פסקי דין על אבנים מור בע"מ | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על יעקב אפרתי - מנהל מינהל מקרקעי ישראל ואח' |

146/07 עתמ     06/08/2008




עתמ 146/07 אבנים מור בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי - מנהל מינהל מקרקעי ישראל ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים
עתמ 146/07

בשא 251/08
לפני:
כבוד השופטת מוסיה ארד
- נשיאה


07/08/2008




אבנים מור בע"מ

בעניין:




המבקשת


נ
ג
ד



1. מינהל מקרקעי ישראל

2. יעקב אפרתי – מנהל מינהל מקרקעי ישראל
3. עו"ד רחל זכאי – היועצת המשפטית למינהל מקרקעי ישראל
4. יוסי בר ניב- אחראי ארצי על מחצבות – מינהל מקרקעי ישראל
5. פאני ששפורטה – מנהלת מחוז דרום – מינהל מקרקעי ישראל
6. מירים גבריאלי – סגן ממונה ואחראית על המחצבות מחוז דרום – מינהל מקרקעי ישראל
7. אמיר ביידא – יועץ משפטי מחוז דרום – מינהל מקרקעי ישראל


באמצעות עו"ד קרונברגר
מפרקליטות מחוז ירושלים
המשיבים


החלטה


כללי
המבקשת, חברת אבנים מור בע"מ
(להלן – המבקשת), המפעילה החל משנת 1994 מחצבה באזור מצפה רמון, מבקשת כי בית המשפט ישתמש בסמכותו על פי פקודת בזיון בית משפט, ויכפה על מינהל מקרקעי ישראל
(להלן – המינהל) והמשיבים האחרים לקיים את פסק הדין שניתן במסגרת עת"מ 146/07.

בעתירה שהגישה המבקשת בתיק עת"מ 146/07, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יבטל את ההחלטות הועדה המקצועית וועדת הפטור של מינהל מקרקעי ישראל
שלא ליתן למבקשת הרשאה נוספת לחציבה בפטור ממכרז במחצבה המופעלת על ידה ויורה להם ליתן לה את ההרשאה המבוקשת.

ב

פסק דין
מיום 17.9.07, קיבל בית המשפט את העתירה, ביטל את החלטות הועדות, קבע כי בקשת המבקשת להרשאה לחציבה בפטור ממכרז מתקבלת והורה למשיבים להעניק למבקשת פטור ממכרז בתנאים שהיו נקבעים אילו נבחנה הבקשה על פי הקריטריונים הרגילים הנהוגים בוועדה.

חרף קביעה מפורשת זו, ממשיך המינהל לסרב להעניק למבקשת רישיון לחציבה. מכאן הבקשה שלפני.

הבקשה
עובדות רקע רלוונטיות פורטו בהרחבה בפסק הדין בעת"מ 146/07. כדי לקצר ולהימנע מחזרות מיותרות, אני מורה כי לעניין זה יהווה פסק הדין חלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

בבקשתה מציינת המבקשת כי לאחר קבלת עתירתה ומתן פסק הדין, פנתה טלפונית מספר פעמים למשיבים בבקשה לקבל הרשאה לחציבה כאמור בפסק הדין. בתשובה נאמר לה שהנושא בטיפול. ביום 2.1.08 פנתה המבקשת בכתב למשיבים וביקשה לקבל אישור לרשויות הנוגעות בדבר, כדי שתוכל להתחיל בחציבה. ביום 8.1.08 פנתה המבקשת פעם נוספת בכתב למשיבים. ביום 24.1.08 שוב פנתה המבקשת בכתב למשיבים והבהירה, בין השאר, כי המחצבה סגורה ונגרמים לה נזקים כבדים.
ביום 30.1.08 וביום 21.2.08 התקיימו שתי פגישות עם האחראי הארצי על המחצבות במינהל מקרקעי ישראל
. במהלך הפגישה הראשונה הובטח למבקשת כי תוך ימים ספורים יינתן לה רישיון לכרייה וחציבה. משבושש הרישיון להגיע, נמסר למבקשת כי הגב' מרים גבריאלי הופקדה על התיק והיא תגיש את ממצאיה תוך מספר ימים. כאשר גם הבטחה זו לא קוימה, נערכה הפגישה השנייה הנ"ל. בסיומה הוציאו המשיבים סיכום פגישה לפיו לטענתם נדונו בפגישה חובות המבקשת שפורטו במסמך שערכה גב' גבריאלי וסוכם כי המבקשת תשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת ותתחייב לשלם כל הפרש שהמינהל ימצא שלגביו תהייה הסכמה. המבקשת נדהמה לקבל את סיכום הדיון, הכחישה מכל וכל את האמור בו וכתבה למינהל כי סיכום הפגישה מהווה המשך להתנכלות רבת שנים כלפיה ואפלייתה לרעה על פני מחצבות אחרות. ביום 2.3.08 נתקבל אצל המבקשת מכתב מאת גב' גבריאלי בו נדרשה המבקשת להמציא מפת מדידה על פי דרישות שצוינו במכתב ונאמר בו כי לאחר מכן "תוכן עיסקת הרשאה אשר תובא לדיון בהנהלת המינהל...". עוד צוין במכתב כי חובה של המבקשת למינהל עומד על סכום של 748,037 ₪
והובהר למבקשת כי "העסקה לא תקודם ולא תחודש כל עוד לא שולם מלוא החוב".
לטענת המבקשת, מדובר בניסיון נוסף של המשיבים למנוע מהמבקשת לקבל את הרישיון לכרייה וחציבה ולהוסיף תנאים נוספים וחדשים שלא נזכרו בפסק הדין ולא הועלו על ידי המשיבים עד לאותו מועד, כל זאת כחלק מאפלייתה המתמשכת אל מול המחצבות האחרות הפועלות באזור מצפה רמון. אשר למפה, לטענת המבקשת היא המציאה את המפה לכל הרשויות הרלוונטיות האחרות וביקשה להמציאה גם למינהל, אך גב' גבריאלי סירבה לקבלה. אשר לחוב בסכום של 748,037 ₪, המבקשת הכחישה את קיומו וציינה כי חוב זה לא נטען ולא צוין כלל על ידי המשיבים, וזאת הן בתשובתם לעתירה, הן בסיכומיהם ואף לא בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 8.5.08 או בהודעה המפורטת של המשיבים לבית המשפט מיום 20.5.07. יתרה מזו, כמצוין בפסק הדין, ביום 20.9.05 עמד חוב המבקשת למינהל, על פי מכתב המינהל למבקשת, על סך של כ- 50,000 ₪ בלבד ואף סכום זה שולם לבסוף תחת מחאה. מפליא כיצד חוב נטען בסכום של חמישים אלף שקלים אשר שולם תחת מחאה, תופח לאחר מתן פסק הדין לסכום של מאות אלפי שקלים. זאת, כאשר חוב זה מעולם לא נטען קודם למתן פסק הדין ואף לא נטען במגעים שהתנהלו בין הצדדים לאחר מכן בסוף שנת 2007 ובתחילת שנת 2008.
לפיכך והואיל ובפסק הדין נאמר במפורש כי בקשת המבקשת להרשאה לחציבה בפטור ממכרז מתקבלת וכי לעותרת יוענק פטור ממכרז, מתבקש בית המשפט על ידי המבקשת לכוף את המשיבים לקיים את פסק הדין באמצעות קנס משמעותי מתמשך ויומי מתם מועד הערעור על פסק הדין ועד להענקת ההרשאה לחציבה.

תגובת המשיבים לבקשה

המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה וטוענים כי פסק הדין יושם במלואו.
המשיבים מנו בתגובתם לבקשה את הפעולות שערכו בעניין המבקשת לאחר מתן פסק הדין, המעידות, לטענתם, כי קיימו את פסק הדין והתייחסו למבקשת כאל מי שקיבלה פטור ממכרז. לעניין זה ציינו המשיבים כי ביום 4.3.08 הביא המינהל לדיון בועדת המשנה של מועצת המינהל החלטה למתן אישור עקרוני לביצוע עסקאות במחצבות, ובכלל זה במחצבת המבקשת. כמו כן ציינו המשיבים כי המינהל פנה לאחרונה לשר הממונה בבקשה שיפנה לועדת הכספים לצורך אישור העסקאות עם מספר מחצבות, לרבות מחצבת המבקשת. המשיבים הוסיפו כי לאחר שהומצאה להם המפה הנדרשת נפתח למבקשת תיק עסקה והמפה הועברה לבחינת הגורם המקצועי.

המשיבים הוסיפו כי בית המשפט העניק למבקשת בפסק הדין פטור ממכרז, אך הוא לא פטר אותה מעמידה בתנאים הנדרשים לצורך חתימה על הסכם הרשאה ורישיון חציבה. לטענתם, תנאים אלה לא היו נושא לדיון בעתירה שכן היא התייחסה רק לשלב הראשון והוא עצם קבלת הפטור ממכרז. המשיבים טוענים כי לשון פסק הדין בו נאמר כי "בקשת המבקשת להרשאה לחציבה בפטור ממכרז מתקבלת ולעותרת יוענק פטור ממכרז בתנאים שהיו נקבעים אילו נבחנה הבקשה על פי הקריטריונים הרגילים הנהוגים בוועדה", תומכת בעמדתם.

לטענת המשיבים, המבקשת לא שילמה את מלוא חובה בגין תמלוגיה למינהל ולא העבירה להם במועד מפה העונה על דרישות הממונה על המכרות ובכך לא עמדה בתנאים המוקדמים לצורך חתימה על הסכם ההרשאה.
אשר לאי תשלום החוב, לטענת המשיבים "מדובר הן בחוב מתמשך, שנעוץ באופן דיווח קלוקל של המבקשת למינהל במרוצת השנים והן בחוב חדש שנוצר בתקופה של שלהי הדיונים בועדות ובמהלך הדיונים בבית המשפט". סכום החוב נקבע על ידי גב' מרים גבריאלי בהתבסס על דיווח מיום 8.1.08 של המבקשת למינהל באשר לעתודות האבן המדויקות שהוצאו על ידה מן המחצבה מאז 1/04 ועד ל 11/07 וכן על "נתונים שבתיקי המינהל על התשלומים ששילמה המבקשת". המשיבים ציינו כי "גם אם ביחס לתקופות העבר עולות טענות ביחס לסכומים שבמחלוקת, הרי שמן הטבלה עולה, כי משלהי שנת 2005 ועד לשנת 2007 ... הוציאה המבקשת על פי דיווחיה, חומר מהמחצבה בגינו לא שולם מאום".
המשיבים טענו כי היו מוכנים ללכת לקראת המבקשת ולאפשר הנפקת הרישיון קודם לתשלום מלוא סכום החוב, בתנאי שהמבקשת תשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת "ותתחייב לשלם כל סכום שיקבע בהסכמה לאחר בירור", אך המבקשת סירבה להצעה.
בסיפא לתגובתם, העלו המשיבים גם את הטענה לפיה לא ניתן להטיל על המדינה חיובים לפי פקודת בזיון בית משפט, שכן משנקבע בפקודה כי היא חלה על אדם, הרי שהסמכות המוקנית בה, מתייחסת להפעלת סנקציות כלפי אדם ולא כלפי המדינה. לשיטת המשיבים, אדם הסבור כי המדינה לא קיימה

פסק דין
שניתן לטובתו, נדרש לפנות לעניין זה לפרקליטות, שתנחה את המדינה כיצד לפעול, ולא לבית המשפט.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל.
השתלשלות העניינים הנלמדת מהחומר שלפני מעוררת חשש כי אנשי המינהל, מטעמים השמורים עמם, סרבו לתת למבקשת פטור ממכרז וביקשו להשליט עמדתם זו על ועדת הפטור ואף על בית המשפט שדן בעתירת המבקשת. משלא עלה הדבר בידם וניתן

פסק דין
לזכות המבקשת, המשיכו בניסיונם למנוע ממנה את ההרשאה לחציבה וכרייה במחצבה וזאת חרף קיומו של פסק הדין ובניגוד לאמור בו.

בתחילה סורבה בקשת המבקשת לפטור ממכרז בנימוק כי במחצבה מצויה כמות אבן לתקופה של חמש עשרה שנים ולכן יש כדאיות כלכלית למסור את המחצבה לזוכה על פי מכרז ולא למבקשת בפטור ממכרז. המבקשת הסבה את תשומת לב הועדה לכך שתכנית המתאר החלה על השטח איננה מאפשרת להפעיל את המחצבה במשך חמש עשרה שנים נוספות. כמו כן, אמרה המבקשת כי תפוקתה השנתית הממוצעת הייתה גבוהה מזו שנקבעה על ידי הועדה ולכן נותרו במחצבה עתודות חומר לתקופה של חמש שנים בלבד. הועדה חששה כי הנתונים החדשים שמסרה המבקשת לגבי כמות הכרייה שבוצעה על ידה אינם אמינים הואיל והתבססו על דיווחים רטרואקטיביים.
היועצת המשפטית של המינהל הייתה בדעה שאין לאפשר למבקשת להביא נתונים חדשים. בניגוד לדעתה, סברו שאר חברי הועדה כי ברצונם להגיע לנתוני אמת ולפיכך דרשו מהמבקשת לאמת נתונים אלה באמצעות אישור רואה חשבון מבקר. משנתקבל אישור רואה החשבון, חזרה היועצת המשפטית של המינהל על עמדתה הקודמת וטענה כי למרות אימות הנתונים בידי רואה חשבון, אין להתחשב בנתונים החדשים ויש להחליט על בסיס הנתונים הקודמים שהיו לפני הועדה עובר להחלטתה. חברי ועדה אחרים סברו כי משנתבקש ונתקבל אימות של הנתונים, לא ניתן לדחותם. משהתברר כי על פי הנתונים החדשים ובהתאם לאמות המידה שנבחנו לגבי שאר המחצבות, אין תועלת כלכלית בהוצאת המחצבה למכרז ולכן יש ליתן למבקשת פטור ממכרז, הציעה היועצת המשפטית של המינהל לדחות את הבקשה בנימוק חדש: קיומם של בעלי מחצבות אחרים באזור שקיבלו הרשאה לכרייה בפטור ממכרז ועשויים להיות מעוניינים לקבל לידיהם בפטור ממכרז גם את הכרייה במחצבת המבקשת. נימוק זה לא נשקל על ידי הועדה לגבי אף מחצבה אחרת. חלק מחברי הועדה העלו ספקות לגבי תקינות הדבר וציינו כי קיים חשש שהדבר יצמצם את התחרות ויפגע בציבור. לבסוף הצעתה של היועצת המשפטית למינהל נתקבלה והוחלט לדחות את הבקשה חרף אימות הנתונים החדשים מן הטעם החריג לפיו "במקרה מיוחד זה, שלא כבמקרים אחרים, יכולת המכרוז נגזרת לא רק מבדיקה כלכליות מכרוז המחצבה כשלעצמה אלא יש לבחון את יכולת המכרוז בהתייחס לשוק המציעים הפוטנציאלי הכולל, בין היתר, את בעלי הזכויות בשטחים סמוכים".
בתשובה לעתירה ובדיון בבית המשפט זנחו המשיבים נימוק חדשני זה וטענו כי הטעם להחלטה לדחות את בקשת המבקשת לפטור ממכרז נעוץ בכך שהמבקשת ביצעה חציבה בלתי חוקית החל מחודש ספטמבר 2005, לא דיווחה על כך למינהל וכפועל יוצא מכך גם לא שילמה למינהל תמלוגים בגינה. ואולם, כפי שפורט בפסק הדין, נימוק זה, שהוכחש על ידי המבקשת מכל וכל, כלל לא צוין בהחלטת ועדת הפטור ולמבקשת לא ניתנה אפשרות להגיב לו בטרם הוחלט שלא ליתן לה הרשאה בפטור ממכרז.
בפסק הדין נדחתה עמדת המינהל, בוטלה החלטת הועדה ונקבע כי "בקשת המבקשת להרשאה ולחציבה בפטור ממכרז מתקבלת ולעותרת יוענק פטור ממכרז בתנאים שהיו נקבעים אילו נבחנה הבקשה על פי הקריטריונים הרגילים הנהוגים בועדה".

למקרא פסק הדין בשלמותו עולה בברור כי בקשת המבקשת להרשאה לחציבה בפטור ממכרז התקבלה ועל המשיבים היה להעניק לעותרת הרשאה זו, וזאת חרף טענת המינהל לפיה המבקשת חצבה שלא כדין ומבלי שדיווחה על כך למינהל. המשפט האחרון בפסק הדין לעניין "התנאים שהיו נקבעים אילו נבחנה הבקשה על פי הקריטריונים הרגילים הנהוגים בועדה", לא נועד לסייג את ההוראה בדבר מתן הרשאה לחציבה בפטור ממכרז, אלא לאפשר לועדה לקבוע את התנאים הנדרשים כגון משך תקופת ההרשאה, וזאת בהתאם לקריטריונים שננקטו על ידה לגבי בעלי זכויות אחרים במחצבות הסמוכות שקיבלו הרשאות בפטור ממכרז.

פסק הדין ניתן ביום 17.9.07 והומצא לצדדים מיד בסמוך לכך. חרף זאת, במשך חודשים רבים, לא עשו המשיבים דבר. הם לא הודיעו למבקשת כי בידה לקבל הרשאה. הם גם לא דרשו ממנה לפעול בדרך כלשהי או לעשות דבר מה כדי לקבל את ההרשאה. יתרה מזו, לאחר מתן פסק הדין, כפי שפורט לעיל, המבקשת פנתה למשיבים במשך חודשים הן בכתב והן בעל פה אך הם לא השיבו בחיוב על פניותיה וסירבו למעשה להעניק לה את ההרשאה. רק כעבור מספר חודשים, זמן רב לאחר שפסק הדין הפך חלוט, הביאו המשיבים את העסקה עם המבקשת לאישור עקרוני של מועצת המינהל, אך במקביל העלו לפתע את הטענה בדבר קיומו של חוב בסכום של 748,037 ₪ והתנו את מתן ההרשאה בתשלומו. יודגש כי סכום זה לא הוזכר עד מועד זה על ידי המשיבים וזאת למרות שלא התייחס לנתונים חדשים שלאחר מתן פסק הדין בלבד אלא כדברי המשיבים "מדובר הן בחוב מתמשך, שנעוץ באופן דיווח קלוקל של המבקשת למינהל במרוצת השנים והן בחוב חדש שנוצר בתקופה של שלהי הדיונים בועדות ובמהלך הדיונים בבית המשפט" ולמרות שבעת הדיון בעתירה, לא נזכר על ידי המשיבים קיומו של חוב ישן כלשהו של המבקשת למינהל. כל שטען המינהל, במסגרת הדיון בעתירה, היה כי המבקשת חצבה שלא כדין ומבלי שדיווחה על כך למינהל. ואולם, נימוק זה לסירובו של המינהל ליתן למבקשת את הרשאה המבוקשת נדחה, כאמור, בפסק הדין, ולא ניתן למחזרו כעת, תחת כסות של טענה לחוב שלא שולם. לא זו אף זו, כפי שצוין בפסק הדין, על פי מכתב מאת המינהל למבקשת עמד חובה של המבקשת למינהל ביום 20.9.05 על סך של כ- 50,000 ₪ בלבד, סכום שלדברי המבקשת אף שולם בזמנו תחת מחאה.

המשיבים טוענים כי לפי עמדת המבקשת, מנוע המינהל מלחייבה לעמוד בתנאי כלשהו הנדרש לצורך החתימה עימה על חוזה ההרשאה וכי לגרסתה, על המינהל לחתום איתה על חוזה הרשאה ללא כל תנאי וזאת גם אם היא מפרה באופן שיטתי ובוטה את החוזה.
לא מצאתי בטיעוני המבקשת עמדה זו. המבקשת הכחישה את החוב הנטען וטענה כי הוא משולל יסוד. עם זאת, אמרה המבקשת כי בנסיבות הנדונות כשהמשיבים לא טענו לחוב זה עד לפסק הדין ואף לא הפנו אליה כל דרישה לתשלום החוב לאחר מכן, אזי משנתקבלה העתירה ובית המשפט הורה למשיבים להעניק לה הרשאה לכרייה בפטור ממכרז ומשתם המועד לערער על פסק הדין, היה על המשיבים לאפשר למבקשת להפעיל את המחצבה, כפי שעשו במקרים רבים אחרים, ולברר את נושא החוב בלי להתנות את הדבר בתשלומו המלא והמיידי.


המשיבים טענו כי לפנים משורת הדין נאות המינהל ללכת לקראת המבקשת ולאפשר את הנפקת הרישיון לפני תשלום מלוא סכום החוב "וזאת בתנאי שתשלם את החלק בחובה שלא יכול להיות שנוי במחלוקת". גם טענה זו איננה מדויקת. המשיבים הציעו במסמך מיום 27.2.08 הצעה סתומה לפיה המבקשת "תעביר למינהל מקרקעי ישראל
חלק החוב שאינו שנוי במחלוקת וכן התחייבות לתשלום כל הפרש שהמינהל ימצא שלגביו תהייה הסכמה". במסמך שנשא תאריך מיום 18.2.08 והתקבל אצל המבקשת ביום 2.3.08, ציינו במפורש כי "העסקה לא תקודם ולא תחודש כל עוד לא שולם מלוא החוב". בעת הדיון בבקשה הבהירו המשיבים כי כוונתם הייתה שימונה רואה חשבון והמשיבה תשלם את החוב לפי פסיקתו. ואולם, בנסיבות הנדונות לא היה מקום להתנות את מתן הרישיון גם בהסכמה להצעה כזו. כמו כן, משנתקבלה עתירת המבקשת ובית המשפט הורה בפסק דינו על מתן הרשאה לחציבה בפטור ממכרז, תוך דחיית ניסיונו של המינהל לבסס את סירובו לעשות כן בנימוק כי המבקשת חצבה שלא כדין, אין להתנות את הדבר בתשלום מיידי של חוב בסכום של מאות אלפי שקלים שלא נדרש כלל קודם לכן והוכחש על ידי המבקשת. מדובר בחוב שאף לגרסת באת כוח המשיבים הוגדר כסבוך ומורכב וכדבריה "סכסוך חשבונאי רחב היקף, יכול להיות שיהיו לסכסוך החשבוני הזה הסתעפויות גיאולוגיות לגבי כמה הוצא". "זה עניין חשבונאי מורכב שנפרש על פני שנים ארוכות". "מדובר במחלוקת חשבונאית מסובכת ארוכת ימים". בנסיבות אלה, הייתה המבקשת זכאית להביא מחלוקת מסוג זה לבירור יסודי ואף להכרעת בית משפט, מבלי שתאלץ לשלם מיד סכום של מאות אלפי שקלים שנדרש לראשונה על ידי המשיבים כתנאי למתן ההרשאה רק לאחר מתן פסק הדין. זכות זו שמורה כמובן גם למשיבים אשר ידעו בעבר, לטענת המבקשת, להגיש נגדה תביעה לבית משפט על סכום קטן בהרבה מהסכום הנטען עתה.

באת כוח המשיבים טענה כי העובדה שמחצבה מקבלת פטור ממכרז לא מוחלת לה על החובות ובוודאי לא על חובות מאוחרים. אין לי אלא להסכים עם טענה זו. ואולם, העובדה שבית המשפט קיבל את עתירת המבקשת והורה ליתן לה היתר חציבה בפטור ממכרז, וזאת בנסיבות בהן לא נטען בעבר קיומו של חוב כלשהו כטעם לאי מתן ההרשאה, חייבה את המשיבים לקיים את פסק הדין ולא להתנות את מתן ההרשאה בתשלום מלוא החוב.

במאמר מוסגר אתייחס לטענת המשיבים לפיה המבקשת נמנעה בתחילה מלמלא תנאי נוסף למתן ההרשאה והוא הגשת מפה חתומה ומעודכנת. בתשובה לטענה זו טענה המבקשת כי ביקשה להמציא את המפה לגב' גבריאלי במינהל אך זו סירבה לקבלה. במקביל הגישה המבקשת את המפה גם למועצה המקומית לשם קבלת רישיון עסק ולמשרד התשתיות הלאומיות לשם קבלת רישיון כרייה. המבקשת אף קיבלה אישור בכתב ממשרד התשתיות לעניין עמידתה בכל הדרישות למעט הצגת הסכמה מטעם המינהל. למבקשת אין כל סיבה להמציא את המפה לרשויות האמורות לעיל ולא להמציאה למשיבים. נהפוך הוא. למבקשת עניין להחיש את ההליכים ולהקל על המשיבים ולא להערים עליהם קשיים מיותרים. בנסיבות אלו, לא ניתן שלא לסבור, שמא הוסף תנאי זה לטיעוני המשיבים כדי לתרץ את הסחבת שנקטו בטיפול בבקשת המבקשת ולחזק את עמדתם הרופפת בעניין ההתנאה בתשלום מידי ומלא של החוב.

בסיפא לתגובת המשיבים לעתירה, נטען על ידם כי פקודת ביזיון בית משפט איננה חלה על המדינה אלא רק על בני אדם.
אין בידי לקבל גישה זו. בעניין זה די אם אפנה לפסק דינה של השופטת שטרנברג-אליעז בעת"מ (תל-אביב-יפו) 1293/04 דומברובסקי נ' שר הפנים (החלטה מיום 1.6.04) ולנימוקים שפורטו שם אשר מקובלים גם עלי. החלטה זו אוזכרה בהסכמה על ידי בית משפט לעניינים מינהליים בחיפה בבש"א 596/08 מוטפא נ' שר הפנים ועל ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 1596/03 עזבון המנוח יעקב אברהם ז"ל נ' לשכת הקשר נתיב. גם מהחלטת כב' הנשיאה בייניש בבג"צ 1748/06 ראש עיריית דאהריה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עולה כי אין מניעה עקרונית להחיל את פקודת בזיון בית המשפט על המדינה. יתרה מזו, אך מובן הוא כי במקרה הנוכחי, שבו נמנעו המשיבים מלקיים את פסק הדין אף לאחר הגשת בקשה זו, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה היה על המבקשת לפנות בבקשה מתאימה לפרקליטות ולא לבית משפט זה. דומה כי הדוגמה שלפנינו מלמדת כי אין כל מקום לדבוק בגישה המיושנת לפיה "
the king can do no wrong
", גישה אשר איננה מקובלת כיום גם על מדינת מוצאה.

סוף דבר

אני מקבלת את הבקשה ומורה למשיבים ליתן למבקשת מיד ולא יאוחר מעשרה ימים מהיום הרשאה לחציבה במחצבה בפטור ממכרז ובכלל זה ליתן למבקשת את האישורים הנדרשים לרשויות השונות וזאת מבלי להתנות את הדבר בתשלום החוב הנטען או בתנאי חדש אחר. אין באמור לעיל כדי לקבוע דבר לעניין קיומו של חוב או לעניין גובה החוב.
היה והחלטתי זו לא תבוצע במועד, אכוף את המשיבים בקנס לקיימה.
המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסכום של 45,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום, ה' באב התשס"ח (6 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.


מוסיה ארד
, נשיאה








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 146/07 אבנים מור בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי - מנהל מינהל מקרקעי ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 06/08/2008)