פסקי דין על עיסא עספור | פסקי דין על notre dame of jerusalem

2660/06 עב     11/08/2008




עב 2660/06 עיסא עספור נ' notre dame of jerusalem




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002660/06


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (ע), מרדכי אלון


11/08/2008




בעניין:
עיסא עספור



ע"י ב"כ עו"ד
ג'וני שחאדה
תובע


נ
ג
ד


notre dame of jerusalem



ע"י ב"כ עו"ד
שלומית סוסיד
נתבעת


פסק דין

1.
זהו

פסק דין
בתביעת התובע לגמול שעות נוספות, הלנת שכר, הלנת פיצויי פיטורין, וזכויות נוספות.
היות ונציג ציבור נוסף שהוזמן לא הופיע, ועל מנת למנוע עינוי דין ובזבוז זמנם של הצדדים, קויים הדיון בהיעדרו.

2.
הנתבע, מרכז נוטרדאם בירושלים, הינו מוסד אפיפיורי, המייצג את מדינת הוותיקן בישראל. במתחם הנתבעת קיימים בין השאר כנסיה, בית ספר למלונאות, מסעדה וקפיטריה.
הנתבעת העסיקה את התובע
במלון ובמסעדה, תחילה כמלצר ולאחר מכן כמפקח על האוכל והשתיה אצל הנתבעת.

3.
התובע הועסק בנתבעת החל מ – 9/3/87 ועד 31/10/05 (ובסה"כ 18 שנים ו – 7 חודשים בקירוב). התובע הינו נוצרי.

4.
התובע פוטר על ידי הנתבעת על פי מכתב מיום 31/10/05 אשר צורף נספח א' לכתב התביעה.
ע"פ מכתב זה נאמר לתובע כי כל התשלומים המגיעים לו ישולמו לו כחוק.

5.
שכרו החודשי של התובע היה 1,210 דולר, אשר שולמו לו, בשקלים, עפ"י השער היציג ביום התשלום.

6.
בפועל שולמו לתובע פיצויי פיטורין בצ'ק מיום 16/1/07
בסך של 61,376.73 ₪ (סכום המהווה את מלוא המגיע לו, בקיזוז חוב מוסכם).

7.
אין חולק כי בתקופה שבין 9/99 ועד 31/10/05 עבד התובע בסה"כ 501.5 שעות שבועיות, על פי החלוקה עליה הודיעו הצדדים בהודעה מיום 18/6/07.

8.
הנתבעת
הודיעה בדיון מיום 23/1/08 כי היא מסכימה כי חל עליה צו ההרחבה בענף המלונאות (ועל כן הפלוגתא לעניין זה הוסרה), (אם כי לאור הטענות שהועלו לעניין זה ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומיו
– תהיה לכך התייחסות בהמשך).

9.
הפלוגתאות בתיק, כפי שעולה הן מהודעות הצדדים והן מהדיון עצמו:
א.
האם התובע עבד שעות נוספות ואם כן – כמה, והאם זכאי בשל כך לגמול שעות נוספות וכמה. האם נכונה טענת הנתבע כי התובע קיבל ימי חופש במקום שעות נוספות.
ב.
מדוע שולמו פיצויי הפיטורין רק במועד בו שולמו, ובהתאם לכך – האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין.
ג.
האם התובע זכאי לפיצוי בגין עבודתו בימי ראשון (מעבר ל – 100% שקיבל בגין שעות העבודה שעבר בפועל).
ד.
ככל שהתובע זכאי להפרשי שכר בגין שעות נוספות ו/או עבודה בימי ראשון, האם יהיה זכאי לפיצויי הלנת שכר.


10.
דיון:
א.
ראשית, ובטרם ניכנס לפלוגתאות דלעיל, יובהר עניין ההודעה המוקדמת ודמי החגים
אליה התייחסו הצדדים בסיכומיהם.
מרשימת הפלוגתאות שהגישו הצדדים לא בא זיכרה של מחלוקת לעניין קבלת הודעה מוקדמת. כך גם לא עולה הדבר בתצהיר התובע. בסיכומי התובע
נטען כי לתובע לא שולמו דמי הודעה מוקדמת, ועל כן זכאי לקבלם.
אלא, שעניין זה לא הועלה כחלק מהפלוגתאות, ומשהתובע אף לא הצהיר דבר לעניין זה – לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית,
ועל כן אין מקום להתייחס
לעניין זה בסיכומים, כאילו נקודה זו הוכחה. יש לציין כי בהחלטת בית הדין מיום 24/6/07 נקבע כי רשימת הפלוגתאות היא זו שגובשה בישיבת בית הדין מיום 8/5/07 וכן התוספת מיום 18/6/07. לו סבר ב"כ התובע כי זו פלוגתא, היה עליו לפנות בהודעה לבית הדין, ולכל המאוחר במועד ההוכחות, תוך מתן אפשרות לצד השני לחקור אותו על כך. משלא נעשה דבר – אין בית הדין רשאי לפסוק לו דבר בגין ההודעה המוקדמת, ויש בכך משום הרחבת חזית.

למעלה מן הצורך יובהר
כי הנתבעת המציאה
את טופס 106 של התובע לשנת 2005 (נספח ז' לכתב התביעה, ונספח ג' לתצהיר מנהל הנתבעת), ממנו עולה כי התובע קיבל משכורת גם עבור חודש נובמבר 2005, והיות וברור שלא עבד בחודש זה, ממילא קיבל את ההודעה המוקדמת
המגיעה לו.

כך גם לעניין דמי החגים – נושא זה לא הועלה במסגרת הפלוגתאות ולא בתצהיר התובע. גם בעניין זה, ומעבר לצורך, בדקנו את טענות הנתבע לגופן ומצאנו כי אכן ע"פ הסכם העבודה (נספח ו' לסיכומים) סוכם כי התובע יקבל מדי שנה 28 ימי חופשה וכן 9 ימי חג, ובסה"כ 37 ימים. ואכן, בפועל, כפי שניתן לראות בכרטיס רישום ימי החופשה (נספח ז' לסיכומי הנתבעת), קיבל התובע 37 ימי חופשה. גם בנקודה זו לא מובנת העלאת הטענה
בסיכומים, כאילו הוכח שלא קיבל דמי חגים – וזאת מבלי שניתן היה לחקור את התובע במסגרת חקירה שכנגד
(לו היה הדבר נכלל במסגרת הפלוגתאות והיה מתייחס לכך בתצהיר). מכל מקום, וכאמור – התובע לא זכאי גם לדמי החגים הנתבעים על ידו.

ב.
שאלת חלות צו ההרחבה:
כאמור, בדיון להוכחות מיום 23/1/08, (עמ' 13 רישא) הצהירה ב"כ הנתבעת כי:"על מנת
לחסוך בזמן של כולם אני יוצאת מנקודת הנחה שצו ההרחבה בענף המלונאות חל במקרה שלנו".
מסקנת הדברים הינה (כפי שגם מותב זה הבינה) שהפלוגתא לעניין צו ההרחבה – התייתרה. אעפ"כ בסיכומי הנתבעת נאמר כי הכוונה הייתה שהצו חל על הנתבעת אך לא על התובע.
איננו מקבלים טענה זו. לו כך היה הדבר – היה על ב"כ הנתבעת להבהיר זאת מפורשות, על מנת ששאלת חלות צו ההרחבה על התובע תתברר בהוכחות. היות וכך,
קובע בית הדין כי בתיק זה
אין מחלוקת על עצם חלות צו ההרחבה. משמעות חלות צו ההרחבה לענייננו הינה מס' שעות העבודה לאור העובדה שע"פ צו ההרחבה שבוע העבודה הינו בן 40 ש"ש. יחד עם זאת, אין בכך בהסכמה דלעיל כדי לשלול טענות לעניין עצם מילוי התנאים הנדרשים כדי
שהוראות צו ההרחבה יחולו במקרה הספציפי על התובע.
כלומר, גם אם עקרונית, צו ההרחבה חל, יש לבדוק ספציפית האם בנסיבות הקיימות עמד התובע בדרישות המזכות אותו בהזכויות הנטעות על ידו ע"פ
צו ההרחבה. יובהר עוד כי
אין בהסכמה דלעיל כדי לאיין
את עדות התובע כי עסק גם בעניינים אדמיניסטרטיביים שונים, כולל של בית הספר, המסעדה והכמרים – שאינם מתחום המלונאות (כשבית הדין יתייחס בהמשך לשאלת המשמעות המשפטית של עיסוקיו אלו, לזכויותיו ע"פ צו ההרחבה).

ג.
שעות נוספות
בסעיף 20 לתצהירו הצהיר התובע כי:
"בתקופת עבודתי בנתבעת עבדתי שעות נוספות אך לא קיבלתי עבורם גמול. בחמש שנים האחרונות לעבודתי עבד 2,575 שעות נוספות ... לפי הפירוט להלן כמופיע בריכוז המשכורות של הנתבע המצורף ומסומן כנספח י'".


בעדותו (עמ' 7) הבהיר התובע כי אין לו רישומים על שעות העבודה בפועל, אלא:

"אני ישבתי עם עוה"ד שלי, ואנחנו עשינו את הכל ביחד, ואני חתמתי, הסתכלנו

על כל המסמכים".

לשאלת בית הדין השיב (שם, משורה 9):
"ש. הבאת חומר לעוה"ד שלך, מה הבאת כדי שנדע כמה שעות עבדת.
ת. לפי התלושים.
ש. אתה עשית כל יום ראשון
(צ.ל. רישום – י.ש.) על השעות שעבדת.
ת. לא, לא רשמתי.
ש. אז אתה מסתמך על התלושים בלבד.
ת. כן.

בהמשך עדותו הסביר התובע כי מדובר ברישום קבוע בתלושים, כאשר אם החודש הינו של 31 יום, נרשם בתלושים 232, ואם 30 יום – 225. לדבריו, אם עבד יותר שעות, הוספו לו שעות אלו לימי החופשה.

למעשה, גם מתשובת התובע וגם מעיון התלושים עולה שחישובי התובע בתביעה זו, כפי שנערכו, אינם משקפים את שעות העבודה בפועל, אלא נרשמו כך באופן סיסטמי – תלוי במספר הימים שיש בחודש.

התובע אף הודה, למשל,
כי ב 7/99 לקח 18 ימי חופשה, ועל כן ברור שהרישום מה בתביעתו כי עבד 72 שעות נוספות באותו חודש, איננו נכון.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית: (עמ' 10 שו' 4-2):
"ש. האם נכון שאתה ועוה"ד שלך לא הסתכלתם על הכרטיסים אלא עשיתם חישוב אוטומטי, לפי טופס 106 ולא על סמך כרטיסים אלו"?


והוא השיב בחיוב.

משמע, לא כרטיסי העבודה עמדו בבסיס חישוב השעות הנוספות, אלא הרישום בתלושים, כשנעשה חישוב
כוללני, מבלי לבדוק את שעות העבודה בפועל בכל חודש וחודש.

ג'וזף ברקאת, מנהל הנתבעת הסביר (עמ' 13 ו –14) כי היה להם כרטיס נוכחות, וכי בשל בעיות בתוכנה הקודמת, המציאו מסמכים רק לשנת 2005. מר ברקאת הסביר כי הם היו עורכים חישוב כמה שעות התובע עבד בפועל (כפי שהודה, כאמור לעיל, גם התובע בעצמו) וכי כאשר עבד 5 שעות נוספות – קיבל על כך יום חופשה של 8 שעות. הווה אומר,
התובע לא קיבל בפועל שכר של 125% ו – 150% עבור שעות נוספות, אך במקום זה – קיבל בפועל את התוספת, כאשר קיבל יום חופשה של 8 שעות בגין עבודה של 5 שעות נוספות.


לאחר ששמענו את עדויות שני הצדדים לעניין זה, מקובלת עלינו עמדת מנהל הנתבעת. אשר קיבלה חיזוק לעניין זה גם מהתובע עצמו. לעניין זה יצויין כי
התובע לא ערך רישום אחר, ושוטף, ממנו ניתן לדעת האם עבד שעות נוספות שלא קיבל תמורתן.


יצויין כי אף שלא ברור מדוע נרשמו בתלוש השעות באופן שנרשמו – התובע לא הרים את הנטל כי עבד שעות נוספות, וכי זכאי לגמול שעות נוספות.

כידוע, נפסק על ידי בית הדין הארצי:
דב"ע לב/ 32-3 פרוימוביץ נ' בר אדון
פד"ע ד', 39:
" התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מס' השעות שהועבד לכך, על מנת שביה"ד יוכל לפסוק סכום קצוב".

אעפ"כ, ולאור חלות צו ההרחבה, כאמור,
ואף שאיננו מקבלים את אופן חישוב התובע לעניין השעות הנוספות הנתבעות על ידו, הרי שיש לבדוק את השאלה האם התובע קיבל
את מלוא המגיע לו כשעות נוספות, לאור
העובדה שבתחום המלונאות שהיה אמור לעבוד רק
40 שעות שבועיות, וכי אם עבד בתחום זה מעל 40 שעות – זכאי להשלמת הפרשי שעות נוספות. לעניין זה נשאל התובע והשיב (עמ' 4 סיפא, 5 רישא)
כדלקמן:
"ש. מי היה בודק איזה אוכל הולך לקפטריה של בית הספר
ת.
כל דבר שהיה יוצא הייתי בודק את הפיקוח שלו.
ש.
במתחם גם גרות נזירות
ת.
כן, גם כמרים
...
ש. והאוכל שהנזירות לקחו מהמחסן, זה גם בפיקוח שלך
ת. כן
ש. יש גם משפחות של מתנדבים מחו"ל שגרים במקום, גם הם היו באים לקחת אוכל בפיקוח שלך?
ת. כן.
במקום הייתה גם מסעדה
ת. כן, צרפתית
ש. בפיקוח שלך
כן."

מתשובותיו אלו אנו למדים שהתובע עסק בחלק מהזמן בענייני אדמיניסרציה ופיקוח על ההסעדה בבית הספר, במתחם הכמרים והנזירות, וכן בכמויות האוכל המועברות למתנדבים מחו"ל. היות וכך, הרי ברור שלפחות חלק מעבודתו לא היה בתחום המלונאות, ועל כן, ואף שבתחום המלונאות היה שבוע העבודה שלו 40 ש"ש, הרי שעל פניו, משעבד עוד 3.5 שעות שבועיות – לא ניתן לייחסם בהכרח לעבודה במלונאות. לעניין זה יובהר כי התובע לא סייג זאת בעדותו ולא טען
כי עבודות אלו היו שוליות, ונראה אפוא כי
עבודת הפיקוח היוותה חלק אינטגראלי מעבודתו.
היות ולא ניתן להפריד בין אלו לאלו
ולאבחן במדויק כמה עבד במלונאות וכמה בעניינים אחרים שאינם קשורים למלון – לא ניתן לקבוע כי העבודה העודפת של 3.5 ש"ש הינה בבחינת עבודה נוספת במלונאות. היות וכך – אין מקום לפסוק לתובע תשלום בגין הפרש 25% מהשעות הנוספות ל 3.5 השעות הללו.
ד.


פיצויי הלנת פיצויי פיטורין:

בפני
בית הדין העיד גם ג'וזף ברקאת, כי ביקש מעובדים אחרים לדבר עם התובע ולשכנע אותו לבוא ולקחת את הפיצויים המגיעים לו. חיזוק לעניין זה ניתן ע"י שני עדים: חאלד באשיר וסאמי סארחן, אשר אישרו שניהם כי
ג'וזף ברקאת ביקש מהם לדבר עם התובע על מנת לשכנע אותו לבוא לקחת את הפיצויים המגיעים לו.
עדויות אלו אמינות עלינו.

לדברי ג'וזף ברקאת, אכן בטרם הגיע התובע, לא עשו את החישוב המדוייק, (ולפיכך גם לא הוכן לו צ'ק), כיוון ששכרו היה לפי ערך דולארי, ועל כן ביקש שיבוא ויערוך את החשבון, על מנת שיתנו לו את הסכום המגיע לו, על פי ערך הדולר באותו יום, אלא שהוא סרב לקחת את הצ'ק.


כמו כן, על פי עדותו של התובע, את המכתבים קיבל לפי כתובת המלון – דהיינו, לא ניתן היה לשלוח לו את הצ'ק בדואר, שהרי המכתבים היו חוזרים אל השולח. התובע עצמו העיד כי היה מגיע למתחם לקבל את הדואר, וכי זו הייתה הכתובת היחידה שלו לקבלת מכתבים גם לאחר שעזב. משמע – לא ניתן היה לדרוש מהנתבעת לשלוח לו בדואר רשום מכתב על פי כתובתה היא.


מהעדויות ששמענו, אנו מעדיפים את עדויות עדי הנתבעת כי אכן ניסו לשכנעו, לעשות חשבון של מלוא
הסכומים שהגיעו לו, אך הוא לא הסכים לעשות כן, אלא רק לגבי חופשה. התובע לא הסביר בעדותו ממי ביקש את הצ'ק ולמי פנה.

עוד מקובלים עלינו דברי העדים כי התובע
לא הסכים לקבל את הסכום שהוצע לו כפיצויי פיטורין (64,000 ₪), היות ולדבריו נאמר לו על ידי העו"ד כי מגיע לו סכום גבוה בהרבה ממה שהוצע לו.


היות וכך – משהתובע לא לקח את הסכום שהוצע לו, וסרב להגיע לגמר חשבון – אין לו להלין אלא על עצמו, ואין לפסוק בגין סכום זה פיצויי הלנה כלשהם.
ה.
גמול עבודה בימי ראשון:
ביום 18/6/07 הודיעו ב"כ הצדדים כי
בתקופה שבין 9/99 ועד
31/10/05 התובע עבד בס"ה 501.5 שעות בימי ראשון, וכי קיבל בגינם שכר עבודה רגיל. לטענת ב"כ התובע, זכאי התובע לגמול של 222% בשל עבודה ביום המנוחה השבועי שלו (ע"ס צו ההרחבה בענף המלונאות).


בסעיף 10 לתצהירו הצהיר התובע לעניין זה כי: "עבדתי בימי ראשון ובמקביל קיבלתי יום חופש
באמצע השבוע, אך זה היה
ללא תשלום נוסף על המשכורת החודשית".
בחקירתו הנגדית שב והבהיר כי לעניין העבודה בימי ראשון כי "כאשר עבדתי בימי השבוע קיבלתי יום באמצע השבוע תמורת יום ראשון וקיבלתי אותה משכורת".


סעיף 21(5) לצו ההרחבה קובע כי יש לשלם לעובד פיצוי בשיעור 125% על עבודה ביום המנוחה השבועי, ובסה"כ 225%
משכר שעת העבודה.

לעומת זאת בסעיף 21(8) לצו ההרחבה נאמר כי:
"במקום הפיצוי כמפורט בסעיפי משנה (5) ו-(6) לעיל זכאי בית המלון לפי בחירתו לתת מנוחה בתשלום."
דהיינו – קיימת אפשרות אחת של פיצוי בסך 125% (בנוסף ל- 100% שכר המגיעים לעובד, מבלי שמקבל תמורתם יום חופש אחר, או לחלופין – לתת לעובד יום מנוחה אחר, בתשלום).
כפי שניתן להבין מהאופציות המנויות לעיל –המטרה היא שהעובד יקבל מנוחה שבועית, וכי מעסיק שלא נותן לו תמורה של יום מנוחה אחר בשכר מלא – ישלם תוספת שכר משמעותית.
היות והצדדים מסכימים כי אכן התובע קיבל יום מנוחה אחר בשכר -
הרי שאינו זכאי לתוספת של 125%, כנטען על ידו. היות וכך – גם רכיב זה נדחה.

סוף דבר
:
התביעה נדחית. יחד עם זאת, ומשעולה כי תלושי המשכורת של התובע לא שיקפו נאמנה את ימי ושעות עבודתו הנכונים, איננו פוסקים הוצאות.
כמו כן ובנסיבות העניין, פוטר בית הדין את התובע מתשלום האגרה הדחויה.

ערעור על

פסק דין

זה
ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
ניתן היום 11 באוגוסט 2008, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

נציג ציבור
מרדכי אלון


יפה שטיין
- שופטת
אב"ד







עב בית דין אזורי לעבודה 2660/06 עיסא עספור נ' notre dame of jerusalem (פורסם ב-ֽ 11/08/2008)