פסקי דין על קליינמן אברהם | פסקי דין על ליפשיץ איגור | פסקי דין על בן-אריה שמעון | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

3551/98 בשא     28/10/2004




בשא 3551/98 קליינמן אברהם, ליפשיץ איגור, בן-אריה שמעון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:
16



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
בשא 003551/98

בש"א 14694/01
בש"א 23172/00
בש"א 2544/98
בש"א 2395/98

בתיק עיקרי: תא
008647/98

בפני
:
כב' הרשמת ש. פומרנץ
תאריך:
28/10/2004




בעניין
:
1. קליינמן אברהם
( הנתבע מס' 2) - ע"י עו"ד


מרדכי עמוס

2. ליפשיץ איגור
(הנתבע מס' 4) - ע"י עו"ד נטוביץ

3. בן - אריה שמעון
(הנתבע מס' 5) - ע"י עו"ד אופיר









מבקשים


- נ ג ד -


בנק לאומי לישראל בע"מ




ע"י ב"כ עוה"ד
בן - חיים


משיב

החלטה
הבנק- התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה - הנתבעת 1 בגין יתרת - חוב בלתי נפרעת בחשבונה, ונגד ארבעה נתבעים נוספים שחתמו כערבים לחובותיה כלפי הבנק.

ביום 27.12.98 ניתן פסק - דין נגד הנתבעים 1,3 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמם.

טענת המבקשים בענין מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" - דינה להידחות.

לכתב - התביעה צורפו כל הנספחים הדרושים להכשרתה להידון בדרך בה הוגשה, ואלה הם:

1.
תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי, חתום ע"י החברה - הנתבעת 1.

2.
דף חשבון המראה את יתרת - החוב נשוא כתב - התביעה.

3.
כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום חתום בין היתר ע"י המבקשים 1,2.

4.
כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום חתום ע"י המבקש 3.

כבר נפסק השכם והערב שאין הבנק צריך לצרף את כל ספריו כדי להוכיח כיצד נוצר החוב הנתבע. די בצירוף ההסכמים שבין הצדדים ובדף יתרה אחרון כדי לגבש את תביעת - הבנק בסדר דין מקוצר.

הבקשה למחיקת הכותרת - נדחית.

גם הטענה בדבר אי - המצאת מסמכי הבנק - אינה מתקבלת.

מסמכי הבנק המבוקשים נמסרו לב"כ המבקש 3 ביום 24.6.99, ומשהוגשה בקשה נוספת בענין זה, ניתנה החלטת ביהמ"ש ביום 13.2.00 שאיפשרה המצאת מסמכים ספציפיים נוספים, אך לא התירה המצאה גורפת של מסמכים.

לב"כ המבקש 3 הועברו ביום 15.3.00 אותם מסמכים שאושרו להעברה בהחלטת ביהמ"ש.

הנני מקבלת את טענת המשיב, כי פעל בהתאם להחלטה, ודוחה את טענות המבקש 3 בענין זה.

טענות המבקשים 1,2 לענין המצאת מסמכי הבנק - נדחות.

המבקשים 1,2 לא פנו למשיב בדרישה עצמאית לקבלת מסמכים, ואף לא לביהמ"ש, וכאמור, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי פעל על פי החלטת ביהמ"ש והמציא את מסמכי הבנק בהתאם להחלטתו, ובכך יצא ידי חובת המצאת מסמכיו גם כלפי המבקשים האחרים.

הנתבע מס' 2

הנתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "המבקש") טוען כי הסכים לחתום כערב בארבעה תנאים:

1.
האשראי ינוכה מתוך התמורה שתתקבל ממכירת יחידות הנופש או מהכנסות של כפר
הנופש בטורקיה.

2.
הנתבעת 1 תתחיל בעסקיה ובחודש אוקטובר 1997 תתבצע הערכת מצב לגבי המשך
המימון.

3.
הבטחון היחיד לעיסקה הן יחידות הנופש.

4.
ארבעת הנתבעים וכן אדם נוסף בשם שמואל פולק יהיו אחראים כל אחד לחמישית מן
האשראי שיינתן.

כאמור, טוען המבקש כי סוכם עם הבנק שהאשראי ייגבה מתוך התמורה שתתקבל ממכירת יחידות הנופש או מהכנסות כפר הנופש, ולכן התביעה דנן היא מוקדמת.

טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם נוסחו הברור של כתב הערבות (מש/2) שהמבקש אישר כי הוא חתום עליו.

סעיף 3 לכתב - הערבות שכותרתו "תוקף הערבות", קובע בס"ק (א) כי "ערבות זו וכל זכויות הבנק על פי כתב זה הם נוספים ובלתי תלויים בכל הבטוחות והערובות, שהבנק קיבל או יקבל מהחייבים או בעבורם, ולא ישפיעו עליהם ולא יושפעו מהן וישמשו לבנק ערובה מתמדת שתחייב את הערבים (ואת הבאים במקומם ....), וימשיכו לעמוד בתוקפם המלא .... וזאת עד שהבנק יאשר לערבים בכתב שאחריותם על פי ערבות זו הסתיימה".

סעיף 6 לכתב - הערבות שכותרתו "הסדרים שונים" קובע כי "הבנק יהיה רשאי בכל עת, לפי שיקול דעתו הבלעדי ובלי שיהיה עליו להודיע לערבים על כך: ....(ד) להחליף, לחדש, לשנות, לתקן, לבטל, לשחרר או להימנע מלממש או לאכוף בטוחות או ערובות או זכויות כלשהן שניתנו או שיינתנו לטובת הבנק להבטחת הסכומים המובטחים, כולם או מקצתם. והערבים מסכימים לכך שכל פעולה או הימנעות מפעולה כנ"ל של הבנק לא יפגעו, לא יבטלו ולא ישפיעו בכל אופן שהוא על אחריותם של הערבים על פי כתב - ערבות זו".

הנה כי כן זכותו של הבנק לתבוע את הערבים אינה כפופה לקיומה של בטוחה אחרת כלשהי, שכן הערבות אינה תלויה באמצעי פרעון אחרים.

לבד מכך, אין המבקש טוען כי יחידות הנופש שועבדו לבנק, ועל כן הן לא יכלו להוות בטחון לקבלת האשראי.

בחקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 2.9.01 - מול שורה 21) אישר המבקש כי יחידות הנופש לא נמכרו, ואין זה סביר כי הבנק היה ממתין למכירתן של יחידות הנופש על מנת לגבות את חובו.

בהקשר זה מן הראוי לציין כי בסעיף 6 לתצהירו מיום 3.6.98 (למעלה משלוש שנים קודם לקיום ישיבת ביהמ"ש) הצהיר המבקש כי "מאמצי השיווק נמשכים גם ברגע זה מתוך כוונה לסלק את החוב".

להבטחת החוב של החב' - הנתבעת 1 החתים הבנק את המבקשים על כתב - הערבות שתוכנו מדבר בעד עצמו. המבקש ציין בהקשר זה (עמ' 5 מול שורה 12) כי: "אני חתום על כתב - הערבות יחד עם הנתבעים האחרים, עיינתי בו לפני חתימתי".

המבקש אישר כי חתם גם על "הודעה לערב בגין ערבות מתמדת לא מוגבלת בסכום". (מש/1).

הודעה זו נחתמה ע"י המבקש באותו מועד בו נחתם כתב הערבות ע"י המבקשים ובו מביע המבקש בצורה ברורה את הסכמתו לערוב לטובת המשיב עבור חובות החברה - הנתבעת 1. תוכנו של מסמך זה אינו מותיר מקום לספק באשר לטיבה של הערבות עליה חתמו המבקשים, והצגתו לביהמ"ש הותרה שכן מלכתחילה לא חלקו המבקשים על כך שחתמו על כתבי - הערבות שצורפו לכתב - התביעה. (נספחים ת/3, ת/4).

המבקש מוסיף וטוען כי פולק היה אמור לחתום אף הוא כערב. טענה זו נתגלתה כבלתי - נכונה.

בסעיף 8.2 להסכם היסוד של החב' - הנתבעת 1 {נספח ב'(1) לבקשת הרשות להגן מטעם הנתבע

3)}, נאמר במפורש כי "כל הצדדים למעט שמואל סם פולק יחתמו כערבים למוסד הבנקאי לסילוק סכום ההלוואה".

מן הראוי לציין שסעיף 24 לכתב - הערבות, שכותרתו: "מעמד החותמים על כתב זה", קובע בס"ק (א) ב"רחל בתך הקטנה" כי "האמור בכתב - ערבות זה יחייב את כל החותמים עליו בפועל גם במקרה שאחד או אחדים מאלה שהיו צריכים לחתום עליו לא יחתמו עליו כלל".

זאת ועוד: כתב הערבות קובע כי כל אחד מהערבים ערב כלפי המשיב לסילוק כל הסכומים המגיעים או שיגיעו מאת החברה - הנתבעת 1. עובדה זו עולה ממוצג מש/1 (סעיף 1 - "ערבותך חלה על כל הסכומים, מכל מין וסוג שהוא, אשר מגיעים היום ושיגיעו בעתיד לבנק בכל אחד מסניפיו מאת החייבים").

בחלקו התחתון של מוצג מש/1 מאשר המבקש שהפרטים דלעיל הובאו לידיעתו לפני חתימת כתב - הערבות. המבקש אישר כי עיין בכתב הערבות טרם שחתם עליו.

בכתב - הערבות עצמו (מש/2) נאמר בסעיף 1 כי "החתומים מטה (להלן: "הערבים") כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, ערב בזה כלפי בל"ל לסילוקם המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו או שעשויים להגיע לבנק מאת שירא שיווק ותייירות בע"מ". הדברים מדברים בעד עצמם, ומפריכים את טענת המבקש והמבקשים האחרים בדבר יחסיות הערבות.

טענתו של המבקש בדבר גובה הריבית היא סתמית וכללית.

שיעור הריבית בו אמור היה החשבון להיות מחוייב בעת פעילותו התקינה, שונה מן הריבית החריגה בה מחוייב החשבון כאשר יתרת - החוב חורגת ממסגרת האשראי, כמוסבר בסעיף 1 לתנאי החשבון, בדבר ריבית במסגרת האשראי, וריבית גבוהה יותר במקרה של חריגה.

משדחיתי את טענותיו של המבקש, הרי שדין בקשתו להידחות, והתובעת זכאית ליטול פסק -
דין נגדו.

הנתבע מס' 4:

הלכה ידועה היא כי הימנעות מחקירת המצהיר, אין פירושה שהתצהיר מטעמו מתקבל כפי שהוא.

אין בידי לקבל את טענותיו של הנתבע מס' 4 (שייקרא להלן:"המבקש") כי מאחר שהעברית אינה שגורה בפיו, יש לתת לו רשות להתגונן, גם משום שהבנק לא הסביר לו את תוכנו של כתב - הערבות.

המבקש הוא בעל מניות ומנהל בחברה, ונקבע בהסכם יסוד החברה כי לצורך קבלת אשראי מן הבנק יחתמו בעלי המניות, פרט לסם פולק, על כתב - ערבות.

אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והביע את הסכמתו לתוכנו בחתימת ידו.

המבקש כבעל מניות, חתם על כתב - הערבות על מנת שהחברה - הנתבעת 1 תקבל אשראי, ואם לא טרח לבקש הסברים מן הבנק באשר למהותו של כתב - הערבות, הרי שאין הוא יכול לבוא בטענות לבנק אלא לעצמו בלבד.

מקובלת עלי עמדת ב"כ הבנק כי רק במקרים קיצוניים ביותר, כגון אובדן כושר ההבנה ו/או השיפוט
או כאשר נחתם מסמך שונה לחלוטין במהותו הבסיסית מזה שהחותם התכוונן אליו, רק אז עשוי החוזה להתבטל.

לא כך הדבר במקרה שלפנינו, כפי שהוסבר לעיל.

המבקש לא השכיל להוכיח כי הוכרז כפסול דין, ולא הביא כל חוות דעת מקצועית לענין זה.

על פי הסכם יסוד החברה, היה ברור לבעלי המניות מהי מטרת הערבות, מה גם שהמבקש עבד בחברה והחזיק 20% ממניותיה.

טענותיו של המבקש נדחות, ובקשתו למתן רשות להתגונן נדחית אף היא.

התובעת זכאית ליטול פסק - דין נגדו.

הנתבע מס' 5.

הנתבע מס' 5 (שייקרא להלן "המבקש") אישר בחקירתו הנגדית כי חתם על כתב הערבות מרצונו החופשי, כי לא קרא אותו אלא עיין בו, וכי היה מודע לכך שהוא חותם על כתב - ערבות.

כפי שהוסבר לעיל, מנוסחו הברור והמפורש של כתב - הערבות עולה כי הערבות אינה יחסית, אלא מוטלת על כל הערבים ביחד ולחוד לכל חובות החברה - הנתבעת 1.

המבקש ידע על מה הוא חותם, וגם אם נמנע מלקרוא את כתב - הערבות והסתפק בעיון גרידא, הרי שבמדה וטעה בהבנת הכתוב, אין לו להלין אלא על עצמו.

המבקש מעלה טענה לפיה שניים מהערבים שערבו לחובות החב' - הנתבעת 1 (הנתבע 2 והנתבע 3) היו בעלים של חב' "ירושלים טורס בע"מ", שגם לה היה חשבון בבנק המשיב. לטענתו עשה הבנק יד אחת עם שני אלה להעברת כספים מחשבון הנתבעת 1 לחשבון ירושלים טורס, לכיסוי חובותיה.

משנתגלתה טענה זו כבלתי נכונה, טען המבקש כי הכספים לא הועברו לחשבון ירושלים טורס לכיסוי חובותיה, אלא חשבון זה שימש צינור להעברת כספים. מנספח ו' 3 לתצהירו של המבקש עולה כי לפני העברות הכספים לא היה חשבונה של ירושלים טורס ביתרת - חובה, ומדברי הנתבע 2 עולה כי לא מדובר בשום קנוניה. "הכספים משירא לתורכיה הועברו באמצעות חב' "ירושלים טורס" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 14-13).

הנתבע 2 מסביר כי "היה בזמנו חוק שכל העברה לחו"ל צריכה להתבצע באמצעות בנק ישראל. חב' תיירות היה להם אישור להעברת כספים לחו"ל. מר בן - אריה הפעיל עלי לחץ כבד מאוד להעברת הכספים כדי לעמוד בהסכם .... הדרך היחידה להעביר את הכספים היא באמצעות חב' ירושלים - טורס. שירא לא היתה יכולה להעביר את הכספים". (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 23-16).

זהו אפוא ההסבר להעברות הכספים מחשבון הנתבעת 1 לחשבון חב' ירושלים טורס, שלא בוצעה בו כל פעולה מעבר להעברות לחו"ל של כספים שהגיעו מחברת שירא.

הנה כי כן אין כל ממש בטענת הקנוניה; העברת הכספים דרך חשבונה של חברת ירושלים טורס נעשה בהתאם להוראות שקבל הבנק מחב' שירא. (ר' נספחים לבקשת הרשות להגן מטעמו של הנתבע 5: החלטות חב' שירא בענין מתן הוראות לבנק). שכן היתה זו דרך יעילה וטובה להעברת הכספים לחו"ל.

חברת שירא המציאה לבנק טפסים חתומים ומאומתים ע"י עו"ד שרף המאשר כי ההחלטות המופיעות על הטפסים הנ"ל נתקבלו כדין.

המבקש העיד כי "בענייני הכספים של חב' שירא באופן בלעדי טיפלו קליימן וגליקמן", וכי לא היה מעורה במצבו הכספי של חשבון החברה, ועל כן לא ברור מדוע סבר כי נעשתה קנוניה בינם לבין הבנק, מה גם שציין את יחסי האמון ששררו בין בעלי החברה.

כפי שצויין לעיל נמסרו למבקש אותם מסמכים שביהמ"ש הורה על המצאתם, ולפיכך אין מקום לקבל את טענתו כי לא הומצאו לו כל המסמכים המבוקשים על ידו.

לא מצאתי ממש גם בשאר טענותיו של המבקש הקובל על כך שאינו מבין את פעולות הבנק.

מאחר שלדבריו לא טיפל בענייני הכספים של החב' - הנתבעת 1 ולא היה מעורה במצבו הכספי של החשבון, הרי שאין לקבל את טענתו שהבנק לא נתן הסברים מספקים לפעולותיו.

על המבקש היה להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ולהעמיד גירסה חשבונאית נוגדת לרישומי המשיב הנחשבים נכונים לכאורה לכל פרטיהם, כל עוד לא נסתרו בטענות מבוססות. (סעיף 30 לתנאי ניהול החשבון).

אין למבקש טענת הגנה ראויה כנגד התביעה, שעל כן נדחית בקשתו למתן רשות להתגונן.

התובע זכאי ליטול פס"ד כנגד כל הנתבעים על פי העתירה שבכתב התביעה.

כל אחד מהמבקשים יישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.


ניתנה היום י"ג בחשון, תשס"ה (28 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
_________________

ש. פומרנץ
, רשמת
הקלדנית: שושי ש.







בשא בית משפט שלום 3551/98 קליינמן אברהם, ליפשיץ איגור, בן-אריה שמעון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/10/2004)