פסקי דין על אמיר פרץ | פסקי דין על אלירן כהן | פסקי דין על רונן לקטיבי |

1611/04 בש     02/05/2004




בש 1611/04 מדינת ישראל נ' אמיר פרץ, אלירן כהן, רונן לקטיבי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום צפת
בש 001611/04

בתיק עיקרי: פ
001371/04

בפני
:
כבוד השופט מ. נדל
תאריך:
02/05/2004




בעניין
:
מדינת ישראל





המבקשת

נ
ג
ד



1. אמיר פרץ

2. אלירן כהן

3. רונן לקטיבי




המשיבים

נוכחים :
ב"כ המבקשת : רס"ר רומיאו חורי
המשיב 1 : בעצמו ובאמצעות ב"כ עו"ד בני הראל
מטעם הסנגוריה הציבורית.
המשיב 2: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד רוזינס
מהסניגוריה הציבורית
המשיב 3: בעצמו
החלטה


זוהי בקשה למעצרם עד תום ההליכים של המשיבים בגין כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, קשר לביצוע פשע ובאשר לנאשם מס' 3 גם הספקת סם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית ואיומים.

באי-כחם של המשיבים 1 ו- 2 טענו באשר לאופן ההקלטה אשר בוצעה בתחנת המשטרה, כאשר טענתם היתה, כי ההקלטה בוצעה ללא אישור, כיוון שכך, מדובר בהקלטת סתר שהיא אסורה על פי החוק להאזנת סתר ומשום כך, ההקלטה פסולה מלשמש כראיה ואין להתייחס אליה גם בשלב זה של ראיות לכאורה.

אין ספק, כי העבירה החמורה ביותר המיוחסת למשיבים, היא קשירת קשר לביצוע פשע, והשאלה היא אם השיחות שהוקלטו בתחנת המשטרה אכן פסולות מלשמש ראיה. לעניין זה, ישנו מזכרו של רס"מ אלון עמוס מיום 28.4.04 אשר מאשר את ביצוע עבודות המ"ט, היינו האזנת הסתר, מטעם הקצין הממונה. הגם שמדובר במזכר אשר הוא רטרואקטיבי להאזנות אשר בוצעו בימים 16.4.04 ו- 22.4.04 (התימלולים נערכו בימים 21.4.04 ו- 22.4.04), אזי חוק האזנת הסתר קובע הסדר חקוק לקיומה של האזנה סמויה לשיחות, לרבות הקלטתן של שיחות, כאשר על פי החוק ישנם היתרים לביצוע אותן האזנות.

גם אם נפל פגם באופן אישור האזנת הסתר או התימלול, אזי סעיף 13 לחוק אשר תוקן בשנת תשנ"ה, החליף את ההוראות המקבילות שהיו קבועות לפני התיקון. המטרה החקיקתית המונחת ביסוד סעיף 13 היתה, סגירה הרמטית של האפשרות לקבלת כל ראיה שנתקבלה בניגוד להוראות החוק... ואולם, בינתיים שונה החוק וההוראה בדבר אי קבילות מוחלטת, בוטלה. תחתיה, באה הוראה של אי קבילות יחסית. (ראה לעניין זה, ספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני - הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003, בעמודים 1176-1159).

מכאן, כאמור, שהקלטה יכולה להתקבל כראיה לכאורה, כאשר בעניין משקלה יתן בית המשפט את דעתו בשומעו את התיק העיקרי. שכן גם בע"פ 1302/92 פסק כב' השופט בך (כתוארו אז) : "אין בהוראה זו כדי לאמץ במלואו את הכלל... בדבר פסילת "פירות העץ המורעל", אולם יש בה כדי לשקף את אותה תפיסה משפטית העומדת בבסיס כלל זה...".
זאת קודם לשינוי החוק ופסק הדין בע"פ 2286/91 אילוז.

כיוון שכך, יש להתייחס להקלטות כפי שבוצעו. מהן עולה, כי ביחס
למשיב מס' 1, אזי בתמלול מיום 21.4.04 אומר המשיב (אמיר): "להתקשר מטלפון ציבורי... אני הולך לשים רימון מתחת לאוטו שלו וזה אני הולך לשים רימון נספיק לראות אותו מצלם אותו נסתכל מתחת לאוטו, הוא יחיה בפחד. יש את הקטעים של הפלג על האוטו, פלגים יש את הלבן מסביב חתיכה קטנטנה, אתה עובר עם אוטו זורק לו את זה לאוטו של החלון... בשקט בשקט אתה זורק אותו וכלום לא קורה אתה רק יושב, אתה תראה מאיפה אפשר להשיג פלגים במוסך.
כהן: אני אביא לך.
אמיר: כן, תשיג את הקטנים האלה.
כהן: פלג של אוטו, אוטו רגיל, אני אביא לך את כולו.
אמיר: לא את כולו. אני צריך רק חתיכה קטנה".

בתמלול קלטת מס' 9 מיום 22.4.04 בשעה 15:00, אומר המשיב מס' 3: "זה יצמד לו רק שיזכור מאיפה זה בא לו... משהו צריך לקרוא לאבא שלו ולאמא שלו, הם צריכים למות דחוף. גם אבא שלו הוא בלי בושה הבן זונה הזה...".

בתמלול קלטת מס' 10 מאותו יום, אומר המשיב מס' 3: "אני, יש לי סיפור אחד ואותו כל עוד אני לא מבקש את זה אני לא שותק ובשקט זה ביני לבינך כל העניין של הפיטוסי הזה, זהו.
אמיר: בכיף אני אעזור לך.
רונן: זהו. לי הכי קל לזרגג אותו, אתה יודע למה כי כל שבת הוא בא לעלמה וחגים אתה יודע מה, אני הולך לעשות לו הכי בבית עסק, הולך להוציא ממנו מאנייק, הולך לעשות ממנו זבל שאחרי זה הוא יתבייש להיכנס לעלמה, אני לא יודע אבל הוא יתבייש להיכנס לעלמה, זה משפחה של, זה זבל המשפחה שלו, המשפחה שלו אני ידכא אותם, אתה מבין עד כמה אני כועס.
אמיר: ... אף אחד לא יודע... 400 ₪ של 800 ₪ אתה יודע מה הוא עושה להשחיל לו רימון מתחת לאוטו.
רונן: להביא אותו למצב של מאנייק שיוכיח ויודה. שיכין את הראש שלו הזבל, מיהו בכלל, סתם חלאת אדם...". גם בקלטת מט 12/04 מתאריך 16.4.04, אשר תומללה ביום 21.4.04, בשעה 12:00, אומר המשיב מס' 3: "בן אדם שפגע באבא שלי, זה בן אדם שגר במושב שלי ונתנו לו כאחד מאצלנו, זה בוגד אחי, זה צריך להתיך לו את שני הרגליים, הוא לא צריך לשבת על כסא, מה זה משנה איך זה ייעשה, אם הוא יקבל את זה בתאונה או יקבל את זה באיזה שהיא צורה".

משמע, מאותן הקלטות עולה, כי היו שיחות אשר נערכו לא פעם אחת בין המשיב 1 למשיב 3 ובין המשיב 2 למשיב 3, כאשר השאלה העולה היא, אם אכן מדובר בעבירת קשר שהיא עבירה עצמאית.

עבירת הקשר, שני מרכיבים לה: האחד, עובדת ההתקשרות בין שניים או יותר לשם מטרה מסויימת; והשני, אותה מטרה חייבת להיות מה שנחשב בעיני החוק כמטרה בלתי כשרה.
אין ספק, כי המרכיב של מטרה בלתי כשרה, קיים פה. השאלה העולה היא, אם היתה התקשרות בין השניים או השלושה להשגת אותה מטרה.

על פי הפסיקה, אין צורך בהוכחה של הסכמה במובנה של התקשרות חוזית במובן האזרחי. גם הסכמה לעניין פרטי הביצוע, כנראה אינה דרושה. אולם, יש לפחות להוכיח רצון משותף לבצע בצוותא עבירה מסוג מסויים (כגון עבירת שוד), אם כי לאו דווקא עבירה קונקרטית במועד מוגדר. (ראה לעניין זה: ע"פ 330/85 דוד ואח', פ"ד מ(2), עמ' 33).

לעניין דרכי הוכחת קיומו של הקשר, אזי דרכים אלה יכולות להיות בראיות ישירות או נסיבתיות, כאשר במקרה זה ההקלטה יכולה להבהיר, כי לפחות בין המשיבים 1 ו- 3 היה קשר ישיר ובאשר למשיב 2, אזי כפי שציין סניגורו, גם בהקלטה הוא אינו מתייחס מפורשות לאותו רימון עליו מדבר המשיב 1 ואולם, הוא מתייחס לעניין הפלגים, והשאלה העולה היא, אם אותה אמירה והתעלמות מעניין הרימון די בה כדי להוציאו מאותו קשר אליו התכוון המשיב 1.
בעניין זה, אין לי בשלב זה לקבוע, שכן ביחס למשיבים 1 ו- 3 באתי לכלל מסקנה, כי מתקיימות ראיות לכאורה ומשום כך גם מתקיימת עילת מעצר נוכח המסוכנות של המעשה אליו התכוונו. ובאשר למשיב 2, עניינו יכול ויוכרע עת יתנהל התיק העיקרי, אך לגבי חלקו אני קובע, כי הוא מופחת ביחס לאחרים.

משום כל אלה, אני קובע, כי מתקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר ביחס למשיבים 1 ו- 3, כאשר ביחס למשיב 3 גם נוספו אישומים של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, 353 גר' נטו של סם מסוג קנאביס הספקת סם ואיומים, ועל כן אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים 1 ו- 3.
ביחס למשיב מס' 2, חלקו כאמור מופחת ביחס לשניים האחרים ומדובר גם במשיב שהוא צעיר לימים ונעדר הרשעות קודמות ומשום כך, אני מורה כי ישלח לתסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר.

הדיון לגביו נדחה ליום 13.5.04, שעה 09:00, עד אותו מועד ייתן שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של משיב מס' 2.
המשיב מס' 2 במעצר עד החלטה אחרת.
המשיב מס' 2 יובא לדיון ע"י ליווי/שב"ס.
לתשומת לב שירות המבחן כי המשיב מס' 2 שוהה במעצר בתחנת צפת.
ניתנה והודעה היום, י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) במעמד הנוכחים.


מ. נדל
– שופט


001611/04בש 112 סוסן איילת






בש בית משפט שלום 1611/04 מדינת ישראל נ' אמיר פרץ, אלירן כהן, רונן לקטיבי (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)