פסקי דין על קוזק אמרי | פסקי דין על קודקוד אבטחה ורפואה בע"מ

6548/04 דמ     26/05/2005




דמ 6548/04 קוזק אמרי נ' קודקוד אבטחה ורפואה בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
דמ 006548/04


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין
נציגת ציבור (ע), גב' שיין


26/05/2005





בעניין:
קוזק אמרי



ע"י ב"כ עו"ד
אבו קאעוד כאמל

תובע

נ
ג
ד


קודקוד אבטחה ורפואה בע"מ






נתבעת



פסק דין

1.
זהו

פסק דין
בתובענה לרכיבי שכר שונים ולזכויות נלוות.

2.
הדיון התקיים כדיון מהיר לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969.

3.
בהסכמת הצדדים צומצמו המחלוקות לעניין דרכי החישוב והוסכם כי:
א.
לגבי חופשה – מוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,230 ש"ח.
ב.
לגבי נסיעות – מוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 648 ש"ח.
ג.
הפרשי שכר – מוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 470 ש"ח בגין הורדות משכרו בחודשים ספטמבר ואוקטובר.
ד.
לגבי ניכויים שלא כדין – סוכם על תשלום של 111 ש"ח בגין ניכויים שלא כדין.
ה.
לענין חגים – הנתבעת תשלם לתובע סכום של 504 ש"ח.
ו.
לענין העבודה ביום 21/7/03 – תשלם הנתבעת לתובע 102 ש"ח, וכן תשלם לו בגין יום ריענון סך של 180 ש"ח.


בנוסף הוסכם כי במידה ובית הדין יקבע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשות למבטחים – גובה הסכום שהיה אמור להיות מופרש למבטחים, כחלק מעביד עומד על 1,727 ש"ח. כן הוסכם כי אם ביה"ד יקבע כי לא היה מקום לקיזוז משכרו של התובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הרי שיתרת שכרו, שלא שולמה לו בגין חודש פברואר, עומדת על 1,000 ש"ח.

כמו כן הסכימו הצדדים כי לצורך החישובים השונים, השכר הקובע
הינו סך כל משכורותיו שקיבל (28,796), חלקי 11 חודשי עבודתו. יצויין כי על פי כתב התביעה תקופת עבודתו היתה קצת יותר מ – 11 חודש, ובסה"כ 11.16 חודשים. לכן החישוב הנכון של ממוצע חודשי עבודתו הינו 2,580 ₪ לחודש.

4.
המחלוקות בתיק כפי שגובשו במהלך הדיון הן:
א.
נסיבות הפסקת העבודה, ובהתאם לכך האם רשאית היתה הנתבעת לקזז משכרו 1,000 ש"ח בגין הודעה מוקדמת.
ב.
זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשות למבטחים והאם הנתבעת היתה מחוייבת להפריש למבטחים.
ג.
זכאות התובע לשכר בגין 3 ימי הכשרה.
ד.
האם נגרמו לתובע נזקים בגין אי מתן אישור על סיום עבודה ובאיזה שיעור.


בית הדין יתייחס לפלוגתאות אחת לאחת.

5.
נסיבות הפסקת העבודה

סעיף 11 א. לחוק פיצויי פיטורין קובע כי:

"התפטר עובד מחמת הערה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן
אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבוד1תו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".


האם בנסיבותיו של תיק זה זכאי התובע לפיצויי פיטורין?

אין מחלוקת כי התובע סרב לשיבוץ שהוצע לו. על פי
עדות התובע, עבד אצל הנתבעת בהיקף של 9 שעות עבודה, משעה 07:00 ועד 16:00, וכי לאחר שחזר מחופשת מחלה עקב תאונה, הוצב בתיכון אחר בשכונת גילה, תוך צמצום שעות עבודתו. לדבריו, מחה על השיבוץ לאור ההפחתה בשעות העבודה, אך אז נאמר לו כי אם לא יגיע למקום העבודה החדש, לא יוכל להמשיך לעבוד כלל. לאור זאת, ומשלא הסכים לתנאים חדשים נאלץ לעזוב.


מטעם הנתבעת לא הופיע המפקח הישיר של התובע, אלא מר סנדלר, אשר לא ידע את הדברים מידע אישי שלו. לדבריו (ואין על כך מחלוקת) התובע הוצב במתחם גילה, אף קרוב יותר לביתו מאשר ביה"ס הקודם בו עבד, וכי הנתבעת היתה רשאית, על פי החוזה עליו חתם, ולהציבו על פי צרכיה, וכך עשתה.

6.
לענין הרעת תנאים נפסק כי:
”
אם התקיימו התנאים האמורים בסעי 11 לחוק פיצויי פיטורים, או שלא התקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, ויש לתת את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד
“
(דב"ע ל/123-3 מדינת ישראל נ' שלום לבבי, פד"ע ח 261, 5-264).



אין מחלוקת כי לנתבעת פריבילגיה להציב את התובע במקום עבודה אחר בגילה, כפי שעשתה, אולם איננה רשאית לעשות כן תוך הרעת תנאיו. מחישוב שעות עבודתו של התובע עולה כי במקום השיבוץ החדש היקף עבודתו היה פחות ממקום העבודה הראשון ב – 12 שעות לפחות. אין גם מחלוקת כי התובע מחה על הרעת התנאים, אך אעפ"כ לא הוצע לו לעבוד במספר שעות כפי שעבד קודם לכן.

בית הדין מקבל, איפוא, את טענתו של התובע כי היתה זו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ועל כן רשאי היה להפסיק את עבודתו, כדין מפוטר.


היות וכך, ועל פי המוסכמות דלעיל,
על הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 1,000 ש"ח שקוזז משכר חודש פברואר.

7.
פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים
התובע תבע פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים על ידי הנתבעת. ואכן, אין מחלוקת כי לא הופרשו עבורו כספים. בכתב ההגנה נטענה טענה רק לגבי גובה התשלום הנתבע ולא נטענו טענות לענין עצם החובה.

בדיון שקויים הודיע מר סנדלר כי רק לאחרונה נודע לו, כי
אין חובה להפריש כספים למבטחים עבור עובד בתקופת נסיון. היות והתובע, על פי החוזה, הינו עובד בנסיון במשך שנת עבודתו הראשונה, לא היתה, לדבריו, כלל חובה להפריש עבורו כספים למבטחים. לכן ביקש שבית הדין יתייחס לטענה זו.


ב"כ הנתבעת התנגדה להעלאת טענה זו היות ומדובר בשינוי חזית.


כפי שנאמר לעיל, תיק זה התקיים כדיון מהיר להוכחות ומיד בדיון הראשון (והיחידי) שקויים, העלה הנתבע טענה זו, (כשלדבריו נודע לו עליה רק לאחרונה).


כידוע, בית הדין רשאי לסטות מכללי הפרוצדורה, ובמיוחד בדיון מהיר. השופט ד"ר י. לובוצקי כתב בספרו סדר הדין במשפט העבודה, (מהדורה 2004, פרק 17 עמ' 7-6) כדלקמן:

"בסעיף 31 (ב) לחוק בית הדין לעבודה שחרר המחוקק את בית הדין לעבודה מכפיפות לסדרי דין
במסגרת הדיון המהיר. בסעיף זה מסמיך המחוקק את בית הדין, 'לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה'. כוונת המחוקק היתה לאפשר דיון מהיר וענייני, בהתחשב בסכום התביעה, גם אם כורח היעילות מחייב סטייה מהותית מסדרי הדין המקובלים".


בענייננו, משהנתבעת לא היתה מיוצגת, ומשנציג הנתבעת נהג אף הוא כלפי התובע בחוסר פורמליסטיות, ונתן הסכמותיו בראשית הדיון, מבלי לעמוד על קוצו של יוד - סבור בית הדין כי יש מקום להתייחס לטענותיו באופן ענייני, למרות שענין זה לא הועלה בכתב ההגנה, מה גם שמדובר בדיון מהיר והדיון להוכחות היה הדיון הראשון והיחידי שהתקיים בתיק.


לגופו של ענין

בסעיף 18 להסכם שנחתם בין הצדדים נאמר:

"מוסכם על הצדדים במפורש כי שנת עבודתו הראשונה של העובד תחשב כנסיון".


בצו ההרחבה בענף השמירה (י"פ 1976, תשל"ד עמ' 520) נאמר כי:

"כל עובד חדש יתקבל לנסיון לתקופה של 6 חודשי עבודה במפעל, ובהסכמה הדדית תהיה תקופה זו ניתנת להארכה ב – 6 חודשים נוספים. לאחר שעובד עבר את תקופת הנסיון, יחשב כקבוע, ויחולו עליו כל תנאי העבודה, זכויות וחובות הקבועים בהסכם זה, החל מיום כניסתו לעבודה".


היות ועל פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, ההפרשות למבטחים אינן חלות על עובד בנסיון – והיות והתובע עבד 11.16 חודשי עבודה – לא חלים עליו ההוראות בדבר הפרשה למבטחים.

8.
פיצוי בגין אי קבלת קיצבת אבטלה:
א.
לטענת התובע זכאי לפיצוי, בגין העובדה שנמנעה ממנו הזכות לקבלת קיצבת אבטלה, וכי בהיותו חייל משוחרר – לו היה מקבל אישור מהמעסיק על תקופת העסקה,
היה זכאי לקיצבת אבטלה מהמל"ל. היות והנתבעת לא המציאה לו מסמך זה, למרות בקשותיו, עליה לשלם לו – על פי הטענה – פיצוי בגובה שני חודשי דמי אבטלה שהיה זכאי להם (ממועד הפסקת העבודה ועד שמצא עבודה אחרת). לטענת נציג הנתבעת, הודה התובע כי לא פנה לשירות התעסוקה, ועל כן בכל מקרה לא היה זכאי לדמי אבטלה, (מה גם שעזב מיוזמתו את העבודה).

ב.
אין מחלוקת כי התובע הגיש תלונה למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה על אי מתן אישור על תקופת ההעסקה ובתשובה נאמר לו כי:

"… תלונתך בענין אי מתן אישור על תקופת ההעסקה נבדקה ונמצא כי נעברה עבירה על סעיף 8 (ב') לחוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות התשס"א – 2001. בגין עבירה זו הוחלט על הטלת קנס כספי מנהלי בסכום של 3,000 ש"ח".


לבית הדין אף הומצא אישור מסירה של דרישת התובע לקבל לידיו אישור על סיום העסקה. לתובע לא הומצאה כל תשובה לדרישה זו.

כמו כן המציא התובע טופס תביעה סטנדרטי לקבל דמי אבטלה (ת/3) על פיו לא תתקבל התביעה בלא שיצורף אליה אישור על תקופת ההעסקה חתום על ידי המעביד.

ג.
המצב המשפטי:

תקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה), התשל"ד
– 173 קובעות כדלקמן
:

"1. חייל משוחרר כמשמעותו בחוק החיילים המשוחררים (הוראת שעה), התשל"ד – 1973 (להלן – חוק החיילים המשוחררים), יהיה מבוטח לפי פרק ו' 1 לחוק, במשך שנה מיום סיום השירות, שבו השלים את התקופה המזכה כמשמעותה בחוק החיילים המשוחררים או מיום תחילתן של תקנות אלה, לפי המועד המאוחר יותר".


חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 קובע בסעיף 160 (א) כי:

"דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה – זכאי) וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א' 1".



על פי הפסיקה, (עב"ל 20026/96 עופר גור נ' המוסד לביטוח לאומי ארצי, כרך לג (55), 32), בשנת שחרורו הראשונה, זכאי החייל לקבלת דמי אבטלה אף ללא צבירת ימי אכשרה בהתאם לאמור בסעיף 161 לחוק. הרציונל העומד בבסיס ההוראה למתן מענק לחייל העובד בעבודה מועדפת, הוא עידודם של חיילים משוחררים לצאת לשוק העבודה חלף קבלת דמי אבטלה. לפיכך, חייל שיעבוד בעבודה מועדפת יהיה זכאי לתשלום מענק, לבד משכר עבודתו. דברים ברוח זאת מצויים בדברי ההסבר להצעת החוק שזו לשונם:

"... תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה 'עבודה מתאימה' כמשמעותה בחוק אך מאידך היא עבודה מועדפת לצרכי המשק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי". (הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקונן מספר 48), התשמ"ב – 1982, הצעות חוק 1592 כ"ח בתמוז התשמ"ב 19/7/1982, עמ' 240-241).


כמו כן, בדב"ע שם/91-242 מאיר אואזיס נ' לשכת התעסוקה דב"ע יב 253), נקבע כי:

"תנאי לדמי אבטלה הוא שמי שבו מדובר יהיה "מובטל", ותנאי לכך שמבוטח יוכר "כמובטל" הוא רישום בלישכת העבודה".


גם בתיק עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, (עבודה ארצי, כרך לב (3), 115) נקבע כי:

"נכונות לעבוד – ביטוח אבטלה מיועד רק למי שמעוניין להישאר במפעל העבודה, מוכן ומסוגל לעבוד וחסר הצעה מתאימה מאת לשכת התעסוקה".

ד.
דיון והכרעה:

אין מחלוקת כי התובע אשר השתחרר מצה"ל ב 13/3/03 היה חייל משוחרר במועד הרלבנטי לתביעה זו. על פי תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה) תשל"ד – 1974 ועל פי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשל"ה – 1995, זכאי היה התובע, כחייל משוחרר, לדמי אבטלה, לו היה מתייצב לשירות התעסוקה ונרשם כמחפש עבודה. לאור הפסיקה דלעיל, תכלית ביטוח האבטלה אינו לתת לתובע סכום כסף בתקופת אבטלה, אלא לתת לו הזדמנות למצוא עבודה, ורק אם התייצב ונרשם כדורש עבודה, ולא סופקה לו – לפצותו בתשלום.
בעניננו, אין מחלוקת שהנתבע לא המציא לו את האישור לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי (ובנקודה זו עשה התובע מאמץ כדי להשיגו) –
אולם הוא הסתפק בכך, ולא נרשם בשירות התעסוקה, כנדרש. לו היה מתייצב בשירות התעסוקה,
ותביעתו למל"ל היתה נדחית בשל אי קבלת אישור המעביד – היה זכאי לקבל פיצוי מאת המעביד בגין אי קבלת קיצבת אבטלה. היות וכאמור לא התייצב – אין בית הדין פוסק לו פיצוי כלשהו מהמעביד בגין אי קבלת דמי אבטלה, שהרי לא היה זכאי לקבל את הקיצבה מהמל"ל, בהעדר התייצבות.

לאור האמור לעיל,
ואף שלא התקבל אישור המעביד, דוחה בית הדין את התביעה לתשלום בגין אי קבלת דמי אבטלה.

9.
שכר עבודה בגין 3 ימי הכשרה –

היות ותקופת ההכשרה נעשתה בתקופה שלאחר שהתובע כבר התקבל לעבודה, ונדרש לעשות כן על ידי הנתבעת כתנאי להמשך העסקתו, על הנתבעת לשלם לתובע שכר בגין ימים אלו, שהרי התובע לא היה רשאי שלא לעבור את ההכשרה בימים שנדרש. לו היתה זו הכשרה בטרם התחלת העבודה ולא כחלק מהעבודה – צודקת היתה הנתבעת כי לא היה מדובר בשכר עבודה. אולם משהתובע כבר התקבל לעבודה – הרי שמדובר בשכר העבודה לכל דבר וענין.


לאור זאת זכאי התובע לשכר בגין 3 ימים אלו. יחד עם זאת, היות והתובע מודה בעדותו כי עבור יום עבודה אחד (בחודש 2/03), קיבל שכר כפול (עמ' 10 לפרוטוקול), הרי שיש להוריד יום זה, וסה"כ זכאי התובע לתשלום של יומיים בלבד.


9.
הלנת שכר:

בית הדין שוכנע כי אי התשלום במועד נעשה מתוך טעות כנה ובחלק מהרכיבים בשל מחלוקת של ממש – ועל כן יפחית בית הדין את פיצויי ההלנה לכדי ריבית והצמדה בלבד.

10.
סוף דבר:


הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.
סכום של 3,245 ₪ כמוסכם בין הצדדים, ועל פי הפירוט בסעיף 2 לפסק הדין. בנוסף יקבל את הסכומים הבאים:
ב.
סכום של 360 ₪ בגין יומיים עבודה.
ג.
סכום של 1,000 ₪ בגין שכר שנוכה משכרו האחרון.
ה.
סכום של 1,500 ₪ + מע"מ הוצאות.

כל הסכומים המפורטים בסעיפים א' עד ד', ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1/3/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.



בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום 26/5/05 בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור
גב' שיין

יפה שטיין
- שופטת
אב"ד



006548/04דמ 730 גלית לוי







דמ בית דין אזורי לעבודה 6548/04 קוזק אמרי נ' קודקוד אבטחה ורפואה בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/05/2005)