פסקי דין על בן ברוך עמרם

2675/01 פ     07/09/2004




פ 2675/01 מדינת ישראל נ' בן ברוך עמרם




בעניין:

93



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
פ
002675/01


בפני
:
סגן הנשיא כב' השופט ש' חמדני

תאריך:
07/09/2004




בעניין:
מדינת ישראל


המאשימה


ע"י ב"כ עוה"ד
הדס זוהר




נ
ג
ד


בן ברוך עמרם
ת.ז. 057708497

הנאשם


ע"י ב"כ עו"ד
לוי משה




הכרעת דין

1.
הנאשם היה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום קבלן בניין, שעבד גם בשם ע.ב. פרוייקטים חב' לבניין.

בכתב האישום 18 פרטי אישום.

בפרטי
אישום 1-16 מיוחסות לנאשם 16 עבירות של אי הגשה במועד של דוחות תקופתיים למע"מ, החל מדו"ח 2/98 עד 10/00, כמפורט בטבלה בסעיף 3 לפרטי האישום 1-16 (להלן:
"הטבלה").

באשר לדוחות מס' 11-16 שבטבלה, המתייחסים לתקופה החל מ- 12/99 עד 10/00, ב"כ המאשימה הסכימה לחזור בה מהאישומים, לאחר שהוכח, כי תיק העוסק של הנאשם במע"מ הוקפא לשנה, החל מדצמבר 99' עד נובמבר 00'.

ב"כ המאשימה הסכימה גם לזיכויו של הנאשם מהאישומים 11-16.

2.
בפרט אישום מס' 17 מיוחסות לנאשם עבירות של אי הוצאת חשבונית מס, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה על סעיף 117(א) (13) לחוק מע"מ ומסירת ידיעה לא נכונה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה על סעיף 117 (א) (3) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117 (ב) לחוק.

על פי פרט אישום 17, הנאשם ביצע עבודות בנייה לחברו יגאל קורן (להלן:
"החבר" או "קורן"), מסוף שנת 97' עד אמצע 98', תמורת 87,000 דולר, בלי שהוציא חשבוניות על כך, ובלי שדיווח על כך. סכום המע"מ בגין עבודות אלה 52,504 ₪ קרן.

3.
בפרט אישום 18 מיוחסות לנאשם עבירות של ניהול פנקס חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק, עבירה על סעיף 117 (א) (7) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117 (ב) לחוק, ובקשר עם סעיפים 66 ו-95 לחוק ועם תקנות מע"מ (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו- 1976.

על פי פרט אישום 18, הנאשם נתן שירות בתקופה שבין 1/98 – 12/98, כשהיה צריך לנהל פנקסים ורשומות כדין, תוך סטייה מהותית מהוראות החוק והתקנות, כפי שנקבע בקביעה סופית לפי סעיף 95 לחוק, שהביאה לפסילת ספריו, עפ"י תעודת עובד ציבור ת/9.

4.
מטעם התביעה העידו 4 עדים.

ע"ת 1, כרמי מן, מבקר חשבונות מטעם מע"מ, מי שביצע את הביקורת ואת החקירה נגד הנאשם. עד זה גבה את אמרות הנאשם, המוצגים ת/5 ו- ת/6.

ע"ת 2, מר קורן, עבורו בנה הנאשם בית, עפ"י ההסכם ת/7. ת/8 הוא דף בו פורטו התשלומים ששילם מר קורן לנאשם.

ע"ת 3, מר מאיר רואס, מנהל תחום ביקורת חשבונות במע"מ, החתום על תעודת עובד ציבור ת/9.

ע"ת 4, גב' שושנה וקנין, מזכירת חולית ביקורת במע"מ, שטיפלה במשלוח הודעת קנס לנאשם, עם ההחלטה על פסילת ספריו, המוצג ת/13.

כן הוגשה בהסכמה תעודת עובד ציבור ת/1, בצרוף הדוחות התקופתיים, נשוא אישומים 1 עד 10, שהוגשו כולם ביום 17/11/99.

5.
הנאשם מודה למעשה, כי לא הגיש במועד את הדוחות התקופתיים, נשוא אישומים 1 עד 10 וכי אלה הוגשו רק ב- 17/11/99.

אולם טוען הנאשם, כי בתקופה זו לא היה פעיל, כשאי הגשת הדוחות נבעה, לטענתו, מבעיות אישיות ומשפחתיות.

6.
באשר לאישום מס' 17, מודה הנאשם, כי לא הוציא חשבוניות על התשלומים שקיבל ממר קורן, אלא שלטענתו, לא מדובר בעסקה החייבת בדיווח, שכן היו יחסים מיוחדים בינו לבין מר קורן, שהוא חברו מילדות.

לטענת הנאשם, הם רכשו במשותף מגרש, עליו בנו בית דו משפחתי, לפי תכנון של אדריכל משותף, כך שבניה זו לא היתה במסגרת עיסוקו כקבלן, אלא כטובה לחבר. מה גם, שמר קורן לא שילם לו את המע"מ ולכן לא היה מקום להוציא חשבוניות ולדווח למע"מ.

7.
באשר לאישום מס' 18, טוען הנאשם, כי ניהל את ספריו
כדין, במשך כל שנות עיסוקו, בלי שהיתה לשלטונות מע"מ, כל טענה כלפיו.

לטענתו, מי שהחליט לפסול את ספריו, עשה זאת בהחלטה שרירותית, בלי בדיקה של מי שהוכשר לבדוק את הספרים ואת החשבונות, כשמר מאיר רואס, ע"ת 3, היה למעשה "חותמת גומי", להחלטתו של ע"ת 1 כרמי מן, שאין לו את הכישורים והמומחיות, הנדרשים לבדיקת הספרים והחשבונות.

מה גם, שלטענת הנאשם, הוא לא קיבל את ההחלטה על פסילת הספרים, כך שלא יכל להשיג עליה, ע"פ חוק.

8.
דיון והכרעה

כאמור, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שכן טענות הנאשם הן טענות משפטיות.


8.1
באשר לאישומים 1 עד 10, הוכח ע"פ ת/1, שהדוחות לא הוגשו במועדם, אלא
כולם הוגשו כאמור, ביום 17/11/99.
הנאשם לא הוכיח שהיה לו הצדק כלשהו לאי הגשת הדוחות במועדם.
טענתו באשר לבעיות אישיות ומשפחתיות, לאו טענה היא. מה גם, שלא מדובר בדו"ח אחד או שניים, אלא ב- 10 דוחות שהוגשו באיחורים של החל משנה ושמונה חודשים עד 4 חודשים.
טענה בעלמא על בעיות אישיות וגירושים, לא יכולה להתקבל כהצדק להגשת מספר רב של דוחות, באיחורים כה ניכרים. מה גם,
שהגשת אותם דוחות, באה בעקבות חקירת שלטונות מע"מ, כפי שהעיד עד הגנה 2 מר יעקב שושן.


8.2
גם באשר לפרט אישום 17, אין לקבל את טענת הנאשם, כי לא היה עליו להוציא
חשבוניות על התשלומים, שקיבל ממר קורן, וכי לא היה עליו לדווח לשלטונות מע"מ.
טענה זו נבחנה ע"י כב' הנשיא גלעדי, בבית המשפט המחוזי, בהליך האזרחי, בערעור שהגיש הנאשם בע"ש 1518/01, כפי שעולה מפסק דינו של הנשיא גלעדי, המוצג ת/11.
כשמדובר בטענה משפטית, לא משנה במקרה דנן, אם זה בהליך אזרחי או פלילי.

הוראות החוק והתקנות ע"פ מחייבות, אם בהליך האזרחי ואם בהליך הפלילי, שכן על הנאשם היה להוציא חשבוניות על כל תשלום, שקיבל ממשפחת קורן, ולדווח לשלטונות מע"מ והוא לא עשה כן.

מה גם, שבהסכם ת/7 יש התייחסות מפורשת לתשלום המע"מ.

טענת הנאשם, כי לא קיבל בסופו של דבר את תשלום המע"מ ממר קורן לאו טענה היא.
היה עליו להוציא חשבונית על כל סכום, שקיבל, ואם בסופו של חשבון, לא קיבל את מלוא הסכום, שהגיע לו לטענתו, יכל להגיש תביעה כנגד משפחת קורן, לתשלום כל יתרה שהגיעה לו.

גם טענת הנאשם, כאילו בשנת 98' לא היה עוסק ולא היה צריך להוציא חשבוניות ולדווח עליהן, צריכה להדחות מכל וכל. זו טענה מיתממת, בנסיון להתחמק מאחריות.

הוכח שהנאשם קיבל ממשפחת קורן תשלומים החל מ- 4/9/97 עד 10/3/98, כפי שעולה מהמוצג ת/8.

הנאשם גם הגיש בסופו של דבר את הדוחות, נשוא אישומים 1 עד 10, כשעל פי הדוחות 2/98 ו- 4/98 היתה פעילות.
מהעתק של דוחות אלה, המצורפים לת/1, עולה כי בדו"ח 2/98 נדרש החזר מס תשומות בסך 30,631 ₪, ובדו"ח 4/98 היתה פעילות שהמס בגינה היה
20,923 ₪.

בדו"ח התקופתי לחודשים ספטמבר-אוקטובר 97', המצורף למוצג ת/12, דווח
על פעילות בסך 117,754 ₪, ולא היתה כל סיבה, מדוע התשלומים שקיבל הנאשם ממשפחת קורן, בחודשים אלה, לא נכללו בדיווח ומדוע לא הוצאו חשבוניות על התשלומים שקיבל הנאשם.

זאת ועוד, גם אם הופסקה פעילות, מסיבה זו או אחרת, יש להמשיך ולדווח, כל עוד לא נסגר תיק העוסק במע"מ.
בנושא זה העיד ע"ת 2 מר יעקב שושן, שהוא סגן ממונה של מנהל מע"מ באשדוד.
הוברר מעדותו, כי אם יש הפסקת פעילות זמנית, ניתן להקפיא את התיק, כפי שעשה הנאשם החל מ- 23/12/99, לפי המוצגים נ/8 ונ/9.
ניתן להקפיא את התיק עד שנה ורק אם מוקפא התיק, אין חובה לדווח לכל משך תקופת ההקפאה.

הנובע מכך הוא, שגם על פעילות 0 יש לדווח, כל עוד לא נסגר התיק, או לא הוקפא.

הנאשם לא עשה כן, לא הוציא חשבוניות על סכומים שקיבל, לא דיווח עליהם, כשבמחדליו אלה, התכוון להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, החל עליו, בעבודה שביצע עבור משפחת קורן, תמורת סכום לא מבוטל של 87,000 דולר שקיבל.


8.3
נוכח ההכרעה באשר לפרט אישום 17, יש לדחות את טענות הנאשם גם באשר
לפרט אישום 18.
באי הוצאת החשבוניות, בגין התשלומים שקיבל הנאשם ממשפחת קורן, ובאי
רישום תשלומים אלה בספרי הנהלת החשבונות שלו, כפי שעולה מהמוצגים
ת/3 ו-ת/4, יש סטיה מהותית מהוראות החוק ומתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו – 1976.

הטענה כאילו הנאשם לא קיבל הודעה על פסילת הספרים, לאו טענה היא וגם אין לה משמעות, מבחינת עצם ביצוע העבירה. יכולה להיות לכך השלכה, באשר להשגה על כך, אולם מבחינה מהותית, קבלת ההודעה על הפסילה, לא משנה.

מה גם, שהנאשם מסר כתובת אליה נשלחה ההודעה בדואר רשום, כפי שעולה מעדות ע"ת 4, שושנה וקנין. כתובת זו מזכיר הנאשם גם באמרתו בפני
החוקר.
הנאשם לא הודיע על שינוי כתובתו.
ההודעה נשלחה בדואר רשום, ע"פ הכתובת הידועה וחזרה "לא נדרש", כפי שעולה מהמעטפה בה נשלחה ההודעה, המוצג ת/13.
בסופו של דבר, נשלחה ההודעה בדואר רגיל.

אין גם יסוד לטענה, שההחלטה בדבר הפסילה היתה שרירותית בלי בדיקה של אנשים מוסמכים ומיומנים.

בקשר לכך, העיד ע"ת 3, מר מאיר רואס, שהוא מנהל תחום ביקורת חשבונות.
מר רואס אמר בעדותו, כי הוא ואנשיו עברו הכשרה מקצועית, לפני שהתמנו לתפקידיהם, כשלשם ביצוע תפקידם, אין הכרח, שיהיו רואי חשבונות או מנהלי חשבונות.
מר רואס העיד גם, שהוא לא משמש חותמת גומי וכי הוא בודק את התיק המוגש לו לחתימה, לפני שהוא חותם על ההחלטה לפסול את הספרים.

מה גם, שהוכח כאמור, כי הנאשם לא הוציא חשבוניות ולא דיווח על התשלומים שקיבל ממשפחת קורן.

באשר לכוונה, ניתן להסיק מהנסיבות, כי ניהול הספרים בסטיה מהותית, היה מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס.

9.
אשר על כן, לאחר ששוכנעתי מעבר לכל ספק, שהנאשם ביצע את העבירות, אני מרשיעו
בעבירות המיוחסות לו באישומים 1 עד 10 ובאישומים 17 ו- 18.


הנאשם מזוכה מהעבירות באישומים 11 עד 16.

ניתנה היום 7/9/04 במעמד הצדדים.

ש.חמדני – שופט


טיעונים
לעונש

התובעת לעונש:
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בתיק ב- 10 עבירות של הגשת דוחות באיחור ושלא במועד הנקוב.
כמו כן הורשע הנאשם בסוף שנת 97' ובמהלך שנת 98', ביצע עבירות בניה בסך 308,850 ₪, מבלי שהוציא בגינן חשבונית מס ומבלי שדיווח על העיסקה לרשויות שסך מס העיסקאות מגיע כאמור בכתב האישום, ל- 52,504 ₪. מדובר בקרן מס לשנת 98'.
עוד הורשע הנאשם בניהול פנקסי חשבונות בסטיה מהותית מהוראות החוק אשר הפכה סופית.
אין ספק שמדובר בעבירות חמורות על החוק. גם עצם ריבוי העבירות וגם לאור סכומי המס שבעצם לא דווחו ולא שולמו על ידו.
המאשימה מבקשת מביהמ"ש לגבי האישומים 1 עד 10 – כי לא יקבל ראש באישומים אלה רק בשל המדובר בדוחות אפס, וזאת מהטעם שחומרת העבירות היא בעצם הפרת החובה החקוקה. החובה החקוקה על פי סעיף 67 לחוק, אומרת כי כל עוסק חייב בדיווח תקופתי לרשויות המס, מבלי שיהא לכך כל קשר לתוכן הדו"ח – אם זה לתשלום, להחזר או דו"ח אפס.
חשיבות הדיווח היא בעצם דיווחיו של העוסק לרשויות המס על עסקיו.
מה שעשה הנאשם, בעצם נטילת החוק לידיו, בכך שבמשך תקופה ארוכה, לא הגיש את דוחותיו למע"מ ממרץ 98' ועד ספט' 99', כשכל הדוחות הוגשו, כמעט כולם, פרט לדו"ח 8/9/99 שהוא בעצם מנוב' 99' לאחר תחילת החקירה בעניינו ולא מיוזמתו.
לכן, לאור חומרת העבירות ועקב אי הגשת הדוחות, ואי תשלום המס בגין העיסקה שבוצעה, ובשל חומרת העבירות אשר הובילה לפסילת ספריו של העוסק, מבקשת המאשימה מביהמ"ש כי יטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל, שהמאשימה לא מתנגדת שיבוצע בעבודות שרות.
מאסר על תנאי, שלא יעבור עוד עבירות דומות.
קנס שיהא הולם את חומרת העבירות שביצע והתחייבות.
הסניגור לעונש:
עם כל הכבוד לשלטונות המס, תיק זה כלל לא היה צריך להגיע לביהמ"ש.
מדובר בתגמולים של דיווח אפס. לא מדובר בהעלמת דוחות של מע"מ.
חברתי אומרת שזכותו של נאשם לנהל תיק. אם לא היינו מנהלים את התיק ואם לא היינו קוראים לאותו מנהל בשם יעקב, ואם לא היה מאשר שכאשר כתוב במחשב "התיק מוקפא" אז אחרי התקופה של ההקפאה הוא לא היה מסתכל ב- 6 סעיפים.
מה שקרה פה, זה שלנאשם היה חבר בשם קורן. הם נולדו וגדלו בקרית מלאכי והם נישאו והביאו ילדים לעולם. נוצר מצב של חברות, היו נוסעים בארץ, מטיילים בארץ ויש תמונות על כך. הנאשם הוא קבלן משנת 84 ואדון קורן הוא אדם שכיר שעובד בבנק. יום אחד הגיע הנאשם לגן יבנה וראה מגרש והחליט לקנות אותו ב- 100 אלף דולר. בא אדון קורן ואמר לו שיקנה גם לו. עשו שניהם הסכם. העיד אדון קורן ואמר שהיה צריך לשאת בחלק מהמע"מ או בכולו.
אם באמת הנאשם היה רוצה להעלים מע"מ היה מעלה את זה על הכתב? על מה כל העניין שמדובר שחברתי אומרת שמדובר במאות אלפים.
הם הסתכסכו לגבי הוספה שהיתה צריכה להיעשות.
לא נמצא כל דופי בספרים במשך כל השנים.
הוא עובד עם מוסדות והגישו נגדו כתב אישום ב- 2001 על עבירות משנת 98', 99' ו- 00'. כתוצאה מכך, עד היום עברו מס' לא מבוטל של שנים, הנאשם לא יכול היה להתרכז בעבודה, ביטלו לו את העוסק מורשה. רק לאחרונה כשהתחיל להתגבש הסדר, הם ביקשו שני ערבים והסכימו לפרוס לו אך לא אמרו איך לפרוס.
בהתחלה רצו ערבות בנקאית. אם היה לו כסף היה משלם את הכל במכה אחת. שיכנעתי את המנהל שנביא ערבים. חברתי לא היתה מוכנה לציין זאת.
שיגידו כמה כסף הוא יצטרך לשלם והוא יביא שני ערבים.
מה שיצא פה, אדון קורן נהנה מכל העולמות, גם לא שילם לו על תוספות בניה וגם סיפר סיפורים למע"מ וגם הלבישו לו את כל 16 הסעיפים פה על עניינים טכניים של דיווח אפס.
הוא שילם גם קנסות מנהלים, גם ריבית וגם הצמדה.
עם כל הכבוד, התיק הזה לא היה צריך להגיע לביהמ"ש.
מדובר בעיסקה חברית. בן אדם שרוצה להעלים עובד ללא קבלות כלל. לא צריך לעשות ניירות כדי שיגידו הנה עשינו נייר. אם באמת היתה לו כוונה, זה לא רק מעשה, זו גם כוונה – אז לא היה מעלה על זה על הכתב. לא מדובר באדם טיפש.
הנאשם כתוצאה מכך לא עבד, קיבל דמי אבטלה מלשכת העבודה, לא היה לו ריכוז בעבודה.
נסע לתקופה מסויימת לארה"ב וחזר. בן אדם שרוצה לברוח מהארץ, לא חוזר כפי שהנאשם חזר.
למרשי יש נכסים בשביל מה לברוח מהארץ?
אז לא התייצב יום, עשו ממנו פושע שברח.
אני מבקש להתחשב בעניין בעינוי הדין, בכך שלא פסלו לו שום ספרים, מזה שהוא שילם קנסות מנהליים על כל הדוחות, ושילם ריבית והצמדה ועם כל הכבוד, לא היו צריכים להכניס מ- 1 עד
10. זה רק כדי לנפח את התיק ולעשות רעש.
יש הבדל בין בן אדם שעובד שכיר לבין בן אדם שעובד עצמאי. פקיד מקבל תלוש בסוף החודש הוא צריך להיות מודע שמי שמנהל עסק עצמאי צריך לשלם משכורות לעובדים, לשלם מס הכנסה – לא באים כך ומבטלים בן אדם. צריך להתחשב גם בזה.
הגעתי למע"מ והמנהל ישב שם רגל על רגל. אני חושב שנכנס כאן עניין אישי.
כל דבר שהיינו אומרים, היא היתה מכניסה מקל לגלגלים.
מדוע לא הוגש כתב אישום נגד קורן, הרי על פי חוק המע"מ אפשר בין הצדדים לסכם מי ישא במע"מ. יש חוזה הוא צריך לשלם את המע"מ. מדוע לא הוגש נגדו כתב אישום, בגלל שהוא שיתף פעולה עם רשויות מע"מ.
לנאשם יש 5 ילדים. כתוצאה מכך שהתחלנו לדבר איכשהו להוציא עוסק מורשה כדי שיוכל לבצע פרוייקט במשרד הבטחון. הפריעו לו.
הנאשם בתום לב סבר לתומו כי בעיסקה מסוג זה, בעיסקה של חברים, ברגע שהוסכם ביניהם שהוא ישלם את ה- 52,000 ₪ למע"מ... לא היתה לו כוונה להכניס את זה לכיס.
הם סיכמו שבסוף העיסקה תוצא חשבונית.
מה גם שהנאשם לא גבה ממנו את סכום המע"מ ושם בכיס.
כתוצאה מעינוי הדין ועגמת הנפש, הוא ל א היה מרוכז ולא יכול היה לבצע פרוייקטים של עבודות בניה מה גם שהוקפא התיק שלו במע"מ והוא לא היה חייב להם כלום.
ביטלו לו את העוסק מורשה ורק לפני שבוע, חידשו לו את זה.
הדבר גרם לו לבושה בעיני הבריות.
לעניות דעתנו, מנסיוני דברים כאלה נגמרים במסגרת כתלי המע"מ ובשביל 52,000 ₪ לא היו צריכים לגרום להוצאות למערכת ולגרום למשפט כזה.
בלי עוסקת מורשה הוא לא יכול היה לעבוד בפרוייקטים של משרד הבטחון. היה לו מתח נפשי ועגמת נפש ולא יכול לעבוד למעלה מ – 5 שנים וזה כשלעצמו העונש.
הוא אב ל- 5 ילדים שלומדים בביה"ס. יש לו בת אחת שלומדת משפטים.
הוא לא יכול לפרנס אותם בכבוד וחתם בלשכה.
הם לקחו לו את כל הספרים מכל השנים מתחילת היותו קבלן, בדקו את הכל ולא מצאו כלום.
בן אדם שאין לו עבר ואין לו שום דבר, לא היה
צריך להגיע למה שהגיע.
אני מבקש שלא להטיל עליו מאסר בפועל לאור העובדה שהם עצמם חשבו על מאסר על תנאי וקנס.
זה לא מקרה שצריך להטיל מאסר בפועל, לא מדובר בסכומים שמצדיקים זאת.
אני מבקש להתחשב בו.




גזר דין
הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות ב- 10 עבירות של אי הגשת דוחו"ת תקופתיים למע"מ, החל מ-2/98 עד 8/99.
הדוחו"ת הוגשו באיחור ניכר, ביום 17/11/99.
רוב הדוחו"ת היו דוחו"ת אפס.
כן הורשע הנאשם באי הוצאת חשבוניות מס, בגין תשלומים שקיבל מעבודות בניה שביצע לחברו בסך 87,000 דולר, כשהמע"מ בגינן היה בסך 52,504 ₪ קרן לשנת 98'.
עקב כך, הנאשם הורשע גם בניהול פנקסי חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק.

הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואין צורך לשוב ולפרטן.

מדובר בשורה של עבירות חמורות, שנעברו במשך תקופה ארוכה.
וגם סכום המס המדובר, הוא לא סכום קטן, כפי שמנסה הסניגור לטעון.

בעבירות מסוג זה ובסדר גודל כזה, יש להשית עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות, על מנת להרתיע את הנאשם וגם עבריינים אחרים בכוח.

חסד עשתה התביעה עם הנאשם, כשביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שרות, שכן על פניו היה מקום למאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר.

אין כל יסוד לטענת הסניגור על עינוי דין שנגרם לנאשם.
אם נגרם לו עינוי דין, אין לו אלא להלין על עצמו, כאשר נסע לחו"ל ולא התייצב לדיון הוכחות, דבר שאילץ את ביהמ"ש לדחות את הדיון.
מה גם, שבהעדר ייצוג בזמן, היה צורך בשמיעת חלק מהעדים פעם נוספת.

בהתחשב בחומרת העבירות ובריבויין מחד, ובטיעוני הסניגור, באשר למצבו האישי והכלכלי של הנאשם, מאידך - אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1)
6 חודשי מאסר בפועל.

ישקל ריצוי המאסר בעבודות שרות, לפי חוו"ד הממונה על עבודות השרות, שתומצא תוך 30 יום.

הנאשם ימסור למזכירות את כתובתו המדוייקת ואת מס' הטלפון שלו, על מנת להעבירם לממונה, לזימונו לראיון.

2)
9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

3)
קנס בסך 10,000 ₪, או 60 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מ- 1/10/04 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

אי תשלום אחד התשלומים במועדו, יעמיד את היתרה לפרעון מיידי.

נדחה לעיון בחוו"ד הממונה ליום 19/10/04 בשעה 09:30.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ד (7 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.

ש.חמדני – שופט



הנאשם:
כתובתי היא כנרת 88 אשדוד.
טל'
684822

-065.

הסניגור:
אני מבקש לרשום גם את מס' הטלפון שלי למקרה הצורך
052-927569
.






פ בית משפט שלום 2675/01 מדינת ישראל נ' בן ברוך עמרם (פורסם ב-ֽ 07/09/2004)