פסקי דין על מחמוד אבו זנייד | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף ירושלים

3223/02 בל     17/03/2005




בל 3223/02 מחמוד אבו זנייד נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בל 003223/02


בפני
:
השופטת הראשית
רונית רוזנפלד
דן יחיד


22/03/2005



בעניין:
מחמוד אבו זנייד



ע"י ב"כ עו"ד
מונעם תאבת

תובע

נ
ג
ד


בטוח לאומי-סניף ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד
חנה מנדלסון

נתבע


פסק דין
(חלקי)


1.
בפני
תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע, לפיה נזקפת לו הכנסה מנכס לעניין גמלת הבטחת הכנסה שלה הוא זכאי.

אין חולק כי המוסד זוקף לתובע הכנסה מנכס שהינו יחידת דיור מס' 24 במחנה פליטים שועפט. חוות דעת השמאי שעליה מתבסס הנתבע בזקיפת הכנסה מנכס לתובע היא מיום 28.12.98. בחוות דעת זו מצוינות אך שלוש יחידות מגורים. אין חולק כי כיום היחידה מורכבת מ-4 דירות. דירה אחת משמשת למגוריו של התובע (ממנה אין נזקפת לתובע הכנסה). בשאר הדירות מתגוררים בניו של התובע. בקומת הקרקע של המבנה יש שלוש חנויות מסחריות.

2.
לטענת התובע, אין לזקוף לו הכנסה בגין הנכס שבו מדובר. לטענתו, כפי שפרט בתצהיר עדות ראשית שהגיש, אין לו זכות בעלות בדירה שבה הוא מתגורר, וכל שניתן לקבל מאונר"א, שהיא הבעלים של הקרקע, היא זכות שימוש בדירה לתקופה לא מוגבלת. בניו הם שהרחיבו את הבית, בשל הצפיפות שבו, והצורך בקיום משפחות נפרדות. לטענת התובע, בניו הם שבנו את החנויות ואת יחידות הדיור הנוספות שבבנין.

3.
בדיון שקוים להוכחות העידו לתובע הוא עצמו וכן בניו: עבדאללה, עבדלכארים, ועבדנאסר.

כמו כן העידו לתובע – מרוואן אחמד אבו סאלח, מינוור סנדוקה ואמג'ד בסילה, שלושתם שוכרים של 3 החנויות שבמבנה מושא הדיון.

4.
מן העדויות שהובאו בפני
בית הדין עולה התשתית העובדתית כדלקמן:
א.
התובע, תושב מחנה הפליטים שועפט קיבל בשעתו מאונרא דירת חדר בה התגורר במשך תקופת זמן
יחד עם בני משפחתו. היחידה המקורית שבה התגוררה המשפחה נמצאת במפלס הקרקע, מאחורי החנויות.
ב.
בנו הבכור של התובע עבדאללה, נולד בשנת 1963. אחריו נולדו הבנים עבדלכרים (1966), עבדלנאסר (1970).
ג.
בשנת 1982 בהיות עבדאללה בן 19 , הוא נישא בפעם הראשונה. באותה שנה, כבר היו באותה יחידת דיור
– 3 חנויות. מעל החנויות היתה בנויה קומה שניה ובה דירה, וכן חדר נוסף באותה הקומה.

ד.
לפי עדותו של עבדאללה, אביו בנה את שלוש החנויות (עמ' 17,18).
ה.
דירת החדר המקורית שניתנה על ידי אונר"א הורחבה לדירת שלושה חדרים.
ו.
התובע בנה את הדירה שבקומה השניה בה הוא מתגורר, ובה הוא עבר לגור לפני 20 שנה (עדות התובע עמ' 9 ש' 6).
ז.
אין חוזי שכירות לחנויות.
ח.
אין כל רישום של איזה מחלקי הנכס על שמו של מי מן הבנים.
ט.
מטופס התביעה שהגיש התובע למוסד (נ/1) עולה כי התובע עצמו ציין את היותו בעל חנות פלאפל וחנות מושכרת.
י.
אין ראיה בפני
בית הדין כי התובע בנה את שתי הדירות הנוספות.

5.
את עדותו של התובע כמכלול יש לדחות כבלתי מהימנה. התובע טען כי את החנויות בנו בניו. באותה עדות שמענו ממנו כי שעון החשמל בחנויות היה על שמו כי "הילדים היו קטנים ולא ידעו לאן ללכת" (עמ' 11 ש' 14). בכל זאת טען כי הילדים הם שבנו את החנויות.

מחומר הראיות עולה בוודאות כי התובע בנה את 3 החנויות. כמו כן עולה מן הראיות כי התובע בנה את דירת המגורים שבקומה השניה. התובע הוא בעל הזכויות גם בדירה המקורית שניתנה לו על ידי אונר"א.

6.
אין בפני
בית הדין ראיה בדבר בעלות התובע על הדירות שבהן מתגוררים הבנים, למעט אותו חלק של הדירה שבקומת הקרקע, שהיתה הדירה המקורית שבשעתו ניתנה לו על ידי אונר"א.

7.
לאור כל האמור רשאי הנתבע לזקוף לתובע הכנסה מנכס בגין 3 החנויות שבקומת הקרקע ובגין הדירה המקורית (חדר) שקיבל בשעתו מאונרא.

לא הוכח כי יש לזקוף לתובע הכנסה מן הדירות בהן מתגוררים הבנים. לענין זה יצוין כי בהיות הנכס במחנה הפליטים שועפט, וזכות המגורים בו ניתנה על ידי אונר"א אין זה המקרה בו התובע הינו בעלים של הקרקע ומכך מוסקת בעלותו על כל הבנוי עליה (לפי ס' 12 לחוק המקרקעין).


בנסיבות העניין ולאור הקביעות שב

פסק דין
זה כפי שפורטו, נקבע בזאת מועד לדיון לתזכורת, לבירור האם יש ב

פסק דין
(חלקי) זה כדי לסיים את ההליכים בתיק.


דיון לתזכורת יקויים ביום 7.4.05 בשעה 11:45.

ניתן היום ו' ב אדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.




ר. רוזנפלד, שופטת






003223/02בל 730 מלכה מיטל






בל בית דין אזורי לעבודה 3223/02 מחמוד אבו זנייד נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים (פורסם ב-ֽ 17/03/2005)