פסקי דין על בדראן מאמון | פסקי דין על בדראן עבד אלחאלק | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

23257/04 בשא     13/03/2005




בשא 23257/04 בדראן מאמון, בדראן עבד אלחאלק נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
בשא023257/04

בתיק עיקרי: א
028047/01

בפני
:
כב' השופט ר. חרסונסקי
- סגן נשיא
תאריך:
13/03/2005




בעניין
:
1 . בדראן מאמון

2 . בדראן עבד אלחאלק
המבקשים



נ
ג
ד



בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

המשיב


החלטה
כללי



1.
בתאריך 16.12.01 הוגש ע"י בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע בדראן אמין מוחמד אשר היה בכל בזמנים הרלוונטיים לקוח התובע בסניפו שבג'דידה מכר וזאת על מנת שיסדיר את חובו לבנק בסך 95,373.99 ₪.

2.
בתאריך 18.6.02 נתקבלה לביהמ"ש הודעה שבה הצדדים בתיק זה הגיעו לכלל הסכם פשרה ומבקשים כי ביהמ"ש ייתן לו תוקף של

פסק דין
. על הסכם פשרה זה חתמו המבקשים אשר הסכימו להיות ערבים להסדר ולהסכם הנ"ל שנערך בין התובע לבין הנתבע, בדראן אמין מוחמד.

3.
ביום 20.6.02 אישרתי את הפשרה שסומנה א' ונתתי לה תוקף של

פסק דין
.

4.
ב- 27.12.04 הוגשה לביהמ"ש בקשה מטעם המבקשים (הערבים) למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסה"ד, וזאת בשל
הודעה על פתיחת תיק הוצל"פ נגדם אשר לטענתם נפתח על סמך תיק האזרחי הנ"ל, ואשר לטענתם
מעולם לא היו בעלי הדין בתיק האזרחי ואינם צד לתיק.


5.
בתאריך 9.1.05 התקיים דיון ובו העיד המבקש מר מאמון כי הוא לא ידע על שום הסכם פשרה, וטען כי לפי חוק הערבות צריך להסביר לו את הכל וגם להחתים אותו על כל הדפים. בישיבה זו ניתנה החלטה כי על המבקש לסכם בכתב והעתק ישירות לנציג בנק דיסקונט. כמו כן נאסר על המבקש להוציא או לחלק רכוש.


טענות הצדדים:

5.
בסיכומים מטעם המבקשים טען ב"כ המבקשים כי פתיחת תיק ההוצל"פ נגדם לא נעשתה כדין וללא כל הודעה על עניין הערבות שלהם לפסה"ד בתיק האזרחי, ולכן החיוב שחויבו בו דינו להתבטל, מה שגם לטענתם הדבר מנוגד לאמור בסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז- 1967. חוק הערבות, תשכ"ז-1967.

6.
כמו כן לטענת ב"כ המבקשים המבקשים מעולם לא חתמו על הסדר הפשרה שבתיק ולא ידעו עליו, לטענתם הם חתמו רק על הערבות אשר הוסבר להם ע"י פקיד הבנק כי הינה מתייחסת לסכום של 22,000 ₪ לטובת משיב 2. דבר זה לטענתם מוכח בהודעת ב"כ המשיב
בפני
ביהמ"ש על משלוח המכתבים למבקשים בו הוא מודיע על קיום פס"ד שנשלח באותו מועד גם לנתבע והוכח כי המבקשים לא קיבלו את המכתבים אחרת לטענתם הם היו מגישים את בקשתם אז ולא מגישים אותה היום.

בנוסף טוען ב"כ המבקשים כי המשיב (הבנק) הפר את הוראות חוק הערבות בניגוד לאמור בסעיף 22,23,24, לחוק , המדברים על חובת גילוי ועל תוצאת אי הגילוי , דבר שהיה מוביל לפטור את הערב מערבותו. לטענתם הבנק לא הוכיח כי הערבים ידעו פרטים שהיה חובה עליו לגלות להם וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק, וכי הערבים לא ידעו כלל על חוזה הערבות ותוכנו ורק בדיעתם התברר להם כי הינו חוזה ערבות.
כמו כן לטענתם העדר חתימת הצדדים על ההסכם ועל כל הדפים שבהסדר מדבר בעד עצמו על אמינות דבריהם של הערבים .

7.
כמו כן לטענת ב"כ המבקשים המבקשים לא חתמו בפני
העו"ד שערך את ההסכם בין הבנק לבין הנתבע אלא הם חתמו בפני
פקיד הבנק שלא ערך את ההסכם , אלא הוא נתבקש להחתים אותם במקום המיועד לחתימה, ועל כן לטענתם אין למנוע מהם להוכיח זאת בפני
גרסת פקיד הבנק, אשר לטענתם לא הועלתה כלל . בנוסף מפנה ב"כ המבקשים את ביהמ"ש לסעיף 4.2 להסכם הפשרה לאמור כי , הערבות של הערבים ניתנה לטובת משיב 2 כדי לאפשר לו משיכת 22.000 ₪ דבר אשר לטענתם מוכיח כי הם לא חתמו על ההסכם ולא היו צד לעריכת ההסכם.

8.
בנוסף טוען ב"כ המבקשים כי, חתימת הערבים הייתה בתאריך שונה מתאריך החתימה על ההסכם וכמו כן, במקום שונה מהמקום שנחתם בו ההסכם מאחר ונציג הבנק שהיה עד לחתימת הערבים על ערבות אינו האדם שערך את ההסכם ואינו האדם שחתם עליו בשם הבנק, אלא
הוא החתים את הערבים על כתב הערבות במקום המיועד לחתימת הערבים והינו בתור עד.


9.
לסיכום
ב"כ המבקשים טוען כי הערבים לא ראו את ההסכם אלא חתמו על ערבות בלבד שהוסבר להם ע"י פקיד הבנק שהינה מתייחסת כתנאי למשיכת 22,000 ₪ ע"י משיב 2, ואין לקשור את המבקשים להסכם שאינם חתומים עליו ואשר נערך ונחתם ע"י צדדים אחרים שהינם המשיב 1 ומשיב 2, במקום אחר ובנסיבות שונות. לטענת ב"כ המבקשים חתימת הערבים במקום הערבות הינה על סמך הסבר של פקיד הבנק בע"פ , אחרת היה הפקיד מחתים אותם על ההסכם עצמו ועל כל הדפים שבהסכם ולא רק על המקום המיועד לערבות. כמו כן לטענת ב"כ המבקשים מצד אחד ישנו הסכם שנערך ע"י עו"ד בחיפה בתאריך 7.3.02, ומצד שני ישנה חתימת פקיד הבנק שהינו עד לחתימת הערבים בתאריך 11.3.02.

10.
לאור האמור לעיל מבקש ב"כ המבקשים מביהמ"ש לבטל את
פסה"ד וכן את החיוב נגדם.
11.
מסיכומי ב"כ המשיב עולה השאלה האם צד שלישי המערער על

פסק דין
זכאי לתבוע ביטולו או שמא עליו להביא את טיעוניו בדרך של תובענה עצמאית? והאם מדובר במקרה שלפנינו על ערבות כדין?

12.
לטענת ב"כ המשיב , על פי תקנה 221 לתקנות סד"א , צד שלישי אינו יוכל לטעון לביטול

פסק דין
שלא היה צד לו ולפיכך טענת זו של המבקשים צריכה להתבטל מעיקרה.

כתימוכין לכך מפנה ב"כ המשיב את ביהמ"ש לע"א 701/76 צבי עפרון ואח' נ' חב' הכשרת היישוב בישראל בע"מ, שבו נפסק כי אדם שלא היה צד בהליכים שבהם ניתן

פסק דין
, אשר לטענתו פגע בזכויותיו, יכול לתבוע את תיקון המעוות רק ע"י תובענה עצמאית.

13.
בנוסף טוען ב"כ המשיב כי אי ידיעה על קיום הסכם הפשרה הינה טענה מופרכת. לטענת ב"כ המשיב בחקירה שהתבצעה ע"י ב"כ התובע הודה בדראן מאמון
כי אחיו, בדראן אמין מוחמד, דרש ממנו לחתום ערבות לחובו. עוד הודה כי זיהה את חתימת ידו על הסכם הפשרה שחתם אחיו. בבד ובד עטן בבקשתו טענה סותרת לפיה לכאורה כי לא ידע כלל על הסכם הפשרה שחתם אחיו וכן לא ידע על אי העמידה בתנאים הנובעים ממנו. (מפנה לע' 4 לסכם הפשרה ). כמו כן מפנה המשיב את ביהמ"ש לע"א 325/88 יוסף כהן טויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק,
ששם נפסק כי לא יישמע אדם בטענה שלא ידע את תוכן המסמך עליו חתם וחזקה עליו כי קרא את המסמך וידע את תוכנו.

14.
לאור האמור לעיל
לטענת ב"כ המשיב מביהמ"ש לדחות על הסף את בקשת המבקשים לביטול פסק הדין ולהורות על המשך ההליכים נגדם.


דיון משפטי ומסקנות:
15.
לטענת ב"כ המשיב הרי על פי תקנה 221 לתקנות סד"א , צד שלישי אינו יוכל לטעון לביטול

פסק דין
שלא היה צד לו ולפיכך לטענתם טענה זו של המבקשים צריכה להתבטל מעיקרה.
סבור אני כי טענת המשיב אינה מדויקת שכן אין מדובר במקרה שלפנינו בהודעה לצד שלישי כלל וכלל, מעולם לא נשלחה הודעה לצד שלישי בתיק זה, ולפיכך תקנה 221 לתקנות סד"א אינה חלה במקרה זה.

16.
בע"א 701/76 צבי עפרון אח' נ' חב' הכשרת היישוב בישראל בע"מ, פ"ד לא(3) 79 ,
נסב הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי למחוק המרצות שהוגשו לשם ביטול פסק-דין, מכיוון שההליך היה פגום מיסודו ונקבע כי כדי להשיג את מבוקשם חייבים היו המערערים ומורישם להגיש לבית-המשפט תובענה עצמאית ולא בקשה בדרך המרצה.

בעניין זה בית-המשפט העליון פסק כי :

א. (1) אדם שלא היה צד בהליכים שבהם ניתן פסק-דין, אשר לטענתו פוגע בזכויותיו,

יכול
לתבוע את תיקון המעוות רק על דרך של תובענה עצמאית.

(2) כשמטרתו של אדם לבקש הכרזה על בטלותו של פסק-דין שניתן במשפט בין צדדים

אחרים, עליו לפנות אל בית-המשפט בתביעה עצמאית, בין בדרך של תביעה רגילה

ובין בדרך של המרצת-פתיחה, אך לא בדרך של המרצה רגילה.

כמו כן ראה בנקודה זו ספרו של
ד"ר זוסמן
"סדרי הדין האזרחי" , מהדורה שביעית, 1995, עמ' 787:
" ... כגון דא הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול

פסק דין
, ואף מי שלא


היה בעל דין, אך פסק הדין פוגע בו, יכול להגיש תביעה לביטול פסק הדין, על פי העילה שההסכם היה פגום , כגון שהיה נגוע באי חוקיות".

ראה:ע"א 604/72 - פרומה יורמן נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח . פ"ד כח(1), 141 ,עמ' 160-161.

"אכן ישנה דרך אחרת, בה יכול אדם שנפגע על-ידי פסק-דין במשפט שהוא לא הש- תתף בו, להגן על זכויותיו. על-פי סעיף 161 לחוק הפרוצידורה האזרחית, העתמאני, ניתנה לאדם כזה, "שלא הוזמן למשפט ולא הופיע" בו, זכות להתנגדות של צד שלישי, בה אפשר היה לבטל את פסק-הדין. משהוחלף החוק הנ"ל על-ידי תקנות הפרוצידורה האזרחית, 1938, נשתמרה זכות התנגדות של צד שלישי עלידי תקנה 362, ובשנת 1963, משיצאו תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, לא הותקנה תקנה 362 מחדש, אך הזכות להתנגד לא באה מן התקנות והיא עומדת לאדם היום כמו שעמדה לו בעבר : ע"א 377/63, (- ג'ק ענף נ ג ד "נחשונים" קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, ואח' ; פד"י, כרך יט (3), ע' 225.). 17.

ראה: בשפ 88 / 658 מחמוד סארי חסן נ' מדינת ישראל , מה (1) 670, עמוד 670-671

.... " רק "צד" יכול לערער על הכרעה שיפוטית הפוגעת בו .
צד אינו רק מי שעל-פי המסמכים הפורמאליים הוא בעל דין. צד הוא גם מי שנתקיים בעניינו הליך אשר הכריע בדבר זכותו "ההופלדיאנית" (בין זכותו במובן "הצר", בין חירות, בין כוח ובין חסינות). גישה זו מתיישבת עם לשונו של הדין הכללי המעניק את זכות הערעור גישה זו ראויה היא מבחינת המדיניות המשפטית, שכן היא מאפשרת למי שזכותו נפגעה, בהיותו צד להליך שנוהל בעניינו, גם אם אינו צד פורמאלי, לערער על הפגיעה בו. אין בגישה זו פריצת גדר, שכן היא תוחמת עצמה אך למי שהיה צד להליך שנוהל בעניינו ולא לכל אדם שנפגע כתוצאה מהליך שנוהל בעניינו של אחר ."

17.
יודגש כי, צודק ב"כ המשיב בהסתמכו על ההלכה הפסוקה כי לא יישמע אדם בטענה שלא ידע את תוכן המסמך עליו חתם וחזקה עליו כי קרא את המסמך וידע את תוכנו. לפיכך סבור אני כי יש לדחות את טענה זו של המבקשים בשתי ידיים.

פרט לכך המבקשים "חילצו " את הנתבע , בדראן אמין מוחמד, מתביעת הבנק, ובמתן ערבות לחובותיו הסכים הבנק להתפשר. ניסיונם של המבקשים (הערבים) להתנער
מן הערבות בטענות שונות כאשר הבנק הסתמך על ערבות זו והגיע לכלל פשרה, וכך שינה את מצבו המשפטי בתיק, אינו יכול לקבל את הגושפנקא של ביהמ"ש , משום שאם נקבל את בקשת הערבים יפגעו זכויות של צד שלישי הרי הוא הבנק התובע אשר סמך על ערבותם ושינה את מצבו לרעה.

18.
לאור האמור לעיל מאחר והמבקשים, הערבים, אינם צד בהליכים שבהם ניתן פסק הדין, אין הם יכולים לטעון לביטול פסק הדין בדרך שבה פעלו ואין זה צודק לבטל את פסק הדין כנגד הנתבע,

פסק דין
שהושג על ידי הבנק (בנק מרכנטיל) נגדו, אולם לחילופין הם יכולים לתבוע את תיקון המעוות על דרך של תובענה עצמאית, שבה יהיה הבנק נתבע ואז יוכלו הם לעלות את כל טענותיהם כנגד הערבות שנחתמה על ידם.
19.
אין צו בדבר הוצאות.

20.
המזכירות תשגר העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ב' ב אדר ב, תשס"ה (13 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

ר. חרסונסקי
, שופט
סגן נשיא
הקלדנית: רוזי.ע.






בשא בית משפט שלום 23257/04 בדראן מאמון, בדראן עבד אלחאלק נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/03/2005)