פסקי דין על הפניקס הישראלי | פסקי דין על חברה לביטוח | פסקי דין על שמעון דנינו

3544/99 עא     04/04/2000




עא 3544/99 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון דנינו




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א ‎3526/99
ע"א ‎3544/99
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט ת' אור
המערערת בע"א ‎3526/99
והמשיבה בע"א ‎3544/99: 1. הפניקס הישראלי
, חברה לביטוח בע"מ
המערערת בע"א ‎3526/99: 2. אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

נ ג ד
המשיב בע"א ‎3526/99
והמערער בע"א ‎3544/99: שמעון דנינו
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום ‎28.4.98 בת"א ‎2179/98 שניתן על ידי כבוד הנשיא א' לרון
בשם שמעון דנינו
: עו"ד ליפא ליאור

בשם "הפניקס" ו"אבנר": עו"ד אהוד גוט

פסק-דין
השופט ת' אור
:

‎1. המשיב בע"א ‎3526/99 (להלן: המשיב) נפגע ביום ‎24.5.95 בתאונת דרכים, בהיותו בן ‎33 שנים. נכותו הרפואית עקב התאונה היא בשיעור ‎49% והיא כוללת ‎30% נכות בגין הפגיעה ברגל שמאל, פגיעה אשר גרמה לו לצליעה; ‎10% בגין הפרעה בתחושת השפה התחתונה; ‎10% בגין צלקת בפני
ם ו‎10%- בשל תסמונת פוסטראומטית המתבטאת, בין היתר, בכאבי ראש ובירידה בריכוז.

בית המשפט חייב את המערערת בע"א ‎3526/99 (להלן: המערערת) לשלם למשיב את נזקיו בתאונה. ערעור המערערת בע"א ‎3526/99 הוא על שיעור הפיצויים שנפסק למערער במסגרת פרטי נזק. בע"א ‎3544/99 מערער המשיב על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו. הדיון בשני הערעורים אוחד, ו

פסק דין
זה מתייחס לשני הערעורים.

‎2. הנכות התפקודית אשר נקבעה למשיב היא בשיעור ‎37%, וזאת בהסתמך על הנכויות בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה. בית המשפט לא קיבל נתון זה של הנכות התפקודית כמדד לקביעת הפסד כושר השתכרותו של המשיב בכל הנוגע ל‎18- החודשים מאז התאונה לגביהם נקבע שהמשיב לא יכול היה לחזור לעבודה והפסד השתכרותו היה מלא. קודם התאונה עבד המשיב כעובד חברת "ארקיע" בשדה בתעופה באילת. סמוך לפני התאונה שמש בתפקיד אחראי על קבלת ושיגור מטוסים. כושר השתכרותו של המשיב נקבע בשיעור ‎4,800 ש"ח נטו לולא התאונה, על כן במשך ‎18 החודשים נגרם לו הפסד חודשי בשיעור זה.

לאחר שחזר המשיב לעבודה ועד לפסק הדין, השתכרותו היתה בסך ‎1,400 ש"ח נטו לחודש בגין עבודה של ‎4 שעות ליום. עבודתו היתה שונה מזו בה עבד לפני התאונה. בית המשפט קבע שיש לפצות את המשיב בגין תקופה זו בסך ‎3,400 ש"ח לחודש כהפרש בין כושר השתכרותו לולא התאונה לבין השתכרותו בפועל.

לגבי העתיד, קבע בית המשפט שהמשיב יוכל להגדיל במידת מה את מספר שעות עבודתו במקום עבודתו, וכך להגדיל גם את הכנסתו. בהתאם לכך קבע בית המשפט, שבעתיד יהיה הפסד השתכרותו של המשיב כדי ‎50%, דהיינו בשיעור ‎2,400 ש"ח לחודש. בהתאם לכך, ובהתחשב במקדם היוון מתאים, קבע את הפסד כושר ההשתכרות של המשיב בעתיד בסכום של ‎550,000 ש"ח.

בא כוח המערערת חולק על הקביעה כי כושר השתכרותו של המשיב בתקופה של ‎31 חודשים שלפני מתן פסק הדין היה בשיעור ‎1,400 ש"ח בלבד. לטענתו, גם הפסד של ‎50% מכושר ההשתכרות בעתיד אינו הולם את הנסיבות. טענתו היא, שהיה מקום לקבוע שכושר ההשתכרות של המשיב נפגע כדי ‎37% בלבד, כשיעור הנכות התפקודית של המשיב.

‎3. אמת, כשמובאות בפני
בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסויים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד.

אך האם בענייננו ניתן לומר שהפסדיו בפועל של המשיב משקפים את שיעור הפסד כושר ההשתכרות שלו? הנני סבור שהתשובה לכך שלילית. אין ראיה משכנעת שהמשיב אינו מסוגל לעבוד מעל ‎4 שעות ליום. החלטתו של המשיב לעבוד ‎4 שעות ביום בלבד אינה משקפת החלטה סבירה של אדם במצבו של המשיב. יש להזכיר בהקשר זה, את חובתו להקטין את נזקו. נכותו מגבילה אותו אמנם בעבודות מסויימות הדורשות הליכה או עמידה ממושכת, אך אין בה להגבילו מבחינת מספר שעות העבודה ביום. מעדויות המומחים הרפואיים, אשר מונו על ידי בית המשפט, לא עולה מגבלה כזו.

המשיב גם מודה כי כלל לא ניסה למצוא מקום עבודה אחר ליותר שעות או ליותר שכר. לכך יש להוסיף, שבית המשפט יצא מתוך הנחה שאם ירצה בכך המשיב הוא יוכל להגדיל בעתיד את מכסת שעות עבודתו ואת הכנסתו. מטעם זה גם הקטין את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד מ‎3,400- ש"ח ל‎2,400- ש"ח.

בהתחשב בכלל הנסיבות, ניתן אולי להצדיק את רצונו של המשיב לחזור למקום העבודה בו עבד קודם התאונה, וכן את רצונו לעבוד בתקופה הראשונה מספר שעות מצומצם, עד "שייכנס" לעבודה. אך אין להצדיק לאורך זמן עבודה חלקית של ‎4 שעות כשהמשיב מסוגל לעבוד מספר שעות רב יותר. לכך יש להוסיף, שגם בית המשפט המחוזי סבר כאמור שהמשיב יוכל להגדיל בעתיד את מספר השעות בהן יעבוד. בית המשפט סבר, אם כן, שעבודתו של המשיב בפועל, ‎4 שעות ליום בלבד, אינה מבטאת את כושר השתכרותו בעתיד, אך משום מה החליט שכושר השתכרותו בעתיד נפגע כדי ‎50% ולא בשיעור פחות. אין כל הסבר מניח את הדעת למה נפגע כושר ההשתכרות בשיעור ‎50% ולא בשיעור ‎37% כשיעור נכותו התיפקודית של המשיב. בנסיבות אלה, הנני סבור שיש לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד של המשיב כשיעור נכותו הקודמת. בהתחשב בכך, יש להפחית סכום של כ‎143,000- ש"ח מהסכום שנפסק למשיב בפרט נזק זה. לנתון זה יש השפעה גם על שיעור הפסד הפנסיה שנפסק למשיב. מהסכום של ‎90,000 ש"ח שנפסק למשיב בפרט זה יש להפחית כ‎23,000- ש"ח.

‎4. המשיב ביקש שייפסק לו פיצוי בגין השתתפותו בניהול ואחזקת משק הבית וגידול הילדים. הוא תבע עבור פרט זה סכום של ‎100,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע, שלא נראה לו שחלה הקטנה בתרומת המשיב לגידול הילדים. הוא אף מציין, כי בדרך כלל לא מקובל לפסוק פיצוי בפריט זה וקשה גם להעריכו. עם זאת, ראה לפסוק למשיב סכום של ‎50,000 ש"ח.

נראה לי, שבנושא זה לא הוכח כי נגרם למשיב נזק. לא הוכחה מידת מעורבותו של המשיב בעבודות משק הבית, וכפי שכבר ציין בית המשפט, לא שוכנע כי נפגעה תרומת המשיב לגידול הילדים. נזכיר עוד בעניין זה, שבגין אובדן שירותיו בכל הקשור לתיקונים ועבודות אחזקה בבית, נפסק לו סכום נפרד של ‎25,000 ש"ח. נראה לי, על כן, כי יש להפחית מסכום הפיצויים שנפסקו למשיב את הסכום האמור של ‎50,000 ש"ח.

‎5. ביתר טענות המערערת להפחתת סכום הפיצויים שנפסק למשיב לא נמצאה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. גם בטענות המשיב בערעור שהוגש על ידו בע"א ‎3544/99 לא מצאנו ממש, והערעור נדחה.

‎6. א. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל ערעור המערערת בע"א ‎3562/99, במובן זה שמסכום הפיצויים שנפסקו למשיב יופחתו סכום של ‎166,000 (143,000 ש"ח + ‎23,000 ש"ח), כאמור בפיסקה ‎3 לעיל; וכן סכום של ‎50,000 ש"ח כאמור בפיסקה ‎4 לעיל. כדי למנוע אי הבנות, ההפחתות כאמור - בסכום כולל של ‎216,000 ש"ח - הן בערכן במועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

בנוסף, יקטן שכר טרחת עורך דין שנפסק למערערת בבית המשפט המחוזי, כך שהוא יחושב על פי סכום הפיצויים בו זכה המשיב ב

פסק דין
זה.

ב. ערעור המשיב בע"א ‎3544/99 נדחה בזה.

ג. המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך ‎10,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק
:
אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין
:
אני מסכים. המשנה לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור
.

ניתן היום, כח' באדר ב' תש"ס (‎4.4.2000).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎99035260.e03 /עכב








עא בית המשפט העליון 3544/99 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון דנינו (פורסם ב-ֽ 04/04/2000)