פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על ריקי כהן | פסקי דין על חנין איגור | פסקי דין על קצ'קה פבל |

520/08 ברע     21/07/2008




ברע 520/08 משה כהן, ריקי כהן נ' חנין איגור, קצ'קה פבל




בעניין:

2



בתי המשפט



בית משפט מחוזי באר שבע
ברע000520/08


בפני
:
כבוד ס. הנשיא השופט ניל הנדל
תאריך:
19/08/2008



המבקש:
1. משה כהן

2. ריקי כהן
ע"י עו"ד משה כהן


נגד


המשיב:
1. חנין איגור

2. קצ'קה פבל


בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית משפט
לתביעות קטנות באשדוד בת.ק 401/05
שניתן ע"י כב' השופט ד. גיל

החלטה
1.
המבקשים עותרים להרשות להם לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיב 2 סך של 17,800 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה והוצאות משפט בסך 1,500 ₪. ברקע לתביעה תשלום דמי תיווך בגין מכר דירה.


המבקשים מעלים מספר רב של טענות ואציג את העיקר שביניהן: בית משפט קמא החליט לאפשר לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, אך חרף זאת לא נתן למבקשים את ההזדמנות לסכם
;
בית משפט קמא לא העביר את ההליך לתביעה אזרחית על אף שהמקרה מתאים לכך
;
בית משפט קמא טעה בממצאים העובדתיים שנקבעו
;
בית משפט קמא לא איפשר למבקשים להגיש חוות דעת על מנת להוכיח טענה בדבר זיוף ההסכם בין הצדדים
;
לא היה מקום לקבוע כי המשיבים היו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים.

2.
בית משפט קמא לא איפשר למבקשים לסכם טענותיהם בכתב, אך ראוי להציג את הרקע להחלטתו זו. בסיום הליך שמיעת הראיות ביקשו המשיבים להגיש סיכומים. מבקש 1 הודיע שהוא משאיר את הענין לשיקול דעת בית המשפט ובית משפט קמא החליט לאפשר לצדדים להגיש סיכומיהם תוך שבוע ימים. המשיבים הגישו בקשה לשחרורם מהגשת סיכומים בטענה שלאחר מחשבה נוספת אין הם עומדים על כך,
בית משפט קמא נעתר לבקשה. או-אז ביקשו המבקשים לסכם טענותיהם בכתב. בית משפט קמא קבע כי אין
מקום להעתר לבקשה. עולה כי דווקא
המבקשים לא עמדו על הגשת סיכומיהם בכתב בזמן הדיון, אלא הרעיון נולד מכוח בקשת המשיבים. לאחר שיקול נוסף, ועל רקע השינוי שחל בעמדת המשיבים, קבע בית המשפט את אשר קבע. לו היה בית המשפט מתיר לצד אחד להגיש סיכומים ולא לצד האחר – היה מקום לאחוז בטענה של אי שיוויון. ברם זה אינו המקרה ובהעדר תקנה המחייבת הגשת סיכומים בכתב, לא נראה שיש מקום להעניק משקל של ממש לטענה זו.


סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לתביעות קטנות אם ראה שהדיון אינו מתאים להליך מעין זה להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה. נושא זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקשים מדגישים כי בית משפט קמא שמע אותם וארבעה עדי תביעה. נדמה שאין בכוחו של המספר האמור לחייב העברת ההליך שמתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות לפסים של תביעה רגילה. טענה נוספת של המבקשים היא שבית המשפט כתב פסק-דין של עשרים עמודים. אכן, נתון זה שובה את העין - ולא רק. סעיף 15 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976 קובע – "

פסק דין
יהיה מנומק בצורה תמציתית". ניתן לטעון שהזדקקותו של בית המשפט לעשרים עמודים כדי להכריע בסכסוך בדיון שהתנהל בפני
ו כתביעה קטנה עשויה, אם כי לא בהכרח, ללמד שמוטב היה לו התיק היה נדון בבית משפט השלום מלכתחילה. כדי לחזק את הנקודה אדגיש כי בית משפט קמא לא הרחיב יתר על המידה בבחינת הסוגיות השונות, אלא נדרש הוא למספר רב של סוגיות. מנגד, ניתן לטעון שכל סוגיה בפני
עצמה אינה מורכבת במיוחד. כך או כך, מעבר לכללים האמורים, אינני סבור כי בשלב זה יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שהינו מנומק וענייני על מנת לאפשר קיומו של הליך נוסף בפני
בית משפט השלום. ושמא ישאל השואל, הרי בכל מקרה לא ניתן להגיש בר"ע על החלטה של ביהמ"ש לתביעות קטנות שלא להעביר תביעה לפסים רגילים עד לסיום המשפט ואם כן ראוי לבחון את הסוגיה בדיעבד, אשיבנו כך: לו הייתי סבור שזכויות המבקשים קופחו בשל העובדה שההליך התנהל בפני
בית המשפט לתביעות קטנות, היה מקום לשקול ביתר אהדה את טענת המבקשים כבסיס להיעתר לבקשה. אולם לא מצאתי כי זהו המצב כאן וכאמור פסק הדין מתייחס בצורה עניינית לטענות המבקשים.


באשר לעמדת המבקשים כי בית המשפט לא איפשר להם להגיש חוות דעת לפיה המסמך מזוייף, אציין שלא מצאתי שבקשה כזו הוגשה בצורה מסודרת על ידי המבקשים בהליך קמא.


טענה נוספת היא שטעה בית משפט קמא בכך שהעניק 'משקל שהוא אפס' לעדות המבקשים ו'ציון מאה אחוז' לעדות המשיבים. על פי קו זה המסקנות הינן מוגזמות. בהקשר זה יוצג הכלל שאין זו דרכה של ערכאת הערעור, אפילו עסקינן בערעור בזכות, להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. כלל מושרש וידוע הוא שלערכאה המבררת יתרון על פני ערכאת הערעור שכן לראשונה היתרון בקביעת ממצאים עובדתיים המסתמכת על התרשמותה וזאת בשל המגע הישיר עם העדים שמסרו את גרסותיהם בפני
ה.

לנוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא לא מצאתי כי טעה במסקנות המשפטיות אליהן הגיע.

3.
סוף דבר, יודגש כי בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט כי יש הצדקה לכך, מקום שמחוקק לא מצא לנכון להעניק לצדדים ערעור בזכות.


הבקשה נדחית.


לאור נימוקיי אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ח (21 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

ניל הנדל
– ס. נשיא

000520/08ברע055 שני פוזיילוב






ברע בית משפט מחוזי 520/08 משה כהן, ריקי כהן נ' חנין איגור, קצ'קה פבל (פורסם ב-ֽ 21/07/2008)