פסקי דין על ויקי בר-בי | פסקי דין על הכומר ניקולא חורי

461/00 רעא     12/06/2000




רעא 461/00 ויקי בר-בי נ' הכומר ניקולא חורי





בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א ‎461/00
בפני
: כבוד השופט א' ריבלין
המבקש: ויקי בר-בי
נגד
המשיבים: ‎1. הכומר ניקולא חורי

‎2. כרם חורי
‎3. בנק הפועלים בע"מ ‎4. גדעון מסד
‎5. אוסאמה מחמיד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום ‎19.12.99 בבש"א ‎10956/99 בתיק
ת.א ‎1104/99 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גריל
בשם המבקש: עו"ד שלמה ארדמן
בשם המשיבים ‎1-2: עו"ד א' עבוד
בשם המשיבים ‎3-4: עו"ד א' קולס
החלטה

‎1. המשיב ‎1 (להלן: המשיב) רשום כבעליה של חלקת מקרקעין (להלן: המקרקעין). ביום ‎8.12.93 הוא חתם על שטר משכנתא (להלן - שטר המשכנתא) לטובת בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק), לפיו משכן את המקרקעין להבטחת כל חוב - ללא הגבלה בסכום - שיגיע לבנק מאת נכדו, המשיב ‎2. בסעיף ‎1 לשטר המשכנתא צויין כי השטר נועד להבטיח, בין השאר, גם סכומים המגיעים לבנק או שיגיעו לו מן המשיב ‎2 הן בשל חבותו שלו והן מכוח ערבותו לאחר.

ביום ‎22.12.93 חתם המשיב ‎2 כערב על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה (להלן - ההלוואה) שנטל מר אוסאמה מחמיד (להלן - מחמיד). שטר המשכנתא עליו חתם המשיב נועד, איפוא, לכאורה, להבטיח גם את ההלוואה האמורה, עליה חתם המשיב ‎2 כערב כלפי הבנק.

ביום ‎26.2.97 ניתן כנגד מחמיד

פסק דין
בהעדר הגנה, בתביעה שהגיש נגדו הבנק בגין אי פרעון ההלוואה שנטל.

הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא בגין יתרת החוב, ומונה כונס נכסים (להלן - הכונס) מטעם הבנק.

‎2. ביום ‎13.9.99 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה למתן צו מניעה קבוע המונע את מימוש המשכנתא, וכן עתרו למתן צו מניעה זמני. בקשתם זו האחרונה נמחקה לאחר שהושגה בין הצדדים הסכמה בדבר הקפאת המצב עד ליום ‎7.10.99. התביעה כמו גם הבקשה נסמכו על הטענה לפיה המשיב, שאינו יודע עברית ולא קרא את שטר המשכנתא, סבר כי הוא חותם כערב לחשבונו של נכדו בלבד, ולא ידע כי מדובר בערבות גורפת הכוללת גם חובות שנוצרו כתוצאה מהיות המשיב ‎2 ערב.

ביום ‎10.10.99 הגישו המשיבים בקשה חדשה למתן צו מניעה זמני (להלן: הבקשה), ולאחר דיון בה ניתן על ידי כב' השופט גריל הצו המבוקש. משהתברר כי בינתיים התקיים הליך של מכירת המקרקעין על ידי הכונס, צירף השופט את המבקש, שרכש את המקרקעין במסגרת ההליך האמור, כמשיב לבקשה ולתביעה.

המבקש עתר לביטול צו המניעה הזמני. טענתו העיקרית של המבקש היתה כי רכישת המקרקעין בוצעה על ידו בתום לב ובתמורה, לאחר שאושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

‎3. בהחלטה ארוכה ומנומקת קבע בית המשפט קמא כי יש להשאיר את צו המניעה הזמני על כנו. בהחלטתו תיאר השופט השתלשלות אירועים מורכבת: המבקש, כך מתברר, רכש את המקרקעין בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה אישור המכירה ייכנס לתוקף ביום ‎5.9.99 "אם עד אז לא תתקבל תגובה חיובית מטעם החייב להצעה לפדות את הנכס שבכינוס". המבקש הפקיד את תמורת המקרקעין עוד בטרם חלף המועד הנקוב בהחלטה האמורה, אולם בדיעבד התברר כי הפנייה למשיב, החייב, נעשתה רק לאחר שחלף המועד האמור, וממילא לאחר שהמבקש הפקיד את סכום התמורה. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, לא השתכללה המכירה. עוד נקבע כי עתירתם של המשיבים למתן צו מניעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בהזדמנות הראשונה שעמדה למשיבים.

לאחר ששקל את טענות הצדדים קבע בית המשפט קמא כי ראוי ונכון להשאיר את צו המניעה הזמני בעינו. תביעתם של המשיבים נועדה להגן על זכותם הקנינית. הותרת צו המניעה הזמני על כנו, כך נפסק, תאפשר בירור עניני של טענות הצדדים וקביעת הממצאים העובדתיים הדרושים. בית המשפט קבע כי אף אם הוגשה התביעה בשיהוי, כנטען על ידי המבקש, יש ליחס לטענה זו משקל מועט, מאחר שבזכות קנינם של המשיבים עסקינן. יחד עם זאת מצא השופט לנכון להורות על הפקדת ערבות בנקאית בסך ‎90,000 ש"ח, על מנת להבטיח את סכום החוב שבתיק ההוצאה לפועל במלואו. המשיבים הפקידו את הסכום הנדרש. השופט הוסיף וקבע כי המבקש רשאי לעמוד על השבת כספו על אתר, אם אין הוא מוכן להמתין לבירור המשפטי בתובענה העיקרית.

‎4. על החלטה זו עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. הוא חוזר על הנימוקים שהעלה בפני
בית משפט קמא. לשיטתו, אין לאפשר למשיבים לתקוף בשלב כה מאוחר את שטר המשכנתא, ואין זה מן הראוי כי המבקש, שהסתמך על הליכי המכירה בהוצאה לפועל, והשקיע ממיטב כספו ברכישת המקרקעין, לא יקבל את המקרקעין לידיו.

המשיבים, לעומתו, סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. הם מדגישים כי כספו של המבקש ששולם מצוי בידיו הנאמנות של כונס הנכסים, וכי הוא יכול לקבלו בחזרה בכל עת. לטענתם לא נגרם למבקש כל נזק ממשי, מלבד הסיכון שהוא עצמו נטל על עצמו עת הפקיד את כספו בידי הכונס עוד לפני המועד שנקבע בהחלטת ראש ההוצאה לפועל כמועד בו רשאי המשיב לפדות את הנכס.

‎5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי איזן בהחלטתו כראוי בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים: אכן, מחד גיסא נקלע המבקש לסיטואציה קשה מששילם את התמורה עבור המקרקעין מבלי שיכול הוא לממש את הנכס. אולם, מאידך גיסא, השתלשלות הארועים המתוארת בהחלטה וטענות המשיבים בדבר זכותם הקנינית, מחייבים בירור והכרעה על ידי בית המשפט המוסמך. על מנת לקיים בירור כזה, אין מנוס מהשארת צו המניעה בתוקפו, תוך שמירה על אינטרס המבקש באמצעות חיוב המשיבים בהפקדת ערבות, כמו גם מתן אפשרות למבקש לטול את כספו בחזרה. כל אלה נקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואין כל עילה להתערב בה.

לאור האמור הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך ‎5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט' בסיוון תש"ס (‎12.6.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎00004610.w02/אמ








רעא בית המשפט העליון 461/00 ויקי בר-בי נ' הכומר ניקולא חורי (פורסם ב-ֽ 12/06/2000)