פסקי דין על דונה גיי | פסקי דין על אבר פדלון | פסקי דין על הרצל פדלון ואח' | פסקי דין על אהרון רכטר | פסקי דין על רחל רכטר |

3963/07 בשא     13/08/2008




בשא 3963/07 דונה גיי בע"מ, אבר פדלון, הרצל פדלון ואח' נ' אהרון רכטר, רחל רכטר




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום נתניה
בשא003963/07


בפני
:
כב' הרשם לרנר צוריאל
תאריך:
13/08/2008




בעניין
:
1 . דונה גיי בע"מ

2 . אבר פדלון
3 . הרצל פדלון
4 . דוד פדלון
5 . לילו פדלון


ע"י ב"כ עו"ד
אברהם וייג

מבקשים

נ
ג
ד


1. אהרון רכטר

2. רחל רכטר


ע"י ב"כ עו"ד
מאיר גולן

משיבים



החלטה


1.
בפני
התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 90,000 ש"ח (20,000 דולר לפי שער מינימום של 4.5 ש"ח לדולר), שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל על ידי המשיבים, אהרון ורחל רכטר
, נגד המבקשים, דונה גיי בע"מ
(להלן – "השוכרת"), עושת השטר, וה"ה אבר, הרצל, דוד ולילו פדלון, שחתמו כערבים (להלן – "הערבים"; אבר פלדון יכונה להלן "אבר").

2.
ההתנגדות הוגשה על ידי השוכרת וכל הערבים, ונתמכה בתצהירו של אבר, בלבד. על פי התצהיר, השוכרת היא חברה המפעילה רשת של אופנה עילית, והיא שכרה חנות מאת המשיבים, על פי חוזה מיום 10.9.2004, לתקופה בת 3 שנים (כולל אופציה) המסתיימת ביום 30.9.2007, אולם לצדדים היה "ברור" כי בשים לב לטיבו של העסק המנוהל בחנות, ולחשיבות הרציפות לצרכי שמירה על מוניטין, הרי שתקופת השכירות תוארך, ובלבד שהשוכרת לא תפר את חוזה השכירות. השוכרת קיימה את תנאי החוזה, ומימשה את האופציה מתוך ציפיה להמשיך ולשכור את הנכס. דא עקא, שהמשיבים ביכרו, בסוף התקופה, להשכיר את הנכס לבנק, ולפיכך מאנו להאריך את תקופת השכירות. בכך הסבו למבקשת נזקים.

השוכרת מצאה נכס חלופי, אלא שהוא עתיד היה להתפנות רק ביום 16.10.2007, ולפיכך "המבקשת 1 סיכמה עם המשיב", בעל פה, על הישארות בנכס עוד לשבועיים, ואף שילמו עבור תקופה נוספת זו. חרף סיכום זה, דרשו המשיבים את פינוי הנכס כבר ביום 1.10.2007. בפועל, פינתה השוכרת את הנכס ביום 16.10.2007. לטענת המבקשים, התנהלות המשיבים נגועה בחוסר תום לב, והחוב על פי השטר (השווה לסכום הפיצוי המוסכם על פי חוזה השכירות) מופרז וחורג מכל יחס לנזק שנגרם להם, אם נגרם בכלל. בחצי-פה, נראה כי המבקשים אף טוענים לקיזוז כנגד נזקים שנגרמו להם, אולם אין הם מעלים טענת קיזוז מפורשת.

3.
בדיון שנערך בפני
נחקר אבר על תצהירו, ואישר כי קיבל הודעה טלפונית מהמשיבים בדבר הצורך לפנות את הנכס עוד בחודש יולי 2007, וכי ביום 17.7.2007 אף נשלחה לו הודעה בכתב. באשר לסוגייה העיקרית, אותה הסכמה נטענת שבעל-פה, בין השוכרת למשיבים, התחמק אבר מלתת תשובה ברורה, האם אכן הוסכמה, ומי בדיוק הגיע להסכמה זו עם המשיב (ראה כל עמוד 2 לפרוטוקול מיום 12.3.2008). עוד התברר מהחקירה, כי רבות מהעובדות הנוגעות לשיחות ולמגעים שבין השוכרת למשיבים אינן ידועות לאבר, כלל, שכן לא היה מעורב או נוכח בהן.

4.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. המבקשים העלו בסיכומיהם טענה חדשה, והיא, כי לפי סעיף 18(א) לחוזה השכירות, הדן בשטר החוב, המשיבים רשאים להפעילו במקרה של הפרה יסודית רק בחלוף 14 יום מהתראה שתינתן לשוכרת לתקן את ההפרה. מכאן יש ללמוד, לשיטתם, כי ארכה בת 14 יום ניתנה לשוכרת אף בגוף החוזה. יתר הסיכומים הם חזרה על הטענות שהועלו בהתנגדות (אם כי כמה נתונים שונו במפתיע, כך שמועד הפינוי בפועל הפך להיות 15.10.07, ועוד פרטים חשובים פחות).

המשיבים טוענים, כי טענת המבקשים אינה מפורטת דיה (לא פורט מי סיכם עם המשיב ומתי את הארכה הנוספת), אינה סבירה בנסיבות (העדר הסכמה בכתב, העדר תגובה על מכתב ההתראה מיום 1.10.07), וממילא קרסה בחקירה נגדית, משאישר אבר שכמה ימים קודם לפינוי עוד התקיימה שיחה בין מנהלת החנות לבין ב"כ המשיבים לעניין הפינוי הקרוב. כן הם טוענים שההגנה מהווה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, ולסיכום מבקשים, כי ככל שתינתן רשות להתגונן, היא תוגבל לטענת הגנה יחידה ותותנה בהפקדת סכום החוב בקופת בית המשפט. המשיבים לא התייחסו לטענה הנוגעת לסעיף 18(א) לחוזה השכירות.

המבקשים הגישו "תגובה לסיכומים", בלא ליטול רשות, ואני מתעלם ממנה.

5.
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...
"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.
"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

בהקשר של דברים אחרונים אלה שצוטטו מפי בית המשפט העליון, אזכיר גם כי "אם... תצהירו של הנתבע אינו מגלה עילת הגנה, ספק אם יש טעם לחקור את הנתבע על תצהירו, שכן דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו..." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003), בעמ' 317).

6.
חרף עצה זו, והגם שהמשיבים סברו, כעולה מסיכום טענותיהם, שהטענה אודות ההסכמה שבעל-פה לא פורטה דיה (ותמים דעים אני עימם בעניין זה), בחר ב"כ המשיבים לחקור את אבר על תצהירו, ובכך אפשר לו לתקן את הטעון תיקון, ולפרט את נסיבות אותה הסכמה.

שיחק לו מזלו, ותשובותיו המתחמקות של אבר בעניין זה אך תרמו לתחושת העדר הפירוט שבטענת ההגנה העיקרית של המבקשים, והותירוה בעירפולה וסתמיותה. גם היום אין אנו יודעים מיהו שסיכם עם המשיב דבר הארכה הנטענת, ומתי היה הדבר, ועל כן אין טענה זו יכולה להקנות למבקשים רשות להתגונן.

7.
באשר לטענה האחרת שבפי המבקשים, והיא פרשנותם לסעיף 18(א) לחוזה השכירות, הרי שאין בידי לקבלה. מהארכה בת 14 הימים, הניתנת לשוכרת קודם להפעלת שטר החוב במקרה של הפרה יסודית, מבקשת השוכרת ללמוד כי כל עוד לא חלפו 14 הימים – אין כלל הפרה. זוהי פרשנות המנוגדת ללשון הסעיף ולהגיונו, ולא ניתן לקבלה. מטרת הארכה באותו סעיף היא לאפשר תיקון ההפרה, קודם להפעלת הסנקציה החריפה של פיצוי מוסכם.

במקרה דנן, ההפרה היא אי-פינוי במועד. הפרה זו ארעה ביום 1.10.07, ובו ביום נמסרה ההתראה על כך. הפינוי בפועל היה רק ביום 16.10.07, לגרסת המבקשים עצמם (ולא כפי שניסו לתקן בסיכומיהם), דהיינו: למעלה מ-14 יום מקבלת ההתראה. משכך, לא זו בלבד שעסקינן בהפרה, והפרה יסודית, אלא שגם התנאי להפעלת השטר התקיים, אפילו לפי גרסת המבקשים.

8.
גם טענה זו נדחית, איפוא, ועמה ההתנגדות כולה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין ההתנגדות והדיון בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ.

הליכי הוצל"פ, ככל שעוכבו, יחודשו.


ניתנה היום י"ב באב, תשס"ח (13 באוגוסט 2008) בלשכתי.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



לרנר צוריאל
, רשם







בשא בית משפט שלום 3963/07 דונה גיי בע"מ, אבר פדלון, הרצל פדלון ואח' נ' אהרון רכטר, רחל רכטר (פורסם ב-ֽ 13/08/2008)