פסקי דין על קאהר אבו ארקיה | פסקי דין על אופירה (חנה) שלום | פסקי דין על שלום רוני |

2056/03 א     16/01/2005




א 2056/03 קאהר אבו ארקיה נ' אופירה (חנה) שלום, שלום רוני




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
א
002056/03


בפני
:
השופטת דיאנה סלע
תאריך:
16/01/2005



בעניין
:
קאהר אבו ארקיה





התובע


- נ
ג
ד -



1 . אופירה (חנה) שלום

2 . שלום רוני




הנתבעים

פסק דין

1.
התובע, קבלן לעבודות אלומיניום, ביצע בחודשים יוני-יולי 2000 עבודות אלומיניום בבית הנתבעים במחיר של 30,008 ₪.
אין מחלוקת כי העבודה שביצע התובע היתה טובה, ללא ליקויים, ואין אף מחלוקת לגבי מחיר העבודות.
התובע טוען כי העבודות הוזמנו ע"י הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים, כי ביצע את העבודות כקבלן משנה של אחי הנתבעת 1, הקבלן אורן זיו (להלן: אורן), אשר ביצע בביתם, באמצעות קבלני משנה, עבודות רבות, כגון בניית גג רעפים, עבודות טיח, צבע, משקופים לדלתות ודלתות, ולטענת הנתבעים גם את עבודות האלומיניום.
אורן נקלע לקשיים כספיים ולא ניתן לאתרו.

2.
לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים אני רואה להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבעים.

א.
גירסתו של התובע נתמכה בעדותו של דוד וזנה (להלן: דוד), אשר שימש בתקופה הרלוונטית מקדם מכירות ומשווק של התובע, ואשר אינו עובד אצלו מזה למעלה משלוש שנים. אני מקבלת את גירסתו של דוד כי אורן, עימו היו לתובע ולדוד קשרי עבודה, ביקש מהם להגיע לבית אחותו, הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), לקחת מידות ולתת לה הצעת מחיר לעבודות אלומיניום. דוד הגיע לבית הנתבעים, עשה כמבוקש, ואף תיאם עם התובע מתן הנחה נכבדה לנתבעים, בשל הקשר שלהם עם אורן.

אני מאמינה לדוד כי היה ברור שמזמיני העבודות היו הנתבעים ולא אורן (עמ' 3 לפרוט' ש' 5), ואינני רואה לקבל את טענות הנתבעים, כפי שפורטו בסיכומיהם, ביחס למהימנותו.
יצויין כי לכאורה אין לדוד כל אינטרס בתביעה, והוא העד היחיד אשר לא יפיק תועלת כלשהי מההליך שבפני
.

ב.
גירסת התובע חוזקה גם בעדותו של אופיר חג'ג' (להלן: אופיר), אשר הרכיב את חלונות האלומיניום בבית הנתבעים. אופיר העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי בשתי הזדמנויות שונות הבטיחה הנתבעת לתובע לשלם לו את כספו בתום ביצוען של העבודות ואמרה לו: "תגמור תקבל". (סעיף 5 ו- 6 לתצהיר אופיר). יתר על כן, אני מאמינה לאופיר כי מספר חודשים לאחר שנסתיימו העבודות, פנה התובע לנתבע 1 (להלן: הנתבע), בתחנת הדלק בה עבד, והבטיח לתובע: "תן לי שבוע, אני אדבר עם אשתי ואנחנו נביא לך שיקים. יהיה בסדר". (סעיף 10 לתצהיר אופיר).
אינני רואה להתעלם מכך כי אופיר הוא עד המעוניין בתוצאות ההליך, מאחר שעד היום לא קיבל את שכרו בגין הרכבת החלונות בבית הנתבעים, ורק אם ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם לתובע תמורת העבודות, יזכה בכספו, ואולם, התרשמתי כי הוא דובר אמת, וכי שמע את הנתבעת מבטיחה לתובע יותר מפעם אחת כי יקבל את כספו לאחר סיום העבודות.

ג.
התובע העיד: "מי שהזמין את העבודה הסופית זה רוני ואופירה שלום שאיתם נסגר העניין. אורן היה איש הקשר. לא היתה דרישה מאורן". (עמ' 7 לפרוט' ש' 13-14). אני רואה לקבל את גירסתו כי העיסקה, לרבות ההנחה סוכמה עם הנתבעים, וכי אורן, עימו עבד התובע בפרוייקט גדול, תיווך בינו לבינם. (עמ' 9 לפרוט' ש' 15-18).
התובע הסביר כי לולא נעלם אורן, היה תובע גם אותו, מאחר שלדעתו: "הוא זה שסידר לי את העבודה לרמות אותי יחד איתם". (עמ' 9 לפרוט' ש' 24), ואני רואה לקבל את הסברו זה.
אני מאמינה לתובע כי כתב את הצעת המחיר לאורן זיו מאחר שלא ידע את שמם של הנתבעים, וכי רק כאשר היה דוד בבית הנתבעים ברר את שמותיהם וכתב את מספרי הטלפון שלהם על ההזמנה. (עמ' 8 לפרוט' ש' 28-30).
אינני רואה לייחס להתנהגות התובע את המשמעות שמייחסים להם הנתבעים, מאחר שלא מן הנמנע כי התובע לא ביקש דמי קדימה מהנתבעים בשל אמונו באחיה של הנתבעת, ואין הדבר משליך על העובדה שההסכם נכרת בינו לבין הנתבעים.

ד.
הנתבעים חזרו על גירסתם כי התובע ביצע את העבודות כקבלן משנה של אורן, אשר ביצע עבודות שונות בביתם, ואף בחר את סוג החלונות, וכי שילמו לאורן תמורת העבודות שביצע התובע.
הנתבעים הגישו לביהמ"ש חוזה הלוואה אשר לקחה מהבנק בשנת 98' לבניית ביתם, דפי חשבון של חשבונם בבנק הפועלים, וכן שלושה שיקים אשר נמשכו לפקודת החברה של אורן, האחד ביום 3/4/01 ע"ס 4,000 ₪, ושני שיקים נוספים של 10,000 ₪, האחד ליום 25/6/01 והשני ליום 10/7/01. כמו כן צירפו חוזה שנערך עם צד שלישי בשנת 98' לבניית שלד הבית.
הנתבעת העידה כי שלמה לאורן יותר מ-40,000 ₪ במזומן ובשיקים, וכי במקומות בהם נכתב בדפי החשבון כי הכספים הועברו לאורן, אכן הועברו אליו.

אינני רואה לקבל את גרסת הנתבעים בשאלה השנויה במחלוקת בתיק זה. מעיון במסמכים שצירפו הנתבעים עולה כי היה על הנתבעים לשלם לצד שלישי 16,000$ לצורך בניית השלד, ומעדויות הנתבעים עולה כי היו חייבים לאורן סכומים העולים על 30,000 ₪ עבור עבודות שבצע, וזאת ללא עבודות האלומיניום או גג הרעפים.
אינני רואה לקבל את דבריהם כי שילמו לאורן עבור עבודות האלומיניום שבוצעו ביוני יולי 2000' באמצע שנת 2001, וזאת למרות שהתובע פנה אליהם ובקש מהם לשלם לו.
יתכן כי אורן בצע עבור הנתבעים עבודות באמצעות קבלני משנה אחרים, אך איני רואה לקבל את גרסת הנתבעים כי התובע בצע את העבודה כקבלן משנה של אורן.
איני מקבלת את גרסת הנתבעים כי התובע לא בקש מהם תשלום, ואף בשל כך לא סבירה גרסתם כי שילמו לאורן את תמורת העבודות שנה לאחר מכן.
הנתבעים ניסו להתרחק מכל קשר עם התובע ואנשיו, אך גרסתם אינה משכנעת.



ה.
הנתבעים לא מצאו לנכון להעיד כל עד מטעמם, לרבות קבלני המשנה שעבדו בביתם. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו כל מסמך מאורן להוכחת טענותיהם ולא ניסו להזמינו כעד מטעמם.
הכלל הוא כי המנעות בעל דין מלהביא ראיה העומדת לרשותו, מחזקת ומוסיפה משקל לראיות יריבו. המנעות זו, עפ"י כללי ההגיון, יכול שתשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא תועיל לאותו בעל דין אלא תזיק לו, שאילו היתה מוציאה צדקתו לאור, על שום מה לא הביאה? (וראה ע.א. 620/74 פ"ד ל' (1) עמ' 218; וכן ראה ע.א. 27/91 תק'-על' כרך 95 (1) עמ' 1591).
"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". ע.א. 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה' (4) עמ' 651 בעמ' 658-659 שם מצוטטים גם דבריה של כב' השופטת בן פורת בע.א. 240/77 נ' פרפורי פ"ד לד' (1) עמ' 701:
"אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוונטים) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה".

ו.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע התקשר עם הנתבעים ישירות בהסכם לביצוע עבודה, וכי בהסכם זה סוכמו כל הפרטים הנדרשים, לרבות סוג העבודה, היקפה ומחירה. אני קובעת כי העבודה בוצעה בתוך זמן סביר, לשביעות רצון המזמינים, וכי המזמינים הפרו את ההסכם ולא שילמו לתובע את המגיע לו.

3.
שליחות
אפילו הייתי מקבלת את הטענה, אשר אינה מקובלת עלי, כי החלונות הוזמנו על ידי אורן, הייתי רואה באורן שלוח בלבד של התובעים ולא קבלן ראשי, בהעדר ראייה כלשהיא בעניין זה.
סעיף 2 לחוק השליחות קובע כי שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח מחייבת ומזכה לפי הענין את השולח, ואפילו חרג אורן מההרשאה בענין התשלום, זכותו של התובע לתבוע נזקו הן מאורן והן מהנתבעים. (לענין התוצאות של חריגה מהרשאה ראה ע.א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון ואח' פ"ד ל"ח (4) עמ' 85, וכן ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ו-2 אח', פ"ד מח(5), עמ' 799).

משקיבלתי את עדותם של עדי התביעה כי הנתבעים אמרו לתובע במפורש כי כשיגמור את העבודות יקבל את שכרו, היו הנתבעים צריכים לשלם את תמורת העבודות לתובע, או לקבל את הסכמתו המפורשת להעביר את הכספים לאורן, ובוודאי שלא היו רשאים לא לשלם לאף אחד מהצדדים מיד לאחר ביצוע העבודות. לא מן הנמנע כי לו שילמו הנתבעים במועד, ואורן היה באותו שלב במצב כלכלי תקין, היה מעביר את הכספים לתובע, אפילו כשלוח או כמתווך או כאדם אשר יצר את הקשר בין הצדדים לטובת שניהם, ללא קבלת טובת הנאה כלשהי. מכל מקום, אפילו היה אורן שלוחם של הנתבעים, גירסה אשר אינה מקובלת עלי, היה על הנתבעים לדאוג לכך כי יעביר את התשלום ששילמו לו לתובע, אם שילמו לו (גירסה אשר כאמור לעיל לא הוכחה). משלא עשו כן, רשאי התובע לפנות ולבקש את שכרו מהם, ולהם זכות תביעה כנגד אורן.

4.
עשיית עושר ולא במשפט
אין מחלוקת כי העבודות בוצעו בשלמותן לשביעות רצון הנתבעים במחיר המוסכם, ואין כל ראייה כי תמורתם שולמה בתוך זמן סביר לאיש. התובע זכאי למלוא שכרו גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
הוכח כאמור, כי הנתבעים לא שילמו תמורת העבודות תוך זמן סביר, ולא הוכח כל קשר בין הסכומים ששילמו לאחיה של הנתבעת בחודשים אפריל, יוני ויולי 2001 לבין העבודות שביצע התובע בביתם.
"...אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין". (ע"א 136/92, ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"ד מז(5), עמ' 114 בעמ' 125, וכן ראה ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון ואח', מו(4), עמ' 586 בעמ' 594).

5.
על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 37,025 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/7/00, ועד ליום התשלום בפועל.


בנוסף לכך ישאו הנתבעים בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ צדדים.

ניתנה היום ו' בשבט, תשס"ה (16 בינואר 2005) בלשכה.


דיאנה סלע
, שופטת

צ. חומרי






א בית משפט שלום 2056/03 קאהר אבו ארקיה נ' אופירה (חנה) שלום, שלום רוני (פורסם ב-ֽ 16/01/2005)