בנה בחריגה מההיתר שניתן לו והציב את כניסתו הקיימת כיום כעובדה מוגמרת ע"ח השטח המשותף, בעוד פאלק עומד לבנות עפ"י היתר שאושר כדין, והתקבל לאחר דיונים ולאחר שהתנגדות מזרחי לתכניתו נדחתה. במצב זה, השמירה וההגנה על זכותו של מי שבנה שלא כחוק, תוך הושטת סעד שיגן על הבניה הלא חוקית של מזרחי, ומניעת בניה חוקית עפ"י היתר כחוק, מפאלק שפעל כדין, מחטיאה ומסכלת את מטרת החוק, בהקפדה על בניה חוקית, ובהגנה על זכויות שהושגו כדין ועלולה לרפות את ידי האזרחים שומרי החוק לפעול בדרך הישר עפ"י היתר כדין, ולעודד ביצוע עבירות תכנון ופגיעה בזכויות קנייניות. היה על מזרחי להביא בחשבון את הסיכון שלקח על עצמו בבניה הלא חוקית, כי הוא עלול לתת את הדין עליה, בין בהריסה ובין בידיעה כי תועדף זכות הבניה של מי שפעל כדין ובידו היתר כדין, על פני הבניה הלא חוקית הקיימת של מזרחי שלא פעל כדין. העובדה שהבניה הלא חוקית שביצע מזרחי אמנם קיימת כעובדה מוגמרת, אינה מצדיקה הגנה עליה כאילו מדובר בזכות בניה או קניינית חוקית. חוסר ההתחשבות שהפגין מזרחי בבניה החורגת מההיתר שקיבל, ע"ח סיפוח שטחים משותפים לעצמו שלא כדין ודרישתו להגן על כך, זועק לשמים, ובנסיבות המקרה שלפנינו, זכותו להגנה על הגישה לדירתו נסוגה בפני
זכותו של פאלק לבנות כדין, עפ"י היתר כדין. עדיפה בעיני זכותו של פאלק במחיר הפגיעה בנוחות הגישה לדירת מזרחי, שבנה שלא כדין, פגע בזכויות בעלי הזכויות האחרים בשח המשותף והציב עובדות מוגמרות של בניה לא חוקית בשטח, שגורמות עתה מתח, סבל פגיעה ונזק לשכניו האחרים.

32.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הבנייה של פאלק היא הסיבה לאי הנוחות שתיגרם בגישה לדירת מזרחי אלא מעשיו של מזרחי, שבא בידיים לא נקיות בבנייתו שלא כדין, היא הגורם לכך, ועליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך. בעניין זה אני מאמצת את האמור בסיכומי פאלק לפיהם טענות מזרחי בנדון נטענות בעזות מצח, וד"ל.
מכאן, שאין מקום להיעתר לבקשת מזרחי, שבנה כאמור שלא כדין, ולמנוע הבנייה שאושרה לפאלק בהיתר בניה כדין, מה עוד שכוונתו של מזרחי היא לחפור שטח נוסף
(המוביל לחדר התחתון שהכניסה אליו מנהר פרת) אותו החל לחפור בלא היתר לכך שתכנית הבניית של פאלק, שכשתבוצע תימנע זאת ממנו.


מדידת השטח המשותף ע"פ הבעלויות והאם להתיר את ניצולו ע"י פאלק
33.
המודד המומחה אלסטר קבע כי הבעלות על פי תשריט הבית המשותף מתחלקת כדלקמן: פאלק הוא הבעלים של 127 מ"ר, היינו 52.3% מהשטח המשותף.
מזרחי
הוא הבעלים של 116 מ"ר, היינו 47.7%.

ואילו הבנייה בפועל בשטח המשותף מתחלקת כלהלן
:
פאלק
בנה בשטח של 59 מ"ר, היינו ב35.1%.
מזרחי
בנה בשטח של 109 מ"ר, היינו ב64.9%.

המסקנה הנובעת מכך היא, שמזרחי בנה בשטח המשותף יותר מחלקו היחסי ברכוש המשותף, בעוד שפאלק לא ניצל את זכויותיו בהתאמה ברכוש המשותף.

34.
מזרחי טען כנגד מדידת השטחים של המומחים ביחס לשטחי הדירות המקוריות
וביחס לתוספות בניה ברכוש משותף שנבנו בעבר, או שבנייתן מתבקשת כעת.
לטענתו, עיון בתשריט הבית המשותף ובעדויות הצדדים מצביע שלא ייתכן שהחלוקה בין שטחי מזרחי לשטחים האחרים לא תהיה 50%, מאחר שמשפחתו של מזרחי החזיקה מלכתחילה במחצית מהשטחים, אך מזרחי גם העיד שתשריט הבית המשותף משקף את המצב כפי שהיה בשנות ה-60 עד מחצית שנות ה-90 (ראו עמ' 321 לפרו'), ומכאן מתבקשת המסקנה שהתשריט מהווה בסיס של ממש לקביעת זכויות הצדדים ובצדק הסתמכו המומחים על התשריט .

35.
ההלכה בעניין חוו"ד מומחה שמונה ע"י בית המשפט ברורה וידועה:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן
."

ראו
: ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, דינים עליון, כרך טו, 560, סעיף 4 של פסק הדין; ע"א 3056/99
רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא פ"ד נו(2) 936 , 950-951).

ובאשר לתקיפת חוות דעת מומחה נפסק לפני שנים:

"מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77, ברוור נ' רשות הנמלים פ"ד ל"ב(1)416). כפועל יוצא ממנויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים ובכך שכרם; מאידך גיסא מוגבלת כמובן יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה (אלא אם כן הסכימו במפורש שלא לערער על חוות הדעת - ראו פרופ' א. הרנון, דיני ראיות, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית ירושלים, חלק שני, עמוד 307), והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו (תקנה 134(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); אולם עדות מומחה נוספת תובא על ידי הצדדים רק ברשות בית המשפט מטעמים שירשמו (תקנה 130(ב) לתקנות). עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות, מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטויין בחקירתו של העד כי זו שיטת המבחן של הרציונליות של מסקנותיו".

ראו
:
ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי
פ"ד לט(4) 185 , 189-190).

חרף טענותיו כנגד חוו"ד המומחים, לא טרח מזרחי לשלוח אליהם שאלות הבהרה, לא זימנם לישיבת ההוכחות ולא חקר אותם חקירה נגדית. די בכך כדי לדחות את טענותיו בענין המדידות על הסף.

36.
יתירה מזו, בסעיפים 27-28 לסיכומיו, כתב מזרחי: "איננו יכולים לספק הסבר הגיוני כיצד יתכן שהמומחים שגו באופן שכזה" וכן: "ההסבר היחיד שיכול להינתן לטעותם של המומחים הוא שפאלק בנה זה מכבר שטחים נרחבים, שזכרם לא בא בהיתר ושנבנו ללא היתר או הסכמה של החלק הנדרש מבעלי הדירות בבית המשותף...".

אני דוחה הסבר זה מאחר והוכח שמזרחי הוא שבנה שטחים נרחבים בלא היתר ואף בנה עד לקו האפס של הבנין ומנע בכך אפשרות מעבר במקומות אלה מסביב לבנין, מהמודד מדד זאת. משלא הובאו נימוקים כבדי משקל לסטות מהאמור בחוות דעת המומחה, אני מאמצת את האמור בחוות דעת המומחים. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי מזרחי בנה בשטח המשותף יותר ממה שהיה יכול לנצל ומשכך הדבר אין מקום למנוע מפאלק לבנות בהתאמה ובאופן פרופורציונלי. (שכן בניית פאלק כוללת גם בניה שהוסכם שיבצע עבור שכניו (כאמור לעיל).

37.
לטענת פאלק, מעצם העובדה שמזרחי ניצל זכויות בנייה ברכוש המשותף, יש לקבוע כי ניתנה מטעמו של מזרחי הסכמתו לבנייה פרופרוציונלית ביתר הדירות בבניין, בהתאם לסעיף 71(ג) לחוק המקרקעין ופאלק מבקש עתה לנצל 59 מ"ר מזכויות הבנייה ברכוש המשותף.

ב"כ מזרחי טען בסיכומים כי הבנייה המבוקשת ע"י פאלק אינה הרחבת בנייה אלא בנייה, ומאחר שההרחבה חוסמת את הגישה לדירת מזרחי ומונעת ממנו להשתמש ברכושו, שמורה הזכות למזרחי להתנגד לבנייה המבוקשת.

בסיכומי התשובה טען ב"כ פאלק כי מדובר בטענות שנטענות לראשונה וכי מזרחי הוסיף לעצמו מספר יחידות דיור בחלקה 220.

לטענות מזרחי, הטענה כי אין מדובר בהרחבה אלא בבנייה נוספת לא הועלתה לראשונה בסיכומים אלא קודם לכן (ראו למשל: סעיף 61 לתצהיר מזרחי). על כן יש לדחות את הטענות המקדמיות של ב"כ פאלק.

ואולם, דין הטענה להידחות לגופה, ולהלן טעמיי:
38.
סעיף 71א לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין") מגדיר "הרחבה" : "הגדלה של שטח דירה קיימת בבית המשותף שניתן לקבל לגביה היתר בניה לפי תכנית בת-תוקף"

ובסעיף 71ב(ג) נקבע כי "בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין".

כידוע, עניינו של סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין הוא בהוצאת חלקים מסוימים מהרכוש המשותף לשם הצמדתם לדירה מסוימת אחרי הרישום כבית משותף (ראו ע"א 10322/03 לביא ישעיהו ואח'
נ' אליעזר יעקב שטרייכר
פ"ד נט(6)449 , 457-458). אין מדובר אפוא בהרחבה כפשוטה אלא בהצמדה של חלק מהרכוש המשותף ועל כן אין נפקות למהות הבנייה המבוקשת. מכל מקום, די בעובדה שהבנייה המבוקשת משרתת את דירת פאלק, כך למשל בשטחי עזר שיוקמו, כדי לקבוע שמדובר בהרחבה. לפאלק גם הזכות לנצל את הקרקע לבנייה על פי דין ואין מקום למנוע ממנו לעשות כן, לאור היתר הבניה שבידו (שכל שאר הדיירים מסכימים לה). די בכך כדי לדחות את טענות מזרחי בנדון.

39.
יתירה מזו, לפני שמזרחי הגיש את היתר הבנייה, הוא קיבל את הסכמת השכנים דאז, אך בתנאים מסויימים. בעניין זה נכתב בתצהיר אנקר:

"לא היתה לנו התנגדות עקרונית לסגירת מרפסות בחלק הבנין הרחוק מדירותנו, אך התנינו הסכמתנו בכך שבעתיד- אם נרצה אנו להרחיב את דירתנו- יתן הוא את הסכמתו לכך. מזרחי הסכים, והחתים אותנו על המסמכים הדרושים לקבלת היתר בניה".

אני מעדיפה את עדות אנקר בנדון לפיה ההסכמה מצידו ומצד דרמון ניתנה בתמורה להסכמה עתידית מצד מזרחי, שמתיישבת עם השכל הישר ומאזנת בין זכויות השכנים מחד, ומתן הסכמתם המותנית לבניית מזרחי מאידך, ואני דוחה את גרסת מזרחי בנדון, לפיה ההסכמה לבנייתו ניתנה ללא כל סייגים, משום שהיא אינה מתיישבת עם נסיבות המקרה ואינה אמינה בעיני, ואנמק:

א.
מזרחי בעדותו לא ידע להסביר מדוע פתחו אנקר ודרמון בהליכים נגדו (ראו עמ' 380-382 לפרו') ועדותו בנדון לא הותירה רושם אמין. הסברו של מזרחי כי דרמון ואנקר חפצו בתיקון ליקוי בעיית הצפה ולאחר שראו שניתן למזרחי היתר הם התחרטו, אינו מתקבל על הדעת וזאת גם לנוכח העובדה שדרמון ואנקר הסכימו באופן מפורש לבנייה מטעם מזרחי והיו מודעים לכך שמזרחי יבנה (ראו למשל נספח ג' לתצהיר אנקר ועדות מזרחי בעמ' 362-364 לפרו').

לפיכך, די בהסכמת מזרחי שניתנה בשעתו לבנייה דומה מצד שכניו כדי לדחות את טענותיו וזאת לנוכח אופי הבנייה ושטחה שנבנו ע"י מזרחי (ראו והשוו: ע"א 815/81 יעקב כליפא ואח'
נ' אלי שאול ואח'

פ"ד לו(3), 78 ,עמ' 85-86).

ב.
לא זו אף זו, גם עקרון תום הלב, דוקטרינת השימוש לרעה בזכות וכיוצא באלה תומכות במסקנה שיש להעדיף את זכותו של פאלק לבנות ובכך שמזרחי מנוע מלהתנגד לתוספת המבוקשת, לאחר שבנה בחריגה משמעותית מהיתר, ובנה בעצמו יחידות נוספות (ראו והשוו: רע"א 6339/97
משה רוקר ואח'
נ' משה סלומון ואח'

פ"ד נה (1) 199).
לא למותר לציין כי:
"משנתברר כי העבודות פוגעות בזכויות המבקשים ובקנינם, צריך בית המשפט להגן על קנין זה, אלא אם כן יש נימוקים טובים שלא לעשות זאת. אם מדובר למשל בדבר של מה בכך, או בפעולה שיכולה אך להשביח את הרכוש המשותף, או בעשייה שהיא בגדר המקובל והנהוג על פי דרך החיים הנהוגה על דיירי הבנין, אין סיבה שלא להתיר זאת. כך גם, במקרים מיוחדים וחריגים, שעה שהתנגדות בעלי הדירות באה שלא בתום לב ותוך כדי קיפוח מהותי של זכויות אחד מבעלי הדירות בהשוואה לשאר דיירי הבית".

ראו
: בר"ע (חיפה) 1090/95
אליהו שמידט ואח'
נ' יוסי ומיכל מילר תק-מח
95(3), 1188, 1189.

בענייננו, התנהגותו של מזרחי הייתה שלא בתום לב ותוך נסיון לקפח את זכויות יתר הדיירים בבניין ואין מקום להעניק לו את הסעדים אותם הוא מבקש, כדי שלא ייגרם קיפוח כפול לבעלי הדירות האחרים שבתחילה נגזל שטח משותף מהם ועתה גם תימנע מהם הזכות לבניה חוקית.

40.
אשר לטענות מזרחי לפיהן ההרחבה חוסמת את הגישה לדירתו, קבעתי לעיל כי אין למזרחי אלא להלין על עצמו וכי לא הבנייה המבוקשת היא החוסמת את הדרך והגישה לדירתו, אלא האופן שבו בנה מזרחי, שהציג כעובדה מוגמרת את הגישה לדירתו בחלק הדרומי, דרך רח' סלמן. בנוסף, אין מדובר כאמור בחסימת הגישה, כפי שנוכחתי בביקור במקום וכפי שציין המומחה, אלא מדובר בגישה פחות נוחה ומקשה במקרה של שינוע רהיטים ובחסימת האור ע"י המדרגות שאושרו ובנייה בהיתר של פאלק. באיזון שבין הפגיעה שנגרמת בכניסה לדירת מזרחי שאינה נחסמת אלא רק פחות נוחה), אל מול הפגיעה במניעת זכותו של פאלק לבנות את גרם המדרגות לקומה השניה כדי להגיע ולהיכנס לדירות בקומה א', סבורני כי עדיפה זכותו של פאלק שבא בידיים נקיות עם היתר בנייה, שעבר דיונים וערר, מול זכותו של מזרחי שבנה ללא היתר, בלא התחשבות בשכנים, בניגוד לחוק, ועשה דין לעצמו ועתה מבקש למנוע מאחרים לממש זכויותיהם כדין. מכאן, שאין מקום בנסיבות המקרה לאפשר למזרחי להתנגד לבנייה המבוקשת.

41.
לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לתביעת פאלק בכל הקשור לבנייה המבוקשת על ידו ואני דוחה את תביעת מזרחי בכל הקשור לכך.

הפגיעה בזיקת ההנאה של מזרחי
42.
מזרחי זנח בסיכומיו את טענתו בדבר זיקת הנאה. די בכך כדי לקבוע שדין תביעתו בנדון להידחות. אך גם לגופם של דברים הוא לא הוכיח שהייתה לו זיקת הנאה.

לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, נדרשת תקופת שימוש בת 30 שנה להוכחת זכות של זיקת הנאה. התובע אמנם ירש מחצית מזכויותיו במקרקעין ואת שאר זכויותיו רכש יותר מאוחר (כנראה ב-95' (ע"פ הנסח בנספח א' לתצהיר פאלק), מבני משפחתו (ראו עמ' 377 ש' 20-19 לפרו') לדבריו, הדירה בה הוא מתגורר כיום לא היתה קיימת עד 1998 (ראו עמ' 320 לפרו'). הוא עצמו העיד כי משנת 1980 הוא שהה בחו"ל (ראו עמ' 319 ש' 7 לפרו'), וחזר לישראל לתקופה משמעותית רק ב- 1995 (ראו עמ' 320 ש' 7-1 לפרו'), וגם מאז נהג לשהות רוב הזמן בחו"ל. גם בשנת 06' הוא שהה מס' חודשים בחו"ל (ראו עמ' 319 ש' 4-3 לפרו'), ומידי פעם היה קופץ לביקור בישראל וגם לחלק מדיוני ביהמ"ש הוא לא התייצב לטענתו מאחר ושהה זמן ממושך בחו"ל.

מכאן, שמזרחי שוהה בחו"ל תקופות ארוכות וממושכות במשך שנים רבות, לא שהה שהות רצופה ולאור העדרויותיו, ממילא לא הוכיח שימוש רב שנים במקום וקיומה של זיקת הנאה.
בנסיבות אלה אני דוחה את תביעת מזרחי להורות על רישום זיקת הנאה לגבי חלק מהרכוש המשותף המשמש את מזרחי כדרך, מעבר וכניסה לביתו ולגבי השטח ברכוש המשותף המשמש את מזרחי לתליית כביסה וייבושה, ולצורך בניית סוכה.

נזקי פאלק
43.
פאלק טען כי נגרמו לו נזקים כתוצאה ממעשי מזרחי. בתצהירו הצהיר פאלק כי הוא סיכם עם משפחת אנקר שישלם להם דמי שכירות בסך 380$ לחודש עד להשלמת העבודות וכי נגרם עיכוב של 23 חודשים ומכאן שחובו למשפחת אנקר הוא בסך 37,000 ₪; למשפחת הראל שילם פאלק בגין האיחור סך של 7,560 ₪; בנוסף, פאלק נאלץ לשכור דירה אחרת, מאחר ולא היה יכול להשלים את בניית הדירה ונגרם לו הפסד בסך 57,500 ₪ (23 חודשים
x
2,500 ₪ דמי שכירות לחודש); העיכוב שנגרם אינו מאפשר השכרת קומה עליונה ובגין כך נגרם לו הפסד של 48,300 ₪; מאז תחילת הפרשה עובד פאלק באופן חלקי ונגרם לו הפסד השתכרות בסך של 121,500 ₪; נגרמו נזקים למקלט ולגג בסך 12,000 ₪; כן נגרמו לפאלק הוצאות משפטיות ועגמת נפש רבה.

44.
אשר לתשלומים למשפחות אנקר והראל- פאלק לא הציג כל ראיה על מתן תשלום והודה שאין בידו קבלות. כן העיד שמשפחת הראל חזרה למקום בחודש 10.05 וכי הוא ממשיך לשלם לאנקר תשלום כל חודש (ראו עמ' 116 לפרו'), אך הגיע להסדר חדש עם המשפחות הנ"ל, שטיבו לא הוכח (ראו עמ' 115 לפרו').
לא הונחה, אפוא, תשתית ראייתית מספקת לטענה בדבר התשלומים למשפחות אנקר והראל ועל כן אני דוחה ראש הנזק זה.

45.
בכל הקשור לכך שפאלק נאלץ לשכור דירה דומה, הוגש העתק הסכם שכירות (נספח יז לתצהיר פאלק, שתויק לאחר נספח יח) ולא נסתרה טענת פאלק לפיה הוא מתגורר בדירה אחרת, בדמי שכירות חודשיים בסך 2,500 ₪ לחודש. בגין האיחור של 23 חודשי עיכוב הבניה הוא זכאי להחזר הוצאה זו, ואני מחייבת את מזרחי לשלם לפאלק את דמי השכירות הנ"ל המסתכמים לסך 57,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת סיכומי התובע 2.3.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

46.
ראש נזק נוסף שנטען היה הפסד דמי שכירות מאי השכרת קומה השניה מתוך שתי הקומות שפאלק עומד לבנות. ואולם, פאלק לא הגיש חוות דעת שמאית בכל הקשור לגודלה ולדמי השכירות הראויים בגינה.
לפיכך אני דוחה את תביעתו בראש נזק זה.

47.
פאלק טען גם כי שילם תשלומים לקבלן ולפועלים סך של 150,000 ₪, ונזקים למקלט ולגג בסך 12,000 ₪ שעקב מעשי הנתבעים ירדו לטמיון.

ואולם, לא הונחה תשתית ראייתית גם בדבר התשלום לקבלנים ולא הוכח כי כל העבודה ירדה לטמיון. אולם הוכח בפני
י כי נגרם לפאלק נזק בשל הציוד שזרק מזרחי לחפירה, בשל הזמנת הקבלן לביצוע יציקת המרתף, אשר לאור מעשי ההרס של מזרחי, עזב את המקום עם פועליו, הבטון ששפך אחיו של מזרחי מהמשאית לדרך המעבר ירד לטימיון ופאלק נאלץ גם לנקות את הביטון, כשמזרחי עמד מאחורי המעשים והשתתף בסילוק הקבלן ופועליו מהמקום. בנסיבות אלה אני פוסקת לפאלק פיצוי על דרך האומדנא בגין נזקי הוצאותיו לקבלן ולפועלים ובגין הנזק של אי יציקת הרצפה, אבדן הבטון וזריקת החפצים לחפירה, בסך 15,000 ₪.

48.
פאלק טען להפסד השתכרות שנגרם לו בכך שאת כל זמנו הוא נאלץ להשקיע בהתמודדות עם הנתבעים במקום לעבוד, אך גם כאן הוא לא הוכיח ראש נזק זה ולא הניח תשתית ראייתית לטענותיו. לא הוצגו קבלות מספיקות או הוכחה מספקת על הפסד ההשתכרות שהיה לפאלק (ראו עדות פאלק בעמ' 116-118 לפרו').
לפיכך אני דוחה את התביעה בכל הקשור לראש הנזק של הםסד השתכרות.

49.
עגמת נפש - חייו של פאלק לא היו קלים בלשון המעטה, בכל הקשור לעבודות הבנייה שחפץ לבצע עפ"י ההיתר שבידו, לאור מעשיו המחפירים של מזרחי, אשר לא פסק למרר את חייו. כך, למשל, הוגשו תלונות הדדיות במשטרה, ושוטרים הגיעו לא אחת למקום.
בבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת ובקשות לצווי מניעה, נוכחתי באלימות קשה מצד מזרחי בתקיפת פאלק ובפגיעה בעזות מצח ברכוש תוך ביזוי החלטות ביהמ"ש.
לא רק שמזרחי מנע מפאלק לממש את זכותו ובכך גרם לו לעגמת נפש מרובה, כמפורט בתצהיר פאלק, ועדותו של פאלק בנדון לא נסתרה, אלא מזרחי גם נקט נגדו במסכת ארוכה של איומים, מעשי אלימות חוזרים עד כדי התעללות קשה, שהפכו להיות לחם חוקו של מזרחי, וניתן להיווכח בכך, בנוסף לעדות פאלק ולתצהיריו הרבים, גם מעדויות אנקר ודרמון (ראה עמ' 240 ש' 14-13, 20-18 לפרו'; סעיף 18 לתצהיר דרמון וסעיפים 31-29 לתצהיר ד"ר אנקר), התומכים
בעדויות פאלק.
יתירה מזו, מסתבר כי גם חייהם של ד"ר אנקר ומר דרמון היו קשים מנשוא, בשל מעשיו והתנהגותו של מזרחי שירד גם לחייהם, איים עליהם, הפחידם ודרמון ואשתו אף נמלטו מהמקום ומכרו זכויותיהם לפאלק. עדויות אלה תומכות במסקנה שמזרחי גרם לפאלק לעגמת נפש מרובה.

בנוסף, התנהגות מזרחי והנתבעים 3-2 גרמה לעיכובים ולסחבת רבה בהליכים, כפי שפורט לעיל. לכך מתווספת העדרותו ההמושכת של מזרחי מהארץ, הימנעותו הנתבעים להתייצב לדיוני ביהמ"ש ללא הסבר לכך מצד ב"כ (ראה סעיף 14 להחלטתי מיום 15.4.07 בבש"א 8187/06, והגשת ערעורו על החלטתי מיום 8.11.06, כהליך סרק, שבעטיו התיק עוכב בביהמ"ש המחוזי מאחר ומזרחי לא שילם במשך 6 חודשים את סכום ההפקדה שהשופט דרורי חייבו לשלם במסגרת צו המניעה הזמני שביקש,
אך מנגד מזרחי לא דאג להודיע כי רק בשל כך מתעכב שם התיק, ללא כל צורך, ושאין טעם בעיכובו שם כאילו תלוי בביהמ"ש המחוזי ערעור שטרם הסתיים בו הדיון, ולא היה מקום למנוע מפאלק לממש את החלטתי מיום 8.11.07. עניין זה התברר לי אגב דיון שעיכבתיו במשך זמן רב בהעדר התיק, שלבסוף זומן, לאחר שעוכב בו הדיון לשווא. בנוסף, גם בסמוך לישיבת ההוכחות ניסו הנתבעים לנקוט בסחבת, כשב"כ ביקש יומיים לפי ישיבת ההוכחות להשתחרר מהייצוג, בטענה כי אינו מוכן לייצג את מזרחי, ואינו מוכן לדיון, מאחר ומזרחי לא שילם לו שכ"ט, אלא שבקשתו נדחתה.


הנתבע פעל ככל יכולתו לגרום לעיכוב ההליך. למרות שהוא טוען לזכויות בעלות בשטח הוא לא הגיש תביעה מיד לאחר הדיון בוועדת הערר שאישרה את ההיתר של פאלק, כדי לההגן על זכויותיו וגם לאחר שפאלק הגיש תביעתו, הוא התמהמה במשך 8 חודשים עד שהגיש את תביעתו בת.א. 3187/00 בביהמ"ש המחוזי, ביקש לאחד את התיקים וגרם בכך לעיכוב נוסף, במקום לפעול לשינוי החלטת וועדת הערר מיד, ולפנרת לביהמ"ש כדי להגן על זכויויו הקנייניות ולהשיג מבוקשו בדרך המלך. תחת זאת הוא פעל בדרכי בריונות אלימות כדי למנוע מפאלק לבצע את אשר רשאי היה לבנות לפי היתר בניה שקיבל כדין. הימנעות זו מצביעה על ויתור על טענותיו הקנייניות תוך שהוילא מוצדק בחוסר תום לב.
עוד בהחלטתי מיום 8.4.06 דחיתי את בקשת מזרחי בבשא 2421/06 לצו מניעה זמני האוסר על פאלק לבצע עבודות בניה והתרתי לפאלק לבצע את עבודות חפירת קומת המרתף בהתאם לתכנית המהנדס ידלין, אלא שמזרחי מנע זאת ממנו ובניגוד להחלטה.

בתיק שלפני נוכחתי במו עיני, כיצד מזרחי מתעלל באופן מחפיר בפאלק, מזלזל בו, נוהג ביד גסה ובאלימות כלפיו. אין ספק שלפאלק נגרמה עגמת נפש קשה ביותר וממושכת מצד מזרחי. אמנם דיירים אחרים שגרו בנכס העידו כי עזבו את המקום בשל התנהגותו גסת הרוח של מזרחי, שפגע בשכניו, רמס זכויותיהם ביד גסה, ובנה על שטח משותף, כאילו מדובר בשטח השייך אך ורק לו. נראה כי לפאלק, אשר השקיע את כל כספו בנכס, לא היתה ברירה, אלא להילחם ממש תוך חירוף נפשו על זכותו בנכס, חרף כל המכשולים שהערים בפני
ו מזרחי.

52.
לפיכך לאור עוגמת הנפש הקשה שנגרמה לפאלק, גם בסחבת שננקטה ע"י מזרחי בהערמת קשיים בניהול ההליך, בנסיון לדחוק את הקץ ולרפות את ידו של פאלק ובסבל הרב שנגרם לפאלק, אני מחייבת את מזרחי לשלם לפאלק פיצוי בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר
53.
אני נעתרת לתביעת פאלק, דוחה את תביעת מזרחי, וכפועל יוצא, ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבעים:
א.
להפריע בכל צורה שהיא לעבודות הבנייה של פאלק וכן להימנע מההפרעה לסילוק הבטון ופסולת הבנייה שנוצקו ונשפכו לבור המקלט.
ב.
לשפוך פסולת בנייה לרכוש המשותף ו/או בשטח שהותר לפאלק לבנות בו ע"פ היתר הבנייה נספח ג' לכתב התביעה.
ג.
להטריד ו/או לאיים ו/או לקלל את פאלק.
ד.
לפגוע ברכוש ו/או בגוף פאלק ו/או בעובדו ו/או מי מטעמו.
ה.
להשתלט על הרכוש המשותף בחלקות 219 ו-220 ו/או להחזיק בו באופן בלעדי.
ו.
לחסום את הדרך למקלט ו/או למחסן ו/או למרתף הנמצא מתחת לחלקה 219.
ז.
להניח חפצים ו/או ציוד ו/או פסולת בניין ברכוש המשותף.
ח.
למנוע מפאלק ו/או משאר דיירי הבית המשותף שימוש חופשי ומלא ברכוש המשותף.
ט.
לאור הקשיים וההתנכלויות האלימות מצד מזרחי כלפי פאלק ו/או עובדיו, והחשש הממשי כי אלו יישנו, אני מורה למשטרה לסייע לקיום הצו הנ"ל ולביצוע עבודות הבניה של פאלק עפ"י היתר הבניה.

55.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע:
א.
57,500 ₪ בגין דמי השכירות בהם נאלץ לשאת פאלק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.3.08 ועד התשלום המלא בפועל ממש.
ב.
30,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד
מועד התשלום המלא בפועל.
ג.
15,000 ₪ בגין נזקי הוצאותיו לקבלן ולפועלים ובגין הנזק של אי יציקת הרצפה, אבדן הבטון וזריקת החפצים לחפירה, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד
מועד התשלום המלא בפועל.
ד.
כמו כן בגין שני התיקים, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש.

58.
אני מתירה לפאלק לפצל סעדיו בכל הקשור לנזקים שטרם התגבשו (בש"א 3453/07).

59.
אני דוחה את תביעת מזרחי בת.א. 3187/06 לרבות בקשתו לפצל סעדיו, מאחר שלא הוברר מדוע טרם התגבש הנזק. כך למשל
טען מזרחי שפאלק פגע בו פיזית, השחית את רכושו וגרם לכך שמזרחי נעצר מספר פעמים ע"י המשטרה לשווא. אין מדובר בנזקים שטרם התגבשו ואין עילה בנסיבות המקרה להתיר פיצול סעדים (בש"א 4707/07).

60.
בשולי הדברים אעיר כי נפרשה בפני
י מסכת יחסים עכורה ויוצאת דופן, שאין לי ספק כי כל אחד מהצדדים סבל ממנה. בנסיבות אלה אין לי אלא להביע משאלת לב כי בסופו של הליך ישכילו הצדדים לדור בשלום, בשובה ובנחת.
ניתן היום, ה' באב, תשס"ח (6 באוגוסט 2008), בהיעדר הצדדים
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

אילתה זיסקינד
, שופטת









א בית משפט שלום 8293/05 יונתן פאלק נ' מרדכי מזרחי, אופיר כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 06/08/2008)