פסקי דין על ויסולי אביעד | פסקי דין על מצנע עמרם | פסקי דין על פאר לי שחר | פסקי דין על חסון-נשר איילה ואח' |

1798/03 א     01/03/2005




א 1798/03 ויסולי אביעד נ' מצנע עמרם, פאר לי שחר, חסון-נשר איילה ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
א
001798/03

בפני
:
כב' השופטת ת. נאות-פרי
תאריך:

01/03/2005






ויסולי אביעד
בעניין

:

המבקש / התובע







- נ ג ד -


1 . מצנע עמרם
2 . פאר לי שחר

3 . חסון-נשר איילה
4 . חן ניצן
5 . רשות השידור

המשיבים / הנתבעים

1 . עו"ד כץ ממשרד אבני ואח'
2 . עו"ד סרולוביץ מפמ"ח

ע"י ב"כ


החלטה


בפני
בקשה לפסילתי מלשבת בדין בתיק זה.
המדובר בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אשר הוגשה על ידי מר אביעד ויסולי (המבקש) נגד מר עמרם מצנע וארבעה נתבעים אחרים (המשיבים).
היום, 1/3/2005, התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בפני
(לאחר שהתיק הועבר אלי מאת כב' השופטת וילנר אשר מונתה לבית המשפט המחוזי).
בפתח הדיון, ביקש מר ויסולי כי אפסול את עצמי משני טעמים, כדלקמן :
הראשון

- כי המשיב מר מצנע, הכיר באופן אישי את אמי המנוחה, הגב' יהודית נאות ז"ל, במשך שנים וכי קשרי העבודה והידידות ביניהם היו הדוקים. בין היתר ציין המבקש בהקשר זה (אם כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול) כי מר מצנע מסר בנסיבות אלו או אחרות כי ביקר בבית מגוריהם של הורי וכי באתר הנצחה באינטרנט פורסם הספד לגבי המנוחה פרי עטו של מר מצנע, ולשיטתו של מר ויסולי משפחתי, ויתכן שאף אני אישית, האחראים לאותו פרסום ולתוכנו של אותו אתר.
השני

- כי גב' נאות ז"ל, התבטאה בפומבי בנוגע לפרשה נשוא כתב התביעה דנן, כלומר בנוגע לפרסומים הנטענים המיוחסים למר מצנע וכי יתכן ויהא צורך לשמוע ראיות או עדויות בהקשר זה במהלך בירור התובענה.
באשר לטעם הראשון - אינני חושבת שיש בהיכרותו של מר מצנע את אמי המנוחה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, כהוראותיו של סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – "החוק"). אני אינני מכירה את מר מצנע באופן העלול ליצור חשש ממשי שכזה, אין בינינו "קרבה ממשית אחרת" כלשון סעיף 77א(א1)(1), והכל מבלי להביע עמדה באשר לנכונותם של הנתונים העובדתיים עליהם התבסס המבקש בבקשתו ובמיוחד בכל הנוגע לאתר ההנצחה המדובר.
אבהיר עוד כי שעה שעיינתי בתיק טרם קיום הדיון – בהיותי מודעת להיכרותם של אמי המנוחה ומר מצנע - שקלתי אם יש מקום שאפסול עצמי מיוזמתי, ולאור האמור מעלה החלטתי שאין מקום לעשות כן.
עם זאת, עמדתי שונה באשר לטעם השני, אשר הועלה על ידי המבקש ואשר לא הייתי ערה לו טרם הועלה כאמור במהלך הדיון היום. המבקש טוען לקיומן של התבטאויות בתקשורת - מצד הגב' נאות ז"ל - בנוגע לפרשה נשוא התיק אשר יתכן ויהוו חלק מהמסכת הראייתית במסגרת ההליכים.
אינני יודעת אם אכן היו התבטאויות שכאלו אם לאו, אך ברי כי במצב בו תתבקש הגשתן של ראיות אשר קשורות ישירות עם אמי המנוחה, עצם הדיון לגבי הגשתן ו/או קבילותן ו/או הרלבנטיות שלהן ו/או משקלן – הינו דיון שלא אוכל לנהל בעת הזו.

אכן –
"הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן"


(ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא (4) 673, 677) ;
ונפסק כי –
"חובת השיפוט היא חובת השופט"
(ע"פ 5756/95 עתאמנה ואח'
נ' מדינת ישראל ואח'
(לא פורסם)) ;
ואמנם –
"פסילה עצמית ללא בסיס אינה מעצימה את התחושה כי צדק נעשה. אדרבא, יש בה לכרסם באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין"


(ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב, פורסם במאגר תקדין) ;



וכך גם –
"השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו"

(ע"פ 47/03 שמואל שינבך נ' מדינת ישראל, פורסם בתקדין).

ועם זאת, לאחר שקילת הנימוק השני לפסילה - בשל הוראותיו של סעיף 77א(א1)(1) ו-(2) לחוק ובשל שאינני חושבת שאוכל לנהל דיון בנוגע לאותן ראיות ללא שיתקיים לגביו חשש ממשי למשוא פנים (אובייקטיבי וסובייקטיבי) - החלטתי הינה לפסול עצמי משמיעת התיק.
אבקש מהמזכירות להעבירו לכבוד סגן הנשיא השופט רקם על מנת שינותב לשופט אחר.

אעיר עוד כי הצדדים הסכימו כי יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם בהתאם למועדים שנקבעו, ולכן אני תקווה כי לא יגרם עיכוב משמעותי עקב החלטתי זו.

ניתנה היום כ' באדר א, תשס"ה (1 במרץ 2005) במעמד הנוכחים.



ת. נאות-פרי
, שופטת












א בית משפט שלום 1798/03 ויסולי אביעד נ' מצנע עמרם, פאר לי שחר, חסון-נשר איילה ואח' (פורסם ב-ֽ 01/03/2005)