פסקי דין על עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם | פסקי דין על סאלח מוחמד אחמד כיאל | פסקי דין על עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב |

499/03 א     10/08/2008




א 499/03 עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם נ' סאלח מוחמד אחמד כיאל, עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב




בעניין:

10



בתי המשפט



בבית

המשפט המחוזי

בחיפה
א
000499/03


בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
10/08/2008



בעניין
:
עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם
באמצעות יורשיו עפ"י דין:
1. מרעי חסן מוברשם
-
ת.ז. 20418596
2. מהנא חסן מוברשם
-
ת.ז. 50479229
3. מוחמד חסן מוברשם - ת.ז. 50799428
4. זכריא חסן מוברשם
- ת.ז. 55187819
5. קאסם חסן מוברשם - ת.ז. 57561631
6. אחמד חסן מוברשם - ת.ז. 53754321
7. מחמוד חסן מוברשם - ת.ז. 56888407
8. ג'מאל חסן מוברשם-
ת.ז. 59911339
9. עוטור חסן אבריק -
ת.ז. 20418604
10. ריא חסן מוברשם - ת.ז. 53848008
11. אמנה חסן מוברשם - ת.ז. 55825954


ע"י ב"כ עו"ד
אוסאמה עישאן

התובעים


נ
ג
ד


1. סאלח מוחמד אחמד כיאל
- ת.ז. 021036157
2. עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב
באמצעות יורשיו עפ"י דין


ע"י ב"כ עו"ד
כייאל אשרף


הנתבעים


פסק דין
(ביחס לנתבע מס' 1)

1.
מבוא


א.
עיון בנסח הרישום של חלקה 19 בגוש 18543 מאדמות המועצה המקומית ג'דידה (להלן – "החלקה") מעלה כי 6/8 חלקים מן החלקה רשומים על שמם של התובעים (בחלקים שונים ביניהם), 1/8 חלקים מן החלקה רשומים על שמו של מחמוד צאלח אחמד אל חטיב (שעזבונו הוא הנתבע מס' 2) ו- 1/8 חלקים מן החלקה רשומים על שמו של מוחמד צאלח אחמד אל חטיב.


ב.
התובעים, יורשיו של המנוח חסן אחמד מוברשם, הגישו לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 499/03, כנגד שני נתבעים:


סאלח מוחמד אחמד כיאל
(הנתבע מס' 1, להלן – "הנתבע") ועזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב
(הנתבע מס' 2).


בכתב התביעה נטען כי הנתבע מס' 1 "הינו יורשו של פי דין של המנוח מוחמד צאלח אחמד אל חטיב".


ג.
התובעים עתרו למתן

פסק דין
הצהרתי שיצהיר כי –


"(...)
התובעים הינם הבעלים של 1/4 החלקים בחלקה הידועה כגוש 18543 חלקה 19 מאדמות כפר ג'דידה והרשומים כיום על שם הנתבעים וזאת על יסוד הסכם מכר מיום 5.5.1973.

וכן להורות על מחיקת הרישום של הנתבעים הקיים בלוח הזכויות ובפנקס המקרקעין".
(ההדגשה שלי. ע.ג.).


ד.
אני רואה להדגיש:


(1)
למרות שהתובעים טענו בתביעתם כי הם מבקשים שבית המשפט יצהיר כי הם הבעלים של ¼ חלקים בחלקה הרשומים על שם הנתבעים, מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה עולה כי על שמו של הנתבע מס' 1 לא רשומות זכויות כל שהן.


(2)
אם כוונת התובעים היתה כי הנתבע מס' 1 קיבל את זכויותיו בחלקה בירושה מהמנוח מוחמד צאלח אחמד אל חטיב,
כי אז היה עליהם לצרף לכתב התביעה את צו הירושה אחר המנוח מוחמד צאלח אחמד אל חטיב (דבר שלא נעשה) וכן לצרף כנתבעים את כל יורשיו של המנוח מוחמד צאלח אחמד אל חטיב. (וגם זה לא נעשה).


אם בכל זאת אני עומד ליתן את פסק הדין על פי כתבי הטענות שלפני, אין זאת אלא משום שממילא, כפי שיפורט להלן, אני עומד לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

2.
התביעה


א.
בכתב תביעתם טענו התובעים כי הם יורשיו של המנוח חסן אחמד מוברשם וכי הנתבע מס' 1 הינו יורשו של המנוח מוחמד צאלח אחמד אלחטיב.




ב.
התובעים טענו כי ביום 5.5.1973 "חתמו הנתבעים מס' 1 + 2 על הסכם מכר שלפיו העבירו את מלוא זכויותיהם בחלקה הנ"ל לתובעים וזאת תמורת סכום של שלושת אלפים לירות ישראליות".


הערת בית המשפט:


(1).
למרות שבכתב התביעה נטען כי "הנתבעים מס' 1 + 2" חתמו על ההסכם, הנה, מעיון בהסכם, נספח ד' לכתב התביעה, עולה כי מי שהתקשרו בהסכם הם מחמוד צאלח חטיב ומוחמד צאלח חטיב, ולא יורשיו של מחמוד.


(2).
למרות שבכתב התביעה נטען כי הנתבעים 1+2 העבירו את מלוא זכויותיהם בחלקה לתובעים, הנה מעיון בהסכם נספח ד', עולה כי ההסכם נקשר עם חסן אחמד מוברשם, מורישם של התובעים.


ג.
בכתב התביעה נטען כי "התובע קיבל לידיו את החזקה והשימוש בחלקה הנ"ל מיום חתימת ההסכם הנ"ל והוא מחזיק בחלקה ונוהג בה מנהג בעלים על ידי עיבוד ונטיעות מאז ועד היום".


ד.
התובעים טענו כי פנו לנתבעים וביקשו להעביר את הזכויות בחלקה על שמם. הנתבע מס' 2 הסכים להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין "בתנאי שישולם מס רכוש החל על החלקה מיום חתימת ההסכם ועד היום". ואולם לאחר זמן קצר נפטר הנתבע מס' 2. התובעים טענו כי לנתבע 2 באמצעות יורשו, אין כל התנגדות להעברת הזכויות בחלקה "על שם התובע".


הנתבע מס' 1 סירב לחתום על טופסי ההעברה בלשכת רישום המקרקעין ועל שום כך הוגשה התביעה.


3.
ביום 15.2.04 הגישו התובעים והנתבע מס' 2 הסכם פשרה לבית המשפט שבו נאמר כדלקמן:

"1.
מבלי להודות בעובדות ובטענות שהועלו
בכתב התביעה ולפנים משורת הדין, ומבלי שהדבר יחייב את הנתבע מס' 1,
או מטעמו מסכים ומתחייב הנתבע מס' 2
כי 1/8 מהחלקה מס' 19 בגוש 18543
הרשומים על שם המנוח מחמוד סאלח אחמד אלחטיב כיאל (...), יירשמו בבעלות התובעים ובפנקס המקרקעין ובכפוף להוראות הסכם פשרה זה.


2.
ביחד עם חתימת הסכם פשרה זה יחתמו
התובעים על התחייבות (...), לפיה ישפו
את הנתבע מס' 2 או מי מיורשיו או מי
מטעמו, במקרה שתוגש תביעה ו/או דרישה ו/או בקשה ו/או

פסק דין
שיינתן נגדו, כתוצאה מרישום החלקה הנ"ל ע"ש התובעים.



(...)". (להלן- "הסכם פשרה").




ביום 15.2.04 ניתן להסכם הפשרה האמור תוקף של

פסק דין
.


על שום כך המשיכה התביעה להתנהל רק כנגד הנתבע מס' 1.

4.
טענות הנתבע


א.
הנתבע טען כי התביעה התיישנה ועל שום כך מן הדין לדחותה כבר בשל טעם זה.


ב.
הנתבע הכחיש את דבר חתימת ההסכם מיום 5.5.1973 וטען כי חתימתו על ההסכם זוייפה.


ג.
הנתבע טען כי מעולם לא מכר את חלקו בקרקע ולא מסר את החזקה בה לידי התובעים. לטענתו, "התובעים פלשו לקרקע שלא כדין, תפסו בה חזקה בכח ועשו בה שימוש ללא כל רשות או סמכות ובניגוד לרצונו של הנתבע".

5.
דיון


א.
לאחר עיון בחומר הראיות שהובא בפני
, בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את התביעה כנגד הנתבע מס' 1 מחמת התיישנות.


ב.
עיון בנסח הרישום (נספח ג' לכתב התביעה) מלמד כי ענין לנו במקרקעין מוסדרים.


סעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן – "חוק ההתיישנות") קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה במקרקעין היא 15 שנה, "ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קניין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין) –
עשרים וחמש שנה".


הואיל והמקרקעין הנדונים הינם מקרקעין מוסדרים הרי שתקופת ההתיישנות הרלבנטית היא 25 שנה.


ג.
אכן, סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק המקרקעין") קובע כי –

"חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים (...)".


ברם, הלכה פסוקה היא כי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין מהווה חריג לדיני ההתיישנות וכי החריג האמור מתייחס רק לגבי זכויות שנרשמו במקרקעין מוסדרים. וכך נפסק
בע.א. 1559/99 שושנה צימבלר נגד רבקה תורג'מן, פד"י
נ"ז(5) עמ' 49, בעמ' 60-61:

"(...). אכן, סעיף 159(ב) אינו חל על זכותה-שביושר של המערערת בדירה אף שהדירה מצויה ב"מקרקעין מוסדרים", אך זאת לא מן הטעם שזכות זו כפופה לדין הקודם, אלא מן הטעם שענייננו בזכות שלא נרשמה, בעוד שסעיף 159(ב) - לפי פירושו הנכון - מתייחס לזכויות רשומות בלבד. זה לא כבר, בהתייחסי לפרשנותו של סעיף 159(ב), ציינתי כי "הוראת הסעיף אינה חלה אלא על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים..." (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר (להלן - פרשת חוסין [7]), בעמ' 494) משום ש"מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת התיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין" (שם [7]; וראו גם: ע"א 4357/98 רוטנברג נ' ריעני [8] ורע"א 7052/01 אפרתי נ' ברנשטיין [9]). ביסוד תכליתו האמורה של הסעיף ניצבת שאיפת המחוקק להבטיח כי מרשם המקרקעין ישקף באופן נאמן, סופי ומוחלט את מערך הזכויות הטעונות רישום במקרקעין שעברו הליכי הסדר. משום כך גם קבע המחוקק כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..." (סעיף 125(א) לחוק המקרקעין; וראו גם סעיף 10 לחוק). אמנם, שאיפה זו התבררה כבלתי מציאותית במקרים רבים (ראו למשל ח' זנדברג "הסתמכות על מרשם זכויות - חזון לעומת מציאות" [33]), אולם בכך אין כדי לשנות מפרשנותו הנכונה של סעיף 159(ב). המדובר בחריג לדיני ההתיישנות, שממנו עשוי ליהנות רק בעל זכות במקרקעין מוסדרים שדאג לרשום את זכותו ובכך "הזהיר" את כולי עלמא כי זכותו שוב אינה עשויה להתיישן. (...).
לעומת זאת אין כל היגיון במתן פטור גורף מהתיישנות לתביעות לקיום זכויות בלתי רשומות. לא כל שכן שאין היגיון כזה כשהזכויות הבלתי רשומות מתייחסות למקרקעין מוסדרים דווקא, שבהם כאמור נודע לרישום ערך מיוחד". (ההדגשות שלי. ע.ג.).


על חשיבות רישום זכויות במקרקעין במרשם המקרקעין ועל היות הרישום בעל נפקות קונסטיטוטיבית ראה גם
ע"א 2907/04 זבולון סופיוב נגד עזבון
המנוח בכור סופיוב ז"ל ואח', פסקה 6,
פורסם בנבו. וראה גם ע"א 3295/94 גיל פרמינגר, עו"ד, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור נגד חוה מור ואח', פד"י נ(5) 11, 123.

הנה כי כן,
לאור ההלכה שנפסקה בענין צימבלר נגד תורג'מן הרי שחוק ההתיישנות חל על הענין שלפנינו. מכאן שתקופת ההתיישנות הרלוונטית לעניננו היא 25 שנים.


ד.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.
סעיף 8 לחוק קובע
חריג לכלל האמור. סעיף זה קובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות
בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, כי אז תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.


כפי שאראה להלן, הואיל והתובעים ידעו את העובדות המהוות את עילת התביעה, המבוססת על ההסכם מיום 5.5.73, אין במקרה שלפני כל הצדקה שלא להתחיל במנין תקופת ההתיישנות ביום חתימת הסכם המכר הנטען.



על ידיעתם של התובעים בדבר ההסכם משנת 1973, עוד במועד עריכתו, ניתן ללמוד מהראיות שלהלן:

בתצהיר העדות הראשית שנערך על ידי התובע מס' 1, מר מרעי מוברשם, נאמר כדלקמן:


"5.
הנני להצהיר כי לפי מיטב זכרוני בשנות השבעים כי אבא שלי (מר חסן אחמד מוברשם. ע.ג.) פנה אלי ואמר לי כי הוא מתכוון לקנות את חלקתם של מחמוד כיאל ומוחמד סאלח כיאל בחלקה הידועה כגוש 18543 חלקה 19 (המקרקעין נשוא דיוננו. ע.ג.) (...), והוא ביקש ממני באותו עת כסף להשלים את יתרת המחיר.


6.
נתתי לאבא שלי המנוח באותו עת כסף כבקשתו.


7.
הנני להצהיר לאחר כמה ימים אבא שלי אמר לי כי הוא שילם את כל הכסף תמורת החלקה הנ"ל למוכרים והוא קנה את חלקתם כולה, וכן חתמו על הסכם".


(ההדגשה שלי. ע.ג.).

הנה כי כן, התובע מס' 1 ידע על עריכת הסכם המכר של המקרקעין עוד במועד עריכתו, דהיינו בשנת 1973. (חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בעדותו של התובע מס' 1 בבית המשפט בעמ' 6 לפרוטוקול הישיבה מיום 20.11.06, שורות 1-11).

ראיה נוספת המעידה שהתובעים ידעו על הסכם המכר עוד במועד עריכתו ניתן
למצוא בתצהירו של התובע מס' 2 כדלקמן:

"6.
הנני להצהיר כי בשנת 1973 נסעתי יחד עם אבי המנוח לכפר מכר לביתו של המנוח מחמוד כיאל ושם בביתו של המנוח מחמוד כיאל נערך הסכם למכירת הקרקע (...) וחלקה 19 בגוש 18543 מאדמות גדידה בין אבי המנוח ובין מחמוד כיאל המנוח וסאלח כיאל (...), אני לא נוכחתי ולא נכנסתי לביתו של מחמוד כיאל הנ"ל והמתנתי לאבי אצל קרובי משפחה.

7.
בעת חזרתנו הביתה אבא שלי נתן לי את ההסכם יחד איתו מסמך לפיו סאלח כיאל הנו היורש היחידי של עזבון המנוח מוחמד סאלח כיאל אביו (...).


כמו כן אבי הראה לי באותו מעמד את ההסכם שנחתם, לפיו חתמו שני המוכרים מחמוד סאלח חטיב וסאלח כיאל באותו מעמד.

8.
אבא שלי ביקש ממני לשמור את המסמכים אצלי בביתי, (...).

9.
אני שמרתי את המסמכים במגירה ונעלתי אותה (...).

10.
המסמכים נשארו שמורים במקומן (כך במקור. ע.ג.) מאז 1973 עד שנת 2000 וזאת מבלי שאיש נגע בהם, (...)". (ההדגשות שלי. ע.ג.).


(ס' 6-10 לתצהיר מהנא מוברשם. התצהיר נמצא במסגרת בש"א 3055/05).


ה.
הנה כי כן, מרוץ ההתיישנות בענייננו החל כבר ביום 5.5.1973.

הואיל והתביעה דנן הוגשה לבית המשפט ביום 21.5.03, הרי שחלפו כ- 30 שנה למן הולדת עילת התביעה ועד ליום הגשת התובענה.
המסקנה היא, על כן, שהתביעה התיישנה.

6.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני
מורה כדלקמן:


א.
אני דוחה את תביעתם של התובעים כנגד הנתבע מס' 1
מחמת התיישנות.


ב.
התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לנתבע מס' 1
הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 10,000
₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה של 6 של

פסק דין
זה הושמעה בפומבי


עו"ד עישאן אוסמה ב"כ התובעים ועו"ד אשרף כיאל ב"כ הנתבע 1.



ניתן היום ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008) .



עודד גרשון
, שופט
סוזי א.













א בית משפט מחוזי 499/03 עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם נ' סאלח מוחמד אחמד כיאל, עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב (פורסם ב-ֽ 10/08/2008)