פסקי דין על ח'יר ח'יר | פסקי דין על לאמיא ח'יר | פסקי דין על אלון לידאי

21093/04 בשא     14/03/2005




בשא 21093/04 ח'יר ח'יר, לאמיא ח'יר נ' אלון לידאי




בעניין:

5



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
בשא021093/04

בתיק עיקרי: א
020414/04

בפני
:
כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר
תאריך:
14/03/2005





1. ח'יר ח'יר

2. לאמיא ח'יר


ע"י ב"כ עו"ד
אביגדור פלדמן

המבקשים



-
נ
ג
ד
-


אלון לידאי



ע"י ב"כ עו"ד
אבי אברמוביץ

המשיב


פסק דין

1.
המבקשים, הגישו בקשה לעיכוב הליכי פינוי העומדים להתבצע כנגדם, עד להכרעה בתביעה העיקרית.
2.

עובדות הרקע


2.1
המבקש , יליד 1959, טוען כי הוא מתגורר ומחזיק, למעלה מ40 שנה בדירת מגורים ברח' הרכבת 83, בנימינה, חלקה 22 גוש 10712.
המבקשת השניה הינה אשתו, המתגוררת עימו מזה 12 שנה בדירה, כך
לטענת המבקש.

2.2
המשיב
הינו הבעלים הרשום של המושכר.

2.3
המשיב הגיש בשנת 1996 תבעת פינוי כנגד
הוריו , אחיו ואחיותיו של המבקש. ב

פסק דין
חלוט אשר הגיע לערכאת העליון נקבע כי עליהם לפנות את המושכר.

2.4
המבקש לא צורף כצד להליך התביעה.בכתב התביעה נכתב כי הנתבעים 2-10 הם אשת הנתבע וילדיו, אשר למיטב ידיעת התובע מתגוררים בכתובת הנ"ל.

2.5
משנפתח תיק פינוי בהוצל"פ, עתר המבקש לעיכוב פינויו מהמושכר מהטעם שלא קבל
אזהרה והודעת פינוי , ובקשתו נדחתה. המבקש לא הראה כי בשלב זה טען טענה כלשהיא לענין זכותו העצמאית בנכס.
המבקש בקש לערער
ברשות לבית המשפט המחוזי על החלטת ראש ההוצאה לפועל, כשבבקשה זו הוא מעלה טענה לענין זכותו העצמאית בנכס.
בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא עוכב צו הפינוי.

2.6
המבקש טוען כי מקור
זכותו להחזיק במושכר הינו עצמאי, ושונה ממקור זכותם של שאר בני המשפחה. לטענתו קבל רשות בלתי הדירה להחזיק במושכר בתמורה לעבודות מסגרות ועבודת תחזוקה במשק
החקלאי שבצע 30 יום בשנה, במהלך 12 שנים משנת 1975 ועד 1987.(מגיל 16 עד 28).

3.

עובדות נוספות


3.1
מפסק הדין שבין המשיב להורי המבקש ,אחיו ואחיותיו, עולה כי אבי המבקש עבד אצל סבו של המשיב,ולאחר מכן אצל הוריו, ונהל את המשק. בתמורה, הותר לו להתגורר במבנה נשוא הדיון הבנוי על החלקה. בשנת 1995 סיים
אבי המבקש את עבודתו במשק ונדרש על ידי המשיב לעזוב את המבנה.

3.2
עוד נקבע בפסק הדין
כי על המבנה נשוא הדיון לא חל חוק הגנת הדייר בשל היותו "דירת שרות", ונקבע כי הורי המבקש וכל אחיו ואחיותיו אינם דיירים מוגנים בנכס, ואין כל ראיה לכך שניתנה
תמורה על ידם עבור המגורים בו.
לכן מרגע שהופסקה עבודתו של אבי המבקש במשק ,רשאי היה המשיב לבטל את הרשיון ולדרוש את פינוי הורי המבקש ואחיו מן הנכס.

3.3
בתיק שהתנהל אשר הסתיים בפסק הדין האמור, הוגש תצהיר על ידי אח המבקש, מר ג'ומעה חיר,
העובד בהוראה בג'יסר א-זרקה, ומתגורר בבקעה אל גרביה. התצהיר ניתן ביום 14.10.99.
שם, בס' 5, מצהיר האח כי כל בני משפחתו, מלבד אלו שנישאו, הוא, מרים וחיר – מתגוררים בבית הזה עד ליום הגשת התצהיר. משמע, המבקש לא התגורר בנכס כבר באוקטובר 1999. תצהיר האח סותר על פניו את תצהיר המבקש בבקשה זו, שם הוא טוען כי עדיין הינו מתגורר בנכס, מזה 40 שנה.

3.4
המבקש בקש להראות כי כתובת מגוריו הינה כתובת הנכס נשוא הדיון. אך לצורך כך הוצגה תעודת זהות שהוצאה ביום 12.3.00. אין בה כדי ללמד על כתובתו במהלך 7 השנים שקדמו
לכך.

3.5
טענת אבי המבקש - כי בתמורה לעבודה של יום ולילה, ללא התחשבנות שעות, במשך תקופה של 45 שנה מגיעה לו זכות בנכס,נדחתה בפסק הדין. המבקש עצמו טוען לעבודה חלקית של 30 יום בשנה, במשך 12 שנה. קל וחומר.
השווי הכספי של עבודה כזו, (לפי ראיות שהוגשו במהלך ניהול התביעה שהסתיימה ב

פסק דין
), מגיע לפי חישוב המשיב לאלפי שקלים בודדים, סכום שאיננו מסביר קבלת זכות בנכס נשוא הדיון.

3.6
המבקש טען כי המשיב
הבטיח לו כי יהיה זכאי להיות
דייר מוגן במבנה בתמורה לעבודה שבצע במשק.
(ס' 12 לתצהירו). עובדה זו מוכחשת במפורש על ידי המשיב. (ס' 20 לתצהירו).

4.

דיון


4.1
על פניו לא הראה המבקש ולו לכאורה זכות כלשהיא בנכס.
טענתו כי זכות כזו הובטחה לו על ידי המשיב, מוכחשת מפורשות על ידי המשיב, שכבר 9 שנים רצופות נאבק בערכאות השונות לצורך פינוי הנכס מיושביו.

4.2
גם לגרסת אח המבקש, המבקש לא התגורר בנכס, כמו האחים האחרים שנישאו.

4.3
המבקש לא צרף לבקשתו כל ראיה או אסמכתא על כך שבשנים הרלוונטיות אכן התגורר בנכס.

4.4
המבקש מנוע מלטעון כי כמי שלטענתו התגורר יחד עם בני משפחתו בנכס נשוא הדיון, שכנגדם התנהלו הליכים בכל הערכאות של בתי המשפט במהלך תקופה ארוכה ומיגעת, לא ידע על כך. אם אכן היתה לו טענה לענין זכויות שיש לו במקרקעין היה עליו לפנות בהליכים המתאימים בשלב ניהול ההליכים.

4.5
המבקש המתין עד לחודש נובמבר 2004 כדי לפתוח בהליך כזה. בכך הינו נגוע בשיהוי, ובהעדר תום לב.
שיהוי
יזום, יש בו כדי לדחות בקשה לסעד זמני שהוא סעד מן היושר.
ביהמ"ש העליון מצא לא אחת כי שיהוי בהגשת לסעד זמני הינו פגם המצדיק את דחיית הבקשה. (ראה לדוגמא רע"א 5084/03, ג'רייס עודה נ. ד"ר ריאד נעים זרייך ואח' (דינים עליון כרך 10, עמ' 403), וכן ע"א 901/90 נחמיאס נ. קולומביה סחר ותעשיה בע"מ פד מז
i
עמ' 252).

4.6
באיזון שבין אינטרס המבקשים לבין הפגיעה בקניינו של המשיב, לאחר שזכה בתביעתו
בבית המשפט, לפינוי
המתגוררים בנכס, בהליך התדיינות של שנים ארוכות, מצאתי לנכון כי אין מקום להעניק את הסעד המבוקש גם משיקולי מאזן הנוחות.

4.7
לפיכך, אני דוחה את הבקשה לסעד זמני.

4.8
המבקשים
ביחד ולחוד ישאו בשכ"ט ב"כ המשיב,
בסך של 5000 ₪+ מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

4.9
המזכירות תעביר העתק

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום ג' ב אדר ב, תשס"ה (14 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

ר. למלשטריך-לטר
, שופטת
קלדנית: שלומית ב.






בשא בית משפט שלום 21093/04 ח'יר ח'יר, לאמיא ח'יר נ' אלון לידאי (פורסם ב-ֽ 14/03/2005)