פסקי דין על מר יעקב מנין | פסקי דין על מר אלי פיילר | פסקי דין על ניבאל עאסי | פסקי דין על אופנת גולדן | פסקי דין על בדיע חלאק |

4378/99 עב     02/09/2004




עב 4378/99 מר יעקב מנין, מר אלי פיילר, ניבאל עאסי נ' אופנת גולדן בע"מ, בדיע חלאק




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 004378/99


בפני
:
כב' השופטת מ. אריסון-חילו

תאריך:
02/09/2004

נציג עובדים מר יעקב מנין
, נציג מעבידים מר אלי פיילר


בעניין:
ניבאל
עאסי



ע"י ב"כ עו"ד
חנא
ג'רייס

התובעת



- נ ג ד -



1 . אופנת גולדן בע"מ


2 . בדיע חלאק


ע"י ב"כ עו"ד
י.
עודה


הנתבעים


פסק - דין

התובעת, גב' ניבאל עאסי
, עבדה כתופרת מחודש 11/86 ועד לחודש 12/95. תביעתה בפני
נו היא לתשלום הפרשי שכר עבודה בגין השלמה לשכר מינימום ופיצויי פיטורים עקב תקופת עבודתה וסיומה.

להלן עובדות המקרה:

1.
התובעת,
עבדה בחברת
"אופנת גולדן בע"מ
" - נתבעת מס' 1, (להלן- החברה). נתבע מס' 2 הנו המנהל וכן בעל 51% ממניות החברה (להלן- הנתבע). 49% המניות הנותרות בחברה הן, בבעלות אשתו של הנתבע, אשר לא תפקדה כלל כמנהלת פעילה בחברה. יש לציין, כי בשנת 1999 החברה פורקה עפ"י צו של ביהמ"ש.

2.
התובעת עבדה בחברה כתופרת, בתקופה שבין 11/86 ועד ליום 12.12.95, בין השעות 06:30 ועד לשעה 16:00, במשך חמישה ימים בשבוע. שכרה של התובעת שולם לפי שכר מינימום ועפ"י מס' השעות שעבדה בפועל. ואלה דברי התובעת בבית הדין:
"ש. מתי התחלת את העבודה?
ת.
בשעה 6.30
ומסיימת בשעה 16.00. הייתה הפסקה בין 11.00- 11.30.
ש.
את עבדת לפי שעות עבודה?
ת.
נכון.
ש.
כמה שעות היית אמורה לבצע בחודש?
ת.
כל יום עבדתי 9 שעות. 5 ימים בשבוע.
ש.
אני אומר לך שב- 99% לא הגעת ל- 180 שעות עבודה בחודש.
ת.
מר בדיע היה אומר לנו שכאשר יש עבודה שנעבוד וכשאין עבודה שנלך הביתה".
(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 8 ש' 7-14)

3.
ביום 12.12.95
פרצה מריבה קולנית בין הנתבע לתובעת, לאחר שהנתבע דרש מהתובעת לאייש עמדה אחרת במפעל. התובעת התנגדה להעברה זו בטענה, כי הנה איטית
בביצוע עבודה זו, דבר אשר יפגע בגובה הפרמיה אשר משתלמת לה, היות והפרמיות בחברה משולמות עפ"י תפוקת העובדות.


וזו גירסתה של התובעת באשר להעברתה לתפקיד אחר:
"הייתה מחלוקת כאשר הוא סילק אותי מהעבודה בגלל העבודה. הוא שינה לי את התפקיד. הוא מסר את העבודה שלי למישהי אחרת ונתן לי לבצע עבודה שאני לא מכירה ולא יכולה לעשות פרמיה, מר בדיע חלק אמר לי לעשות בחולצות מהחלק הקדמי.
ש.
את לא יכולה לעשות תפקיד כזה למרות שאת וותיקה 9 שנים?
ת.
ידעתי לעשות עבודה זו אבל מאחר
ולא עשיתי את העבודה הזו בעבר, אני הייתי אמורה להיות איטית בזה ולא לקבל פרמיה.
...
ש.
אמרת את זה למר בדיע?
ת.
כן. אמרתי לו שאני לא יכולה לעשות את התפקיד הזה כי אני איטית ואני לא יכולה לעשות פרמיה....
ש.
נכון שהוא שינה לך את התפקיד כי את וותיקה ויודעת לעשות את כל העבודות שמה?
ת.
אני יודעת כל עבודה, אבל יש עבודות שאני איטית בהם ולא מפיקה כמו עבודות אחרות".
(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 7 ש'1-20).

4.
התובעת טוענת כי לאור סירובה לבצע את הוראות הנתבע, שתעבור לעבוד בעמדה אחרת במפעל, הורה לה הנתבע לעזוב את מקום העבודה. מיום זה לא חזרה התובעת לעבודה במפעל. וכך העידה התובעת אודות סילוקה מהמפעל על ידי הנתבע, עקב אי הסכמתה לאייש עמדה אחרת בחברה:
"ש. לאחר שהייתה מחלוקת
ביניכם באותו יום, קמת ועזבת את העבודה. נכון?
ת.
הוא אמר לי תלכי הביתה והלכתי הביתה.
ש.
למחרת?
ת.
לא חזרתי לעבודה. הוא סילק אותי. הלכתי הביתה לפי דרישתו. הוא סילק אותי בפני
כל הבנות ואיך אני יכולתי לחזור?...

ש.
מה קרה באותו יום. פתאום מר בדיע אמר לך ללכת הביתה?
ת.
באותו יום מר בדיע צעק עלי. בעבר מר בדיע לא צעק עלי. אני לא יודעת מה קרה באותו יום."
פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 7 ש' 25 - עמ' 8 ש' 30).


5.
לנתבע גירסה שונה באשר למה שאירע במתפרה, לדבריו התובעת עזבה את המכונה והלכה הביתה מיוזמתה, וללא שאמר לה ללכת הביתה:

"באותו יום התובעת היתה בין הפועלות שהערתי לה. כשהערתי לה, היא לא קיבלה את הערות שלי והתפרצה ועזבה את המכונה והלכה הביתה."
(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 9 ש' 22-23; ראו גם עדות הנתבע בפרוטוקול מיום 2.5.2002, בעמ' 2
ש' 3-6).

כך גם העיד הנתבע כי ביום האירוע התובעת עזבה את עבודתה בחברה ובאותו היום עברה לעבוד במקום עבודה אחר, ואלה דברי הנתבע בבית הדין: (עמ' 9 לפרוטוקול):
"ביום האירוע התובעת עזבה את מקום העבודה ובאותו יום הלכה לעבוד אצל מישהו אחר והיא נשארה לעבוד אצלו".
(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 9 ש' 27-30).

6.
ביום 19.12.95 נערכה פגישה בחברה במעמד התובעת הנתבע וכן מר פארס חיר, מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות (להלן - מר חיר, ולהלן - הפגישה) אשר הסביר לתובעת, כי אין לה כל סיבה חוקית, לעזיבתה את העבודה. להלן מכתב שכתב
מר חיר אודות הפגישה (מוצג נ/2 - נספח א' לתצהירו של הנתבע):
"בבירור שקיימנו היום 19/12/95 במשרדי המפעל בנוכחות מר בדיע חלאק
והעובדת נדאל עאסי אני רואה בחומרה רבה את התנהגותה של העובדת כך שאינה מוכנה לקבל מרות שלנו ומתפרצת בצורה פוגעת לכל מי שמדבר ולו גם לטובתה היא.

זה לא יתכן שעובדת לא תקבל סידור עבודה מהמנהל, זכותה לדרוש ששכרה לא יפגע.

העובדת
אמרה שאינה מוכנה לעבוד ותגיש מכתב התפטרות, משמעות הדברים אם תעשה את זה היא לא תהיה זכאית לפיצויי פיטורין ואנחנו לא נוכל להתערב ולעזור לה.

אבקשך להסביר לכל העובדות שלעובד יש זכויות ואנחנו נשמור עליהן בכל כוחנו אך לעובד יש גם חובות שהוא צריך לקיים אותם".

7.
התובעת הכחישה בעדותה בבית הדין את קיומה של הפגישה הנ"ל ביום 19.12.95 וטענה כי אינה מכירה כלל את מזכיר האיגוד המקצועי מר פארס חיר. וכך העידה בבית הדין:
"ש. אף פעם לא התקיים בירור בעניין המחלוקת ביניכם?
ת.
אף פעם.
ש.
אולי במקום אחר במשרדי המפעל?
ת.
לא. אף פעם.
ש.
את מכירה את פארס חיר?
ת.
אני לא מכירה אותו".
(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ'6 ש' 26-31)

8.
מר חיר העיד בבית הדין ונחקר ביחס
לנוכחותה של התובעת בפגישה ועמד בכל תוקף על כך שהפגישה הנ"ל אכן התקיימה ואל דבריו:
"ש. התובעת העידה שהיא לא נכחה בבירור שאתה מציין. מה אתה אומר?
ת.
אם לא הייתה נוכחת בבירור לא הייתי כותב. מעל לכל ספק שהיא

היתה.
..........
ש.
התובעת העידה שהיא לא הייתה בבירור. מה אתה אומר?
ת.
אז מה אם היא העידה? המכתב שלי מהימן יותר".
(עמ' 6,7 לפרוטוקול מיום 4.11.02, עמ' 6 ש' 28 - עמ' 7 ש' 11):

9.
יש לציין, כי מיום עזיבת התובעת את עבודתה בחברה ועד ליום קיום הפגישה, יצר הנתבע מס' פעמים קשר עם התובעת ועם בני משפחתה ואף שלח לתובעת מכתב למען תחזור לעבודה, ניסיונות אשר אף אותם, התובעת מכחישה, ואשר כמובן עלו בתוהו. להלן עדות הנתבע בבית הדין בעניין זה :
"באותו יום (יום הויכוח- הערה שלי- מ.א.ח) התקשרתי לאבא ואימא שלה שהיא תחזור לעבודה והיא לא חזרה. למחרת דיברתי אתה בטלפון והיא אמרה שהיא לא רוצה לעבוד. ב- 10.12 שלחתי לה מכתב".

(פרוטוקול מיום 11.12.2001, עמ' 9 ש' 28-30):

10.
התובעת הכחישה כאמור את קיומה של הפגישה בינה לבין הנתבע ומר פארס חיר וטוענת כי זו קנוניה
בין נציג העובדים בהסתדרות לבין מנהל החברה, אשר נועד לנשלה מהזכויות המגיעות לה עפ"י חוק,
עם סיום עבודתה.

11.
רק ביום
13.12.99, כ- 4 שנים מתום תקופת עבודתה של התובעת בחברה, הוגשה
תביעה זו לבית הדין. כן יש
לציין, כי
נגד החברה הוגשו 12 תביעות של עובדות אשר פוטרו עם סגירת החברה, 11 מהן הסתיימו בפשרה.



זהות המעביד:

12.
התובעת טענה, כי החברה והנתבע היו מעבידיה במשותף. התובעת הסבירה, כי היות והנתבע קיבל אותה לעבודה, נתן לה הנחיות בעבודה, שילם את שכרה, העניק לה חופשות, לכן יש לראותו כמעביד במשותף עם החברה, לדברי התובעת, הפעם הראשונה בה נודע לה, על קיום החברה הדבר היה כאשר עורך דינה הסביר לה זאת, לפני הגשת התביעה לביה"ד.

13.
הנתבעים לעומת זאת טענו, כי תמוה, הדבר שהתובעת הגישה את תביעתה כ- 4 שנים לאחר
סיום יחסי העובד מעביד בינה לבין הנתבעת, וכי תמוהה עוד יותר, העובדה שהתובעת הגישה את תביעתה לאחר הפסקת פעילותה של החברה.

כן טענו הנתבעים, כי אין יריבות משפטית
בינם
לבין התובעת, היות והחברה הייתה המעבידה של התובעת, אולם משפורקה החברה בביהמ"ש היא אינה חייבת יותר כספים לתובעת. כן מחובתה של התובעת היה להגיש הוכחת חוב למפרק והיא לא עשתה זאת כנדרש. כמו כן הנתבע לא היה מעבידה , לכן יש לדחות את התביעה נגדם.

כן טענו הנתבעים, כי יש לדחות את טענת התובעת לפיה, סברה כי הנתבע
הנו מעבידה, וכי לא ידעה, כי מעבידתה הנה החברה. הנתבעים מבססים את טענתם זו על
תלושי המשכורת החודשיים אשר קיבלה התובעת ועליהם רשומה החברה כמעבידתה של התובעת. בנוסף 12 עובדות נוספות אשר הגישו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בסמיכות זמנים למועד בו הגישה התובעת את תביעתה, ידעו, כי מעבידתן הנה החברה ולא הנתבע.

14.
הטענה אותה מעלה התובעת בדבר היותו של הנתבע יחד עם החברה מעבידיה במשותף, הנה מופרכת מעיקרה. הנתבע היה בעל מניות הרוב בחברה וכן היה מנהל החברה.

באשר לנתבע:
בתפקידו כבעל מניות בחברה - "בעל מניות" הינו מי שמחזיק באחוז מסוים מהון החברה או מזכויות ההצבעה. רווחי החברה הם רווחיהם של בעלי המניות, וזאת בכפוף לעיקולים, שיעבודים וחובות בדין קדימה. לפיכך הטענה, כי בעל המניות בחברה
והחברה הנם מעבידים במשותף
אינה נכנה מבחינה משפטית, וקיימת הפרדה משפטית ברורה
ביניהם.

15.
המטרה אשר לשמה בעלי המניות
משקיעים מכספם ביצירת אישיות משפטית ערטילאית, כגון: חברה בע"מ הינה על- מנת להימנע מאחריות אישית -
מכאן אם תאמר כי, הנתבע והחברה הנם מעבידים במשותף, אזי אתה
מטיל אחריות אישית על הנתבע, מקום שלא חלה עליו אחריות מעין זו, למעט סייג אחד והוא הרמת מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה. ו/או מנהלה.

16.
הנתבע כמנהל החברה

- מנהל החברה הנו שלוח של בעלי המניות, להם שייכת החברה,
ומחובתו לנהל את החברה ולפעול להשגת רווחים. המנהל בחברה הינו עובד שכיר בחברה, כמו יתר העובדים, ואין הוא חב
כל אחריות אישית
בגין חובותיה, מעשיה או מחדליה של החברה. אלא אם כן מדובר בעירוב נכסים בין נכסי החברה לחשבונו האישי הפרטי של מנהל החברה, או ביצוע תרמית או הברחת נכסים שאז ניתן לבצע הרמת מסך לגביו.

17.
לאור כל האמור לעיל - אנו קובעים, כי אין לראות בבעל מניות שהינו גם מנהל של חברה כמעביד במשותף עם החברה. הנתבע עבד כעובד שכיר בחברה ובמסגרת זו לא היה המעביד של התובעת. על כן אנו קובעים, כי הנתבע והחברה לא היו מעבידים במשותף
של התובעת.

הרמת מסך ההתאגדות:

18.
התובעת טענה, כי לחברה אין נכסים כלל. לפיכך רק אם יורם מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע , תוכל התובעת לפרוע את
זכויותיה הקוגנטיות.

19.
הנתבעים טענו, כי על בית הדין לדחות את התביעה להרמת מסך בין הנתבע לבין החברה, מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית, שכן התובעת לא העלתה טענה זו בכתב תביעתה, ולו ברמז בלבד.

לחלופין טענו הנתבעים, כי הלכה פסוקה היא, כי את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה יש להרים, עת מוכח בפני
בית המשפט, מעל לכל ספק, קיום תרמית, מצג שווא וכן ניסיון להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות- דברים אשר אינם מתקיימים במקרה דנן, היות והחברה פעלה בצורה אחראית ותקינה, במשך שנים. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת לא הציגה בפני
בית הדין ראיות אובייקטיביות וממשיות המבססות את הדרישה להרמת מסך.

20.
אשר לטענה בדבר שינוי חזית בע"א 9803/01
תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ , תק-על 2004(1), 1158 ,עמ' 1165 נקבע הכלל הבא:

"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון. אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני
בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפני
ה".

כן ראה לעניין זה: ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פד"י ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה
נ' מנהל מס ערך מוסף, פד"י מד (4) 652, 658.

21.
עיון בכתב התביעה מעלה כי אכן התובעת לא העלתה כל טענה לעניין
הרמת מסך. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה ולא הצביעה על כל עובדה לעניין הסיבות אשר בגינן על בית הדין להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לחברה, וזאת למעט טענה סתמית בדבר אי סדרים בחברה. כאשר צד חפץ ומבקש לשכנע את ביהמ"ש לבצע הרמת מסך, עליו להביא
ראיות כבדות משקל מבחינה משפטית בדבר הסיבות בגינן על ביהמ"ש להתיר צעד משפטי חמור ויוצא דופן כזה.

במקרה דנן, לא זאת בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל ולא הביאה כל ראיה שתצדיק ביצוע הרמת מסך, אלא שאף העלתה את הטענה המשפטית
בדבר הרמת מסך, אלא רק בשלב הסיכומים. בנסיבות אלה התביעה להרמת מסך ההתאגדות ביחס לנתבע - נדחית בזאת.


תשלום שכר מינימום:

22.
התובעת טענה, כי לא שולם לה שכרה במלואו
בגין עבודה של 9 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע. לביסוס טענתה מציינת התובעת, את העובדה כי קיבלה פרמיה מדי חודש
וכי הדבר מחזק את טענתה בנוגע להיקף שעות עבודתה, שכן כיצד יכלה לעבור את מכסת העבודה המזכה בפרמיה, אלא אם עבדה שעות בהיקף משרה מלא? כן טענה התובעת, כי העובדה שהנתבע לא הציג בפני
בית הדין את כרטיסי הנוכחות שלה בעבודה, מצביעה על נכונות דבריה ועל אי יכולת הנתבע לסתור את טענתה.

עוד טענה התובעת לעניין אופן חישוב הפרמיה אשר שולמה לה, כי עפ"י סעיף 3 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987 (להלן - חוק שכר מינימום), אשר נכנס לתוקף מיום 10.4.97, אין לכלול את הפרמיה כמרכיב בשכר המינימום.

23.
הנתבעים טענו, כי התובעת קיבלה תשלום מלא בגין השעות בהן עבדה. הנתבעים מבססים טענה זו על התלושים אותם קיבלה התובעת, מהם עולה בבירור, כי החברה עמדה בדרישות החוק.

כן טענו הנתבעים, כי התובעת לא עבדה
בכל יום,
5 ימים בשבוע, כ- 9 שעות ביום,
היות ומדובר בחברה אשר מתפרנסת מהזמנות של לקוחות ואשר מטבע הדברים, כמות ההזמנות והעבודה אינה זהה בכל עונות השנה.

24.
כן טענו הנתבעים, כי יש לחשב את שכר המינימום לו זכאית התובעת,
כך שהפרמיה תהווה עד 20% משכר התובעת. (כלל זה נקבע בדב"ע נו/282-3 אמירה ח'טאר נ'
סלטקס טקסטיל (1994) בע"מ), (להלן- הלכת ח'טאר).

25.
סעיף 3 לחוק שכר מינימום

קובע לעניין אופן חישוב שכר המינימום, כדלקמן:

"(א)
השכר שיובא בחשבון לעניין סעיף 2 יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל כנהוג במקום עבודתו.

(ב)
לעניין סעיף קטן (א) יבואו בחשבון רכיבי השכר הבאים:

(1)
שכר יסוד או שכר משולב;

(2)
תוספת יוקר אם איננה כלולה בשכר המשולב;

(3)
תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,

ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד".

קיימת, לכאורה, סתירה
בן הלכת ח'טאר (לעיל), לבין סעיף 3 לחוק שכר מינימום, אולם לנוכח העובדה, כי סעיף 3 לחוק הינו סעיף שנחקק מאוחר יותר לפס"ד, אזי ברור כי הוא הקובע.

סעיף 3 לחוק
קובע בצורה מפורשת, כי פרמיה אינה מהווה רכיב בתוך שכר המינימום, אלא תוספת לשכר המינימום.

26.
קיימת מחלוקת בין התובעת לבין הנתבעים אודות מס' השעות החודשיות בהן עבדה התובעת. מס' השעות בהן עבדה התובעת מופיע על גבי תלוש המשכורת אשר קיבלה התובעת מדי חודש. התובעת טענה בבית הדין, כי מס' השעות המופיעות בתלוש אינו נכון, וכי בפועל עבדה שעות רבות יותר.

אין זה סביר בעניינו, כי עובד המבחין, כי לא שולם לו שכר בגין כל שעות עבודתו בפועל, לא יפנה מיד למעסיקו, אלא ימתין 4 שנים ממועד סיום יחסי העובד מעביד ורק אז יפנה
לבית הדין, במקום לפנות תחילה למעביד ולדרוש ממנו את הפרשי השכר המגיעים לו, לטענתו.

27.
לאור כל האמור לעיל - אנו קובעים, כי מס' השעות אשר מופיע בתלוש השכר של התובעת, כשעות העבודה בהן עבדה התובעת, הנו אכן מספר שעות העבודה שאותן עבדה התובעת בפועל. אנו דוחים את טענתה של התובעת בדבר עבודה בשעות רבות יותר - כטענה לא אמינה, והיא נדחית בזאת .

על סמך מס' השעות בהן עבדה התובעת והמפורטות בתלושי השכר, וכן בהסתמך על סעיף 3 לחוק שכר מינימום הקובע, לפיו אין לכלול תשלום פרמיה כרכיב בשכר מינימום, אנו קובעים כי התובעת זכאית להפרשי שכר מינימום בסך 7,879 ₪, לסכום זה ייווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק
החל מיום 12.12.95 ועד ליום התשלום בפועל.

משהחברה פורקה, אין התובעת יכולה לקבל כספים מהחברה וזכותה לפנות למוסד לביטוח לאומי לבדוק את זכויותיה בנדון.

תשלום פיצויי פיטורים:

28.
התובעת טענה, כי פוטרה מעבודתה בעקבות ויכוח בינה לבין הנתבע עקב שינוי תפקידה בחברה. כן טענה התובעת כי המכתב של מר חיר, אשר הובא לעיל, הנו חסר משמעות, היות והינו מבוסס על עדויות שמיעה בלבד.

לחלופין טענה התובעת, כי עזבה את החברה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, וזאת כאשר לאחר 9 שנות עבודה הועברה לאייש תפקיד אחר מזה שביצעה בעבר, ואשר היא איטית בביצועו, כך שבעקבות השינוי בתפקיד, שכרה של התובעת היה נפגע, היות ובשל חוסר מיומנותה בתפקיד החדש לא הייתה יכולה להפיק את התפוקה הנדרשת, לצורך קבלת פרמיה.

29.
מנגד טוענים הנתבעים, כי התובעת התפטרה, משעזבה את עבודתה בחברה מרצונה ולפיכך אינה זכאית לפיצויי פיטורים. לביסוס טענתם מסבירים הנתבעים, כי יש לתת משקל רב לעדותו של מר חיר בביה"ד אשר הינו עד ניטראלי, ואשר נכח בפגישה מיום 21.12.95 בה, סירבה התובעת לחזור לעבודה בחברה.

באשר לטענת התובעת להתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, טוענים הנתבעים כי מדובר בטענה, שלא נטענה בכתב התביעה ואשר מהווה שינוי חזית, לפיכך יש לדחותה.

30.
אין לקבל את טענת התובעת בדבר המשקל הזעום אשר יש לתת למכתב של מר חיר. מר חיר נכח בפגישה בין התובעת לנתבע מיום 19.12.95 כנציג מטעם ההסתדרות במטרה לפשר בין התובעת לנתבע. כן הסביר מר חיר לתובעת
באותה פגישה, כי במידה ולא תחזור לעבודה, אזי לא תהא זכאית לפיצויי פיטורים, היות ועזבה מרצונה את מקום עבודתה. אנו מעדיפים את עדותו של מר חיר, שעשתה עלינו רושם אמין, על פני עדות התובעת, כך גם מעדיפים אנו את עדותו של הנתבע על פני עדות התובעת.

31.
לעניין טענת התובעת בדבר הרעת תנאים - בענין זה צדקו הנתבעים עת טענו, כי מדובר בשינוי חזית , היות וטענה זו לא נטענה בכתב התביעה של התובעת וכן לא נטענה לאורך כל המשפט, אלא
נטענה לראשונה
בסיכומים בלבד, ולכן יש לדחותה.

32.
לאור האמור לעיל - אנו קובעים, כי התובעת התפטרה מעבודתה מרצונה החופשי, ולא פוטרה . בנסיבות אלה אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף
דבר
:

33.
התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר מינימום בסך 7,879 ₪ לסכום זה ייווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 12.12.95 ועד ליום התשלום בפועל.

34.
לא מצאנו כי הנתבע היה מעבידה של התובעת - לא בנפרד ולא במשותף - ואף לא מצאנו כל עילה להרמת מסך ההתאגדות ועל כן התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית בזאת.

35.
אשר לתביעה כנגד נתבעת מס' 1 - החברה התפרקה בשנת 1999, ולפיכך על התובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי, לבדוק זכאותה לצורך תשלום הסך הנ"ל.

36.
משמרבית התביעה נדחתה ומשהתובעת נמצאה לא אמינה, אין אנו עושים צו להוצאות.

37.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.





ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ד (2 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.



יעקב
מנין
נציג עובדים

אלי
פיילר
נציג מעבידים

מ. אריסון-חילו
, שופטת


004378/99עב 710 מ







עב בית דין אזורי לעבודה 4378/99 מר יעקב מנין, מר אלי פיילר, ניבאל עאסי נ' אופנת גולדן בע"מ, בדיע חלאק (פורסם ב-ֽ 02/09/2004)