פסקי דין על אליעזר נגדימייב |

7719/00 בשפ     14/11/2000




בשפ 7719/00 אליעזר נגדימייב נ' מדינת ישראל







ב
בית המשפט העליון בירושלים



בש"פ 7719/00


בפני
: כבוד השופט א' ריבלין


העורר: אליעזר נגדימייב


נגד


המשיבה: מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 5.10.2000 בתיק ב"ש 91806/00 שניתנה
על ידי כבוד השופטת ר' לבהר שרון


תאריך הישיבה: טו' בחשוון תשס"א (13.11.2000)

בשם העורר: עו"ד בן-אדוה לי-און

בשם המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן



החלטה

1. כתב האישום שהוגש כנגד העורר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מייחס לו שורה של עבירות חמורות. על פי האמור בכתב האישום קשר העורר יחד עם שלושה אחרים קשר לחטוף נשים שעיסוקן בזנות. העורר שכר, יחד עם אחרים חדר במלון באילת וזימן לחדרו ביום 21.3.2000 נערות ליווי. משהגיעו המתלוננות למלון הזדהו בפני
הן הנאשמים ובהם העורר כשוטרים וטענו כלפיהן כי הן שוהות באורח בלתי חוקי בארץ. הם נטלו כספים מארנקיהן ודרשו מהן להתלוות אליהם ברכבם. משנתגלתה התרמית אולצו המתלוננות לבוא לדירתו של העורר בעיר באר-שבע ומאוחר יותר "נמכרה" אחת מהן, לאחר, על מנת שתעסוק בשרותו בזנות.

באותה דרך פעלו העורר ומרעיו - כך נאמר בכתב האישום - גם ביום 6.5.2000 עת הזמינו לחדרם במלון בתל-אביב נשים שעיסוקן בזנות. הם אילצו אותן להיכנס למכונית, תוך שהעורר - מאיים על אחת מהן בסכין - כך על פי עדותה, היא אולצה לבוא עמם לבאר-שבע שם נכלאה עד "שנמכרה" לאחר. בכל אחת מן הפעמים האלה נאנסו המתלוננות על ידי מרעיו של העורר.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם עבירת מין וכליאת שוא.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום משפט, בשל מסוכנותו, ובשל החשש כי אם ישוחרר ישפיע על עדים וישבש את הליכי המשפט. בית המשפט נעתר לבקשה וכנגד החלטה זו מופנה הערר.

2. העורר מלין על כך שבית המשפט המחוזי יחס משקל יתר לעובדה, המיוחסת לו בכתב האישום, כאילו החזיק סכין בידו ואיים על אחת המתלוננות. בעדותה בבית המשפט, כך הוא מציין, לא היתה בטוחה בשאלה אם ראתה את הסכין בידו בעת שנאלצה להיכנס למכונית בה נחטפה. הוא סבור כי אין מקום להאשימו בעבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין תשל"ז1977-, שעניינה חטיפה לשם עבירת מין, שהרי ממילא עסקו המתלוננות בזנות. עוד הוא טוען כי מעצרו נתמשך בשלב ראשן, מעבר למועד המירבי הקבוע בחוק, טרם תחילת המשפט, וכי גם מטעם זה יש לשחררו היום.

3. אין ממש בטענות העורר. העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו. אחת המתלוננות סיפרה, ולא פעם אחת, כי איים עליה בסכין, וגם בעדותה המוקדמת בבית המשפט המחוזי לא ביטלה את דבר תלונתה. אלא שבין כך ובין כך, העבירות המיוחסות לו, לעורר, ושבגינן קיימות ראיות לכאורה, גם לשיטתו, הן עבירות חמורות. המעשים המיוחסים לעורר הם מעשים מסוכנים ובזויים המעידים על מבצעיהן. משאין מחלוקת כי קיימת ראיות לכאורה כי בוצעו על ידי העורר - ממילא הוכחה עילת המעצר. (השוו דברי השופט מ' חשין בש"פ 7542/00).

בית המשפט בדק ומצא כי אין חלופת מעצר הולמת לעורר או למעשיו - ובדין מצא כך.

הערר נדחה.

ניתנה היום, טז' בחשוון תשס"א (14.11.2000).

ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
court
/אמ







בשפ בית המשפט העליון 7719/00 אליעזר נגדימייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/11/2000)