פסקי דין על דב כספי | פסקי דין על אלי פיילר | פסקי דין על בן נעים אנט | פסקי דין על פנידר חברה להשקעות | פסקי דין על נאות הבנים | פסקי דין על פ.ד.ד חברת מגורים ובנין ואח' |

4081/02 עב     14/09/2004




עב 4081/02 דב כספי, אלי פיילר, בן נעים אנט נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ, נאות הבנים בע"מ, פ.ד.ד חברת מגורים ובנין בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 004081/02


בפני
:
כב' השופטת מ. פריימן
תאריך:
28/09/2004

נציגי ציבור: דב כספי
אלי פיילר

בעניין:
בן נעים אנט



ע"י ב"כ
עו"ד אלדר
תובעת

נ
ג
ד


1 . פנידר חברה להשקעות בע"מ

2 . נאות הבנים בע"מ
3 . פ.ד.ד חברת מגורים ובנין בע"מ
4 . ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ
5 . פניני יוסף


ע"י ב"כ
עו"ד ניסים
נתבעים

פסק דין

רקע כללי

1.
התובעת, מנהלת חשבונות במקצועה, הועסקה ע"י הנתבעת מס' 1 כמנהלת חשבונות מיום 12.8.96 ועד חודש 10/02.

2.
לטענת התובעת, פוטרה היא מעבודתה והנתבעת 1 נותרה חייבת לה דמי הודעה מוקדמת, פדיון 23 ימי חופשה, הפרשות לקופת פנסיית מבטחים - הן הפרשות העובד שנוכו ולא הועברו בחודש 9/02 והן הפרשות מעביד לחודשים 9/02, 10/02, הפסדי הצמדה וריבית על הפרשות שהועברו באיחור בשנת 98' במקום בשנת 96' ו- 97', ודמי הבראה.

בתביעתה כללה התובעת גם עתירה לתשלום דמי שעות נוספות, אולם מעתירה זו חזרה בה בתצהיר עדותה הראשית.

3.
התובעת מבקשת כי יורם מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 שהיתה, לטענתה, אך מעסיקתה הפורמאלית, לבין יתר הנתבעות 2-4 שכולן אשכול חברות שהוקמו ע"י הנתבע 5 על מנת להתחמק מנושים ולהבריח נכסים תוך ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. עוד מבקשת התובעת לחייב גם את הנתבע 5 באופן אישי בחיובי הנתבעת 1.

4.
הנתבעים מודים כי התובעת עבדה אצל הנתבעת 1 מיום 12.8.96 ואולם טוענים כי נטשה את מקום עבודתה ביום 10.10.02, ללא כל הודעה מוקדמת, תוך זיוף מכתב פיטורין.

הנתבעים מכחישים על כן זכאותה של התובעת להודעה מוקדמת, כמו גם את יתר רכיבי תביעתה.

הנתבעים 2-5 טוענים כי אין כל יריבות בינם לבין התובעת ויש לדחות תביעתה כנגדם.

5.
ברקע המחלוקת בין הצדדים עומדת העובדה כי לטענת התובעת, עברו הנתבעים 1-5 עבירות מס, התובעת מסרה ביום 20.11.02 עדות במע"מ
והיא במעמד עדת מדינה באותו העניין.

6.
השאלות הטעונות הכרעה
הן, איפוא, כדלקמן:
א.
האם התובעת פוטרה וכפועל יוצא מכך, האם זכאית היא לדמי הודעה מוקדמת, או שנטשה עבודתה והיא זו שחייבת היתה במתן הודעה מוקדמת.
ב.
זכאות התובעת לפדיון חופשה.
ג.
זכאות התובעת לדמי הבראה.
ד.
זכאות התובעת להפרשי הפרשות למבטחים.
ה.
זכאות התובעת לפיצוי בגובה הפסדי הצמדה וריבית על איחור בהעברת הפרשות למבטחים בשנים 96-97.
ו.
במידה וימצא כי התובעת זכאית לסכומים כלשהם, האם יש מקום להורות על הרמת המסך ולחייב הנתבעים כולם, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכומים אלו.

נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת

7.
לטענת התובעת, ביום 30.9.02 נקראה לחדרו של
הנתבע מס' 5 (להלן:"הנתבע") אשר הודיע לה כי ברצונו להפסיק עבודתה החל מיום 1.10.02.

לאחר שאמרה לו התובעת כי זכאית היא לחודש הודעה מראש, הגיעה למחרת היום לעבודה כרגיל וביקשה מכתב פיטורין ומכתב המלצה. הנתבע הורה לבתו להכין המכתבים, ואף הכין לה טיוטת מכתב המלצה.

בפועל , ולאחר מס' בקשות, הודפסו המכתבים ביום 3.10.02 ונמסרו לתובעת, לגירסתה, ע"י בתו של הנתבע, כשאינם חתומים.

התובעת המשיכה לעבוד עד שביום 13.10.02, לאחר צעקות והאשמות שונות מצד הנתבע, נדרשה התובעת על ידו לעזוב את המשרד, וכי "לא תראה ממנו אגורה".

8.
גירסת הנתבעים שונה בתכלית.

לטענתם, התובעת נטשה את העבודה ביום 10.10.02 ללא הודעה מוקדמת ולא חזרה חרף דרישות הנתבעת.

הנתבעות הציגו מכתב נושא תאריך 19.11.02 אשר נשלח לתובעת ובו נאמר:


"הנדון:העסקתך בחברתנו
1. ביום 10.10.02 עזבת את המשרד מבלי לתת כל הודעה מוקדמת ולא חזרת לעבודה עד היום.
2. פנינו אלייך בטלפון לברר את סיבת העדרותך ונענינו כי אינך מוכנה לחזור יותר לעבודה.
3. פנינו אלייך פעמים רבות בטלפון ע"מ שתחזרי לפחות כדי להעביר בצורה מסודרת את החומר ואף לזאת לא הסכמת...
4. לפניות רו"ח של החברה, מר צבי גרשגורן, נענית לבוא אך למרות הבטחותייך לו כי תבואי במועד זה או אחר לא עשית כך.
הננו לבקש פעם נוספת כי תבואי להסדיר נושא משכורותייך עד למועד עזיבתך. אי לכך הננו לבקשכם בפעם האחרונה כי תסורו למשרדנו תוך תיאום מראש להסדיר העברה מסודרת של החומר וכן להסדיר תשלום משכורך וכו'.
במידה ולא תסורי למשרדינו מיידית עם קבלת מכתב זה נראה בכך אקט של התפטרות מצידך על כך המשתמע מכך".


לטענת הנתבעים, התובעת לא שעתה לאמור במכתב.
הנתבעים טוענים כי מכתב הפיטורין שהציגה התובעת הינו מסמך מזוייף. הנתבעים הגישו בענין זה תלונה למשטרה ביום 2.10.03 ואישור על הגשת התלונה צורף לתצהיר הנתבעים.
התובעת הכחישה כי נחקרה בענין זה.

9.
התובעת מאשרת בתצהירה כי קיבלה את המכתב לעיל, אולם מכחישה את תכנו. לדבריה, אכן נעשו נסיונות בתווך רואה החשבון וביתו של הנתבע, כי תחזור למשרד להדרכת בתו של הנתבע למשך מס' שעות וכנגד קבלת משכורת חודש אוקטובר אולם משביקשה להגיע נאמר לה טלפונית ע"י בתו של הנתבע
כי רצוי שלא תגיע שכן הנתבע במשרד וכי יתאמו מועד אחר.

לקראת אמצע נובמבר פנה אליה רואה החשבון בהצעה כי תגיע למשרד לתדרך את בתו של הנתבע ולהכין תלוש שכר אך משהבינה ממנו כי אין ודאות שאכן תקבל את שכר אוקטובר, סרבה להצעה.

10.
גרסתה של התובעת כי פוטרה בראשית אוקטובר 2002 ופיטוריה אמורים היו להכנס לתוקף ב- 1.11.02 - לא הופרכה. גרסה זו נמסרה על ידה עוד בחקירתה במע"מ ביום 20.11.02, ולפני שקיבלה לידיה את המכתב נושא תאריך 19.11.02.

טענת הנתבעים כי התובעת זייפה את מכתב הפיטורים לא הוכחה, לא הובאו מטעמם העדויות במשטרה, במידה ונגבו, ואף לא תוצאות החקירה.

התלונה על הזיוף לכאורה, הוגשה רק ב- 2.10.03 בסמוך לאחר הגשת התביעה לבית הדין.


התובעת בעדותה כרכה את בתו של הנתבע 5 כמעורבת פעילה בנושא פיטוריה והכנת מכתב הפיטורין ומכתב ההמלצה שנמסרו לתובעת על ידה.

עם זאת, הנתבעים לא הביאו את בתו של הנתבע
כעדה מטעמם להפריך טענות התובעת בענין.

המנעות זו מלהביא לעדות את בתו של הנתבע
בשאלה מהותית בתביעה זו פועלת לחובת הנתבעים שכן יש להניח בנסיבות אלו, שאילו מושמעת היתה עדותה של עדה זו, היה בכך לחזק את גירסת התובעת.

11.
לאור האמור מקבלים אנו את גרסת התובעת כי פוטרה ביום 1.10.02 ופיטוריה אמורים היו להכנס לתקפם ביום 1.11.02.




זכאות התובעת לדמי הודעה מוקדמת

12.
משקבענו כי התובעת פוטרה, הרי שזכאית היתה עפ"י חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות התשס"א - 2001 להודעה מוקדמת בת 30 יום, או תמורתה בכסף.

13.
על פי העובדות שנקבעו לעיל, לתובעת הודע על פיטוריה חודש מראש, והפיטורין אמורים היו להכנס לתוקף ב- 1.11.02.

התובעת המשיכה לעבוד בפועל עד ליום 13.10.02, לפי גירסתה המקובלת עלינו.

14.
עם זאת, לא שוכנענו כי התובעת נדרשה לעזוב את עבודתה במועד זה.

התובעת, בעדותה במע"מ, תארה כי ביום 13.10.02 פרץ ויכוח בינה לבין הנתבע. וכך העידה שם:
"אני פוטרתי ב- 4.10.02 אבל בעקבות ויכוח שפרץ ביני לבין המנהל יוסי פניני שטען שהאשים אותי יותר נכון כי שלחתי לו מישהו עם מעטפה...וצעקתי עליו ואמרתי לו שלא יעיז בכלל להשיב בי, ואז הוא התעצבן ואמר שאני לא אעיז לדבר אליו בצורה הזו ואז אני אמרתי לו שאני יכולה לקום וללכת אם הוא רוצה בכך ואז הוא אמר לי - תלכי. ואח"כ אמר שאם את יוצאת מפה את לא תקבלי אגורה ממני ואח"כ אמר - תלכי, והלכתי... בגלל הויכוח שפרץ ביני לבין פניני בנושא המעטפה, אני פשוט קמתי והלכתי, ועזבתי את העבודה מאחר והחוק הוא בא לטובתי...ואז ב- 13.10.02 עזבתי את מקום העבודה והפיטורין נכנסו לתוקף ב- 1.11.02" .

סביר בעינינו, כי התובעת, ביודעה כי ממילא מפסיקה היא לעבוד אצל הנתבעת, קמה ועזבה בעקבות הדין
ודברים שבינה לבין הנתבע 5.
התובעת עצמה מעידה כי "קמה והלכה" ביום 13.10.02.
אשר על כן, בנסיבות אלה אין על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת תקופת ההודעה המוקדמת מיום 14.10.02 ועד 31.10.02.

15.
עם זאת, התובעת זכאית לשכר עבודתה לתקופה שמיום 1.10.02 ועד 13.10.02 - עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת.

הנתבעת לא השכילה להוכיח כי שכר זה שולם לה, על אף שהוצג בפני
נו תלוש שכר לחודש 10/02 שהוצא לאחר סיום עבודתה של התובעת. בסיכומיהם אף לא התייחסו הנתבעים כלל לענין זה.

משכך, על הנתבעת 1 לשלם לתובעת שכר חודש 10/02 (עבור עבודתה עד 13/10/02) בסך של 3008 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.

הואיל ומתביעת התובעת לא עלה כי תובעת היא שכר עבודה אלא דמי הודעה מוקדמת בלבד, ולאור המחלוקות באשר לתשלום הודעה מוקדמת ע"י הנתבעת, ומנגד, טענת הנתבעת כי התובעת היא זו שעזבה באופן פתאומי את העבודה, אין מקום לפסוק פיצויי הלנה.


התביעה לפדיון ימי חופשה שנתית

16.
התובעת טענה, כי צברה במהלך תקופת עבודתה 23.77 ימי חופשה שנתית, כפי שמצויין בתלוש שכר 10/02 שהונפק לה.

עוד טענה, כי הנתבעת ניהלה פנקס חופשות אולם זה לא הוצג.

17.
מתלושי השכר שהוגשו לתיק, ניתן לראות כי מידי חודש בחדשו צויינו בתלושים ימי חופשה שניצברו כמו גם ימי חופשה שנוצלו במהלך אותו חודש, ויתרת ימי החופשה המגיעים.

18.
הנתבעים טענו כי בהיותה של התובעת אמונה על עריכת הרישומים והדווחים לצורך הכנת המשכורות מתוקף תפקידה כמנהלת החשבונות, אין להסתמך על הדיווחים הכוזבים שנערכו על ידה בתלושי השכר, ועל כן אין לחייב את הנתבעת בפדיון ימי חופשה - המוכחשים.

19.
מקובלת עלינו גרסת התובעת כי על עבודתה היה מעקב ופיקוח, ומכל מקום, אין בעובדה שהתובעת שימשה כמנהלת החשבונות
של הנתבעת די כדי להביא למסקנה שאין אמת ברישום ימי החופשה ויתרת הימים שנותרה לזכות התובעת.

הנטל לנהל רישומים ולהוכיח כי התובעת ניצלה את כל ימי החופשה שעמדו לזכותה מוטל על המעסיקה - הנתבעת, ואין די באמירה בעלמא כי הדיווחים היו כוזבים, כדי להשמיט הבסיס לרשום בתלושי השכר על פיהם גם נוכו ימי חופשה שנטלה התובעת מסך הימים המגיעים לה.

אשר על כן, זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה בסך של 5,241 ₪, כנתבע בתביעתה כשלסך זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל, כנתבע.

התביעה לדמי הבראה:

20.
גם בפריט זה, משלא הוכח כי שולמו לתובעת מלוא ימי ההבראה המגיעים לה, לפי וויתקה בעבודה, זכאית התובעת לימי הבראה כנתבע על ידה בתביעתה בסך של 677 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה להפרשות למבטחים:

21.
הוכח בפני
נו על פי תלושי השכר ועל פי תדפיס מבטחים, כי הנתבעת לא העבירה למבטחים כל סכום עבור החודשים 9/02 ו- 10/02.

חלק הנתבעת בהפרשות לחודשים 9/02 ו- 10/02 מסתכם ב- 836 ₪, ולכך יש לצרף את הסך של 250.7 ₪ שנוכה משכר התובעת לחודש 9/02 ולא הועבר אף הוא.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת בגין פריט זה 1086 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.

בתביעתה לא תבעה התובעת פיצויי הלנה בגין פריט זה ואין לפסוק פיצויי הלנה כמתבקש בסיכומים.


התביעה לתשלום הפסדי הצמדה וריבית

22.
התביעה לתשלום הפסדי הצמדה וריבית בגין תשלומים באיחור למבטחים בשנים 96 ו- 97 לא כומתה
ולא הוכחה.

אף בתביעתה ציינה התובעת את הסך הנתבע על דרך האומדן בלבד.

משכך, דין התביעה בפריט זה להידחות.



התביעה להרמת מסך:

23.
בתביעתה טוענת התובעת כי הנתבעת 1 היתה מעבידתה הפורמלית אולם בפועל ניהלה את הנהלת החשבונות של כלל הנתבעות תוך העברת כספים ונכסים מנתבעת אחת לאחרת.

עוד טענה, כי הנתבע 5 מנצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת, מהתל בנושים שאינם מצליחים להיפרע מהחובות המגיעים להם, וע"כ יש להרים את מסך ההתאגדות.

בתצהירה תארה התובעת מצב על פיו רוקנו החברות מהכנסותיהן שהועברו מידי סוף שנה לחברת נאות הבנים - הנתבעת 2.

24.
הנתבעים טענו כי התובעת עבדה אך ורק אצל הנתבעת 1 ששילמה משכורותיה ופיקחה עליה, אין כל יריבות בין התובעת ויתר הנתבעים, ואין עילה להרמת המסך.

25.
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי החברה הנתבעת 1 עדיין פעילה (עמ' 2 לפרוטוקול).

התובעת לא טענה כי במהלך שנות עבודתה עד למועד עזיבתה לא שילמה לה הנתבעת 1 שכר או זכויות אחרות המגיעות לה או כי נסתה להתחמק מתשלומים כנ"ל לה או לעובדים אחרים.

התובעת לא פרטה מיהם אותם "נושים" מהם מתחמקת הנתבעת 1 בפעולות העברות כספים כאלו או אחרות.

מתדפיסי רשם החברות שצרפה התובעת לתצהיר עדותה הראשית אין ללמוד כי הנתבעת "התפרקה מנכסיה" אלא שמוטלים על נכסים וזכויות שבבעלותה שעבודים מסוגים שונים, ללא שהוכח גובהם.

26.
בפס"ד ע"ע 1201/00 בענין יהודית זילברשטיין נ. ערב חדש (עיתונות) - אילת בע"מ ואח'
נפסק כדלקמן:
"12. נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, שהיא יציר המשפט:
"הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו".

דב"ע נ"ג/3-205 מחמוד וגיה – גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 345,350.
דברים אלה ברורים וידועים, הם בבחינה אבן פינה בתורת דיני החברות בארץ ובעולם,
ונדמה שאין צורך להכביר עליהם מילים.
13. בצידו של כלל יסודי זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה. העילה הקלאסית להרמת המסך היא מקרה – וליתר דיוק, סוגי מקרים – של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה. במקרים שכאלה קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה, בין אם הם בשר ודם ובין אם הם עצמם גוף משפטי:
"יחד עם זאת יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב , ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו".

(דב"ע נ"ג/3-205, שם).
14. בצד הגישה המקובלת, הרואה בהרמת המסך מהלך יוצא דופן וחריג, התפתחו בשנים האחרונות דוקטרינות משפטיות המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך (ד"ר א.חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז(1), 197;ד"ר א.חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, הוצאת אל-טן הפקות בע"מ, כרך א', עמ' 245 ואילך).
עקרונות מדיני השליחות (עע 300023/98 אדלר קונשטוק נ' דגן- לא פורסם), מניעות, חובת הגילוי, תום הלב ושיקול צדק, חברו יחדיו אל העילות המקובלות של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הגמישו אותן ואף הרחיבו את תחולתן (ראה, למשל, דעת המיעוט בפרשת וגיה הנ"ל). גישה זו מוצאת ביטוי כיום אף בחוק החברות תשנ"ט-1999, אשר בסעיף 6 שבו קיימת סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:
"6.(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית המשפט להרים את מסך התאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון, בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".


עוד נקבע:
"16. כפי שצויין, העילה הקלאסית להרמת המסך היא השימוש לרעה במסך ההתאגדות. מושג זה של "שימוש לרעה" מתפצל לעילות משנה מקובלות,
לאמור -
"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות".
(ד"ר א.חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דיון ל"ח/3-52 ברגר ואח' – אמיל, פד"ע י' 435, 441-442).
יש מקום להדגיש כי לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך.
בחינת קיומן של העילות היא, ביסודו של דבר, תולדה של תשתית עובדתית הנפרשת בפני
בית הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות בעלי העניין בחברה, תוך ניצול וקיפוח הנושים ותוך פגיעה בעשיית הצדק (ע"א 543/89 החברה להוצאת אינציקלופדיות נגד בנק לאומי פ"ד מה'(1) 529,539 ז'- 542)".

27.
בענייננו, לא הוכח בפני
נו כי הנתבעת 1 או הנתבעים הוקמו או פעלו למטרות תרמית.
הנתבעת 1 הינה חברה פעילה, שעד ליום הפסקת עבודתה של התובעת שילמה לה מלוא זכויותיה במועדן ולא נשמעה מפיה טענה בענין זה.
התובעת לא פרטה מיהם אותם "נושים" מפניהם הבריחה לכאורה הנתבעת 1 את רכושה לחברות האחרות ולא נטען, כי אין ביכולתה של הנתבעת 1 לעמוד בחיובים שיושתו עליה וכי לצורך זה הבריחה נכסיה.
התובעת לא חששה גם במהלך עבודתה כי זכויותיה לא ישולמו חרף "הברחות הנכסים" שטוענת היא כי נעשו באופן תדיר, ולא שמענו מפיה מדוע מתעורר חשש זה כעת ובגינו יש להרים עתה את מסך ההתאגדות.
זאת ועוד, גרסתה בעניין הברחת הנכסים השוטפת "מידי סוף שנה" אינה מתיישבת עם הנאמר בחקירתה כי "לא ידעתי כי פנידר רוקנה מכל הנכסים, אני ראיתי שפנידר רוקנה מכל ההכנסות ולעומת זאת נשארו כל החובות, ראיתי זאת כשהוצאנו את התדפיסים של החברות. אני הוצאתי אותם רק עכשיו כשדובר על תביעה..." (עמ' 6 לפרוט').

28.
לנוכח הקולות הצורמים שהושמעו בין הצדדים על רקע ההליכים האחרים המתנהלים כנגד הנתבעים ועובדת היותה של התובעת עדת מדינה, יש רגלים להנחה כי הטענה בדבר הצורך בהרמת מסך אינה באה על רקע חשש אמיתי כלשהו מיכולת הפרעון של נתבעת 1 או כוונות של ממש להעלמת נכסים, אלא באה על רקע אחר.

29.
אשר על כן, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש מקום להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבעים 2-5 בחיובי הנתבעת 1 – מעסיקתה של התובעת.

30.
לסיכום, תביעת התובעת מתקבלת ברובה.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
א.
שכר עבודה
לחודש 10/02 בסך של 3008 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.
ב.
פדיון חופשה בסך 5,241 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.
ג.
דמי הבראה בסך 677 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.

ד.
בגין הפרשות למבטחים סך של 1086 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.02 ועד התשלום המלא בפועל.


כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק.

התביעה כנגד הנתבעים 2-5 נדחית ללא צו להוצאות.

31.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ד (14 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.

מ. פריימן
ש ו פ ט ת

דב כספי
נציג עובדים

אלי פיילר
נציג מעבידים




004081/02עב 710 מ.ז.






עב בית דין אזורי לעבודה 4081/02 דב כספי, אלי פיילר, בן נעים אנט נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ, נאות הבנים בע"מ, פ.ד.ד חברת מגורים ובנין בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 14/09/2004)