פסקי דין על שמעון דהן | פסקי דין על קצין התגמולים

519/00 ענ     15/03/2005




ענ 519/00 שמעון דהן נ' קצין התגמולים




בעניין:

6



בתי המשפט

בבית משפט השלום בחיפה

ועדת ערר

לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב)


בפני
:
השופטת (בדימוס) ר.טובי-פרידמן
- יו"ר
הועדה
ד"ר זילברמן - חבר ועדה
"מותב קטוע"



ענ 000519/00







15/03/2005


בעניין
:
שמעון דהן



ע"י ב"כ עו"ד
ש. שרון

המערער

נ
ג
ד


קצין התגמולים



ע"י ב"כ עו"ד
באמצעות
יעקב טורס
פרקליטות מ. חיפה

המשיב

פסק-דין


רקע ועובדות

:
המערער, יליד 1971, התגייס למשטרת ישראל בשנת 1993.

במהלך שירותו, בתאריך 15.6.99, הגיש המערער בקשה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב)

ב"תיאור המחלה" כותב המערער:
"...לפני כשמונה חודשים לערך, הבחנתי שציפורני אט אט מתרקבות וכתוצאה מכך האצבעות נפוחות ודלקתיות, הגורמים לכאבים עזים.
בראש חלה התקרחות עקב גירויים בעור, הגורמים לקליפה, כמו כן, באיזור המפשעה ברגל שמאל ובציפורניים.
בשיחה עם רופא עור לאחר לקיחת דוגמיות, התברר לי כי המחלה הינה מחלת הפסוריאזיס... עפ"י שיחה עם רופאים, הובא לידיעתי שהגורם למחלה הינו לחץ נפשי, עצבים וכו'.
אני התגייסתי לשירות אדם בריא לחלוטין, רגוע ושלו נפשית, וככל הנראה עקב השירות הקשה נפשית, שבו אתה נמצא בהמון מצבי לחץ בעבודה מול אזרחים, שצורכת המון עצבים וסבלנות..."

בתאריך 23.12.99 הודיע קצין התגמולים
למערער על דחית תביעתו מהסיבות הבאות:
"...בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות דעת רפואית מ-14.11.99 כי המחלה אכזמה כרונית, החמירה חלקית בתקופת שירותך ועקב שירותך המשטרתי.
ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור מחצית מדרגת הנכות הכוללת..."

ומכאן הערעור שבפני
נו.

לתמיכה בערעורו הגיש המערער תצהיר שלו מתאריך 30.10.01 וכן חוות דעת רפואית של ד"ר זמיר בשמת מתאריך 30.5.01, שבה קובעת המומחית:
"...אין מחלוקת ששירותו המשטרתי גרם להחמרה של המחלה.
השאלה היא האם שירותו היה גורם להתפרצות המחלה ולא רק להחמרתה?...
במקרה של מר דהן הגורם הנוסף הוא הסטרס הנפשי ממנו סבל עקב החשיפה לתאונות דרכים קשות עם מראות קשים והקשיים בהתמודדות עם התנהגות משפילה של אזרחים בעת עבודת האכיפה, במיוחד בסמוך להתפרצות מחלתו, עת היה עד לתאונת דרכים קשה, בה היה מעורב נפגע שהכיר וכן אירוע של אלימות מילולית כלפיו בעת עבודת האכיפה.
לכן, יש לראות בסטרס הנפשי כגורם להתפרצות המחלה ולזקוף לחובתו את מלוא אחוזי הנכות להם הוא זכאי..."
כמו כן, הגיש ב"כ המערער חוות דעת משלימה של ד"ר זמיר מתאריך 10.4.02, בה מגיבה המומחית לאמור בחוות הדעת של פרופ' פרידמן.
גם בחוות דעת זו חוזרת המומחית על קביעתה בדבר הקשר הסיבתי של גרימה בין מחלת הפסוריאזיס שבה לקה המערער לבין הסטרס הנפשי אשר בשירותו במשטרה.

ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה ובו הוא מבקש לדחות הערעור.
לטענתו, החלטת קצין התגמולים
ניתנה כדין והיא מבוססת על התיעוד המצוי בתיקו הרפואי של המערער ועל חוות הדעת הרפואית של פרופ' פרידמן מתאריך 21.1.01, 30.12.01 וכן חוות דעת משלימה מתאריך 27.5.02, וכן החלטת ועדה רפואית מיום 14.11.99.

פרופ' פרידמן קובעת בחוות דעתה:
"...בהתאם לספרות ולפי נסיוני, אירועים של מתח נפשי יכולים להיחשב לגורמים מסייעים מידיים להופעת החרפת הפסוריאזיס...
כפי שהוא מציין במשך כל התקופה הנ"ל מאז עבר למשטרת התנועה, השתתף באירועים מזעזעים ובהתמודדות פיזית ונפשית קשה עם עברייני תנועה.
מהלך המחלה לא השתנה גם במשך השנה לאחר שהחליף את סוג עבודתו ועבר ליחידת הסיור...
לאור הנ"ל, אין כל ספק שהופעת הפסוריאזיס אצל מר דהן ומהלכה קשורים במידה רבה לרקע הגנטי עם התפתחות התנאים האישיים לפרוץ המחלה בגיל שהיא בדרך כלל מופיעה.
ניתן מחמת הספק לאמור שכאשר בשלו התנאים האישיים להופעת הפסוריאזיס, המתח בו היה נתון בעבודתו שימש כגורם להחרפתה.
עקב כך, ניתן לייחס 50% מכלל אחוזי הנכות לתנאי עבודתו במשטרת התנועה ו-50% על חשבון הרקע הגנטי..."


המערער נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון

:
אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי תנאי שירותו של המערער במשטרה וכי היה בהם גורם של סטרס נפשי.
אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער לקה במחלת הפסוריאזיס במהלך שירותו במשטרה.
אין מחלוקת בין המומחים הרפואיים כי מחלת הפסוריאזיס מופיעה על רקע גנטי ותנאים סביבתיים יכולים לגרום להתפרצותה או להחמרתה.

השאלה השנויה במחלוקת הינה האם תנאי שירותו של המערער במשטרה, ובהם סטרס נפשי, גרמו להחמרה במחלה בשיעור 50% כפי שנקבע ע"י קצין התגמולים
או גרמו למחלה כפי שנקבע ע"י ד"ר זמיר, המומחה מטעם המערער.

כל אחד מן הצדדים בסיכומיו מבקש להסתמך על האמור בחוות הדעת של המומחה מטעמו.

מסקנות

:
לאחר ששקלנו את ראיות הצדדים ואת חוות הדעת שהובאו ע"י הצדדים, אנו מחליטים להעדיף את האמור בחוות דעתה של פרופ' פרידמן.
אנו סבורים כי ד"ר זמיר, בחוות דעתה, לא נתנה משקל ראוי לרקע הגנטי וייחסה את פרוץ המחלה אך ורק לתנאים הסביבתיים בהם פעל המערער.

פרופ' פרידמן בחוות דעתה המשלימה מיום 27.5.02, מגיבה על האמור בחוות הדעת של ד"ר זמיר, וכותבת:
"...ברצוני להדגיש את העובדות עליהם ביססתי את מסקנותיי.
אין כל ויכוח על היות הפסוריאסיס מחלה על רקע גנטי. על כן אין ויכוח שאצל מר דהן קיים המבנה הקונסטיטוציונלי המתאים להתפתחות המחלה (ספרות – 1. בחוות דעת מה-30.12.01). המחלה התפתחה אצלו בגיל שבחלק גדול מהאנשים היא מתפתחת, כשהתנאים לכך בשלים וזה בגיל ה-20. אביא ציטטה נוספת ממאמר שהופיע לאחרונה (

a
) האומרת שנמצא לאחרונה שאצל אנשים שהמחלה מופיעה לראשונה בגיל צעיר (פחות מגיל 40) הנטייה הגנטית חזקה יותר והם נוטים לפתח מחלה קשה יותר עם השנויות רבות יותר.
באשר לחשיבות תנאי שירותו של מר דהן במשטרה בהופעת המחלה, כפי שכתבתי, קיים ספק. ספק זה מתבסס על מספר עובדות. המחלה אצל מר דהן הופיעה לראשונה תוך עיסוק שגרתי, קרוב לשנתיים לאחר ששירת באותו תפקיד. במהלך שנתיים האלו, כפי שאמר הוא עצמו, נתקל רבות באירועים קשים ובתגובות קשות של עבריני תנועה. על אירועים קודמים אלו לא מצורפים הדוחות אך הם ללא ספק התרחשו, גם כמתבקש מתפקידו וגם לפי דבריו (סעיף 10 בתצהירו). למרות זאת, המחלה לא פרצה עד שהתנאים הקונסטיטוציונליים בשלו.
אי לכך ספק אם שני המקרים שקרו בסמיכות להופעת הפסוריאסיס, שהדוחות מצורפים לתביעה, שיחקו תפקיד כגורמים המסיעים (

trigger
), בעוד אירועים דומים אחרים קודמים לא השפיעו על מהלך המחלה.
לא מצאתי בחוות דעתי קביעה שעל מר דהן "להתרגל עם הזמן" לאירועים קשים כפי שמציינת ד"ר זמיר (בסעיף 5), לכן לא אגיב על ההערות הציניות שבחוות דעתה.
מן הספרות 4,5 בחוות דעתי ומן הנסיון, מתח נפשי כגורם להופעת הפסוריאסיס או להחרפה במהלכה הוא מתח חריג ולא אירועים שגרתיים חוזרים. לא מצאתי בספרות השפעה של זכרונות מן העבר על מהלך הפסוריאסיס והתמשכותו באותה מידת חומרה. מחמת הספק ניתן להתחשב באירוע אחד מיני רבות כגורם מסייע להופעת המחלה כשהתנאים בשלו לכך.
אי לכך, אני עדיין בדעה שמחמת הספק יש לזקוף את מחצית אחוזי הנכות לתנאי השרות כגורם מחריף..."

אשר על כן, אנו קובעים כי יש קשר של החמרה בשיעור 50% בין מחלת הפסוריאזיס בה לקה המערער ובין תנאי הסטרס שבהם היה שרוי במהלך שירותו במשטרה.
אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים
.
לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
למערער זכות ערעור בשאלה המשפטית בלבד, לביהמ"ש המחוזי, וזאת תוך 45 יום מתאריך קבלת פסק הדין.
שלא בנוכחות הצדדים, ע"י "מותב קטוע", כמשמעותו בסעיף 17(א) לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992.
המזכירות תחזיר תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב

.
המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים

.
ניתן היום ד' ב אדר ב, תשס"ה (15 במרץ 2005) בהעדר הצדדים
______________


_______________

ר. טובי פרידמן

ד"ר זילברמן

שופטת (בדימוס),



חבר ועדה

יו"ר הועדה






ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 519/00 שמעון דהן נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 15/03/2005)