פסקי דין על מזרחי יוסף | פסקי דין על אמין אלנקיב

4451/05 א     14/08/2008




א 4451/05 מזרחי יוסף נ' אמין אלנקיב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
א
004451/05


בפני
:
כבוד השופט זכריה ימיני
תאריך:
14/08/2008




בעניין:
מזרחי יוסף




עו"ד חדד פליקס
תובע

נ
ג
ד


אמין אלנקיב




עו"ד אל-אסמר יוסף
נתבע

פסק-דין

השאלה העומדת לדיון היא האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה או כל חלק ממנו.

כללי:
התובע היה בעל זכויות שכירות של נכס מקרקעין, אשר חלקו היה בשכירות מוגנת וחלקו שכירות שאינו מוגנת, אותו שכר מאת חב' עמידר (להלן-"הנכס").

הנתבע היה והינו בעל מוסך להתקנת מוצרי אלקטרוניקה למכוניות.

גם לבנו של התובע היה עסק להתקנת מוצרי אלקטרוניקה למכוניות. אלא שבנו של התובע נקלע לקשיים כספיים, ועל כן ניהלו הצדדים מו"מ למתן הרשאה לנתבע לניהול עסקו בנכס.

ביום 19.7.00 חתמו בעלי הדין על "חוזה הרשאה" (להלן-"החוזה"), לפיו נתן התובע לנתבע הרשאה לנהל את עסקו באולם בשטח של כ-50 מ"ר המהווה חלק מהמבנים במגרש ברחוב הרצל 46 בלוד. תקופת ההרשאה היתה מיום 19.7.00 ועד ליום 19.7.01. אמנם תקופת ההרשאה לא נכתבה בסעיף 5 לחוזה, אך תקופה זו היתה מוסכמת על הצדדים.
בהתאם לחוזה היה על הנתבע לשלם לתובע את הסך 750 דולר ארה"ב (להלן-"דולר") כדמי הרשאה, וכן את דמי השכירות לחב' עמידר. כן התחייב הנתבע לשלם תשלומי חשמל וארנונה.

לפני יום 21.2.05 שלח ב"כ התובע מכתב לנתבע. מכתב זה לא הוצג לבית המשפט, אך מתגובת הנתבע נראה שמכתב זה היה מכתב דרישה לתשלום דמי שכירות לעמידר ולתשלום ארנונה. ביום 21.2.05 שלח הנתבע מכתב לב"כ התובע, וזו לשונו (על הטעויות שבו):

"א.ג.נ.


הנדון: תגובה על מכתב שהתקבל ממך

בתאריך 1/2/05 התקשרה אליי (אלנקיב אמין) יפה מזרחי בשעות הבוקר בערך ב-10 בבוקר, ודיברה שלא שילמתי מיסים ועמידר, בפועל אני לא קיבלתי מהעמידר שום שובר לתשלום ולא מהעיריה בתקופה מ-01/08/00 עד 30/6/01 בתקופה שעבדתי ניגשתי כמה פעמים לעירייה ולעמידר טענו שיש לו חוב עיקול ואסור לך לשלם.
סיכמתי עם יפה מזרחי שתגיע אלי ביום חמישי 03/02/05 טרם הגיעה, ואז קיבלתי מכתבך, היא מוזמנת שתגיע אליי או להתקשר ותציג שוברים ששילמה מיסים ועמידר בתקופה הנקובה לעיל (תקופת השכירות), ואין שום בעיה לעשות הסדר תשלום בין הצדדים."

ביום 22.12.05 הגיש התובע את תביעתו וטען שהנתבע לא שילם את דמי השכירות ולא את תשלומי הארנונה. כמו כן תבע התובע תשלום פיצויים מוסכמים הקבועים בחוזה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כדלקמן:
1)
אין יריבות בין הנתבע לבין התובע, שכן ההסכם היה עם בנו של התובע ולא עם התובע;
2)
התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים;
3)
החוזה לא נחתם על ידי הנתבע;
4)
אי פתיחת חשבון הארנונה מעיד על כך שהחוזה לא יצא אל הפועל;
5)
הנתבע מעולם לא נתן ערבות בנקאית, דבר המעיד שהחוזה לא יצא אל הפועל;
6)
הנתבע לא קיבל מעולם פניות מהתובע לשלם כל סכום שהוא.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע הכחשה טוטלית את כל המערכת החוזית שבין הצדדים. ההכחשה הטוטלית מצד הנתבע, המנוגדת למכתבו מיום 21.2.05 כבר מעלה תמיהה אודות נכונות גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה.

העדויות והסיכומים:
מטעם התובע העידו התובע, אשתו ובנו, אשר נחקרו חקירה שכנגד, ועדויותיהם שבתצהירי העדות הראשית לא נסתרו. יתירה מכך, חקירתה הנגדית של אשת התובע הוסיפה ערך רב לגרסת התובע, והוכיחה עד כמה גרסת הנתבע בכתב ההגנה אינה נכונה.

מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע שחתם על החוזה, בניגוד לטענתו שבכתב ההגנה. על יתר דבריו של הנתבע אעמוד להלן.
הנתבע צירף אישור ממנהלת ההכנסות והארנונה בעירית לוד שהתובע אינו מופיע כמשלם למבנה ברחוב הרצל 46 בלוד לתקופה שבין 19.7.00 ועד ליום 19.7.2001, על מנת להוכיח שלא היה חשבון ארנונה כלל. סבור אני שבהצגת אישור זה ניסה הנתבע להציג מצג שאינו נכון בפני
התובע ובא כוחו ובפני
בית המשפט, ועל כך אעמוד להלן.

לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

דיון ומסקנות:
יריבות:
בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי חתם על החוזה. משהודה הנתבע שחתם על החוזה, והצד השני לחוזה היה התובע, הרי שקיימת יריבות בין התובע לבין הנתבע.

אשר על כן, סבור אני שיש לדחות את טענת היריבות, גם אם המו"מ לקראת כריתתו של החוזה או חלקו נוהל עם בנו של התובע.

השטח בו השתמש הנתבע:
השאלה שעמדה לדיון היא האם הנתבע השתמש בכל שטח המושכר, ולא רק באולם. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע העלה הנתבע טענה חדשה, והיא: שגם בנו של התובע השתמש באולם בו ניתנה לנתבע רשות השימוש. ב"כ התובע התנגד לטענה זו שבתצהיר, אך מצד שני בקש לחקור את הנתבע על טענה זו שבתצהירו. הבהרתי לב"כ התובע שאם יחקור את הנתבע על ענין זה, הרי לא תתקבל טענתו לשינוי חזית. משבחר ב"כ התובע לחקור את הנתבע על טענה זו, הרי שהניח טענה זו על שולחן הדיונים.

אמנם נקבע בחוזה שהתובע נותן הרשאה לנתבע להשתמש באולם ששטחו 50 מ"ר, אך נראה שהנתבע השתמש בכל הנכס, מהטעמים כדלקמן:
1)
מנספח א' לתצהירי העדות הראשית מטעם התובע עולה שהנכס כולל אולם התקנות, חנות חלקי חילוף, משרד, שירותים הול וחדר. האולם נמצא ברחוב הרצל 46 בלוד והחנות נמצאת ברח' הרצל 44 בלוד. החנות היתה בחזקתו של הנתבע, כפי שמעידים חשבונות הטלפון שצירף לתצהירו (ראה להלן דיון בפרק הדן בטענת הקיזוז);
2)
לצורך העבודה באולם היה הנתבע צריך להשתמש בשירותים ובמשרד, ובנכס היה אך ורק משרד אחד ואך ורק תא שירותים אחד;
3)
בנו של התובע עזב את הנכס, מכיוון שהיה צריך לעבוד בשתי עבודות כשכיר, על מנת להחזיר את חובותיו. אם כן, מתי היה לו זמן לעבוד בנכס;
4)
הנתבע צירף לתצהירו העתק "דו"ח על ביצוע פעולה מבצעית" שבוצעה כנגד חב' גולד מיגוני בע"מ, שהיא החברה שהיתה בבעלות בנו של התובע. בדו"ח העיקול נכתב שיש עובד במקום, כאשר ידוע הוא שבאותו זמן היה הנתבע בנכס, ואילו בנו של התובע עבד בשתי עבודות.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהנתבע הוא זה שעשה שימוש בכל הנכס, למרות שבחוזה ניתנה לו הרשאה לעשות שימוש בכל הנכס.

תשלום דמי שכירות לעמידר:
מחומר הראיות עולה שבחלק מהנכס היו לתובע זכויות שכירות בדיירות מוגנת ובחלק מהנכס היו לתובע זכויות שכירות בדיירות לא מוגנת.

בסעיף 6.1 לחוזה הוסכם כדלקמן:
"תמורת זכות הניהול באולם ישלם צד ב' לצד א' דמי הרשאה כדלקמן (סעיף 6.1.1 ו-6.1.2), כמו כן, ובנוסף אליהם מתחייב הא לשלם מידי חודש בחודשו דמי השכירות ולפי דרישת עמידר (צד ב' יציג בפני
צד א' מדי חודש בחודשו שובר תשלום מוחתם על ביצוע התשלום לעמידר)..."

בסיפא לחוזה נכתב בכתב יד, כדלקמן:

"הערבות הבנקאית תובא לידי מימוש אך ורק במקרים הבאים:
·
אי תשלום מיסים, מים כרשום בחוזה;
·
אי תשלום שכר דירה כרשום בחוזה – לעמידר (לא מוגן)
·
אי תשלום חשמל
·
אי תשלום שכר דירה (מוגן)"

יש לציין שבחוזה אין כל הגבלה לתשלום דמי השכירות שיש לשלם לעמידר על פי החוזה. שאלה זו אין לה נפקות, שכן קבעתי לעיל שהנתבע השתמש למעשה בכל הנכס, וכל הנכס עמד לרשותו.

התובע ואשתו העידו שאשת התובע טיפלה בכל ענייניו, מכיוון שהוא חולה במחלה קשה, ועליו לנוח בביתו. אשת התובע העידה כי היא מסרה לנתבע כל שובר תשלום אשר נשלח לתובע לצורך תשלום בגין הנכס, בין אם מדובר בדרישה לתשלום ארנונה ובין אם מדובר בדרישה מעמידר לתשלום דמי שכירות.

מסעיף 6.1 לחוזה לומדים אנו שעל הנתבע היה להציג בפני
התובע אישור על תשלום דמי השכירות. דהיינו על הנתבע היה לגשת לבנק, לשלם את דמי השכירות בהתאם לשובר התשלום שקיבל מאת אשת התובע, ולהציג את הקבלה בפני
התובע לאחר תשלומו בבנק. אך במכתבו מיום 21.2.05 לב"כ התובע הפך הנתבע את היוצרות, ודרש שהתובע יציג בפני
ו קבלות על תשלום דמי השכירות לעמידר.

מכל האמור לעיל עולה כדלקמן:
1)
הנתבע חייב היה לשלם לעמידר את דמי השכירות עבור הנכס, בין דמי השכירות המוגנים ובין דמי השכירות שאינם מוגנים;
2)
הנתבע קיבל מאשת התובע את שוברי התשלום עבור דמי השכירות, אך לא שילם אותם;
3)
על הנתבע היה להציג בפני
התובע את שוברי התשלום לאחר תשלומם בבנק, אך לא עשה כן;
4)
בשנת 2005 העלה הנתבע דרישה חדשה לתשלום דמי השכירות, והיא שהתובע יציג בפני
קבלה על תשלום דמי השכירות, ורק לאחר מכן על התובע להגיע עמו להסדר תשלומים. דבר זה הינו בניגוד להוראות החוזה עליו חתם הנתבע.

גם אם התובע היה צריך להציג אישורים על תשלום דמי השכירות לעמידר, סבור אני שהוא עמד בנטל זה. התובע המציא אישור מחברת עמידר אודות הסכומים שקוזזו ממנו בגין כך שהנתבע לא שילם את דמי השכירות בגין הנכס בתקופת ההרשאה. התובע המציא אישורים מחברת עמידר אודות החוב בגין דמי השכירות בתקופת ההרשאה. בהתאם לאישורים אלו חוב דמי השכירות עבור השטח המוגן בגין תקופת ההרשאה נכון ליום 18.7.1001 היה בסך 3,516 ₪ , וחוב דמי השכירות עבור השטח הלא מוגן בגין תקופת ההרשאה היה בסך 26,400 ₪. בנוסף, המציא התובע אישור מחברת עמידר שנוסחו כדלקמן:
"עבור שכירות הנכסים 1 מוגן ו-1 לא מוגן מתאריך 19.7.2000 ועד 18.7.2001 שולם סך של 37,970 ₪ כולל ריבית והצמדה. סכום זה התווסף לסכום של 2,556 ₪ עבור שכ"ט עו"ד. סכומים אלה קוזזו מדמי הפינוי שקיבל הדייר הנ"ל מחברת עמידר לאחר שפינה נכסים אלה."

סך כל דמי השכירות לתקופת ההרשאה נכון ליום 18.7.01 מגיע ל- 29,916 ₪.

התובע טען שעמידר לא היתה צריכה לקזז מהתובע תשלומים שהתיישנו. סבור אני שיש לדחות טענה זו בשתי ידיים מהסיבה כדלקמן:
1)
המדובר בחוב של הנתבע כלפי התובע, ולא בחוב של הנתבע כלפי עמידר;
2)
עמידר טענה טענת קיזוז כלפי התובע לענין דמי השכירות בתקופת ההרשאה, ובהתאם לחוק ההתיישנות ניתן לטעון טענת קיזוז בכל עת;

תשלום ארנונה לעיריית לוד:
בהתאם לסעיף 12.2 לחוזה היה על הנתבע לשלם את הארנונה עבור האולם, ועליו היה לפתוח חשבון בעיריית לוד לצורך כך. הנתבע לא פתח חשבון בעיריית לוד לתשלום הארנונה, ולא שילם את הארנונה, בהתאם להודאתו במכתבו מיום 21.2.05 לב"כ התובע.

כפי שציינתי לעיל, הנתבע הגיש לתיק בית המשפט אישור של מנהלת ההכנסות והארנונה בעירית לוד, שנוסחו כדלקמן:
"בהתאם לצו שהומצא למשרדינו הננו לאשר כי מר מזרחי יוסף
ת.ז. ..... איננו מופיע כמשלם בספרי העירייה למבנה ברחוב הרצל 46 בלוד לתקופה שבין 19.7.2000 ועד ליום 19.7.2001."
צו זה ניתן לבקשת ב"כ הנתבע ובהסכמת ב"כ התובע.
הנתבע בנה על מכתב זה רבות, אך סבור אני שבהגשת המכתב לבית המשפט נעשה נסיון להציג מצג שאינו נכון בפני
התובע, בפני
ב"כ התובע ובפני
בית המשפט. זאת מהסיבה שהנתבע ידע שמי שניהל עסק בנכס לפניו היה בנו של התובע באמצעות חברה שבבעלותו. העירייה גובה ארנונה מהמחזיק בנכס, ולפני הנתבע החזיקו בנכס או בן התובע או החברה שבבעלותו. על כן היה צריך לבקש מעיריית לוד אישור שיכלול לא רק את התובע, אלא שיכלול גם את בן התובע ואת החברה שהיתה בבעלותו ודרכה ניהל את עסקו בנכס.

בכל אופן, הנתבע היפר את התחייבותו זו על פי החוזה, לא פתח חשבון ארנונה בעיריית לוד ולא שילם ארנונה בגין החזקתו בנכס בתקופת ההרשאה.

התובע לא צירף כל אישור שהוא מעיריית לוד אודות תשלומי הארנונה שהיה צריך לשלם, ומשום כך לא הוכיח מהו סכום הארנונה שהיה על הנתבע לשלם.

על כן, יש לדחות את תביעת התובע לתשלום הארנונה לתקופת ההרשאה.

קיזוז:
טוען התובע כי אם ייפסק שהוא חייב לשלם לתובע סכום מסכומי התביעה, יש לקזז סכומים שהוא שילם עבור חשמל וטלפון באולם.

סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:
1)
אילו טענה זו היתה נכונה, היתה מוצאת את ביטויה במכתבו של הנתבע לב"כ התובע;
2)
הנתבע הודה בחקירתו הנגדית שהקיזוז היחיד שהיה צריך לעשות ואשר נעשה, הוא קיזוז חובות חשמל וטלפון שהיו על הנכס בתקופה שלפני תחילת תקופת ההרשאה, אותם קיזז לתובע מתשלום דמי ההרשאה של חודש ההרשאה הראשון;
3)
מבדיקת פירוט חשבון הטלפון אותו צירף התובע עולה שהתובע ביקש מחב' בזק שירותים שונים, ועל כך שילם לחב' בזק סכום רב. את חשבון זה מנסה הנתבע לגלגל לפתחו של התובע;
4)
עיינתי בחשבונות החשמל אותם צירף התובע, ומדובר בחשבונות חשמל צנועים ביותר, המעידים על כך שבנכס התנהל אך ורק עסק אחד, עסקו של הנתבע;
5)
כבר קבעתי לעיל שלמעשה הנתבע עשה שימוש בכל הנכס בתקופת ההרשאה.

לאור האמור לעיל דוחה אני את טענת הקיזוז של הנתבע.

פיצויים מוסכמים:
בסעיף 14.3 לחוזה, שכותרתו "פיצויים מוסכמים" נקבע כדלקמן:
"הפרת אחת מהוראות הסעיפים בחוזה, תקנה לצד א'. בנוסף לכל הסעדים והתרופות המוקנים לו, ובנוסף לכל פיצוי מוסכם אחר הנקוב בסעיפים אחרים, זכות לפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסכום השווה לדמי הרשאה של שנה אחת."

בסעיף 9 לכתב התביעה תבע התובע את הפיצויים המוסכמים בשיעור השווה לדמי הרשאה של שנה אחת. דהיינו סך של 750 דולר כפול 12 חודשים, שערכם ליום הגשת התביעה מגיע לסך 37,881 ₪.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את האמור בסעיף 9 לכתב התביעה מכל וכל, ולא טען כל טענה שהיא כנגד העתירה לתשלום הפיצויים המוסכמים. לאור זאת אין לדון בכל טענה של הנתבע בקשר לפיצויים המוסכמים.

כפי שקבעתי לעיל, היפר הנתבע את החוזה בכך שלא שילם את דמי השכירות לעמידר, בכך שדרש מהתובע שיציג בפני
ו קבלות על תשלום דמי השכירות לעמידר למרות שהוא זה שהיה חייב להציג בפני
התובע את הקבלות הנ"ל, וכן לא שילם את תשלומי הארנונה לעיריית לוד. לענין הארנונה די בכך שהנתבע מודה שלא שילם לעיריית לוד את הארנונה, דהיינו, קיימת הודאת הנתבע בהפרת החוזה, להבדיל מהוכחת סכום הארנונה. משהוכיח התובע את הפרות החוזה, שלטעמי היו הפרות בוטות, הפרות בזדון והפרות ברגל גסה, זכאי הוא שייפסקו לטובתו הפיצויים המוסכמים.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן:
1)
את הסך
29,916 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 18.7.01 ועד ליום התשלום בפועל;
2)
את הסך 37,881 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (22.12.05) ועד ליום התשלום בפועל;
3)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
4)
שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן בלשכתי היום י"ג מנחם אב ה'תשס"ח - 14 באוגוסט 2008 בהעדר הצדדים.


___________________

זכריה ימיני
, שופט







א בית משפט שלום 4451/05 מזרחי יוסף נ' אמין אלנקיב (פורסם ב-ֽ 14/08/2008)