פסקי דין על סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ | פסקי דין על לביא נתן

5759/04 בשא     30/12/2004




בשא 5759/04 סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ נ' לביא נתן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בשא005759/04


בפני
:
כב' השופטת איריס סורוקר
תאריך:
30/12/2004






סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ

בענין:

המבקשת

(הנתבעת)
עו"ד אסנת בן-אברהם-בוגוד

ע"י ב"כ



נ
ג
ד


לביא נתן



המשיב

(התובע)
עו"ד חיים קליר

ע"י ב"כ









החלטה

1.
בפני
בקשת הנתבעת, למחוק את תביעת המשיב על הסף מחמת התיישנות (בבקשה התבקשו גם סעדים חלופיים). ביסוד הבקשה עומדת הטענה, כי הארוע נשוא כתב התביעה ארע ביום 30.7.1998, וכי התובענה הוגשה רק ביום 28.10.2004 - לאחר שכבר חלפו 3 שנים מקרות מקרה הביטוח. הנתבע משיב, כי טרם חלפו 3 שנים מן המועד שבו גובשה נכותו. טענתו היא, כי "נכותו התגבשה במהלך שנת 2003 ונכותו הצמיתה של המשיב נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאמורי רק ביום 22.6.03" (ס' א1 לתגובתו).

2.
עיון בכתב התביעה מלמד, כי מקרה הביטוח ארע כבר ביום 30.7.1998, עת לקה התובע בליבו (ס' 6 לכתב התביעה). הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 קובעת כדלקמן:
"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

3.
לעניין "מקרה הביטוח" הלכה היא, כי "יש לפרש את מועד התגלות והתגבשות הנזק הקבוע כמועד הקובע", וזאת משום ש"רק במועד הזה עלתה הנכות הקבועה למעמד של נכות". על כן, "כל עוד לא נתגלתה נכותו של [התובע] ולא באה לעולם נכותו הצמיתה, לא קמה לו עילת תביעה מכח הפוליסה" (כב' הש' קובו, ע"א 1105/01 אמיתי דוד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ).

4.
פירוש זה של הביטוח "מקרה הביטוח", מבחינת המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות, עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, הקובעת כי מקום בו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הוראה זו, בדבר "התיישנות שלא מדעת", נועדה למנוע חסימה דיונית מפני הגשת תובענה, מקום בו העובדות הרלבנטיות לא היו בידיעת התובע. גיבוש הנזק – שביטויו בנכות הצמיתה – מהווה אמנם עובדה רלבנטית, הצומחת בדרך כלל מאוחר לאירוע התאונה עצמו. בהקשר זה ניתן להזכיר גם את סעיף 6 לחוק ההתיישנות, הקובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". "עילת התובענה" כוללת אף את נכותו הצמיתה של התובע, כאחד מרכיביה.

5.
הנה כי כן, המועד הקובע במקרה דנא לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד גיבוש הנזק. ואולם בעניין זה, קביעתו של המוסד לביטוח לאומי מיום 22.6.2003 אינה מגבשת את הנזק, והיא בעלת משמעות הצהרתית גרידא. כבר נפסק בעניין זה, כי "מועד קביעת הנכות הצמיתה, שיכול להיות מקרי, אינו אלא בעל משמעות פרובטיבית ואין הוא יכול לשמש כגורם רלבנטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות לפי החוק או לפי הפוליסה" (כב' הש' ש' לוין, רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ).

6.
עיון בכתב התביעה מלמד, כי כבר ביום 10.11.2000 קיבל התובע לידיו חוות דעת רפואית (פרופ' נתן רוגין), אשר לפיה קיימת לתובע נכות קרדיאלית לצמיתות בשיעור של 25% (נספח ה' לכתב התביעה). התובע אמנם מציין, בס' 12 לכתב התביעה: "עוד בטרם קביעת שיעור הנכות במוסד לביטוח לאומי, פנה התובע לבדיקה אצל מומחה בתחום הקרדיולוגיה, פרופ' נתן רוגין, אשר קבע בחוות דעתו, כי בגין התאונה נשוא התביעה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 25%".

7.
נמצא כי נכותו של התובע, לשיטתו שלו, התגבשה הרבה לפני שניתנה החלטת המל"ל, ולמצער עובר לחוות הדעת הרפואית מיום 10.11.2000. בשים לב למועד בו הוגשה התביעה דנא (28.10.2004), הרי שיש לאמר כי התביעה אמנם התיישנה והוגשה לאחר תקופת ההתיישנות הקובע בסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח.

8.
אשר לטענת המשיב כי הנתבעת חסומה מלטעון עתה טענת התיישנות, שלא נטענה במכתבה מיום 3.5.2004 (נספח ב' לתגובת המשיב) -- אמנם, על חברת הביטוח לשטוח בכתב בפני
המבוטח את מלוא הנימוקים אשר הניעו אותה לדחות את תביעתו (ור' לעניין זה החלטתי מיום 16.12.04 בת.א. 3090/04). ואולם, מקום בו מדובר בהתיישנות, על התובע מוטל הנטל לוודא, כי תביעתו בבית המשפט כנגד חברת הביטוח תוגש בתוך תקופת ההתיישנות ולא מחוץ לה. תשובתה של חברת הביטוח לדרישת המבוטח ניתנת לגופו של עניין, ובקשר לכך מחויבת היא לפרט את מלוא נימוקי הדחייה (קרי: בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי ותחולתו העניינית על מקרה שעומד לדיון). משנמנע התובע לפעול בזריזות הראויה ולהגיש תביעתו בפרק הזמן שקבע לכך החוק, אין לו אלא להלין על עצמו. אין לזלזל בכגון דא באינטרס של הנתבע ובאינטרס הציבורי, לבירור מוקדם של הסכסוך (והצעת החוק לקיצור תקופת ההתיישנות תעיד על המגמה בקשר לכך).

9.
סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחית התובענה על הסף מחמת התיישנות.

10.
המשיב ישלם למבקשת הוצאותיה בהליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 3,500 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום י"ח בטבת, תשס"ה (30 בדצמבר 2004) בלשכתי בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.




ד"ר איריס סורוקר
, שופטת


005759/04בשא126 ליא






בשא בית משפט שלום 5759/04 סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ נ' לביא נתן (פורסם ב-ֽ 30/12/2004)