פסקי דין על אחמד קאסם זבידאת | פסקי דין על עלי קאסם זבידאת | פסקי דין על מוסא קאסם זבידאת | פסקי דין על מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על אנדראוס כרים חדאד ו-11 אח' | פסקי דין על אכרם רחיב חדאד ואח' |

1451/00 עא     16/01/2005




עא 1451/00 אחמד קאסם זבידאת, עלי קאסם זבידאת, מוסא קאסם זבידאת נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, אנדראוס כרים חדאד ו-11 אח', אכרם רחיב חדאד ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
עא 001451/00


בפני
הרכב כב' השופטים:
י. גריל
[אב"ד]
ר. חפרי-וינוגרדוב
א. רזי
תאריך:
16/01/2005



בעניין
:
1 . אחמד קאסם זבידאת


2 . עלי קאסם זבידאת

3 . מוסא קאסם זבידאת



ע"י ב"כ
עו"ד יוסף עבד אלראזק

המערערים

נ
ג
ד


1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה
2. אנדראוס כרים חדאד ו-11 אח'

ע"י ב"כ עו"ד מאזן
עוקל

3. אכרם רחיב חדאד ואח'

ע"י ב"כ עו"ד רולא חדאד










המשיבים


פסק דין

א.
הערעור שבפני
נו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופט (בדימוס) ע. רנד) מיום 1.5.00, לפיו נעתר בית-המשפט לתביעתו של מינהל מקרקעי ישראל (המשיב מס' 1 שייקרא להלן: "המשיב"), והורה על פירוק השיתוף בחלקה 8, גוש 10474, המצויה בקרית טבעון (להלן: "החלקה"), כך שהמגרשים הנכללים בחלקה ומספריהם מפורטים בהצעה הנכללת במסמך ב/1 (חוות דעתו של השמאי דן ברלינר מיום 3.2.99), יוקצו על פי המפורט, שם, למינהל מחד גיסא, ולנתבעים ששמותיהם מופיעים לצד מספרי המגרשים שבהצעה הנ"ל, מאידך גיסא.

בית משפט קמא הוסיף ואסר על המינהל והנתבעים (שעמם הגיע המינהל להסכמה בעל-פה באשר לזכויותיהם בחלקה) לפעול בדרך כלשהיא לביצועו בפועל של פירוק השיתוף כל עוד לא ייכרתו הסכמים בכתב בין המינהל לבין כל הנתבעים הנ"ל ברוח ההסכמה בעל פה שהושגה בין הצדדים עובר למתן

פסק דין
.
כמו כן הורה בית משפט קמא שזכות הבעלות לגבי המגרשים שיוקצו תהא כפופה לתשלומי איזון לפי המפורט בהצעה. זכות הבעלות, לרבות רישום הזכות, גבי כל אחד מן המגרשים שיוקצו, תהא כפופה גם לתשלומי מסים , היטלים, ואגרות בחוק.

ב.
מעיון בפסק-הדין עולה שהנתבעים בבית משפט קמא, 25 במספר, הם בעלים בחלקים שונים בחלקה, ועקב זאת הם מחזיקים במגרשים המצויים בחלקה.

בין המינהל לבין רוב הנתבעים הושגה הסכמה, בין אם לגבי אופן חלוקת המגרשים מחדש ובין אם לגבי תשלום פיצוי על-ידי המינהל, על-מנת שמקבלי הפיצוי יוותרו על זכויותיהם בחלקים בחלקה הרשומים על שמם במירשם המקרקעין, ובין אם לגבי עיסקאות חליפין בקרקע.

לגבי הנתבעים :
מס' 16 מוחמד קאסם זבידאת
מס' 17 - אחמד קאסם זבידאת
(שהוא מערער מס' 1)
מס' 18 - עלי קאסם זבידאת
(שהוא מערער מס' 2)
מס' 19 - מוסא קאסם זבידאת
(שהוא מערער מס' 3)
מס' 20 - וודחה קאסם זבידאת,
מינה בית משפט קמא, בהסכמתם, את השמאי דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט שהתבקש להגיש הצעה לפירוק השיתוף בחלקה על ידי חלוקה בעין מחדש של המגרשים המצויים בחלקה, לאחר שישמע ויבדוק את טענות המינהל ואת באי-כוחם של הנתבעים הנ"ל.

בחוות דעתו מיום 3.2.99 (מסמך ב/1), הציג המומחה את מימצאיו וכן את הצעתו באשר לאופן החלוקה בעין של המגרשים.

הצדדים הגישו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב, פרט לכך לא הובאו ולא הוצגו ראיות כלשהן. בחוות דעתו אימץ המומחה את הצעת המינהל לענין אופן הפרוק והחלוקה בעין של החלקה, לפי טבלה המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דינו של בימ"ש קמא.
נימוקיו של המומחה באשר לאופן החלוקה המוצע היו שלושה:

1.
החלוקה הקיימת גורמת לפיצול החלקה "ביחסים שונים ומשונים", כך שבמקרים אחדים מחזיקים חלק מן הנתבעים בקרקע ששטחה אינו תואם את השטח הרשום על שמם במירשם המקרקעין.

2.
ניתן לחלק בעין את החלקה למגרשים התואמים את התב"ע שחלה על האזור בו נמצאת החלקה.

3.
לא ניתן להקצות לכל אחד מן הנתבעים בדיוק את שטח המגרש המוחזק על-ידו כיום.

כב השופט קמא הגיע למסקנה לפיה ההצעה סבירה וצודקת, ובנסיבות שפורטו על ידי המומחה, מדובר בהצעה שהיא בגדר "הרע במיעוטו".

ג.
שלושת המערערים שבפני
נו, שהיו מיוצגים הן בבית משפט קמא והן בפני
נו על ידי בא-כוחם עוה"ד עבד אלראזק, התנגדו להצעת החלוקה. נתבעים מס' 16 ומס' 20 [שהיו מיוצגים בבימ"ש קמא על ידי ב"כ עוה"ד רון], והמערערים שבפני
נו, הינם אחים מאב משותף, והחזקתם במגרשים שבחלקה באה מכח זכותו של אביהם.

ב"כ המערערים טען בפני
בימ"ש קמא שלכל אחד מלקוחותיו יש אינטרס אישי עצמאי ולכן אין זה צודק להחיל על חמשת נתבעים אלה אותה קטיגוריה. ואולם, כב' השופט קמא הבהיר בפסק דינו שבין שלושת המערערים לבין עצמם קיים סכסוך וזהו, כנראה, המקור וההסבר לדרישה להתייחסות אינדיבידואלית לכל אחד מן המערערים.
בית משפט קמא דחה את עמדתו זו של ב"כ המערערים בנימוק שדרישתו אינה במקומה.

עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמסגרתה על בית המשפט ליתן דעתו לזכויות ולאינטרסים של כלל השותפים בחלקה, מבלי להעדיף את האינטרסים של אחד מהם על פני אלה של רעהו.
כב' בית המשפט קמא עמד על כך שלנתבעים מס' 20-16 אין יותר זכויות בחלקה מאלה שהיו למורישם, וזאת מבלי להתחשב בטיב היחסים האישיים שבין נתבעים אלה לבין עצמם.

מוסיף כב' השופט קמא וכותב שבתביעה מעין זו לפירוק שיתוף, כשבפני
בית המשפט ניצבים 25 נתבעים, אין זה מתפקידו של בית המשפט ליישב סכסוכים הקיימים בין הנתבעים לבין עצמם. שומה על בית המשפט להקפיד שאיש מן הנתבעים לא יחזיק במגרש ששטחו עולה על השטח שבבעלותו, לפי הרישום במירשם המקרקעין.

כב' השופט קמא דחה את טענת ב"כ המערערים בדבר אי-הצדק שעלול להיגרם (לפי הנטען) למרשיו עקב החלוקה בעין המוצעת, בציינו שלקוחותיו של ב"כ המערערים מסוכסכים בינם לבין עצמם.

בנוסף, קבלת עמדת ב"כ המערערים יש בה משום התעלמות מזכויותיהם של הרוב המכריע של הנתבעים אשר בתיק זה.

מסביר כב' בית המשפט קמא שעל בית המשפט לראות את התמונה בכללותה, וזו מצביעה על כך שההצעה, כמיקשה אחת, עונה גם על הדרישה שהחלוקה תהא צודקת, בנוסף לעמידתה במבחן החוק, גם אם דעת המערערים אינה נוחה מן התוצאה, מה עוד שהמערערים, כמו גם הנתבעים מס' 16 ומס' 20, לא הביאו בפני
בית משפט קמא הצעה חליפית.

כב' השופט קמא העיר, בין היתר, שבפני
המומחה הוצג הסכם חליפין מיום 25.5.92 בין המינהל לבין הנתבעים מס' 19-16, וסביר להניח שגם תוכנו של הסכם זה נשקל על ידי המומחה בטרם גיבש את מסקנתו.


ד.
על פסק דינו של בית משפט קמא מונח בפני
נו ערעורם של שלושת המערערים (שהיו נתבעים מס' 17, 18, 19 בבימ"ש קמא) והם מלינים על כך שכב' בית המשפט קמא התעלם, לטענתם, מן הפגיעה בזכויות המערערים. לדעת המערערים התעלם בימ"ש קמא מן הפגיעה בזכויות הקנייניות של המערערים ונישולם מרכושם.

זכויות המערערים בנכס הינן זכויות נפרדות ועצמאיות. אין לקשור את המערערים עם שותפים אחרים בנכס. בימ"ש קמא התעלם מצרכיהם של המערערים ומזכותם להפיק את מלוא ההנאה מרכושם, אותו הם מחזיקים ומעבדים שנים רבות, כל זאת בגין קביעת עובדות בלתי חוקית ובלתי מוצדקת שנעשתה על ידי שאר השותפים לנכס.

מתשובות הבהרה של השמאי דן ברלינר עולה כי הוא לא שמע את המערערים והתעלם, כך נטען, מצרכיהם, והצעתו מנשלת אותם מזכויותיהם.

לדעת המערערים לא היה מקום לכך שבימ"ש קמא יאמץ הצעת חלוקה שאינה משקפת את המציאות ומתעלמת מן הנתונים הבסיסיים והאוביקטיביים.

עד כאן תמצית נימוקי הערעור.

ה.
בהודעה משותפת של ב"כ המערערים וב"כ המשיבה מיום 15.2.01 הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט כי על המערערים לצרף את כל הצדדים המקוריים לתובענה כתנאי מקדמי לבירור הערעור. כפי שנבהיר בהמשך צורפו במועד מאוחר יותר חלק בלבד מן המתדיינים המקוריים כמשיבים לערעור, ואילו בעלי דין אחרים, בני משפחת זבידאת, לא צורפו כלל כמשיבים.

ו.
בערעור זה התקיימו מספר דיונים בפני
הרכבים שונים של בית משפט זה. במהלך התקופה נעשה מאמץ להגיע להסדר בהבנה שהרי אין חולק שרצוי להעדיף הסכם המושג על דרך הפשרה.

בישיבה מיום 20.2.2001 בפני
הרכב כב' השופטים ש. פינקלמן, ש. שטמר ו-ר. ג'רג'ורה, הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט שמאז הוגשה התובענה לבימ"ש קמא ועד מתן פסק דינו של בימ"ש קמא בנו המערערים על מגרשים שלפי פסק דינו של בימ"ש קמא הועברו למשפחת חדאד ונוצרה מחלוקת בין משפחת חדאד לבין המערערים. לטענת המערערים משפחת חדאד אינה מחזיקה במגרשים אלה ולא בנתה עליהם.

ב"כ הצדדים ביקשו לדחות המשך הדיון כדי להשיג הסכמה בין שתי המשפחות.

בפני
אותו הרכב התקיימה ישיבה נוספת בתאריך 3.7.01 ובה הבהירו ב"כ הצדדים את המחלוקת כדלקמן: לפי חוות דעת המומחה מר דן ברלינר, שאותה אימץ כב' ביהמ"ש קמא בפסק-דינו, קיבלו המערערים שלושה מגרשים. לגבי מגרש אחד אין מחלוקת.
מתוך שני המגרשים האחרים בנוי בית אחד של המערערים על מגרש של המינהל, ובית נוסף בנוי על מגרש השייך למשפחת חדאד, נעשה נסיון לנהל מו"מ עם משפחת חדאד כדי שזו תקבל מגרש אחר על ידי המינהל ותוותר על המגרש עליו בנוי הבית השני של המערערים, אך המו"מ לא עלה יפה.

באת כח המינהל (המשיב) העירה שלפי פסק דינו של בית משפט קמא ניתנו המגרשים למשפחת זבידאת כמשפחה אחת, ובסה"כ ניתנו למשפחת זבידאת (הנתבעים מס' 16 - מס' 24 בבימ"ש קמא) - שבעה מגרשים.

הרכב השופטים קבע שמשפחת חדאד היא צד ראוי לדיונים כדי לנסות להגיע לפתרון בפשרה, לכן נקבע שיש לזמן את באי כוחם של משפחת חדאד: עוה"ד מ. עוקל
ועוה"ד גב' ר. חדאד להיות נוכחים בישיבת ביהמ"ש.

ז.
הדיון הבא התקיים ביום 4.9.01 בהרכב השופטים י. גריל
, ש. שטמר, ר. ג'רג'ורה. במועד זה הורה בית המשפט על צירוף בני משפחת חדאד המיוצגים על ידי ב"כ עוה"ד מ. עוקל
, שהיו נתבעים מס' 12-1 בבימ"ש קמא, כמשיבים בערעור (לרבות יורשיה של הנתבעת מס' 12), וכן על צירוף בני משפחת חדאד המיוצגים על ידי ב"כ עוה"ד גב' ר. חדאד (נתבעים מס' 15 א' - 13) בבית משפט קמא, כמשיבים נוספים בערעור.

עוה"ד גב' ר. חדאד הודיעה לבית המשפט בישיבת 4.9.01 שעוד לפני מתן פסק דינו של בימ"ש קמא נעשה הסכם בין מרשיה לבין המינהל והוכנה טיוטת הסכם בינם לבין המינהל.

ב"כ הנתבעים מס' 12-1 עוה"ד מ. עוקל
הודיע שהוא קיבל הצעה מן המינהל לקבלת מקרקעי חליפין, ונזקק לכן לפרק זמן נוסף לבדיקה.

ח.
ישיבה נוספת בערעור זה התקיימה בהרכב השופטים ש. ברלינר, ש. שטמר, ו-ר. ג'רג'ורה
ביום 5.2.02 ואזי הודיעו הצדדים שהם מעדיפים שלא להיכנס לשלב בירור הערעור, כשמטרתם היא להסדיר את הבעיה באמצעות עסקאות חליפין בין חלק מן המשיבים לבין המערערים.

ישיבה נוספת התקיימה באותו הרכב ביום 7.5.02. הצדדים הודיעו כי נעשים מאמצים למציאת פתרון בדרך של עסקאות חליפין, ולשם השלמת נסיון ההסדר נדחה המשך הדיון.

ט.
בישיבה שהתקיימה ביום 21.1.2003 בהרכב השופטים ש. ברלינר, י. גריל
, ר. חפרי-וינוגרדוב
הודיעה באת-כח המינהל שהושגה הסכמה עקרונית לעריכת שורה של עסקאות חליפין:
בתמורה לחלקי עזבון המנוח ראג'י חדאד (המיוצגים על ידי עוה"ד מ. עוקל
) בחלקה 8 גוש 10474, ובחלקה 1 גוש 10477, יקבלו יורשי המנוח אחד וחצי דונמים מחלקה 49 גוש 10318, המצויה כיום בבעלות המינהל.

הנתבעים מס' 15 א' - 13 המיוצגים ע"י ב"כ עוה"ד גב' ר. חדאד יקבלו בתמורה לחלקיהם בחלקה 8 גוש 10474 רבע מחלקה 20 גוש 10318 בכפוף לתשלומי איזון שיבוצעו על די הנתבעים מס' 15 א' - 13 למינהל.

עוד ובנוסף הודיעו ב"כ הצדדים באותה ישיבה שהמגרשים שמספרם 338, 340, ו-341 בחלקה 8 גוש 10474, יועברו למערערים במסגרת החלוקה ופירוק השיתוף נשוא פסק הדין, בכפוף לאישור של וועדת הפשרות במינהל.

בתום אותה ישיבה ניתן תוקף של

פסק דין
להסדר הפשרה, אך הוספנו - לבקשת באת כח המינהל - שפסק הדין יתבטל אם תודיע ב"כ המינהל בתוך 60 יום שוועדת הפשרה של המינהל לא אישרה את ההסדר.

י.
בתאריך 20.3.03 פנתה באת כח המינהל לביהמ"ש (בש"א 4141/03) ועתרה לביטול אותו חלק של פסק הדין המתייחס רק לחלקם של שלושת המערערים בהסדר הפשרה, ואילו עיסקאות החליפין שנעשו לגבי מרשיו של עוה"ד מ. עוקל
, ולגבי מרשיה של עוה"ד גב' ר. חדאד, תעמודנה בעינן.

ב"כ המינהל הבהירה בבקשת הביטול שלפי הסדר הפשרה שאושר בפסק הדין מיום 21.1.03 אמורים היו המערערים לקבל שלושה מגרשים כשרק אחד מהם הוקנה למשפחתם לפי פסק דינו של בימ"ש קמא (מגרש מס' 338).
הסדר הפשרה אמור היה להקנות למערערים שני מגרשים נוספים (340 + 341), ואולם העברה זו כפופה היתה לתשלומי איזון, דא עקא בפסק הדין מיום 21.1.03 הושמטה חובת המערערים לשאת בתשלומי איזון.

משהוברר לב"כ המינהל שענין תשלומי האיזון הושמט מפסק הדין הבהירה ב"כ המינהל לב"כ המערערים את הטעות שנפלה והבהירה לב"כ המערערים את חובת מרשיו לשאת בתשלומי איזון ואולם, המערערים לא היו מוכנים לבצע תשלום בגין המגרשים, וזאת
נוכח מחלוקת בין המערערים לבין אחיהם בשאלה מי מבני המשפחה ישא בתשלומי האיזון.
ב"כ המינהל הבהירה שלמינהל לא היתה כוונה ליתן למערערים מגרשים ללא תמורה.

לפיכך עתרה באת כח המינהל לביטול פסק הדין מיום 21.1.03 שנתן תוקף לפשרה, בכל הנוגע למערערים בלבד, אך ביקשה ליתן תוקף להסדר בכל הנוגע למרשיו של עו"ד מ. עוקל
, ומרשיה של עוה"ד גב' ר. חדאד.

י"א.
בקשת המינהל לביטולו של פסק הדין מיום 21.1.03, בכל הנוגע למערערים, נדונה ביום 13.4.03 בפני
כב' השופט ש. ברלינר במסגרת בש"א 4141/03. כב' השופט ש. ברלינר פסל עצמו מלדון בתיק בהתאם למוסבר בהחלטתו מאותו יום.

המשך הדיון נקבע בפני
ההרכב הנוכחי.
בישיבה שהתקיימה בפני
נו ביום 23.9.03 הבהירה ב"כ המינהל שפסק הדין של בימ"ש קמא היקנה מגרשים למשפחת זבידאת, אך אלה תפוסים על ידי האח הבכור. ב"כ המערערים הסביר שאין באפשרות מרשיו לבנות על מגרשים אלה (שנתקבלו לפי פסק דינו של בימ"ש קמא) ואין איפוא אפשרות לנצלם.

ב"כ המינהל חזרה והבהירה שעסקאות החליפין עם מרשיו של עוה"ד מ. עוקל
(נתבעים מס' 12-1 בבימ"ש קמא, לרבות יורשיה של נתבעת מס' 12), ועם מרשיה של עוה"ד גב' ר. חדאד, עומדות בעינן.

עוד הציעה ב"כ המינהל לצרף כמשיב לערעור את אחיהם של המערערים (דהיינו, נתבע מס' 16 בבימ"ש קמא).
לשאלה כיצד זה לא צירף ב"כ המערערים את האח (הנתבע מס' 16) שהיה בעל דין בבימ"ש השלום השיב ב"כ המערערים:

”הערעור הזה תוקן וצורפו הצדדים. על פי בית המשפט היה צריך לצרפם. זה שלא צורף לכאן כצד אני מודה שזאת טעות ..... נכון שלא צירפתי אותו וזאת טעות.....”

בהחלטה שנתנו בתום אותה ישיבה, מיום 23.9.03, הורינו על הגשת סיכומיהם של הצדדים בכתב.

בהחלטה נוספת מיום 24.12.03 ניתנה אפשרות גם לעוה"ד מ. עוקל
וגב' ר. חדאד להגיש סיכומיהם, ואכן עתה מונחים בפני
נו הבהרות שהגיש ב"כ המערערים עוד ביום 9.9.03, סיכומים בכתב שהגישו באת-כח המינהל וב"כ המערערים, ובהמשך גם סיכומיהם של עוה"ד מ. עוקל
ועוה"ד גב' ר. חדאד.

י"ב.
בסיכומיה (מיום 21.12.03) התייחסה ב"כ המינהל לטעות סופר שנפלה בפסק דינו של בימ"ש קמא, אותה ניתן לתקן בהסכמה. טעות סופר זו אינה גורעת מזכויותיהם של המערערים כפי שנקבעו בפסק דינו של בימ"ש קמא.
בהחלטתנו מיום 3.3.04 ביקשנו מב"כ המינהל להבהיר ולציין מפורשות מהי טעות הסופר בה עסקינן, וב"כ המינהל הגישה בפני
נו ביום 22.3.04 את תגובתה בה הבהירה מהי טעות הסופר בה עסקינן.

י"ג.
כבכל מחלוקת, כך גם בעניננו, ראוי ונכון הוא לעשות מאמץ ולהביא את הצדדים לידי הסדר ברוח של הבנה והסכמה. על אחת כמה וכמה ראוי לעשות כן כשהסכסוך מתמקד בפירוק שיתוף במקרקעין על דרך חלוקה בעין, בין 25 בעלי דין שהינם בעלים בחלקים שונים בחלקה, ומחזיקים במגרשים המצויים בחלקה.

פשיטא, שחלוקה בעין על בסיס הבנה הדדית עדיפה היא. מטעם זה נעשו במהלך הדיונים בערעור זה מאמצים, וניתנו אורכות רבות, במטרה לאפשר פתרון המחלוקת על דרך עיסקאות חליפין בין המערערים לבין המינהל (כפי שנעשה בהצלחה בין המינהל לבין בני משפחת חדאד).
ואולם, למרות המאמצים ולמרות הדחיות הרבות, פתרון על דרך זו לא נסתייע בין המערערים לבין המינהל, ככל הנראה גם על רקע המחלוקת בין המערערים לבין אחיהם.

לא נותר בידינו אלא להכריע בערעור זה על פי הדין.

י"ד.
ראשית נבהיר שאת פסק הדין מיום 21.1.03 יש לבטל בכל הנוגע למערערים מחד גיסא, לבין המינהל מאידך גיסא. למינהל ניתנה בגוף פסק הדין אפשרות להביא לביטול פסק הדין ככל שתוגש בתוך 60 יום הודעה על כך שועדת הפשרות של המינהל לא אישרה את ההסדר.
הודעה כאמור הוגשה לבית המשפט על ידי ב"כ המינהל ביום 20.3.03 (בש"א 4141/03), לפיכך אנו נעתרים למבוקש ומבטלים את פסק הדין מיום 21.1.03 בכל הנוגע למינהל מחד גיסא, למערערים מאידך גיסא.

ואולם, למניעת ספק מובהר ומודגש בזאת שפסק הדין מיום 21.1.03 בעינו עומד בכל הנוגע למרשיו של עוה"ד מ. עוקל
(נתבעים מס' 12-1 בבימ"ש קמא, לרבות יורשיה של הנתבעת מס' 12), ומרשיה של עוה"ד גב' ר. חדאד (נתבעים מס' 15 א' - 13 בבימ"ש קמא).

ט"ו.
פגם חמור נפל בערעור זה בכך שב"כ המערערים לא דאג לצרף כמשיבים את כל הנתבעים שהיו בעלי דין בתובענה שהגיש המינהל לביהמ"ש קמא.

תקנה 424 של תקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

”כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור”

בספרו של השופט המנוח ד"ר י. זוסמן ז"ל, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, 1995, כותב המחבר המלומד, בעמ' 810:

”ואולם, כתב הערעור יהא פגום אם ישמיט ממנו המערער את שמו של אחד הנתבעים, והנתבע שכלפיו הוגש הערעור יוכל להתנגד לשמיעתו מחמת הפגם ואפילו להשיג ביטול הערעור על אתר”


(ההדגשה שלנו)


ובעמ' 811 סיפא:

”כדי למנוע תקלות בדיון בערכאת הערעור, מוטלת על המערער החובה להביא לפניה, בתור משיבים, כל מי שהיה בעל דין בדרגה ראשונה והוא אינו מערער”

עיינו:
ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ. הום חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז
(2), 346, בעמ' 354:

”יתר-על-כן, כתב הערעור יהיה פגום, אם ישמיט ממנו המערער את שמו של אחד הנתבעים. מטרתה של תקנה 424 היא ליידע את בית המשפט לערעורים מי הם בעלי הדין אשר להם נגיעה עניינית לדיון שהגיע לשלב הערעור, ואשר הערעור עשוי לא אחת להשליך גם על עניינם. המערער אינו רשאי להחליט אם להשמיט שמו של המשיב מהודעת הערעור; מחובתו להביא לפני בית המשפט לערעורים את שמות כל בעלי הדין, שהיו צדדים לדיון בערכאה דלמטה”

ט"ז.
במקרה שבפני
נו ציטטו שלושת המערערים אך ורק את המינהל בלבד כמשיב בערעור זה. הפגם הנובע מהימנעות המערערים מלקיים את חובתם ולצרף את כל הנתבעים כמשיבים בערעור זה, בולט ומדבר בעד עצמו.

המערערים היו ערים לפגם שנפל ובתאריך 15.2.01 (משמע, חמישה ימים לפני ישיבת הערעורים הראשונה) הוגשה הודעה על הסכמה דיונית, בחתימת ב"כ המערערים וב"כ המינהל. בהודעה זו נאמר ש:

”הוסכם כי על המערערים לצרף את כל הצדדים המקוריים לתובענה כתנאי מקדמי לבירור הערעור”

דא עקא, למרות הסכמה דיונית זו נמנעו המערערים מלצרף את כל מי שהיו נתבעים בבית משפט קמא כמשיבים בערעור.
אכן, במהלך הישיבות הרבות שהתקיימו בערעור זה, והנסיונות החוזרים ונשנים להגיע להבנה על דרך של עסקאות חליפין, הוסכם על צירופם של בני משפחת חדאד כמשיבים (ישיבת 3.7.01, ובעיקר ישיבת 4.9.01, ההחלטה שבעמ' 3 של אותה ישיבה), ואולם המערערים לא צירפו את שאר בעלי הדין כמשיבים, והכוונה היא לנתבעים מס'
16 (אחיהם של המערערים), ומס' 20 עד מס' 24: בני משפחת זבידאת, כל זאת בניגוד לחובה המוטלת על המערערים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, ובניגוד להסכמה הדיונית מיום 15.2.01.

לא למותר לחזור ולהפנות לדברי ב"כ המערערים בישיבת בית המשפט מיום 23.9.03, בעמ' 2 של פרוט' אותה ישיבה:

”לשאלת בית המשפט איך לא צירפתי את האח שהיה בעל דין בבית משפט שלום וזה היה חובתי לכך, אני משיב: הערעור הזה תוקן וצורפו הצדדים. על פי בית המשפט היה צריך לצרפם. זה שלא צורף לכאן כצד אני מודה שזאת טעות. .... נכון שלא צירפתי אותו וזאת טעות...”

אין צריך לאמר שפגם זה של הימנעות המערערים מלצרף את כל מי שהיו נתבעים בבימ"ש קמא כמשיבים בערעור הינו בעל משמעות, במיוחד כשעסקינן בפירוק שיתוף במקרקעין וחלוקה בעין.
די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שדין הערעור להידחות.

י"ז.
כדי להפיס דעתו של ב"כ המערערים נוסיף ונציין שגם לגופו של ענין איננו סבורים שקיימת הצדקה עניינית להתערב בפסק דינו של כב' בית המשפט קמא.

כב' השופט קמא אימץ בפסק דינו את חוות דעתו (ב/1) של השמאי מר דן ברלינר מיום 3.2.99 שנתמנה, בהסכמה, כמומחה על ידי בית המשפט.

ב-ע"א 323/85 מ"י נ. מזרחי
, פ"ד ל"ט(4) , 185, בעמ' 189, כתב כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר:

”מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו...... כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה...... עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו.... למותר להוסיף, כי בנסיבות כאלה מצומצמת גם יכולת ההתערבות של בית המשפט שלערעור בפסק דינה של הערכאה הראשונה.......”

(ההדגשה שלנו).

י"ח.
בעניננו, ביקר המומחה במקרקעין, בטרם הכין חוות דעתו, וכן שמע את טענות ב"כ הצדדים ובהמשך השיב לשאלות הבהרה.

כזכור, קבע כב' השופט קמא שהצעתו של המומחה (שאימץ למעשה את עמדת המינהל) לענין אופן הפירוק והחלוקה בעין, סבירה וצודקת, ומדובר בהצעה שהיא בבחינת "הרע במיעוטו".
מקובלת עלינו עמדת כב' השופט קמא לפיה על בית המשפט ליתן דעתו, כשעסקינן בפירוק שיתוף במקרקעין, על הזכויות והאינטרסים של כלל השותפים בחלקה, מבלי להעדיף את האינטרסים של אחד מהם על פני רעהו.
זכויותיהם של המערערים ואחיהם בחלקה נשוא הדיון נובעות מזכויות מורישם, ופשיטא שאין היורשים זכאים ליותר זכויות בחלקה מאלה שהיו למורישם.

י"ט.
לא זו אף זו: בין המערערים לבין אחיהם קיימת מחלוקת. בצדק מעיר בית משפט קמא שבמסגרת ההכרעה בתביעה לפירוק שיתוף אין באפשרותו של בית המשפט הדן בהליך זה ליישב סכסוכים שקיימים בין המערערים לבין אחיהם. שומה על בית המשפט להקפיד על כך שאיש מבעלי הדין לא יחזיק במגרש ששטחו עולה על השטח שבבעלותו לפי מירשם המקרקעין.

מצטרפים אנו גם להערתו של כב' השופט קמא לפיה באי כוחם של המערערים ואחיהם לא ראו לנכון להגיש לבית המשפט הצעה נגדית או מתוקנת להצעה של המינהל (אותה אימץ המומחה). בהעדר הצעה חליפית הגיע בית משפט קמא, בצדק, למסקנה לפיה אין למערערים ואחיהם הצעה שהיא סבירה יותר או צודקת יותר מזו שנתקבלה.

כ.
גם בהודעת הערעור ובמהלך הישיבות הרבות שהתקיימו במסגרת הדיון בערעור זה לא הביאו בפני
נו המערערים הצעה חליפית שניתן היה לעמת אותה מול חוות הדעת ב/1 שנתקבלה על ידי בית משפט קמא.
הפתרון היחיד שהוצע בפני
נו, ואשר הביא ליישוב המחלוקת עם בני משפחת חדאד, היה ביצוע עסקאות חליפין עם המינהל.
פתרון זה הוצע גם למערערים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסדר הפשרה מיום 21.1.03, אך לא יצא לפועל ביחס למערערים מחמת מחלוקת עם המינהל באשר לתשלומי האיזון, ולטענת המינהל גם קיימת מחלוקת פנימית בין המערערים ואחיהם בשאלה מי ישא בתשלומים אלה, כשהמינהל מציב את ביצוע תשלומי האיזון כתנאי לעסקאות החליפין. בהעדר ביצוע תשלומי איזון לא השתכללה ההסכמה לביצוע עיסקת חליפין עם המינהל.

כ"א.
מכאן, שבעינה עומדת הצעת המינהל שנתקבלה על דעת המומחה מר ד. ברלינר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוות הדעת ב/1 שאומצה על ידי בית משפט קמא.

על יסוד כל הטעמים והנימוקים העומדים בבסיס פסק דינו של כב' בית המשפט קמא, סבורים גם אנו שראוי לאמץ את חוות דעתו של המומחה, פרט לתיקוני טעות סופר שיש לבצע בטבלת השטחים, כמפורט בתגובת ב"כ המינהל מיום 22.3.04. לתיקונים אלה אין נגיעה לשלושת המערערים.

אנו מורים על תיקון טעות הסופר שנפלה בטבלת השטחים (עמ' 7-6 בחוות דעתו של השמאי ד. ברלינר) כדלקמן:

השטח של ארבעת המגרשים המוצעים לטובת המינהל יהא כדלקמן:
מגרש 334 - שטחו יהא 747 מ"ר.
מגרש 336 - שטחו יהא 811 מ"ר.
מגרש 341 - שטחו יהא 671 מ"ר.
מגרש 345 - שטחו יהא 734 מ"ר.

שטח שני המגרשים של משפחת בני אבראהים עלי יתוקן כך:
מגרש 333 - שטחו יהא 741 מ"ר.
מגרש 346 - שטחו יהא 667 מ"ר.

כ"ב.
כפי שכבר קבענו, הסדר הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 21.1.03 עומד בעינו ללא שינוי ביחס לנתבעים מס' 12-1, המיוצגים על ידי ב"כ עוה"ד מ. עוקל
(לרבות יורשיה של הנתבעת מס' 12), וכן ביחס לנתבעים מס' 15 א' - 13 המיוצגים על ידי ב"כ עוה"ד גב' ר. חדאד.

בכפוף לאמור לעיל, אנו דוחים את ערעורם של שלושת המערערים על כל חלקיו.
נוסיף, כמובן, שאין בדחיית ערעורם של המערערים כדי למנוע מהם להגיע להבנה ולהסדר עם המינהל בדרך של עיסקת חליפין, ככל שיגיעו הצדדים להסכמה בסוגיית תשלומי האיזון.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות בערעור.

המזכירות תחזיר את הפקדון, ככל שהופקד, לידי ב"כ המערערים עבור מרשיו.

ניתן היום ו' בשבט, תשס"ה (16 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין אל:

1.
ב"כ
המערערים - עוה"ד י. עבד אלראזק, חיפה.

2.
ב"כ מינהל מקרקעי ישראל - עוה"ד גב' ע. באור-פרל, פרקליטות מחוז חיפה
.

3.
ב"כ בני משפחת חדאד - עוה"ד מ. עוקל
- שפרעם.

4.
עוה"ד גב'
ר. חדאד - חיפה.

וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה.


י. גריל
, שופט

[אב"ד]

ר. חפרי-וינוגרדוב
, שופטת

א. רזי
, שופט
001451/00עא 051 ר.ס.






עא בית משפט מחוזי 1451/00 אחמד קאסם זבידאת, עלי קאסם זבידאת, מוסא קאסם זבידאת נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, אנדראוס כרים חדאד ו-11 אח', אכרם רחיב חדאד ואח' (פורסם ב-ֽ 16/01/2005)