פסקי דין על טדי לביא קורס | פסקי דין על הילה שואט | פסקי דין על דינה אמסילי | פסקי דין על מרדכי אמסילי |

895/08 בשא     10/08/2008




בשא 895/08 טדי לביא קורס, הילה שואט נ' דינה אמסילי, מרדכי אמסילי




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

11



בתי המשפט



בית משפט השלום קרית גת
בש"א
000895/08

בתיק עיקרי: א'
001024/08

בפני
:
כבוד הרשמת עפרה גיא
תאריך:
10.8.08


1

2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33


בעניין
:
1. טדי לביא קורס

2. הילה שואט


ע"י ב"כ עו"ד
חן ליאתי

המבקשים


נ
ג
ד


1. דינה אמסילי

2. מרדכי אמסילי


ע"י ב"כ עו"ד
דניאל מלכא

המשיבים


החלטה


לפי בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים ובמסגרתה עתרו לקבלת הבקשה.

1.
רקע עובדתי:

1.1
המשיבים הם הבעלים הרשומים של הבית ברח' מבוא לבנה 30 בקרית גת (להלן: "הבית"). בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 10.8.06, ולפיו שכרו המבקשים את הבית למשך שנה.
המבקשים שלמו במועד זה סך של 12,000$ למשיבים. ביום 9.8.07 הועבר למשיבים סך נוסף של 26.508 ש"ח.
1.2
בין הצדדים נערך מסמך הקרוי מסמך הבנות ביום 30.7.08 ובנוסף הועברו בין הצדדים במהלך חודשים יולי עד ספטמבר 2007 טיוטות הסכם למכר הבית.
1.3
בסופו של יום, לא נחתם בין הצדדים הסכם מכר וביום 19.5.08 הוגשה תביעה לסילוק ידם של המבקשים מהבית.
1.4
בין הצדדים מתנהל הליך נוסף במסגרת תיק עיקרי 1025/08 בבש"א 771/08 ובמסגרתו עתרו המשיבים ליתן צו עיקול כנגד המבקשים. התקיים דיון בבקשה ובסופו של יום ניתנה החלטה על ידי, בה הוריתי כי העיקולים יוותרו בתוקפם, אולם הוריתי על צמצומם.

2.
טענות המבקשים:

2.1
לטענת המבקשים המדובר בהסכם שכירות פיקטיבי שנערך בין הצדדים. לטענתם מי שהפר את הסכם המכר היו המשיבים והם אלו שחייבים לקיים את ההתחייבות למכר.
לגרסתם, פנו למשיבים לעריכת הסכם מכר לבית והגיעו להסכמות עקרוניות באשר לרכישת הבית, אולם, סוכם כי הרכישה תתבצע באופן דחוי ,מאחר והמשיבים מכרו דירה אחרת שבבעלותם ולכן יוכלו לקבל פטור ממס שבח רק בחלוף המועד.
2.2
משכך, סכמו הצדדים, כי ייחתם הסכם שכירות לכאורה בלבד והתשלומים ששולמו יהיו על חשבון המכירה . אשר על כן, סוכם כי "דמי השכירות" יעמדו על סך גבוה של 1,000 דולר לחודש ויהוו תשלום ראשון על חשבון המכר וזאת, בניגוד לנהוג באותה העת בעיר, בה נכסים דומים הושכרו בסך של 500 דולר.
2.3
כן טענו המבקשים, כי בצעו בבית שיפוצים העולים על סך של 150,000 ₪ ואף צבעו את הבית, שפצו הגינה, חברו מערכת אזעקה ועוד.
2.4
לטענתם, בחודש ספטמבר 2007 לערך, התגלה כי בבית קיימות חריגות בניה ואף עד למועד זה טרם התקבל טופס 4 ולפיכך, דרשו מאת המשיבים להמציא את כל ההיתרים הנדרשים ולאחר מספר חודשים בהם נטען כי לא נעשה דבר פנו שוב למשיבים בדרישה להמציא האישורים ו/או לחילופין, לבטל את המכר ולהשיב להם הסכומים שהשקיעו ופיצוי עבור הנזקים שנטען כי נגרמו להם.
2.5
אשר על כן ולאור האמור לעיל, טוענים המבקשים כי ככל שהופר הסכם המכר, הרי שהופר על ידי המשיבים אשר לא המציאו האישורים הנדרשים והמשיבים הם אלו שנהגו בחוסר תום לב בניהול המו"מ עם המבקשים, אשר סברו כי מדובר בבית כשיר ותקין ומשכך, יש ליתן להם רשות להגן.

3.
טענות המשיבים:

3.1
לטענת המשיבים, אי פינוי הבית עלול לגרום להם לנזקים כבדים, מאחר והתקשרו בהסכם מכר עם קונה הבית ובהעדר פינוי במועד עלולים הם להפר את הסכם המכר אשר נערך עם הקונה, אחיה של המשיבה, ועלול לגרום לחיוב המשיבים בפיצוי מוסכם בסך של 100,000 ₪.
3.2
לטענתם, ניהלו משא ומתן ארוך עם המבקשים למכירת הבית ובסופו של יום הודיעו המבקשים כי אינם מעוניינים לרכוש את הבית וסוכם בין הצדדים כי המבקשים יפנו הבית עד ליום 10.2.08 ובהתאם לכך, התקשרו הם, בהסכם מכר נוסף מיום 14.10.07.
3.3
המשיבים אף הוסיפו וטענו, כי אין בסיס לטענה כי הסכם השכירות הוא פיקטיבי ודמי שכירות בסך של 1,000 דולר הם דמי שכירות ראויים לאור גודלו של הבית.
3.4
לטענתם, הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות ומספר פגישות שנקבעו לחתימת הסכם המכר בוטלו או נדחו ובסופו של יום הסתבר להם, כי המבקשים מתחמקים מחתימה על ההסכם.
אשר על כן, נטען כי, נפגשו הצדדים בסוף חודש ספטמבר 2007 ובאותה תקופה סוכם כי המשא ומתן למכירת הבית מסתיים ובתום תקופה נוספת של 6 חודשים ששולמו מראש, יפנו המבקשים את הדירה וישיבו להם החזקה.
משכך, נטען כי בסמוך לתאריך הפינוי ב- 10.2.08 פנתה המשיבה למבקשים וביקשה להאריך ההסכם בשלושה חודשים נוספים ובאמצע חודש אפריל, הודיעה כי אין בכוונתה לפנות הבית כלל.
3.5
בין לבין, קיבלו המשיבים מכתב מבא כוחם דאז של המבקשים ביום 24.4.08 והמדובר בפני
ה ראשונה מאז שסוכם בין הצדדים, כי הסכם המכר בוטל.
לטענתם, משנודע להם כי נפטר בא כוחם דאז של המבקשים, פנו למבקשים רק בתום השבעה ורק לאחר שמכתב מטעמם לא נענה, הגישו התביעה.
אשר על כן ובהתאם לאמור לעיל, מבקשים הם לדחות הבקשה על הסף ולסלק המבקשים מהבית.

4.
דיון
:

4.1
אכן כבר נקבע בפסיקה ובספרות לא אחת כי:
"במהלך הדיון בבקשה למתן רשות להגן אין הנתבע חייב לשכנע את השופט כי הוא יזכה במשפט. די בכך אם הנתבע מראה בתצהירו עילת הגנה שאם יעלה בידו להוכיחה, תעמוד לו למגן בפני
התביעה באותו שלב. אין זה מתפקידו של השופט להחליט מהם סיכויי הצלחתו של הנתבע או האם הובאו לפניו הוכחות מספיקות לגרסת ההגנה של הנתבע".
(ראה ספרו של כב' השופט דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית, עמודים 124 – 123).

כן נקבע כי:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה. רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... אין בית המשפט קובע ממצאים על יסוד שיקולים של מהימנות ואף אין הוא מחווה דעתו בדבר סיכוייה על ההגנה, אלא שחקירתו של הנתבע, העלתה, מפיו שלו, שהגנתו, אין לה על מה שתסמוך..."
(ראה ספרו של דר' יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהודרה שישית, 1990, עמ' 639 – 638).

ואף בפסיקה אליה הפנתה בא כוח המבקשים נקבע כי:
"בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן, לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה בגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בפני
מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אך ורק את השאלה, אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע".
(ראה ע"א 544/81, פ"ד לו' (3) 518).

4.2
האם הצליחו המבקשים להוכיח כי קיימת להם עילת הגנה מפני המבקשים. בענין הנדון, אקדים את המאוחר ואפרט, כי לאחר שבחנתי את טענות המבקשים על רקע המסמכים, התצהירים והחקירות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואין מקום אלא להורות על פינויים של המבקשים מהבית.
אציין כי לא מצאתי כל זכות חוקית, אשר לפיה יש ליתן למבקשים להחזיק בבית ולהלן נימוקיי:
אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבים הינם בעלי המקרקעין ואף בתגובתם צרפו את נסח הרישום ולפיו הם חוכרי המקרקעין.
משהוכחו זכויות המשיבים במקרקעין (זכויות החכירה בהן), הרי שזכאים הם לדרוש ממחזיק בהם שלא כדין להחזיר לידיהם את החזקה במקרקעין וזאת מכח סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 הקובע כי:
"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין
ממי שהחזיק בהם שלא כדין".

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי:
"... בעל הבית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות... ואז על הנתבע להראות, ולו לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום...".
(ראה, ע"א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד לא' (3) 455.

משכך, הרי שכאשר בעל המקרקעין מוכיח את זכויותיו במקרקעין, אזי עובר הנטל לנתבע, להורות כי קיימת לו זכות ולו לכאורה להחזיק בהם.

בנסיבות הענין, לא הצליחו המבקשים לבסס זכות כזו ואף לא לכאורה.

ראשית, אציין כי לא שוכנעתי כי ההסכם אותו התכוונו הצדדים לאכוף, הוא כטענת המשיבים, הסכם מכר והסכם השכירות פקטיבי בלבד, אלא, סבירה יותר טענת המשיבים כי המדובר בהסכם שכירות בלבד, אשר במקביל לו היה משא ומתן להסכם לרכישת המכר, אשר לא השתכלל לידי חוזה מכר.

לענין זה אציין את מזכר "ההבנות" (נספח ב' לבקשה) מיום 30.7.07 ובו צויין כי: "טדי והילה מעוניינים לשכור מאת מוטי ודינה
ובאותה עת מעוניינים לחתום גם על הסכם לרכישת הבית. על כן שני הצדדים מעלים על הכתב במסמך זה את ההבנות וההסכמות שביניהם, מובהר כי מסמך זה אינו בא במקום חוזה השכרה ורכישה שייחתמו אצל עורכי דין מטעם ההצדדים ומובהר כי רק חוזים חתומים אצל עורכי דין יעגנו את ההסכמות לכדי הסכם".

המבקש אף נשאל בעניין:
"ש. מזכרי ההבנות נספחים ב' וג' לתצהיר שלך, הם מקובלים עליך ועל בית זוגך, זה מה שסוכם.
ת. כן. מקובל עלי".
(ראה עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 12-11).

משכך, נראה כי אכן כוונת המשיבים היתה גם להשכיר את המקרקעין וגם למוכרו ומנגד, כוונת המבקשים היתה גם לשכור את המקרקעין ואף לרכוש אותו בסופו של יום.

יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של יום, הסכם המכר לא נחתם. לטענת המבקשים,
לא נחתם ההסכם מאחר והמשיבים הם אלו שהפרו את הסכם המכר ואילו המשיבים טוענים כי ההיפך הם פני הדברים.

אציין לענין זה, כי אף אם אקבל גרסת המבקשים במלואה, כי בכוונתם היה לרכוש את הבית ובסופו של יום הוכשל הסכם המכר על ידי המשיבים, הרי שאין בכך בכדי למנוע סילוקם מן הבית.

המבקשים הציגו טיוטות של הסכמי מכר שהועברו באמצעות מייל בין באי כח הצדדים, אולם, לא הציגו כל הסכם מכר חתום. והמבקשים אף לא טענו כי קיים הסכם חתום בין הצדדים.

המבקשים לא עשו דבר מאז פנייתם למשיבים, כטענתם, במשך 7 חודשים מאז פנו לצד שכנגד לאכוף את הסכם המכר. יתרה מזו, עד היום לא הוצגה לפניי ולו ראשית ראייה כי המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בדרישה לאכיפת הסכם המכר. אומנם בפתח הדיון ביום 6.8.08 נטען על ידי בא כוחם כי הגישה תביעה ל

פסק דין
הצהרתי, אולם העתק כתב התביעה לא הומצא לתיק ולפיכך המדובר בטענה בעלמא בלבד.

לא זו אף זו, אין מחלוקת בין הצדדים כי שולם בסך הכל סך של 18,000 דולר, כאשר המבקשים התגוררו בבית שנתיים ושווי המקרקעין עומד על סך של 308,000 דולר ולמעשה, שולם בסך הכל פחות מ- 10% משווי הנכס, דבר שיש בו בכדי להעיד על רצינות המבקשים בהסכם המכר.

המבקשים לא רשמו כל הערת אזהרה על המקרקעין, הערה אשר יש בה בכדי להעיד כי אכן נערך הסכם מכר בין הצדדים.
אף טענת המבקשים כי השקיעו במקרקעין סך של 150,000 ₪, המדובר בטענה בעלמא בלבד, אשר לא הומצאו לה כל תימוכין, בשים לב שלא הוצגה לפניי כל חשבונית ו/או קבלה ו/או פירוט של ההשקעות שהושקעו בנכס.

המבקשים, כאמור, לא טענו אפילו כי נחתם הסכם מכר ולמעשה כל שבידם הוא טענה בעל פה, שאין בה ובכדי לבסס הגנה לכאורה כי אכן נערך הסכם מכר. אף במסמך ההבנות שנערך בין הצדדים צויין מפורשות כי:
"מובהר כי מסמך זה אינו בא במקום חוזה השכרה ורכישה שייחתמו אצל עורכי הדין".

אשר על כן, כל שנעשה על ידי הצדדים הוא משא ומתן אשר לא הבשיל בסופו של יום לכדי הסכם מכר.

משכך ולנוכח האמור לעיל ומבלי לקבוע כל ממצא מי מבין הצדדים הוא זה שהכשיל את ההסכם, הרי שהמשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכם מכר בסופו של יום ולנוכח העובדה שגם הסכם השכירות ככל שממומשת האופציה מסתיים
ביום 10.8.08, הרי שהמבקשים לא הצליחו להרים הנטל כי קיימת להם זכות חוקית ולו לכאורה להחזיק במקרקעין.

5.
משלא מצאתי בבקשת הרשות להגן כל הגנה העומדת למבקשים מפני תביעת המשיבים לסילוק ידם מהמקרקעין, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.
הנני מחייבת את המבקשים לשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.
לנוכח דחיית הבקשה, זכאים המשיבים ל

פסק דין
לפינוי המבקשים מהמקרקעין ובהתאם יגישו המשיבים

פסק דין
לחתימתי.

עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בפינוי מדירת מגורים, אני מעכבת את הפינוי
ב- 30 יום.

בשולי הדברים אציין, כי בקשה לפיצול סעדים אינה אינה בסמכות רשם ולפיכך, אין באפשרותי להיזקק לבקשה זו ויש להגיש בקשה נפרדת לבית המשפט. לפיכך, אני מאריכה המועד להגשת הבקשה עד ליום 1.9.08.

ניתנה היום ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


עפרה גיא
, רשמת





000895/08בשא140 אביבה ע.






בשא בית משפט שלום 895/08 טדי לביא קורס, הילה שואט נ' דינה אמסילי, מרדכי אמסילי (פורסם ב-ֽ 10/08/2008)