פסקי דין על לוני ברזובבסקי | פסקי דין על אנטון קוזין | פסקי דין על מוסי גויכמן

1342/03 בשא     02/05/2004




בשא 1342/03 לוני ברזובבסקי, אנטון קוזין נ' מוסי גויכמן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשקלון
בש"א 001342/03

א'
003703/03

בפני
:
כב' השופט - עידו רוזין



בעניין:
1. לוני ברזובבסקי

2. אנטון קוזין


ע"י ב"כ עו"ד

המבקשים (הנתבעים)



נגד



מוסי גויכמן



ע"י ב"כ עו"ד
דוד אביטל
המשיב (התובע)

החלטה


1.
לפני בקשה מטעם המבקשים, הם הנתבעים בתובענה, להורות על דחיית התובענה כנגדם.

בטרם אפרט טענות הצדדים לגופן, הרי שעל פי ההלכה, השימוש בסמכות של דחיית תובענה על הסף יעשה רק במקרים ברורים ומיוחדים, בהם ברור, על פניו, כי תביעת המשיב חסרת סיכוי, ואפילו אם יוכיח המשיב העובדות המפורטות בתביעה ואפילו תינתן לו רשות לתקן את תביעתו.

2.
תחילתם של ההליכים שבפני
בתביעה כספית, בסדר דין מהיר, שהגיש המשיב כנגד המבקשים לתשלום סך של 34,500 ₪.

המשיב טוען בכתב תביעתו, כי המבקשים שהינם עורכי דין במקצועם, הגיעו ביום 3.12.02 לאולם אירועים אשר בניהולו המכונה בשם "אירופה" (להלן: "העסק") והוציאו ממנו כספים, שלא כדין, תוך שהמבקשים מאיימים עליו, כי יוציאו המיטלטלין מהעסק לפי צו פורמאלי שהוצג בפני
ו, אשר ניתן ע"י לשכת ההוצאה לפועל באשדוד. המשיב טוען, כי בדיעבד נודע לו שהצו אינו חוקי וכי סופו של יום נאלץ לשלם למבקשים חוב של צד ג', החברה החייבת "מ.א.ם ראס בע"מ" (להלן: החייבת"), וזאת גם לאחר שהודיע למבקשים, שהחייבת איננה עובדת במקום.
בנסיבות אלו עותר המשיב לחייב את המבקשים להחזיר לו התשלום ששילם עבור חוב של החייבת (4,500 ₪), פיצוי בגין עגמת נפש (20,000 ₪) ופגיעה במוניטין ו/או לשון הרע
(10,000 ₪).

3.
הבקשה לדחיית התביעה על הסף מרובת פרטים עובדתיים וצורפו לה ארבעה תצהירים
ארוכים לאימות העובדות הדרושות לה. תצהיר אחד מטעם כל אחד מהמבקשים וכן שני תצהירים נוספים שהובאו מתוך תיק ההוצאה לפועל.


צירוף תצהיר לבקשה מסוג זה, יוצר מחלוקת עובדתית, אשר דרושה בירור ולכן ספק אם ניתן לדחות התובענה, כבר בשלב זה, מכל הנימוקים שהועלו ע"י המבקשים.


לאחר עיון מקיף בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בשלב זה ניתן לדון רק בטענה אחת של המבקשים בדבר דחיית התובענה,
בהקשר של השתק פלוגתא.

4.
המבקשים מפנים לבקשה קודמת שהגיש המשיב בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, אשר נדחתה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל מ. וולפסון (כתוארה אז) בהחלטתה מיום 20.7.03, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו
25-01775-02-7
(להלן: "הבקשה הקודמת").

נטען, כי טענות המשיב בתובענה שבכותרת, כבר הובאו בפני
ראש ההוצאה לפועל ולמשיב היה יומו הממצה בפני
בית המשפט.

5.
לפיכך, השאלה שעומדת להכרעה היא, האם יש בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל,
במסגרת הסמכות לפי סעיף 20 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 כדי להוות השתק פלוגתא בתביעתו של המשיב (שעיקרה נזיקית) כנגד המבקשים.

6.
הדוקטרינה של "מעשה בית דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא".

בהתאם לתקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984- (להלן: "התקנות"), בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.
השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, אם מתקיימים ארבעת התנאים מצטברים, שאוזכרו בע"א 1041/97
סררו אבי נ' נעלי תומרס בע"מ
פ"ד נד (1) 642:

א.
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב.
קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג.
ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהעדר הוכחה.

ד.
ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.

7.
הואיל והתנאים הנ"ל הינם תנאים מצטברים, הרי שדי באי קיומו של תנאי אחד כדי להביא לדחיית הבקשה.

8.
לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, בבקשה, בתגובה ובתשובה ובנספחים שצורפו הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – דחייה, מן הטעם שלא מתקיימים כל התנאים המצטברים, שצויינו לעיל.

9.
זהות בעלי הדין

נדרש שהצדדים בשתי ערכאות הדיון יהיו אותם צדדים, או לפחות חליפיהם, ואילו במקרה זה הצדדים לבקשה שעמדה בפני
כב' ראש ההוצאה לפועל היו מצד אחד – המשיב, ומצד שני – "מועדון צרכן נבון שיווק בע"מ"; ואילו הצדדים לתובענה שבכותרת הם מצד אחד – המשיב, ומצד שני – שני המבקשים, אשר נתבעים באופן אישי על מעשיהם.
כאמור, אין זהות לגבי הנתבעים (או המשיבים) בשתי התובענות.

הלכה פסוקה היא, כי מעשה בית דין חל גם על חליפיהם ושליחיהם של בעלי הדין וגם על צדדים בעלי קירבה משפטית להליך הקודם, אולם ספק אם ניתן לראות ב"מועדון צרכן נבון שיווק בע"מ" כחליף של המבקשים, אולם אינני נדרש להכריע בכך בשל אי קיומם של תנאים אחרים, כמובהר להלן.

10.
זהות הפלוגתא

התנאי הראשון איננו מתקיים הואיל והפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות איננה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.


הפלוגתא העובדתית והמשפטית, אשר עמדה בבסיס המחלוקת בפני
כב' ראש ההוצאה לפועל, הייתה בשאלה האם מתקיימים היסודות שבסעיף 20 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, במסגרתו על ראש ההוצאה לפועל היה להכריע אם: "שולם סכום כסף בטעות, תוך כדי הליכי הוצאה לפועל...".


כאמור, הפלוגתא המשפטית והעובדתית המחייבת, אשר עמדה בפני
כב' ראש ההוצאה לפועל, הייתה האם המשיב שילם כסף בטעות ל-"מועדון צרכן נבון שווק בע"מ".

ו

אילו בתובענה שלפני
מייחס המשיב למבקשים עוולות שונות, ביניהן, איום שלא כדין בהוצאת מיטלטלין, פגיעה במוניטין, לשון הרע, וכיוצ"ב טענות נוספות.

הסעד הכספי שעמד בפני
כב' ראש ההוצאה לפועל היה זהה לאמור בסעיף 21 א' לתביעה שלפנינו, אך בענייננו קיימים סעדים כספיים נוספים (ראה סעיפים 21 ב' ו- 21 ג' לתביעה), אשר לא היו בפני
כב' ראש ההוצאה לפועל.

במסגרת השאלה שבמחלוקת עלינו לדון גם בהשפעת ההבדלים שבין סדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בלשכת ההוצאה לפועל לעומת אלה הנהוגים בבית המשפט.

הכרעתה של ראש ההוצאה לפועל התבססה על משקל ראייתי שונה לחלוטין מזה אשר היה עומד בפני
בית משפט זה, לו היה מתבקש להכריע על בסיס אותן ראיות בדיוק.

כראייה לכך שראש ההוצאה לפועל בדקה את הדרוש בדיקה לפי הקריטריונים הנהוגים בלשכת ההוצאה לפועל ולא לפי הקריטריונים הנהוגים בבירור תובענה בבית המשפט,
ניתן להביא את דבריה של ראש ההוצאה לפועל, מתוך החלטתה: "אני דוחה את הבקשה, כי לא הוכחה טעות".

הגם שהדבר לא נאמר במפורש, אך הדברים עולים מתוך החלטתה של ראש ההוצאה לפועל, נראה כי זו לקחה בחשבון את האמור בסעיף 28 לחוק ההוצאה התשכ"ז – 1968.

סמכויותיו של ראש ההוצל"פ מצטמצמות לאמור בחוק ההוצאה לפועל ובתקנותיו, ומכאן שראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לדון בכל הפלוגתאות שנמצאות לפני וכפועל יוצא ניתן לקבוע, שלמשיב לא היה יומו בבית המשפט לגבי כל הפלוגתאות שהועלו על ידו.

ראש ההוצאה לפועל מבצע תפקיד שהוא בעיקרו מנהלי וסמכויותיו הן בעיקר מנהליות ומיעוטן שיפוטיות. יצוין, כי במסגרת ההחלטה שניתנה עשתה ראש ההוצאה לפועל שימוש בסמכותה המנהלית להבדיל מסמכויותיו השיפוטיות של ראש ההוצאה לפועל לפי סעיפים 19 (טענת פרעתי), 25 (חיוב נאמן), 48 (חיוב צד שלישי) ו- 53 (חיוב כונס נכסים), לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "הסמכויות השיפוטיות").

לצורך הבהרת ההבדל שבין דיון בסמכויות השיפוטיות לבין דיון בסמכויות המנהליות, הרי שהמחוקק הבהיר לנו, כי רק במסגרת הסמכויות השיפוטיות נוהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור, דין החלטתו כדין

פסק דין
של בית משפט שלום.
מכל האמור לעיל, אני בא למסקנה, כי קביעותיה של ראש ההוצאה לפועל הנוגעת למחלוקת שבין בעלי דין, לא תשמש כהשתק פלוגתא בבית משפט, כפוף לסייג אחד והוא לגבי הקביעות העובדתיות המושתתות על דיני ראיות וסדרי דין במסגרת סמכויותיו השיפוטיות של ראש ההוצאה לפועל.

ובמילים אחרות, החלטות של ראש ההוצאה לפועל, במסגרת סמכויותיו המנהליות, אינן יכולות ליצור השתק פלוגתא, בהתדיינויות נוספות בין בעלי הדין, שהרי לא ניתן לסווג
החלטות אלו, כהכרעה שנעשתה על ידי "בית-משפט מוסמך בפסק-דין סופי" (כנדרש לגבי הליכים המקימים השתק פלוגתא).

11.
אי קיומו של ממצא פוזיטיבי

גם התנאי השלישי לקיומו של השתק פלוגתא, איננו מתקיים, שכן ההתדיינות בפני
ראש ההוצאה לפועל לא הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי, והתוצאה אליה הגיע ראש ההוצאה לפועל יסודה בהעדר הוכחה; בשל כך שלא הוכחה בפני
ה טעות בתשלום הכספים.

זאת ועוד, ראש ההוצאה לפועל ציינה המילים "בשלב זה"; מילים מעידות לכאורה שאין מדובר בהכרעה סופית, וחיזוק נוסף ניתן לראות בכך שראש ההוצאה לפועל התירה למשיב "...להגיש בקשה זו מחדש..", בהתקיים תנאים מסוימים (המצאת

פסק דין
הצהרתי).

יצוין, כי עצם פתיחת "הפתח" להגשת בקשה נוספת (מחדש) מעידה על כך שהחלטת ראש ההוצאה לפועל איננה כוללת ממצא חיובי (פוזיטיבי) וברור, כי מסקנתה של ראש ההוצאה לפועל יסודה רק בשל כך שהמשיב לא הוכיח את טענותיו כדבעי.

מתוך האפשרות של הגשת הבקשה מחדש ניתן להבין (למרות שהדבר לא נאמר במפורש), כי ראש ההוצאה לפועל מחקה בקשתו של המשיב וכי מחיקה, איננה מהווה מעשה בי-דין לצורך הליך של השתק פלוגתא.

12.
מכל האמור לעיל, משחלק מיסודותיה של "השתק הפלוגתא" אינם מתקיימים, לא היה מקום להעלות טענה זו.

13.
מכל המקובץ – אני מורה על דחיית הבקשה.

הנחיה כללית שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף
"הן בגדר אמצעים בלית ברירה".

בתי המשפט נזהרים בדחייתן של תביעות על הסף; במיוחד כיום, לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש.

למותר לציין, כי בשלב זה אינני נוקט עמדה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, אולם די בכל מה שהוברר עד עתה, כדי להביא לדחיית הבקשה.

14.
אני מחליט לחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיב, הוצאות הבקשה בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.

15.
מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.



ניתנה היום 02 במאי, 2004 (י"א באייר תשס"ד), בהעדר הצדדים.


_____________________

עידו רוזין
, שופט






בשא בית משפט שלום 1342/03 לוני ברזובבסקי, אנטון קוזין נ' מוסי גויכמן (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)