פסקי דין על אוחיון אינגה | פסקי דין על ואנונו שמעון | פסקי דין על "מגדל" - חברה לביטוח | פסקי דין על "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב |

1735/02 א     27/04/2005




א 1735/02 אוחיון אינגה נ' ואנונו שמעון, "מגדל" - חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

14



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
א
001735/02


בפני
:
כב' השופט אריאל חזק
תאריך:
27/04/2005




בעניין
:

אוחיון אינגה

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד
עוז יעקב ואח'




נ
ג
ד


1 . ואנונו שמעון

2 . "מגדל" -
חברה לביטוח בע"מ
3 . "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד
רוטקופף אושרית ואח'




פסק דין

מדובר בתביעה לנזקי גוף בגין תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,
התשל"ה-1975.

אירוע התאונה-


התובעת ילידת 18.06.72.

לטענתה, ביום 18/02/02 בעת שנסעה ברכב ,אשר היה נהוג בידי בעלה ( נתבע 1), בכביש
מס' 41 לכיוון צומת גדרה, בעת שישבה במושב האחורי, החליקה לפתע המכונית בשל רטיבות על הכביש וכתוצאה מכך התנגשה בעצמה מאחור במכונית אחרת שעצרה בצומת מרומזר ( להלן: "התאונה").

לטענתה כתוצאה מהתאונה היא נחבלה בגופה ולאחר התאונה פונתה לחדר מיון בביה"ח קפלן.





לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה ולאחר טיפול רפואי בביה"ח אובחן כי היא סובלת משבר אלכסוני המלווה בנפיחות בעצם הזרוע משמאל עם שיתוק של עצב רדיאלי ולאור האבחנה הנ"ל עברה ניתוח.

לדבריה, כתוצאה מהתאונה היא סובלת מסחרחורות, כאבי ראש ומצלקת גסה בזרוע שמאל וכן מכאבים והגבלות תנועה בעמוד שדרה.

חוות הדעת הרפואית -


התובעת נבדקה ע"י שני מומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש-

בחוו"ד של פרופ' דן עטר, מומחה לכירורגיה אורתופדית, בפרק הסיכום נקבע:

"…נגרם שבר סגור של עצם הזרוע משמאל בחלקה המרוחק תוך קיבוע השבר בגבס.
בחדר מיון "קפלן" אובחנה פגיעה בעצב הרדיאלי, אושפזה ונותחה. השבר שוחזר וקובע עם פלטה וברגים. העצב הרדיאלי נמצא שלם. כיום השבר מחובר היטב. טווח תנועות
מפרקי היד השמאלית מלא וזהה לימין.
אין עדות לפגיעה נוירולוגית קלינית
או ב
emg
. הנכות היחידה שנותרה קשורה לצלקת שהינה מתאימה להגדרת סעיף 75(1)ב
[לתקנות המוסד לביטוח הלאומי ] ומקנה 10% נכות לצמיתות".


בחוו"ד של פרופ' עמירם שגיא ,מומחה בכירורגיה פלסטית של היד, נקבע בפרק הסיכום:

"..בעקבות הניתוח לקיבוע פנימי של השבר נותרה צלקת ניתוחית משמעותית בחלק האחורי של הזרוע השמאלית...על פי לוח התקנות של המוסד לביטוח לאומי

לנפגעת סעיף ליקוי 75(1) ב
-
צלקות בגוף מכאיבות או מכערות המקנות 10% לצמיתות
.

נכות רפואית ותפקודית-


לטענת ב"כ התובעת, העידה התובעת ברוב הגינותה, עדות אמיתית וכנה כי סבלה בעבר מבעיות נפשיות וכי כיום היא נוטלת כדורים נוגדי דיכאון, "מאחר והגוף רגיל וזה נותן לה להיות רגועה"
(פרוטוקול עמ' 8
שורות 11-17).

לדברי ב"כ התובעת, אין בכך שהתובעת סבלה מבעיות נפשיות כל פסול , שכן במציאות בה אנו חיים יותר ויותר אנשים מתפקדים באופן רגיל ומלא ועובדים כשהם נוטלים כדורים נוגדי דיכאון, והינם אנשים רגילים לכל לדבר ועניין, העובדים ומתפקדים באופן מלא.

זאת ועוד לטענת ב"כ התובעת, יכלו הנתבעים לעתור למינוי מומחה רפואי לצורך קביעת נכותה של התובעת בלא קשר לתאונה , ולצורך קביעת תוחלת החיים, אך לא עשו כן ולפיכך, יש לדחות כל טענה בדבר אי יכולת השתכרות בשל פגיעה נפשית.


עוד טוען ב"כ התובעת
כי לאור השכלתה של התובעת ( "11 שנות לימוד ללא בגרות"- פרוטוקול עמ' 9, שורות 5-8) ולאור יכולותיה, ניתן לומר כי אלמלא התאונה יכולה הייתה להשתלב בעבודות פיזיות בלבד (דוגמת ניקיון) וכעת,בגין התאונה נפגע כושר השתכרותה לעתיד וזאת גם אם לדעת פרופ' עטר נכותה האורתופדית היא בשיעור 0%.

הנתבעים


בסיכומיהם טענו, כי לא נותרה לתובעת כל נכות תפקודית בגין התאונה, אלא נכות פלסטית אסתטית וזאת בהסתמך על חוו"ד של פרופ' דן עטר אשר קבע,בין השאר, כי
"טווח תנועות מפרקי היד השמאלית מלא וזהה לימין".

לטענתם באם קיימת נכות תפקודית הרי
שהיא נובעת ממצבה הרפואי עובר לתאונה וללא קשר אליה, וזאת בהסתמך על עברה הרפואי וכן מעדותה בחקירה הנגדית, בה טענה, כי היא סובלת מכאבי גב כתוצאה מהלידה וכי הכאבים לא פסקו- "כאשר אני עובדת במטבח, אני מרגישה" (פרוטוקול עמ' 8, שורות 2-5).

במהלך הדיונים שבפני
, לא נחקרו המומחים אודות קביעותיהם הרפואיות ולפיכך, יש להותיר את הנכות הרפואית כפי שקבעו המומחים, בגובה 10%.

באשר לנכות התפקודית

–



עיון בחקירת התובעת ובעלה מעלה, כי בעניינינו מדובר בתובעת שלא עבדה מעולם, המטופלת בתרופות פסיכיאטריות ( עמ' 8 שורות 9-11), ואשר סובלת בין היתר, מבעיות גב, (עמ' 8 שורות 4,5).

כן עולה מחקירת התובעת, כי היה בדעתה להתחיל לעבוד כעוזרת בית , אך היא לא נתקבלה לעבודה מסיבה שלא פרטה.

כפי שצוין לעיל, קבע המומחה, פרופ' שגיא, בחוות דעתו כי, "בעקבות
הניתוח לקיבוע פנימי של השבר, נותרה צלקת ניתוחית משמעותית בחלק האחורי של הזרוע השמאלית...על פי לוח התקנות של המוסד לביטוח לאומי, לנפגעת סעיף ליקוי 75 (1) ב' , צלקות בגוף מכאיבות או מכערות המקנות 10% לצמיתות"

עיון בחוות הדעת מעלה, כי צלקתה של התובעת, הינה מסוג הצלקות המכאיבות.

בתצהירה, (סעיף 13), ציינה התובעת כי היא מוגבלת ומתקשה לתפקד עם זרוע שמאל ובחקירתה ציינה, כי "יש לה בעיה עם המגע הפיזי להרים דברים קשים". ( עמ' 10 שורה 29).

זאת ועוד, כפי שיצויין בהמשך מעדויות התובעת ובעלה הגעתי למסקנה כי אכן יהיה מקום לקבל את טענות התובעת כי בעתיד תנסה לעבוד כעוזרת בית.

בנסיבות העניין, כאשר מומחה ביהמ"ש קבע כי הצלקת הינה מסוג הצלקות המכאיבות וכאשר לא נסתרה טענת התובעת כי היא מוגבלת ומתקשה לתפקד ביד שמאל, אני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת, תהא כנכותה הרפואית, 10% לצמיתות.



הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה -


לטענת ב"כ התובעת על פי ההלכה די אם הצביע התובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו כדי שיזכה בפיצוי מתאים, ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות כדי שאפשר יהא להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקו באופן גלובלי.
לדבריו הצביעה התובעת על נזקיה הן בתצהירה והן בחקירה הנגדית.

זאת ועוד לדברי ב"כ התובעת, ישנן הוצאות רפואיות סטנדרטיות בגין ביקורים אצל רופא מקצועי השתתפות בהיטלי בדיקות והשתתפות ברכישת תרופות, שבגינן יש לפצותה.

בנוסף טוען ב"כ התובעת, כי יש לפסוק לתובעת פיצויים בגין רכיב "הוצאות נסיעה" בשל נסיעתה של התובעת בתחבורה ציבורית לשם קבלת הטיפול הרפואי.

מנגד טענה ב"כ הנתבעים, כי על פי ההלכה הפסוקה נזק מיוחד טעון הוכחה, ומשלא הציגה התובעת כל אישור קבלה
ו/או ראייה אחרת המורות כי נשאה בפועל בהוצאות הרפואיות ובהוצאות הנסיעה הנטענות ו/או תישא בהן בעתיד, אינה זכאית לפיצוי.


בע"א 7769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 593,581
נקבע-

"ההלכה היא כי כאשר מדובר בפיצוי בעבור הוצאות נסיעה בעבר מוטלת חובת הוכחה על התובע. על התובע להציג ראיות ממשיות ( כגון: קבלות, מסמכים אחרים או עדות ישירה בנושא) לקיום נזק זה. בהיעדרן של ראיות אין כל מקום לפסוק פיצוי בפריט זה".

בעניינינו, לא הוצגו קבלות בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות.

יחד עם זאת, מתצהירי העדות של התובעת ובעלה, שלא נסתרו, עולה כי - כתוצאה מהתאונה ביצעה התובעת מספר בדיקות וטיפולים לאחר האשפוז, ובנוסף הציגה התובעת מסמכים כגון "כרטיס לביקורים במרפאה", "מכתב הזמנה לביקור במרפאת חוץ", הפנייה לטיפול פיזיותרפי"

בנסיבות אלה ובהתאם לסמכותי, אני קובע כי התובעת תהא זכאית לפיצוי בסכום גלובלי בסך של 1,500 ₪ בגין הוצאותיה הרפואיות ובגין הוצאות הנסיעה.


הוצאות רפואיות לעתיד -


לטענת ב"כ התובעת, יש לפצות את התובעת בגין הוצאות ניתוח להסרת הצלקת, שתידרש לבצעו. לדבריו, העובדה שהתובעת לא התייחסה לניתוח בתצהירה, ובחקירתה העידה כי לא חשבה על ביצוע הניתוח, אינה רלבנטית שכן תיאורטית התובעת יכולה לבצע הניתוח במועד כלשהו בעתיד ואין לשלול ממנה זכות זו או לקפח את זכויותיה אך משום שבשלב זה היא אינה יודעת מה בכוונתה לעשות.

לטענת ב"כ
הנתבעים, התובעת בעצמה העידה בבית המשפט, כי לא חשבה על ביצוע הניתוח, ולפיכך יש לקבוע כי אין להטיל על הנתבעים חובת פיצוי בגין נזק ממוני אשר לא יגרם.

בתשובת המומחה, פרופ' עמירם שגיא, לשאלת ב"כ התובעת , קבע המומחה, כי

"במקרה של גב' אוחיון ניתן לנסות לשפר את מראה הצלקת באמצעות ניתוח שבו תיכרת הצלקת ותתבצע מחדש במטרה להשיג צלקת צרה יותר..."

יחד עם זאת במהלך הדיון שבפני
כאשר נשאלה התובעת אם תבצע ניתוח להסרת הצלקת במקרה שתקבל פיצוי בגין כך השיבה:
"לא יודעת אם אני אעשה",
( עמ' 11 שורה 4).

מתוך תשובותיה של התובעת בעניין הצלקת, התרשמתי שהתובעת בכל מקרה לא תבצע ניתוח להסרת הצלקת ולפיכך,
אין לפצותה בגין רכיב זה.



עזרה לזולת לעבר-

לטענת ב"כ התובעת בשל שבר בזרועה נזקקה התובעת לעזרה רבה אותה קיבלה מאחותה וזאת בין היתר, לאור העובדה שבאותה עת, היו לתובעת 3 ילדים בני 9,6 ו- 4.5 חודשים.

לטענת ב"כ הנתבעים אין התובעת זכאית לכל פיצוי בגין רכיב זה, שכן לא נותרה לה כל נכות תפקודית בגין התאונה.

לשיטתה, התובעת לא פרטה
בדיוק לכמה זמן נזקקה לעזרה זו והאחות עצמה לא זומנה לעדות, ולדבריה בכל מקרה, מדובר בעזרת בני משפחה שאינה ברת פיצוי.

בע"א 619/86 חברת שחר זר מתכת בע"מ ואח' נ' שלום אטדג'י, תק-על 90(3),551 נקבע-

"...מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת . על כן היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה".

הראיה היחידה בעניין דנן הינה חוו"ד של המומחה, פרופ' דן עטר, אשר קבעה כי "הנכות היחידה שנותרה קשורה לצלקת..."

יחד עם זאת, בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהציג ב"כ התובעת, אשר ביקש לדעת "מהי תקופת אי כושר סבירה שהיית קובע לתובעת לאור אופי פגיעתה, קבע המומחה

כדלקמן-

אי כושר מלא לתקופה
31.05.02 – 18.02.02(יום קרות התאונה).
אי כושר חלקי של 50%
לתקופה
31.07.02 – 01.06.02
אי כושר חלקי לתקופה 25% לתקופה
30.09.02 – 01.08.02

זאת ועוד כי עפ"י הראיות שהוצגו ע"י התובעת, התהלכה התובעת עם גבס ואף במסמך מאת ביה"ח קפלן נקבע בבדיקה שנערכה, תחת סעיף "המלצה לטיפול" כי התובעת "זקוקה לטיפול בביתה".

כפי שצוין לעיל, לא הוצגה לעדות אחותה של התובעת וגם לא הוצגה כל ראיה חיצונית אחרת להוצאה כספית, שנגרמה בגין עזרת הזולת.
יחד עם זאת, לאחר שמיעת גרסת התובעת ובעלה ולפיה, עזרת האחות נמשכה במשך כחצי שנה במשך מספר שעות ביום ( עמ' 12 שורה 2) התרשמתי כי אכן ניתן לתובעת סיוע מסוים מאת אחותה, העולה במידת מה על הסיוע הרגיל שאדם זכאי לצפות לו מבני משפחתו. במצב דברים זה, אני קובע, שנגרם נזק מסוים שבגינו יש לפסוק סך גלובלי של 3,000 ₪.

עזרת הזולת לעתיד -

לטענת ב"כ התובעת, לאור חוות דעתו של פרופ' שגיא בעניין הניתוח להסרת הצלקת, ייתכנו סיבוכים
ויש סיכוי לניתוח נוסף, דבר המצריך תקופת שיקום, ומדבריו עולה כי באותו זמן, תידרש לתובעת עזרת צד ג'.

ב"כ הנתבעים טענה מנגד, כי
כאשר לא נקבעה לתובעת כל נכות תפקודית, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.


בע"א 619/86 - חברת שחר זר מתכת בע"מ ואח' נ' שלום אטדג'י .תק-על 90(3), 551, 553 נקבע:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת. על כך, היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זאת, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה".

כפי שצוין לעיל, נשללה האפשרות שהתובעת תבצע ניתוח להסרת הצלקת.

לאור זאת ולאור העובדה, שהתובעת אינה מסתייעת בעוזרת בית (עמ' 10 שורה 6 לפרוטוקול) וגם העזרה שקיבלה מאחותה נסתיימה זה מכבר, איני מוצא לנכון לפצותה בגין עזרת הזולת לעתיד.

אובדן כושר השתכרות לעתיד -

לטענת ב"כ התובעת, התובעת העידה ברוב
הגינותה כי לא עבדה מעולם מאחר והייתה עסוקה בגידול הילדים, אך לדבריו, לאחר שבתה הקטנה החלה ללכת לגן, יצאה התובעת לתור אחר עבודה, אך בשל מגבלתה, התקשתה כאמור למצוא עבודה.

לדבריו, עדות לאמור לעיל,
יש למצוא בדברי התובעת ובדברי בעלה, שהעיד כי:
"לא מצאה עבודה בגלל המצב
של היד שלה ... אף אחד לא רצה אותה"
( פרוטוקול עמ' 12).

לטענת ב"כ התובעת יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך 50,000 ₪,
בשל גילה של התובעת, מיהותה והיכולת הקטנה להשתלב בעבודה פיזית, שכן לדבריו, למרות רצונה של התובעת לצאת לעבודה, היא נתקלה כאמור בקשיים בשל הפגיעה ביד.

לטענת ב"כ הנתבעים אין לפסוק לתובעת פיצויים בגין אובדן כושר עבודה שכן הטענה לפיה חיכתה התובעת עד שילדיה יגדלו על מנת לצאת לשוק העבודה, בעוד התאונה דנן שיבשה את תוכניותיה, הינה טענה בעלמא, ומדובר בתובעת ללא כל
מקצוע או הכשרה.

כן טוענת ב"כ הנתבעים כי ילדיה של התובעת "גדלו מזמן" והתובעת לא עשתה דבר על מנת למצוא עבודה.

זאת ועוד לטענתה אין כל עדות
לנכות תפקודית שנותרה לתובעת ואין כל אינדיקציה לפגיעה בכושר השתכרות עתידית.

כפי שצוין לעיל, בענייננו מדובר בתובעת המטופלת בכדורים בשל בעיות נפשיות, (עמ' 8 שורה 10) וסובלת מכאבי גב (עמ' 8 שורה 5), אשר מעולם לא יצאה לעבודה, ( עמ' 9 שורה 4).

בספרו של ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף", עמ' 596 מצוין-

"שאלה זו
היא מעיקרה שאלה של ראיות המוכרעת על יסוד מעשיה של נפגעת כזו בעבר ומהימנות ההוכחות שלפני ביהמ"ש . ואשה שלא עבדה, מחוץ למשק בית, לפני שנפגעה, אין פירוש הדבר שלא היתה עתידה לצאת לעבוד ברבות הימים".

עוד צוין, בספרו של ד קציר, בעמוד 259 , כדלקמן:
"נכויות בשיעור נמוך של 5% אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב, במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות. אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט זה.

בעניינינו מדובר בצעירה כבת 30, שככל הנראה סיימה 11 שנות לימוד ולאחר שמיעת עדותה ועדות בעלה, אני קובע כי יש לתת משקל לטענתם, כי היה בכוונת התובעת לחפש עבודה כעוזרת, לאחר שבתה הקטנה החלה ללכת לגן הילדים.
יחד עם זאת, בנסיבותיה האישיות והרפואיות של התובעת שפורטו לעיל, יש להניח שבכל מקרה, גם ללא התאונה, לא הייתה שומרת על רצף תעסוקתי בעבודה ונראה כי במגבלותיה, יציאתה לעבודה הייתה לפרקים מסוימים וקצובים בלבד במהלך חייה.

בנסיבות הענין, לאור נכותה התפקודית של התובעת, ולאור כל שפורט לעיל, אני פוסק לתובעת באופן גלובלי סך של 25,000 ₪, בגין הפסד השתכרות לעתיד.

כאב וסבל -

בסיכומיה ציינה ב"כ הנתבעים כי התובעת הייתה מאושפזת יומיים ומכאן שעפ"י שיעור נכותה ובגין הצלקת יש לפצותה עפ"י תקרת הפיצוי.

לטענת ב"כ התובעת נקבעו 10% נכות והתובעת הייתה מאושפזת משך יומיים, ומכאן שהתובעת זכאית למלוא הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 16,000 ₪.

בנסיבות העניין, לאור כל שפורט לעיל, בדבר נכותה של התובעת, אני פוסק לתובעת, בגין רכיב זה, פיצוי בסך 16,000 ₪.

ניכוי שכ"ט מומחה -

לטענת ב"כ הנתבעים יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל את שכ"ט המומחה, פרופ' דן עטר.
לדבריה, מאחר שהנתבעות נשאו בשכ"ט שני המומחים כאשר מראש נטען על ידן כי אין הצדקה למינוי שני מומחים בו זמנית, ולאחר שפרופ' עטר קבע
כי לא נותרה לתובעת כל
נכות בתחום האורתופדי, יש לנכות מסכום הפיצוי כאמור, את שכר טרחתו של פרופ' עטר.

מאידך , טען ב"כ התובעת כי יש לדחות את בקשת הנתבעים ולדבריו, המבחן אותו יש ליישם בעניין הוא מבחן הצורך. לדבריו, כאשר במקרה דנן, מדובר בשבר קשה ברור הוא, שהיה צורך למנות מומחה ואין להעניש את התובעת על כך שעמדה על זכויותיה ודרשה למנות מומחה מהתחום האורטופדי.

לאור טענות ב"כ התובעת בדבר הצורך למנות מומחים ובנסיבות העניין איני רואה מקום לניכוי שכ"ט המומחה מסך הפיצוי שנפסק לתובעת.

סוף דבר-

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעות יפצו את התובעת בסכומים הבאים:

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר -
1,500 ₪.

עזרת הזולת בעבר

-
3,000 ₪.




אובדן כושר השתכרות לעתיד

-
25,000 ₪.

כאב וסבל –
16,000 ₪.
סה"כ

-
45,500 ₪
.


הנתבעות תשלמנה הסכומים , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן תשלמנה הוצאות שכ"ט עו"ד, בסך של 13%, בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

ניתנה היום י"ח בניסן, תשס"ה (27 באפריל 2005) בלישכתי.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 27/04/2005.

א. חזק, שופט
001735/02א
139 אורית






א בית משפט שלום 1735/02 אוחיון אינגה נ' ואנונו שמעון, "מגדל" - חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/04/2005)