פסקי דין על גירת ציון | פסקי דין על גירת רחל |

402/05 עמק     18/12/2005




עמק 402/05 מדינת ישראל נ' גירת ציון, גירת רחל




בעניין:

1



בתי המשפט



ב"מ לעניינים מקומיים ראשל"צ
עמק000402/05


בפני
:
כב' השופטת שירי רפאלי
תאריך:
18/12/2005




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
יעקב עפרה

המאשימה

נ
ג
ד


1 . גירת ציון

2 . גירת רחל





הנאשמים


נוכחים:
ב"כ המאשימה
הנאשמים בעצמם

הכרעת דין


כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש.

העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: ביום 24.3.04 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום אשר ייחס להם, בין היתר, שימוש בחלק ממקרקעין שיעודם למגורים למטרות אחסון ומכירת מצבות. הנאשמים הורשעו וניתן כנגדם, בין היתר, צו לאיסור המשך השימוש הנ"ל, החל מיום 31.10.02, אלא אם כן יהא בידם היתר כדין. המועד לביצוע הצו הוארך ליום 1.4.04.

לטענת המאשימה, הנאשמים הפרו את הצו. הנאשמים כפרו, ועל כן נשמעו בתיק הוכחות.

מטעם המאשימה העיד בפני
הפקח שרשם את הדו"ח. לדבריו, ביקר במקום ביום 2.11.04, ואכן מצא כי במקום בו היה מפעלם של הנאשמים אין עוד כל פעילות – "כשהגעתי למקום לבית שמאחור מפעל לשעבר, היה מפעל שכיום אין, הלכתי לבדוק אם באמת מתבצעת פעילות שם, במפעל ולא מצאתי פעילות במפעל". אלא שבאותו ביקור הבחין בהתרחשויות הבאות: "אבל כאשר נכנסתי, יש בית ועל ידו חדר, החדר מחובר לבית, יש לו כניסה נפרדת, שמה הדלת היתה פתוחה, נכנסתי, מצאתי את הזוג הנאשמים, הם ישבו בתוך החדר מאחורי שולחנות מסוג משרד, שולחן כתיבה, כל החדר נראה משרדי, מבחינת ריהוט, ניירת, היו שם חתיכות שיש שנראו כמו דוגמאות של החומרים שאותם הם מוכרים, היו טלפונים, היו כמה מכשירים, לא בדקתי במדויק כמה, היה אדם שלישי שאני לא יודע מיהו שעמד שם..." עוד העיד כי "ראיתי רק את השלט שנמצא מעל החדר הזה, שזה השלט המסחרי שלהם, אני לא זוכר במדויק מה כתוב שם".

כשנשאל על ידי ב"כ הנאשמים אם בביקורים אחרים שעשה במקום ראה לקוחות ענה "רק בחודש האחרון הייתי עוד מספר פעמים וראיתי שהמקום סגור". הוא אישר כי בביקור ביום 2.11.04 לא שמע את חילופי הדברים עם האדם השלישי שהיה שם, וכי לא היתה שם פקידה או עובד אחר אלא רק הנאשמים.

אין חולק, כי פעילות המפעל הועברה למקום אחר. לשאלת באת כוחה בחקירה ראשית פירטה הנאשמת את הפעולות המתבצעות על ידה בחדר דנן: "אני עוברת על הזמנות, מתקשרת ללקוחות, שולחת פרוספקטים לפי כתובות, עונה לטלפונים אבל לא קבלת קהל. אני מתקשרת ללקוחות בענין העסק. את הגביה אני עושה במשה בקר או אצל הלקוח בבית". בחקירה נגדית הבהירה כי "לקוחות באים, אני מפנה אותם למפעל... זה עסק של 30 שנה. אז לפחות יש שם מרכז מידע. בואי נקרא לזה מרכז מידע. זה בתוך הבית שלי. הצווים לא היו על הנושא הזה אלא על מכירה בסככה. ולא מה שיש לי היום".

ב"כ המאשימה טענה בסיכומיה כי הנאשמת עצמה הודתה כי המקום משמש כמשרד. לגישתה, כל שימוש אחר במקום חוץ ממגורים הוא מנוגד לצו.

ב"כ הנאשמים טענה כי לא הוכחה כל פעילות של משרד במקום, כי הפעילות שבוצעה אינה אסורה על פי הצו, וכן אין מניעה לבצעה גם במקום המיועד למגורים.

לאחר ששמעתי את העדים ונתתי דעתי על טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי לא הוכח לי באופן מספק כי הנאשמים אכן הפרו את הצו.

אין חולק כי הבית הוא בית המגורים של הנאשמים. אין חולק כי המפעל עצמו הועתק מהמקום. אלא שנטען כי באחד מחדרי הבית מתנהל משרד ומתבצעת פעולת מכירת מצבות ו/או משרד לקבלת הזמנות (דברי ב"כ המאשימה). על מנת להוכיח כי במקום מתבצעת פעילות עסקית של מכירת מצבות או קבלת הזמנות למצבות, יש צורך בראיות. למשל – עדים אשר רכשו במקום מצבות, או תיעדו פעילות כזו שראו. עדים כאלה לא הובאו. לא הוכח כי למקום מגיעים בכלל לקוחות (נצפה אדם אקראי שאין לדעת מה היו מעשיו שם), ולא הוכח כי מתבצעות במקום פעולות מכירות כלשהן. אין צורך לומר שבעדותו של הפקח אין מאומה אלא ניחושים לאור עיצובו של החדר. עיצובו של החדר אכן משרדי משהו, ואולם מכאן ועד הוכחת פעילות שלא על פי היעוד הדרך ארוכה.

השאלה היא האם אותה פעילות שהנאשמת עצמה תיארה אותה מהווה הפרה של הצו. אכן היא הודתה כי היא מבצעת בחדר פעילות בניירת של העסק (שולחת פרוספקטים בדואר) וכן מבצעת שיחות טלפון. נראה לי כי קביעה לפיה פעולות כאלה משמען שימוש בבית המגורים שלא על פי יעודו ועבירה על החוק היא קביעה מרחיקת לכת מאד. קל וחומר – כאשר מדובר בהרשעה בעבירה של אי קיום צו.

אשר על כן אני מוצאת לנכון לזכות את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם.

בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות.

עם זאת, ברור כי הצו נשאר בתוקפו ועל הנאשמים לדעת כי אם יפרו את הצו ניתן יהיה להעמידם שוב לדין.

ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"ו (18 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.


שירי רפאלי
,
שופטת








עמק בית משפט לעניינים מקומיים 402/05 מדינת ישראל נ' גירת ציון, גירת רחל (פורסם ב-ֽ 18/12/2005)