פסקי דין על בסאם אבו סאלח | פסקי דין על אחסאן אבו סאלח

8999/99 עא     17/01/2000




עא 8999/99 בסאם אבו סאלח נ' אחסאן אבו סאלח





בבית המשפט העליון
ע"א ‎8999/99 - א'
בפני
: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המערער: בסאם אבו סאלח
נגד

המשיבים: ‎1. אחסאן אבו סאלח

‎2. זיאד אבו סאלח
‎3. אררט חברה לביטוח בע"מ ‎4. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
‎5. קרנית קרן לפיצוי נפגעי ת.ד.

בקשה לפטור מאגרה

תאריך הישיבה: ו' בשבט התש"ס (‎13.1.2000)

בשם המערער: עו"ד לוטון צבי
בשם המשיבים ‎3-4: עו"ד בן שבת נוגה
החלטה
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת רות אור), בה נדחה ערעור לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה‎1975-. בפני
בקשתו לפטור מאגרה והפקדת ערבון.

אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

במחצית שנת ‎1997, בהיותו בן שבע-עשר, נפגע המבקש בתאונת דרכים. מאז הוא משותק בפלג גופו התחתון, ונקבעו לו ‎100% נכות לצמיתות. מאז, לטענתו, אין הוא מסוגל להשתכר. הוא מתגורר בבית הוריו ונתמך על ידם, והכנסתו היחידה היא מקצבת נכות.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנסיבות קרות התאונה, וכתוצאה מכך לשאלה מי אחראי לפיצוי המערער.

לטענת המערער, הוא נפל מטרקטור שהיה בבעלות משיב ‎1, וננהג על ידי משיב ‎2. הטרקטור היה מבוטח על ידי משיבים ‎3 ו‎4-. כיוון שהועלתה אפשרות שבטרקטור נהג אחיו של משיב ‎1, שלא היה אותה עת בעל רשיון נהיגה, צורפה גם המשיבה ‎5, קרנית, כנתבעת.

המבקש טוען כי הוא זכאי לפיצוי, בין מחברת הביטוח ובין מקרנית.

בפסק-הדין של בית המשפט קמא נקבע, כי המבקש נפגע בתאונה עצמית, בעת שנהג בטרקטורון שהיה בבעלותו או בחזקתו, שלא היה מבוטח, כאשר למבקש לא היה רשיון נהיגה, ולפיכך אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו.

השאלה המרכזית המכריעה את גורלן של בקשות הפטור נוגעת להערכת סיכויי הערעור. שכן, באשר למצבו הכלכלי, נראה כי על אף שהבקשה אינה מפורטת די צורכה, ובאת כוח המשיבים ‎3-5 (להלן בהמשך החלטה זו: המשיבים) לא הסכימה לכך במפורש, הרי מצבו הרפואי ונכותו של המבקש מדברים בעד עצמם.

אשר לסיכויי הערעור:

בית המשפט המחוזי התייחס בפסק הדין לשני מקורות ראייתיים עקריים: האחד - תיאור התאונה כפי שהוא מופיע ברשומות רפואיות שונות שנערכו בהתייחס למבקש, והשני - עדים שהעידו בבית המשפט, אשר היו מעורבים, על פי הנטען, באירוע (בעל הטרקטור והנהג), או שראו אותו.

בהתייחס לכל העדים הללו, ואף לעדות המבקש עצמו, קבע בית המשפט כי אין הוא מאמין להם, ודחה מכל וכל את גירסת המבקש, ככל שהיא מושתתת על עדויות אלו.

נראה, איפוא, כי סיכויי המבקש לזכות בערעורו, ככל שהוא נוגע לממצאים עובדתיים אלו, קלוש ביותר, ולמעשה כמעט אפסי.

אשר לרשומות הרפואיות, קובע בית המשפט כי:

"מן המסמכים הרפואיים עולה כי מקום שנלקחה אנמנזה מהתובע עצמו - הוא דיבר על 'תאונה עצמית' ועל נפילה מ'טרקטורון'; במקום שהרופאים קיבלו מידע מאחרים נכתב - נפל 'מטרקטור'".
להבחנה בין טרקטור לבין טרקטורון משמעות רבה, שכן הטרקטורון היה, כאמור, בבעלות המבקש עצמו, ומעורבותו בתאונה מעידה על כך שהמבקש נהג בו בעצמו, ללא רשיון נהיגה וללא תעודת ביטוח. אם, לעומת זאת, מדובר בטרקטור, שאינו בבעלות המבקש, הרי הנוהג בו היה המשיב ‎1 או אחיו, ולפיכך המבקש זכאי לפיצוי, בין מחברת הביטוח ובין מקרנית.

בעניין זה מעלה בא כוח המבקש טענות שונות כנגד מסקנת בית המשפט קמא: ראשית, לטענתו התעלם בית המשפט ממסמכים רפואיים בעלי משקל רב הדנים ב"טרקטור" ותומכים בגירסתו. שנית, טוען הוא כי כל המסמכים המזכירים טרקטורון מתבססים על מסמך שערך רופא שהיה עולה חדש וכתיבתו רצופת שגיאות כתיב. אולם, לאחר שהועמד על טעותו תיקן הרופא את השגיאה, ובנוסח מאוחר ומודפס של המסמך מופיעה המילה טרקטור.

מוסיף בא כוח המבקש וטוען, כי לא ניתנה לו אפשרות להבהיר עניין זה לבית המשפט קמא. שכן הוא הגיש בקשה לבית המשפט לזמן לעדות את הרופא עורך המסמך, ובית המשפט, שלא על דעת בעלי הדין, ביקש מן הרופא הבהרה בכתב, והסתפק, בסופו של דבר, בתשובה חלקית ובלתי מספקת, תוך מניעת אפשרות לחקירה נגדית של הרופא.

אף אם יתקבלו טענות אלו של המבקש במלואן, אינני סבורה כי יהיה בהן כדי להשפיע על תוצאתו הסופית של הערעור: המסמכים הרפואיים מסתמכים בעיקרם זה על זה ועל עדויות שמיעה, שכן איש מן העורכים אותם לא נכח במקום התאונה, כך שמשקלם מועט. לכל היותר יש בהם ביטוי לגירסה של המבקש, אולם מטבע הדברים זוהי גירסת צד מעוניין.

זאת ועוד: עורכי מסמכים אלו מעוניינים בעיקר בצד הרפואי שלהם. לפיכך, ספק אם ניתן לייחס להם דיקדוק והקפדה יתרה על ההבחנה בין טרקטור לבין טרקטורון, או לפרש למה כוונתם ברשמם "תאונה עצמית".

מאידך גיסא, העידו בבית המשפט מי שטענו כי היו מעורבים באירוע עצמו, או שהיו עדי ראיה לו. עדויותיהם של עדים אלו, על פי האמור בפסק הדין, היו בחלקן תמוהות ביותר, אופיינו בחוסר זיכרון של פרטים מהותיים ובסתירות פנימיות. בא-כח המערער אינו חולק על ההערכה הנמוכה של העדויות.

נראה לי כי משקלן של עדויות אלו גבוה לעין ערוך ממשקלן של הרשומות הרפואיות, ומאחר שהסיכוי שבית המשפט יתערב בממצאים אלו קלוש ביותר, הרי שסיכויי הערעור בכללו אינם טובים.

קיומם של סיכויים טובים לזכות בערעור מהווה תנאי למתן פטור מערבון (בש"א ‎329/90, אברך נגד גרוגר ואח', פ"ד מד(‎2) 383). המבקש כאן אינו עומד בתנאי זה.

יתר על כן: ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בבית המשפט המחוזי, בסכום כולל של ‎60,000 ש"ח בצירוף מע"מ, לא שולמו, ומתברר כי המשיבות אף שילמו לו תשלום תכוף בסף ‎100,000 ש"ח, אשר לא הוחזר להן.

עובדות אלו, כמו גם חוסר הפירוט המספיק של מצבם הכלכלי של המבקש ושל בני משפחתו, אינם מאפשרים לפטור את המבקש מהפקדת ערבון.

אשר לבקשה לפטור מאגרה: על פי תקנה ‎13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח‎1987-, ניתן לפטור מתשלום האגרה בעל-דין שאין ביכולתו לשלם את האגרה, אם נראה לבית המשפט כי ההליך מגלה עילה.

בהתחשב בטענות המבקש, אינני סבורה כי הערעור כה מופרך עד שאינו מגלה עילה. לפיכך, אני פוטרת את המבקש מתשלום האגרה.

הערבון בסך ‎20,000 ש"ח יופקד תוך ארבעים וחמישה יום מהמצאת החלטה זו.

ניתנה היום, י' בשבט תש"ס (‎17.1.2000).

חגית מאק-קלמנוביץ
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎99089990.v01








עא בית המשפט העליון 8999/99 בסאם אבו סאלח נ' אחסאן אבו סאלח (פורסם ב-ֽ 17/01/2000)