פסקי דין על לימור שדה | פסקי דין על אפריל רשת קוסמטיקה ובשמים בע"מ

10049/02 דמ     13/03/2005




דמ 10049/02 לימור שדה נ' אפריל רשת קוסמטיקה ובשמים בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 010049/02


בפני

כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי
נ.צ. מר דוד טבח (עובדים)
נ.צ. מר אבישי מרגלית (מעבידים)
תאריך:
13/03/2005





בעניין
:
לימור שדה
ע"י ב"כ עו"ד גאווין
התובעת

נ
ג
ד


אפריל רשת קוסמטיקה ובשמים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הקר
הנתבעת


פסק דין

התובעת (להלן גם: "העובדת") עבדה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") במשך 38 חודשים, עד שפוטרה ביום 14.8.02, מבלי שקיבלה "פיצויי פיטורים" או "הודעה מוקדמת לפיטורים".

התובעת פוטרה לאחר שנחשדה על ידי המעביד כי שלחה ידה במוצרים שלו ומכרה אותם לאחרים.

התובעת עבדה אצל הנתבעת כמדריכת טיפוח יופי, והטענה היא שמוצרים של הנתבעת (בעיקר בקבוקי בושם), כאלו ששימשו לנסיון ללקוחת (להלן גם: "טסטרים"), נלקחו על ידי התובעת והועברו לצדדים שלישיים, הכל שלא בידיעה או הסכמת המעביד.

תלונת המעביד שהוגשה למשטרה בשל כך, לא הובילה לכדי הגשת כתב-אישום כנגד מי מהמעורבים בפרשה, ככל הנראה בשל היעדר עניין לציבור.

התובעת השתכרה בעבודתה כ- 3,000 ₪ לכל חודש, עליהם הוספו 314 ש" לערך, שהשתנו מידי חודש בחודשו וכונו "תמריץ" (להלן: "התמריץ").

העובדת תובעת בהליך זה את התביעות הבאות:
1.
פיצויי פיטורים (ע"פ שכר הכולל "תמריץ").
2.
תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים (שווה ערך לחודש ימים).
3.
"פדיון חופשה" (2.3 ימים).

הצדדים הסכימו כי כספי ביטוח המנהלים שנעשה על ידי המעביד לעובדת בעת עבודתה, ישוחררו לזכות התובעת במלואם, למעט כספי "פיצויי הפיטורים". הללו ישוחררו לזכות התובעת, על פי תוצאות ההליך הנוכחי, ואם ישוחררו יחושבו על חשבון "פיצויי הפיטורים".

הצדדים הסמיכו את ביה"ד לפסוק לפשרה בהליך זה.

אין ראיה חד משמעית על שליחת יד פלילית ברכוש המעביד. יש רגליים לסברה כי התובעת ניצלה את אי תשומת לבו של המעביד, או היעדר הקפדה על שמירת מלאי בקבוקי הבושם ששימשו לנסיון, על מנת לעשות בהם שימוש פסול, קרי, שימוש בעל אופי מסחרי.

מהראיות שהוגשו לביה"ד, לרבות תמליל השיחה בהשתתפות התובעת מיום 14.8.02, ברור שהתובעת מודה בשימוש בטסטרים "לתחזק את עצמי" כלשונה. כלומר, היא מודה ב"שימוש עצמי" ולא מודה בשימוש מסחרי. אולם התובעת גם מודה שהעבירה טסטרים לחברים וקרובים. כלומר, אין מדובר רק "בשימוש עצמי" אלא גם בשימושם של חברים ובני משפחה; גם אם אין ראיה ממשית כי הדבר הועבר אליהם באופן שיטתי כנגד תמורה כספית. כלומר, התובעת מודה שלקחה טסטרים לשימוש עצמה ולחלוקה כמתנות לקרובים וחברים. היא מודה במספר מועט של מוצרים שנלקחו (5 בלבד), וגם מתרצת זאת בכך שהממונה עליה (אירית), ידעה זאת מראש או לפחות בדיעבד והסכימה לכך. יצויין כי בסיום השיחה של יום 14.8.02, מודה התובעת בשפה רפה כי קיבלה איזה שהוא תשלום עבור אותם מוצרים (טסטרים), אך מדובר במעשים שבידיעת הממונה עליה.

השאלה היא איפוא, עד כמה פעולותיה של התובעת בנטילת בקבוקי בושם שנועדו לנסיון ללקוחות (טסטרים) והעברתם לאחרים, מהווה עבירה פלילית ו/או "הפרת משמעת חמורה". לעניין הפלילי, הדבר לא עמד למבחן ביהמ"ש המוסמך, וגם אנו במסגרת "הפסיקה לפשרה" אין בידנו את הכלים הראויים להכריע, עד כמה אותם מעשים מגיעים כדי אשמה פלילית.
לעומת זאת, שוכנענו כי עשיית שימוש פרטי בבקבוקי בושם שנועדו לשימוש בבית המסחר ותוך כדי עיסוק מסחרי, היא "הפרת משמעת חמורה" שזיכתה את המעביד לפגוע בזכותה של התובעת ל"פיצויי פיטורים" ו"תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים".

השאלה שנותרה להכרעה היא, עד כמה יש לפגוע בזכות ל"פיצויי פיטורים" ו"תמורתה של ההודעה המוקדמת".

בדרך כלל, קנה המידה לבחינת "הפרת משמעת חמורה" יהא תלוי במעמדו של העובד ובאופי תפקידו במקום העבודה. יש להפעיל "מבחן משולב" – שהוא איכותי וכמותי. הפעולה, שאותה מבקשים להגדיר כ"הפרת משמעת חמורה", תיבחן על פי חומרתה הערכית – היינו גודל נזקו של המעביד כתוצאה מביצועה, וכן על פי חומרתה הכמותית – היינו מספר הפעמים שבוצעה. הפחתת פיצויי הפיטורים כפופה לשיקול דעתו של המעביד, וזה חייב להיות מופעל בתום לב (דב"ע נה/264-3 חסן קייסי נ' מוסך אופר ארמוזה בע"מ, סע' 10 לפס"ד מיום 9.1.96).

השאלה עד כמה "הפרת המשמעת" בה נכשלה התובעת דנן היתה חמורה, תלויה גם בשאלה עד כמה היו הוראות קשיחות וברורות לפיהן גם בקבוקי בושם ומוצרים אחרים המשמשים לנסיון ולא למכירה, ייעודם הוא לנסיון בלבד ואין מקום לעשות בהם שום שימוש.

מאחר ולא הוכח שימוש בטסטרים שלא ליעודם, אלא במקרים בודדים, והנזק הכספי שנגרם למעביד אינו גדול; וגם "הפגיעה במוניטין" של המעביד ככל הנראה אינה גדולה, לא מצאנו שיש הצדקה לשלול במלא את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת. תוצאה לפיה התובעת תזכה ב- 70% מפיצויי הפיטורים המגיעים לה, וכן תפסיד את תמורת "ההודעה המוקדמת לפיטורים" במלואם, היא תוצאה ראויה.

החלטנו שיש הצדקה לשלילת תמורת ההודעה המוקדמת במלואה, משום שמעשי התובעת מצדיקים את ההנחה "כי המשך העבודה תוך ההודעה המוקדמת יאפשר המשך הפגיעה במעביד" (ר' דב"ע מב/18-3 אורבך מהנדסים נ' חיים גלנדר, פד"ע יד' 92, 101).

לעניין חישוב "השכר הקובע" לתשלום פיצויי פיטורים, לא הונחה דעתנו כי מה שכונה "תמריץ" אינו חלק מהשכר הקובע. שכן, לא השם יקבע, אם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים, אלא המהות (ע"ע 300434/97 החברה למפעל חינוך נ' נינה טופר, סע' 7 לפס"ד מיום 9.8.00). המהות כאן היתה תלויה במכירות, מעין "עמלות" המגדילות את שכר-היסוד (השווה: דב"ע נו/214-3 בר-לוי נ' אלקטרה, סע' ה' (2) לפס"ד מיום 6.8.97).
לעניין "פדיון החופשה", לא שוכנענו כי החישוב בתלושי השכר הוא לפי שעות (להבדיל מימים). גם בחוק, צורת החישוב היא יומית. הנתבעת תוסיף לתובעת תמורתם של 2.3 ימי עבודה, כ"פדיון חופשה".

סיכום:

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים חלקיים, בסך של 7,346 ₪
(% 70
x
12 :
38 חד'
x
3,314 ₪), וכן סך של 305 ₪ כ"פדיון חופשה" (2.3 ימים
x
25 ימים :

3,314 ₪).

שני הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום 15.8.02 ועד ליום התשלום בפועל. אין כמובן מקום לפסיקת "פיצויי הלנה", שעה שהזכות לפיצויי פיטורים היתה, ללא ספק, במחלוקת כנה ואמיתית.

בשים לב להתנהגות התובעת שהובילו לפיטוריה, לא יהיה זה צודק לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך הנוכחי, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום ב' ב אדר ב, תשס"ה (13 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.


נ.צ. מר ד. טבח (ע)



נ.צ. מר א. מרגלית (מ)


ד"ר י.לובוצקי – שופט, אב"ד

ק/רוניתעמרני/











דמ בית דין אזורי לעבודה 10049/02 לימור שדה נ' אפריל רשת קוסמטיקה ובשמים בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/03/2005)