פסקי דין על עו"ד דן כוכבי | פסקי דין על ציון כוכבי

3985/06 א     19/08/2008




א 3985/06 עו"ד דן כוכבי נ' ציון כוכבי




בעניין:

7



בתי המשפט


בית משפט השלום רחובות
א
003985/06


בפני
כבוד השופט ירון לוי

תאריך:
19/08/2008



בעניין
:

עו"ד דן כוכבי






התובע


נ
ג
ד


ציון כוכבי




על ידי ב"כ עו"ד
אבינועם חדי
הנתבע

פסק דין
העובדות

1.
במסגרת הליך משפטי אחר שהתנהל בפני
כבוד הרשמת לאה שלזינגר-שמאי, בבית משפט זה, ביום 31/10/2005, (א 2040/05) (להלן: "ההליך האחר"), אמר הנתבע: "אני
בעל הדירה והתובע 4 (התובע – י.ל.) הוא נוכל, אין לו שום זכות".

התביעה

2.

לטענת התובע, אמירת הנתבע "נוכל", מהווה עילה "של לשון הרע", לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), שכן, נאמרה בכוונה להשפילו בעיני הבריות, לבזותו, ולפגוע בו.

לדברי התובע, בגין אמירת הנתבע כלפיו, ניזוק שמו הטוב, הן כאדם והן כעורך דין, ולפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 50,000 ₪, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

3.
במקור, הוגשה התביעה, לבית המשפט לתביעות קטנות, על סך 17,800 ₪, אך בשים לב לריבוי ההליכים המשפטיים - אזרחיים ופליליים - בין הצדדים, נקבע כי התביעה אינה מתאימה להידון בבית משפט לתביעות קטנות, ולפיכך, הועברה להידון בבית משפט השלום.

רקע עובדתי

4.
התובע - עו"ד במקצועו – והנתבע, קרובי משפחה.
לטענת הנתבע, בשנת 1996, הילווה לתובע, סך 162,000 ₪. כבטחון לפרעון ההלוואה, המחה התובע לנתבע, זכויות שהיו לו, לכאורה, בדירה, ברחובות (להלן: "הדירה").
בשנת 1998, הילווה הנתבע לתובע, 84,000 ₪ נוספים.
בחודש יולי 1998, העביר התובע לנתבע את החזקה בדירה (נ/4), ולאחר זמן מה, השכיר הנתבע את הדירה לאחד, חיים גורי, הוא הנתבע בהליך האחר (להלן: "השוכר").
לדברי הנתבע, בדיעבד התברר כי הדירה היתה מעוקלת לנושים.

ענין הזכויות בדירה, נדון בהליכים שונים ובערכאות משפטיות שונות (בית המשפט העליון, ע"א 5642/04 – ת/1; בית המשפט המחוזי בת"א, ה"פ 200/07 – ת/4).
הנתבע עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של הדירה (א 1338/04). הליך זה תלוי ועומד.

ביום 15/5/2005, הגיש התובע, ביחד עם אחרים (רעייתו וילדיו), במסגרת ההליך האחר, תביעה לדמי שכירות, נגד השוכר (א 2040/05).
על רקע טענתו, כי הוא בעל הזכויות בדירה וכי דמי השכירות מגיעים לו, הגיש הנתבע, ביום 25/9/2005, בקשה להצטרף כצד להליך האחר (בש"א 2532/05).
הנתבע זומן כדין לדיון בבקשתו ליום 31.10.05 (נ/1).

בשל טענת התובע, כי הבקשה נמסרה לו רק בסמוך למועד הדיון וטרם חלף המועד להגשת התגובה, קבעה כבוד הרשמת שמאי כי "אין מקום לדון היום בבקשת הנתבע"
(נ/1 –ד', עמוד 2).

ביום 6/8/2006, נעתר בית משפט זה (כבוד השופטת א. שטמר) לבקשת הנתבע והורה על צירופו כתובע נוסף בתביעה והן על עיכוב הדיון בה עד לאחר מתן

פסק דין
חלוט בתביעת הנתבע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (א 1338/04) (בש"א 2532/05).


כבוד השופטת שטמר נימקה החלטתה, בין היתר, בכך שדיון בתביעת התובע בהליך האחר, יגרור בהכרח הכרעה בשאלת הזכויות בדירה, וכי אין זה ראוי שבית משפט זה יחליט בענין שבסמכות בית משפט מחוזי, בשאלה שבגררא, מקום שבית המשפט המחוזי נדרש לאותו ענין עצמו.
עוד קבעה השופטת שטמר, כי אין בפסק דינו של בית המשפט העליון, בע"א 5642/04, עו"ד דן כוכבי
נ' דוד קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ - שהתובע הגיש אף לבית משפט זה, לתמיכה בעמדתו – כדי לבסס התנגדות התובע לצירוף הנתבע כצד לדיון, מהטעם שפסק דינו של בית המשפט העליון עוסק ביחסים שבין התובע לבין החברה, ואינו עוסק ביחסים בין התובע לבין הנתבע, ומקום שהזכויות בדירה שנויות במחלוקת, והמחלוקת מתבררת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לכאורה, אין למנוע הצטרפות הנתבע לתביעה.


דיון
5.
אין מחלוקת בין הצדדים, שמדובר בפרסום המהווה "לשון הרע".

האם חלה הגנת סעיף 13(5) לחוק?
6.
טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא, שדבריו חוסים בצל הגנת סעיף 13 (5) לחוק, הקובע כהאי לישנא:
"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי
פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

טענות הנתבע
7.
לדברי הנתבע, עומדת לו הגנת סעיף 13 (5) לחוק, מאחר שדבריו נאמרו במסגרת הדיון המשפטי שהתנהל, כמקשה אחת, אף בבקשתו להצטרף לדיון והופנו לבית המשפט, ביחס להתנהלות ואמירות התובע במהלך הדיון.
לדברי הנתבע, יש לראותו כבעל דין, כמובנו בסעיף 13 (5), שכן התייצב לדיון מכוח הזמנה לדין, ובשל סיבות טכניות נדחה הדיון בבקשה לגופה, למועד אחר.
מכל מקום, הנתבע נותר לשבת באולם הדיונים, ושמו נרשם בפרוטוקול כמי שנכח בדיון.

טענות התובע

8.
לטענת התובע, הנתבע כלל לא היה צד להליך האחר, ולפיכך לא עומדת לו הגנת סעיף 13
(5)לחוק. לדברי התובע די בקביעת בית המשפט ש"אין מקום לדון היום בבש"א2532/05" – בקשת הנתבע להצטרף כצד להליך האחר – כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענתו כי הוא "בעל דין", וממילא, את תחולת הגנת ס' 13(5) בעניינו.



הכלל
9.
הפסיקה קבעה כי ההגנה הקבועה בסעיף, מסורה לבעל דין, בא כוחו, ועדים המופיעים בפני
הגופים המנויים בסעיף 13 (5), ולא תחול על פרסום למי שאינו צד למשפט, שאינו נכלל בקטגוריות לעיל, על אף שמעורב בהליכים (ראו למשל: ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624; המ' ת"א 8652/77 הלר שיאוביץ וערעור שכנגד, פ"מ תשל"ח (א) 384, 386) ).

מסקנת ביניים - הנתבע "בעל דין"

10.
לאחר שבחנתי את מהות ההליך האחר, השלב הדיוני ומעמדו הענייני מהותי של הנתבע, בהליך האחר, סבורני, שיש לראות בנתבע "בעל דין" כמובנו בסעיף 13 (5) לחוק.

11.
ביסוד ההגנה, אינטרס ציבורי חשוב, לאפשר למשתתפים בהליך המשפטי להתבטא, תוך כדי דיון, ללא מורא, וללא חשש מפני התוצאות המשפטיות של דבריהם, ותוך שקילת כל מילה ומילה (ח' גנאים, מ' קרמינצר, ד' שנור "לשון הרע – הדין המצוי והרצוי", 2005, עמוד 333).

תכלית נוספת של ההגנה, היא מניעת פגיעה אפשרית בניהולו התקין של ההליך המשפטי (א' שנהר, "דיני לשון הרע", עמוד 197, להלן: "שנהר"). התרת הגשה של תביעות לשון הרע בגין התבטאויות במהלך הליכים משפטיים, עלולה לאפשר ל"מתדיינים תאבי משפט" להפוך כל התבטאות במשפט בו היו מעורבים לעילה למשפט
נוסף, ובכך ליצור שרשרת בלתי פוסקת של התדיינויות (שם). שיקולים אלה, מחייבים מתן חסינות למעורבים בהליכים משפטיים מפני תביעה בגין דברים שאמרו במהלכם.
מנגד, פרסומים במהלך הליך משפטי, עלולים לפגוע לעיתים יותר מפרסומים הנעשים במסגרת אחרת. קיימת חשיבות לניהול הליכים משפטיים תוך הקפדה על תרבות דיבור והתנהגות נאותה. מתן חסינות מוחלטת, בכל התבטאות בהליך משפטי, עלולה לאפשר לא רק פגיעה בשם הטוב אלא גם פגיעה בתקינות ההליכים המשפטיים.
האיזון בין שיקולים אלה, נעשה, בין היתר, בסעיף 13 (5) לחוק.

12.
לאור כל האמור, ונסיבות הדיון בהליך האחר, שבמסגרתו נאמרו הדברים, סבורני, שיש לראות בנתבע "בעל דין", כמובנו בסעיף 13 (5) לחוק, מהטעמים הבאים.

בפרוטוקול הדיון, מיום 31/10/2005, בבש"א 2532/05, במסגרת ההליך האחר (נ/1 ג') צוין הנתבע מפורשות כמבקש, דהיינו בעל דין.
בנוסף, המבקש התייצב לדיון לאחר שהוזמן כדין בבקשה שהגיש (בש"א 2532/05) שבה, ללא ספק, הוא משמש כבעל דין (נ/1-א').
מפרוטוקול הדיון עולה, כי הרשמת הנכבדה החלה לדון בבש"א 2532/05 – שבה, כאמור, הנתבע, ללא ספק, בעל דין - ובשלב מסוים, החליטה כי אין מקום לדון באותו יום בבקשה. (נ/1-ד').
דברי הנתבע נאמרו כעבור זמן קצר, לאחר החלטה זו, בהמשך לדיון ובהקשר של טענת השוכר, כי הודיע ל"בעל הדירה" – הנתבע מבחינתו - אודות הגשת כתב התביעה, וכי כתב ההגנה הוגש בזמן.
בשים לב להיות הנתבע צד חיוני והכרחי בדיון בהליך האחר – לאור המחלוקת המתמשכת והעמוקה בין הצדדים, בענין הזכויות בדירה – וצירופו – המתבקש - בהמשך, של הנתבע כבעל דין, בהליך האחר, על פי החלטת כבוד השופטת שטמר – דומני כי תהא זו מסקנה מלאכותית ומוקשית, לקבוע שאין לראות בו "בעל דין" אך בשל העובדה שדברי הנתבע נאמרו לאחר שהרשמת הנכבדה קבעה כי אין מקום לדון בבקשתו באותו יום – ולמרות שדבריו נאמרו במהלך דיון אליו זומן כדין, ובהקשר ענייני לנושא הדיון.

13.
שיקול נוסף המצדיק החלת הגנת סעיף 13 (5) לחוק מבוסס, על הפרשנות המיוחדת לדיני לשון הרע, ועל ההלכה, לפיה "כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (ראו: דברי כבוד הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, נ"ח (3), 558).

גישה פרשנית זו מבוססת על ההכרה בחשיבותה המרכזית של חופש הביטוי במשפט הישראלי, ולפיה מקום מדובר במקרה גבולי, לענין תחולת הגנת סעיף 13 (5) לחוק, יש להעדיף את הפרשנות לפיו ההוראה חלה על פני הפירוש לפיו אינה חלה.

14.
לגופה של ההגנה טען התובע, כי אף אם ייקבע שהנתבע היה צד להליך האחר, לא חלה על דבריו הגנת הסעיף, שכן אמירתו אינה אמת, והיא חורגת מכל אמת מידה סבירה של ניהול משפטי.


"הפרסום נעשה" תוך כדי הדיון ובהקשר לו
15.
אחד התנאים לתחולת הגנת סעיף 13 (5) לחוק הוא שהפרסום יעשה "תוך כדי דיון" בפני
הגוף המשפטי. נוסח ההגנה מעורר שאלות משני סוגים:
סוג אחד הוא מהם הצורה, המקום והמועד של פרסום, אשר ייחשב כפרסום "תוך כדי דיון" בפני
בעלי הסמכות השיפוטית.
בענייננו, אין מחלוקת שהפרסום נעשה תוך כדי דיון בפני
סמכות שיפוטית.
סוג אחר של שאלות נוגע לתוכן ההתבטאות אשר תיחשב כפרסום "תוך כדי דיון" בפני
בעלי הסמכות השיפוטית ( ראו: שנהרבעמוד 199).

16.
בבחינת תוכן פרסום, נקבע כי תוכן הפרסום קשור לדיון ומשרת אותו (ראו למשל: ע"פ (ת"א) 546/92 דורון טריינין- גורן, פ"מ תשנ"ד (א) 441,465).

בענייננו, בחינת תוכן הדברים מובילה למסקנה שדברי הנתבע נאמרו בהקשר לדיון.

חיזוק למסקנה זו, נמצא בתשובת השוכר לשאלת לשאלת התובע – "...ש. בעל הדירה זה ציון (הנתבע – י.ל.) או אני, ת. בשבילי כל הזמן ציון" (ראו: נ/1-ד', עמוד 3, שורה 30,
עמוד 4, שורות 1-2).


לאור המחלוקת המתמשכת בין התובע לנתבע, בשאלת זכויות הבעלות בדירה, ונוכח עמדתו החד-משמעית של השוכר, בהליך האחר, כמפורט לעיל, המסקנה היא שדברי הנתבע נאמרו בהקשר לדיון ונועדו להבהיר את עמדת הנתבע ביחס לעמדת התובע.




תוכן הפרסום

הכלל
17.
בפסיקה נדונה הסוגיה באשר לאופיה וגבולותיה של הגנת סעיף 13 (5) לחוק.

גישה אחת גורסת, כי מדובר ב"הגנה מוחלטת", החלה על כל אמירה במהלך דיון משפטי, אף אם מדובר באמירה פוגענית, שלוחת רסן, החורגת מכל נורמה תרבותית, המנותקת כליל ממסגרת הדיון השיפוטי, ואינה קשורה אליו בכל קשר אינטגרלי שהוא (ראו: דנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' עדנה ארבל, תק-על, 2003 (2), 341).

מנגד, גורסת הגישה האחרת כי ההגנה אינה מוחלטת אלא "הגנה יחסית" וכי סעיף 13 (5) אינו יכול לשמש עיר מקלט לכל אמירה בוטה, זדונית, מעליבה ומרושעת, אשר לא זו בלבד שאינה אמת, אלא אף אינה קשורה בקשר כלשהו להליך השיפוטי המתנהל בין בעלי הדין (ראו למשל: ע"א (מחוזי ת"א), 1506/02 גיל עודד עו"ד נ' חיר פואד עו"ד) (לא פורסם) (ניתן ביום 17 לינואר 2007).

כך למשל, הדברים הבאים:
"יש אף מקום לסברה כי הפסיקה בדנ"א 6077/02 לעיל, הדוגלת בחסינות אבסולוטית, ניתנת לאבחון ומוגבלת לחסינותו של ממלא תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי, ואינה חלה בהכרח על בעל הדין או על ב"כ...
גם הגנה מוחלטת איננה מרחפת בריק והיא חייבת להתמך בנקודת משען כלשהי, באופן שבנפול הבסיס, נופלת אף היא. טול, למשל, הליך משפטי אפור ושגרתי בגין חוב כספי במהלכו יפנה בעל הדין אל בית המשפט במהלך הדיון, ויבקש מהשופט היושב בדין, קבל עם ועדה, שלא להאמין לצד שכנגד מחמת היותו "עבריין מסוכן, רוצח, סוחר סמים, בעל עבר פלילי מכביד, ועבריין מין סדרתי". בהינתן מצב לפיו בעל הדין שכנגד הינו צדיק תמים בעל עבר צחור כשלג, היעלה על הדעת לפטור את בעל הדין המשמיץ בלא כלום רק בשל היות ההגנה מוחלטת ?".
(ראו: ע"פ (מחוזי ת"א), 72031/05 אברהם (רמי) לב נ' עו"ד נתן רסקין תק-מח 2007 (3), 7685, 7691 (2007)).

שאלה זו, עמדה אף במוקד הדיון בע"פ (ת"א) 546/92 דורן נ' טריינין – גורן פ"מ, תשנ"ד (א), 441, שבה נחלקו דיעות השופטים.
לדעת כבוד השופט גרוס, ההגנה תחול גם על "דברים שאינם חלק אינטגראלי מהדיון ואינם דרושים בהכרח לדיון", אפילו מקום בו תוכן הפרסום עבר את גבול הטעם הטוב, ונאמר בכוונת זדון, אך לא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם מדובר "בהשתלחות חסרת כל רסן ומעצורים, המגיעה לדרגה כה שפלה ובוטה עד שבשום אופן לא ייתכן להכניסה תחת כנפי החסוי" (עמוד 458).

לדעת כבוד השופט שטרוזמן, תחול ההגנה אפילו על אמירות בוטות ובלבד שתוכנן הולם וקשור לדיון שבמהלכו נאמרו, וכי המפרסם האמין בתום לב שדבריו קשורים לדיון.
על פי גישה זו לא חלה ההגנה מקום בו קיימת פגיעה קשה בכבודו של אדם, אם קיים ריחוק רב בין תוכנו של הפרסום לבין נושא הדיון המשפטי (שם, עמוד
462).
כבוד השופטת סירוטה, סברה כי אין להכניס להוראת סעיף 13 (5) סייג כלשהו.

מן הכלל אל הפרט
18.
להשקפתי, בענייננו, לפי כל אחת מהגישות – הן לפי גישת ההגנה המוחלטת והן לפי כל אחת מגישות ההגנה היחסית - עומדת לנתבע הגנת סעיף 13 (5) לחוק.


דברי הנתבע נאמרו תוך כדי הדיון, בהקשר הספציפי של המחלוקת, המתמשכת והעמוקה בין התובע והנתבע, בשאלת הזכויות בדירה – ולא כתיאור כללי של
אישיות התובע והתנהגותו, שנועדו להשפילו או לבזותו.
התרשמותי שהנתבע אמר את הדברים בתום לב, מתוך אמונה כנה שדבריו דרושים בהכרח להבהרת עמדתו, במחלוקת בין הצדדים.
על רקע מערכת היחסים העכורה והמחלוקת העזה והמתמשכת בין הצדדים, איני סבור שיש בדברי הנתבע משום השתלחות חסרת כל רסן ומעצורים, המגיעה לדרגה כה שפלה ובוטה, ולא ניתן לומר שיש בהם משום פגיעה קשה ובלתי נסבלת בשמו ובכבודו של התובע, או באמירה חריגה ויוצאת דופן העוברת את גבול הטעם הטוב, והמצדיקה הסרת ההגנה.


19.
זאת ועוד. הנתבע טען כי התובע אינו "צח כשלג", וכי אין שמו טוב כלל.
לביסוס טענתו הגיש הנתבע, שני מסמכים:
א.
אישור מנכ"ל לשכת עורכי הדין, ממנו עולה כי בין השנים 1986–2004 הושעה התובע 5 פעמים מלשכת עורכי הדין, לתקופה מצטברת של כמעט 8 שנים (נ/2),
ב.
רשימת 17 תיקי הוצאה לפועל התלויים ועומדים נגד התובע, בגין חוב בסכום עתק של למעלה מ-32 מיליון שקלים (נ/3), שלדברי הנתבע, אינו נובע "רק כתוצאה מביש מזל או ניהול לא נכון".

20.
סבורני, שיש טעם של ממש בטענת הנתבע.
מהראיות המתוארות (נ/2 ו-נ/3) אכן עולה כי התובע אינו "צדיק תמים", בעל עבר "צחור כשלג", באופן המצדיק הסרת הגנת סעיף 13 (5) מהנתבע, אף לפי גישת ההגנה היחסית.

מסקנה- לנתבע עומדת הגנת סעיף 13 (5) לחוק
21.
לאור כל האמור, מסקנתי היא, שלנתבע עומדת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, באופן המצדיק דחיית התביעה, אף מטעם זה לבדו.


הגנות נוספות שהעלה הנתבע
22.
בנוסף, טען הנתבע, כי עומדות לו הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 (3) לחוק - לפיה הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע, דמי השכירות - וכן הגנת סעיף 15 (5) (א) לחוק - לפיה הפרסום היה הבעת דיעה של הנתבע, כבעל דין, על התנהגות התובע.
עוד טען הנתבע כי חלה עליו חזקת תום הלב, הקבועה בסעיף 16 לחוק, שכן עשה את הפרסום באחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 15, וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

23.
לאחר ששמעתי עדות הנתבע בפני
, ובשים לב למחלוקת בין הצדדים, בענין זכויות הבעלות בדירה – ומבלי להביע דיעה במחלוקת לגופה – סבורני, שלנתבע עומדת אף החזקה הקבועה בסעיף 16 לחוק, שעשה את הפרסום בתום לב, שכן הנתבע הוכיח שעשה את הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 (3) לחוק – דהיינו, לצורך הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע, דמי השכירות המגיעים לו, לשיטתו, מהשוכר – וכי בנסיבות הענין, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הפרסום לא חרג מתחום הסביר.

24.
מקובלת עלי אף טענת הנתבע, כי עומדת לו הגנת סעיף 15 (5)(א) כי הפרסום היה בהבעת דיעה על התנהגות התובע.

סוף דבר
25.
לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך 7,500 ₪.


ניתן היום י"ח באב, תשס"ח (19 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


____________
ירון לוי
, שופט



003985/06א133אורלי/שרה/לימור






א בית משפט שלום 3985/06 עו"ד דן כוכבי נ' ציון כוכבי (פורסם ב-ֽ 19/08/2008)