פסקי דין על נדיר דדשוב

2280/04 פ     14/12/2004




פ 2280/04 מדינת ישראל נ' נדיר דדשוב




בעניין:

8



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
פ
002280/04


בפני
:
כב' השופט כמאל חיר

תאריך:
14/12/2004




בעניין
:
מדינת ישראל
המאשימה



נ
ג
ד



נדיר דדשוב


הנאשם


נוכחים:
ב"כ המאשימה –עו"ד סמדר קליין
ב"כ הנאשם – עו"ד בוריס שרמן
(ס. ציבורית) והנאשם

החלטה

הנאשם מואשם בכתב האישום בתיק זה בכך שביום 14.4.04, סמוך לשעה 02.00, בדירתו של הנאשם, ברחוב זבולון 3 בחיפה, בפני
שוטרים שהגיעו למקום (כנראה לטפל בעניינים שבינו לבין אשתו), איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בחיי אשתו, ורה דרשוב, בכך שאמר להם שיקחו אותו לכלא, אחרת ידקור את אשתו, וזאת כשהוא מדגים בפני
הם בתנועות יד - כדוקר לעבר בטנו. אמר גם שירצח את אשתו, והכל בכוונה להפחיד.

ב"כ הנאשם טען שהאמור בכתב האישום, גם אם הוא נכון, לא מגלה עבירה והעלה זאת כטענה מקדמית.
כמו כן, הסניגור המלומד הביע רצונו לטעון לזוטי דברים.

הטענה של זוטי דברים הנה טענת הגנה, אשר הנאשם טוען אותה רק כאשר הוא מודה בעובדות המהוות עבירה ואומר שיש לפטור אותו מאחריות או כאשר מוכחות העובדות בכתב האישום, בית המשפט מרשיע את הנאשם, ולכן אין מקומה כטענה מקדמית, ובגלל זה, כשאמר ב"כ הנאשם שיש לו שתי טענות מקדמיות, החלטתי שב"כ הצדדים יסכמו רק לגבי הטענה שהעובדות, כפי שמפורטות בכתב האישום, לא מגלות עבירה.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים לגבי הטענה הנ"ל.

עיינתי בסיכומים ובפסקי הדין שצורפו ושצוטטו, ואני מחליט לדחות את הטענה. אין לי ספק שהדברים שאמר הנאשם הם דברים מאיימים, ואין לי ספק שהמאויימת היא אשתו, שלא היתה נוכחת ולא שמעה את דבריו ברגע שאמר אותם. אולם, אין בכך כדי להוציא את הדברים שבכתב האישום מגדר עבירת איום לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977, ולהלן: "סעיף 192 לחוק", אומר:
”
המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה...
“

לשון הסעיף ברורה. האיום צריך להיות על אדם אשר המאיים חפץ לפגוע שלא כדין בגופו, בחירותו וכו'. הנאשם דיבר על פגיעה בגופה של אשתו וברור שהמאויימת היא אשתו של הנאשם.

ומה "הדרך" לאיים? הסעיף מדבר "בכל דרך שהיא" והכוונה, לדעתי, שהאיום יכול להיות לא במילים אלא במעשים, כמו ששולחים למאויים קליע בתוך מעטפה והדרך אינה רק בפני
ה למאויים עצמו, זה יכול להיות גם בדרך עקיפה, כפי שנטען בעובדות בכתב האישום שהנאשם אמר לשוטרים מה הוא יעשה לאשתו.

כל בר דעת במדינה יודע שלאור המצב של התפשטות האלימות בארץ, מחובתו של כל בית חולים אליו מגיע אדם פגוע לדווח למשטרה. כמו כן, מחובתו של כל אדם בעל תפקיד, אם זה שוטר או עובד סוציאלי, לדווח על מלים שרואה בהם איום, גם לשלטונות המטפלים בענין אלימות וגם למאויים עצמו, כדי להזהיר אותו ובאופן כזה אין ספק שהדברים יגיעו למאויים ובמקרה שבפני
, לאשתו של הנאשם.
תנאי שיהיה בדברים של האיום כדי להפחיד אדם סביר ולאו דווקא המאויים באופן סובייקטיבי.
אין להרבות במילים כי הדברים שנאמרו על ידי הנאשם לפי כתב האישום מפחידים את האדם הסביר.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה המקדמית ומורה לנאשם לענות לכתב האישום.

ניתנה היום ב' בטבת, תשס"ה (14 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.

כמאל חיר
, שופט
התובעת:
מאחר ואין לנאשם הרשעות קודמות הגענו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ויוטל עליו עונש של מאסר על תנאי מרתיע מאוד והתחייבות כספית למשך שנה.
מבקשת לכבד את עסקת הטיעון.

ב"כ הנאשם:
מסכים לדברי התובעת.
הנאשם מודה בעובדות כתב האישום.
מבקש לאמץ את הסדר הטיעון.
מרשי יודע שבית המשפט לא קשור להסדר הטיעון ויכול להטיל עונש חמור יותר.
הנאשם בן 41, למעשה זו מעידה ראשונה שלו, כשמעולם לא נפתחו לו תיקים פליליים לפני/אחרי אירוע נשוא כתב האישום. האיום לא נאמר לאישה, היא נחקרה ולדבריה הנאשם מעולם לא נקט כלפיה אלימות או איומים, ויש בכך נסיבה לקולא.
בני הזוג אינם חיים יחד, קיימים גירושים אזרחיים, זה מעיד שלא תהיה הישנות המקרים.
על פי פסיקת בימ"ש העליון אכן יש לקוות שהנאשם לא יחזור לסורו. יחד עם זאת, אם וכאשר קורה שיש הפרת תנאי, יש בתנאי ארוך משום טבילת ידיו של בית המשפט בבואו לשקול את הענישה והדבר לא ראוי.

הכרעת - דין

הנאשם הודה בכל העובדות בכתב האישום, לאור הודאתו אני מרשיעו בעבירה/ות המיוחסת/ות לו בכתב האישום.

ניתן
והודע היום,
13/08/08

,
י"ב אב, תשס"ח

, במעמד הנוכחים.



_________________

כמאל חיר
,שופט


גזר - דין

לאחר ששמעתי דבריהם של ב"כ התביעה ושל ב"כ הנאשם, לאחר שהוסבר לנאשם שבית המשפט אינו קשור לעסקת הטיעון ורשאי להטיל עונש חמור יותר ולאחר ששקלתי את הענין ואינני רואה סיבה שלא לקבל את עסקת הטיעון,
מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן:
מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אולם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מהיום על עבירת איום בה הורשע או אלימות פיסית נגד גופו של אדם ויורשע בה.
אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 7,500 ש"ח להימנע מעבירה בה הורשע למשך שנה מהיום.
בהעדר חתימה ייאסר ל-30 יום.

הוסברה זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן
והודע היום,
13/08/08

,
י"ב אב, תשס"ח

, במעמד הנוכחים.


_________________


כמאל חיר
,שופט

לימור א.






פ בית משפט שלום 2280/04 מדינת ישראל נ' נדיר דדשוב (פורסם ב-ֽ 14/12/2004)