פסקי דין על הסוכנות היהודית לא"י | פסקי דין על המועצה האיזורית "הערבה התיכונה" | פסקי דין על רשם האגודות השיתופיות | פסקי דין על אשר ביטון | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על משרד החקלאות ואח' |

5420/04 בשא     15/02/2005




בשא 5420/04 הסוכנות היהודית לא"י ,המועצה האיזורית "הערבה התיכונה" , רשם האגודות השיתופיות נ' אשר ביטון, מינהל מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
בש"א
005420/04
בש"א
005184/04
בש"א
005050/04


בפני
:
כב' הרשם גד גדעון

תאריך:
15/02/2005




בעניין:
1.הסוכנות היהודית
לא"י

ע"י ב"כ
עוה"ד
ע. אברהמי


2.המועצה האיזורית
"הערבה התיכונה"
ע"י ב"כ
עוה"ד ר. לשם


3.רשם האגודות
השיתופיות

ע"י
ב"כ
עוה"ד
א. אור
מפרקליטות מחוז דרום


המבקשת
בבש"א 5420/04
הנתבעת
מס'
2

המבקשת בבש"א 5420/04
הנתבעת
מס'
3

המבקש
בבש"א 5050/04
הנתבע
מס' 4






נ
ג
ד


1.אשר ביטון

ע"י ב"כ
עוה"ד י. כרמון

2. מינהל מקרקעי ישראל

3. משרד החקלאות
4. נציבות המים
שלושתם
ע"י פרקליטות מחוז
הדרום

התובע






החלטה

1.
זוהי החלטה בשלוש בקשות
שהגישו המבקשות, הנתבעות מס' 2, 3, ו- 4 למחוק את התביעה
נגדן על הסף.
החלטתי
לקבל את הבקשות,
ולהלן
נימוקי ההחלטה.

2.
התובע, הינו חקלאי, והיה חבר במושב "שיזף" אשר
רישומו בוטל
ע"פ החלטת הנתבע מס' 4 (להלן: "רשם האגודות השיתופיות
" או "הרשם") מיום
26.7.01, לאחר סיום הליכי הפירוק
של האגודה. משנת 1994 היה התובע, החבר היחיד שנשאר במושב,
והמשיך לעבד את אדמותיו לבדו, גם לאחר שניתנה ההחלטה בדבר
מחיקת המושב. לטענת התובע, לקראת סוף
שנת 2002, נותק מאספקת המים ע"פ
הוראת הנתבעת מס' 3
(להלן: "המועצה האיזורית")
לחברת "מקורות".
לטענת התובע, נדרש במהלך שנת 2002, ע"י הנתבע מס' 1
(להלן: "מינהל מקרקעי ישראל
"), לפנות את הקרקע, אך סירב
לעשות כן, משום שלא הוצע לו
פיצוי על השקעותיו ונזקיו.

לטענת התובע, החלטת רשם האגודות השיתופיות
, אינה
חוקית, ועל כן חסרת תוקף, וזאת, משום
שהוא ממשיך לעבד את אדמות המושב
עד היום, ומשום שלא נמצא לו פתרון אחר.
התובע טען, כי דרישת מינהל מקרקעי ישראל
, כי יסלק
ידו מן המקרקעין
בהן הוא מחזיק
בהעדר פיצוי, אינה חוקית, ועתר על כן לצוות על הנתבעים להמנע מלהפריע לו להשתמש
במקרקעי המושב. התובע טען, כי בשל ניתוק
זרם המים
נגרם לו
נזק בסך של 1,200,000 ₪, בגין התייבשות
מטע דקלים לנוי.
התובע טען
עוד, כי הוא זכאי לפיצויים, בגין
עליית ערך הקרקע, עקב השיפורים
שביצע בה, בסך של 3,500,000 ₪, ע"פ סעיף 15 לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז 1967.
התובע
העמיד את תביעתו, על סך
1,200,000 ₪, בשל אי יכולתו לשלם האגרה , עבור סכום הנזקים הכולל.
יוער עם זאת , כי בסעיף 12 לכתב התביעה, בו אמור היה
התובע לפרט את הסעדים
להם עתר במסגרת תביעתו, לא נזכר כלל סעד של חיוב בתשלום פיצויים, אלא
נכתב: "אשר על כן...מתבקש כב' בית המשפט – לצוות על הנתבעים לאפשר לתובע המשך שימוש ועיבוד האדמות באין מפריע ובכלל זה אספקת מים סדירה המתחייבת
מעבודם
של השטחים".


3.
יש לציין, כי קדמה להגשת הבקשות, החלטת
כב' הש' נ. נצר, מיום 13.7.04, בה נאמר בין היתר: "מקריאת כתבי הטענות סבור ביהמ"ש , כי על פני הדברים יש
לפקפק
בזכותו של התובע להשמע בתביעתו נגד הנתבעים 2, 3 ו- 4, במיוחד לאור העובדה כי לנתבעים אלו אין שום מעמד באשר לסעדים אותם מבקש התובע דהיינו – הקצאת זכויות בקרקע והקצאת קצובת מים". ביהמ"ש איפשר לתובע באותה החלטה לשקול עמדתו, והתובע
הודיע בתשובתו מיום 20.9.04, כי הוא עומד על תביעתו נגד הנתבעות 2, 3 ו-4.

4.
המבקשות עתרו (כל אחת לחוד),
למחוק את התביעה
נגדן על הסף, בהעדר עילת תביעה, ובהעדר יריבות. הנתבעת מס' 3
(להלן: "הסוכנות היהודית"), ורשם
האגודות השיתופיות
עתרו למחיקה על הסף של התביעה נגדם, גם בטענה, שהתביעה הינה
קנטרנית
וטרדנית, ככל שמופנית אליהן.
בנוסף
טענה הסוכנות היהודית, כי בית משפט
זה נעדר סמכות
לדון בתביעה
נגדה, שכן היא נסמכת
על סעיף 15 לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז – 1967,
וע"פ סעיף 4 לאותו חוק, הסמכות העניינית
לדון בתביעות על פיו מסורה לועדת
הכרעה שתמונה ע"י שר המשפטים.

רשם
האגודות
השיתופיות
טען,
כי בית משפט זה
נעדר סמכות
לדון בתביעה נגדו, משום שהדרך להשיג
על החלטותיו בענין פירוק האגודה, הינה בהגשת ערעור לשר העבודה והרווחה, תוך חדשיים מיום פרסום
ההחלטה ברשומות, או בפני
ה לבג"ץ, ולא בהגשת תביעה לבית משפט.

5.
א.
בתשובתו לבקשת הסוכנות
היהודית טען התובע, כי היא נתבעת לשלם לו פיצויים, וכי התביעה אינה טרדנית או קנטרנית, משום שבפני
בית המשפט מסמכים המראים, כי הסוכנות היהודית, מעורבת באירועים המפורטים בתביעה. לענין העדר סמכות העניינית
טען המבקש, כי התביעה אינה נסמכת רק על סעיף 15 לחוק ההתיישבות החקלאית. יצויין, כי תשובת התובע היתה כללית ובלתי מפורטת, ולא התייחסה אל כל הטענות שבבקשת הסוכנות היהודית.
ב.
תשובת
התובע לבקשת המועצה האזורית , אינה מצויה בתיק, ולא הומצאה
חרף החלטתי מיום 9.12.04, כי על ב"כ התובע לצרפה לתיק תוך 10 ימים. עם זאת, מתשובת התובע לפניית ביהמ"ש מיום
20.9.04, נלמד כי תביעתו נגד המועצה האזורית נובעת מכך שפעלה לביטול הקצבת המים
שקיבל,
והמריצה את מינהל מקרקעי
ישראל לתבוע סילוק ידו מן המקרקעין.
ג.
בתשובתו
לבקשת רשם האגודות השיתופיות
טען התובע, כי לבית משפט זה סמכות שבגררא
לדון בתביעה נגדו.

6.
סבורני, כי יש לקבל את הבקשות, ולמחוק
את התביעה
נגד שלושת הנתבעים, בשל העדר
עילת תביעה,
נגד כל אחת מהן.

א.
אשר לסוכנות היהודית, הרי שכתב התביעה
אינו מפרט
כל מעשה או מחדל, בגינם יש לחייב נתבעת זו בתשלום פיצויים כלפיו, ואינו כולל
כל עתירה כנגדה. הסוכנות היהודית נזכרת בתביעה, רק בקשר
להקמת מושב שיזף, זמן רב לפני תחילת הארועים
עליהם מתבססת
התביעה. כתב התביעה
אינו מפרט על כן,
כל עילת תביעה נגדה.

ב.
תשובת התובע לבקשת המועצה האזורית , אינה מצויה בתיק, ולא הומצאה חרף החלטתי מיום
9.12.04, כי על ב"כ התובעת
לצרפה
לתיק תוך 10 ימים. עם זאת, מתשובת התובע לפניית ביהמ"ש
מיום 20.9.04, נלמד, כי תביעתו נגד המועצה האזורית
נובעת מכך
שפעלה לביטול
הקצבת המים שקיבל,
והמריצה
את מינהל מקרקעי ישראל

לתבוע
סילוק ידו מן המקרקעין .

הטענה הינה אפוא, כי המועצה האזורית
פנתה אל הרשויות
המוסמכות, ע"מ שתפעלנה, את הסמכויות
הנתונות להן
מכח החוק. גם אם יקבע בסופו
של דבר, כי סמכויות
אלה הופעלו שלא כדין, או באופן בלתי ראוי, עדיין לא ניתן לקבוע ע"פ האמור
בכתב התביעה, כי המועצה האזורית
ביצעה בפני
יתה
עוולה כלשהי
כלפי התובע, או כי קיימת עילה
כלשהי לחייבה בתשלום
פיצויים לתובעת.
אשר לסעד המפורט
בסעיף 12
לכתב התביעה , דהיינו מניעת הפרעה לשימוש במקרקעין , הרי כאשר המועצה
האזורית אינה
הרשות המוסמכת לענין אספקת מים, או לענין
הקצאת הזכויות במקרקעין, וכאשר לא נטען, כי היא מפריעה
לזכות התובע באופן אחר
כלשהו, אין האמור בסעיף 12
נוגע אליה. מכאן, שכתב התביעה אינו מפרט עילת תביעה נגד
המועצה האזורית.

ג.
התביעה
נגד רשם האגודות השיתופיות
, מבוססת על טענת התובע,
כי החלטת הרשם לבטל את רישום
המושב לא היתה חוקית. כתב
התביעה לא פירט מדוע לא
היתה ההחלטה חוקית, האם משום חוסר סמכות, האם משום שדרך קבלתה
היתה פגומה או בשל טענה אחרת. ע"פ סעיף 47 לפקודת האגודות השיתופיות
, "אם
הוכח כדי הנחת דעתו של הרשם, שמספר חברי אגודה פחת ועמד על פחות מן המספר הדרוש לרישומה של אגודה כזאת
ע"פ
סעיף 6, יצווה על אותה אגודה להתפרק".
סעיף 6 לפקודה
קובע כי אין לרשום ע"פ הפקודה "...שום אגודה,
מלבד
אגודה שאחד מחבריה
הוא אגודה רשומה, אלא אם היא מורכבת לפחות
משבעה אנשים
שמלאו
להם שמונה עשרה ...".
בכתב התביעה הודה התובע, כי משנת 1994
לכל המאוחר, היה הוא היחיד מבין חברי המושב אשר נשאר בו, והמשיך
לעבד את אדמותיו. במקרה כזה, ע"פ הוראת סעיף 47 לפקודה, אכן
היה על רשם האגודות
השיתופיות

לצוות על פירוק האגודה , ולאחר סיום
הליכי הפירוק
היה עליו
לבטל את הרישום, כפי שנעשה במקרה דנא.
מכאן, שעל פני הדברים, כל שעשה רשם האגודות השיתופיות
, עשה הוא בסמכות. על התובע היה
על כן, להצביע על פגם כלשהו
שנפל בהתנהגות
רשם האגודות השיתופיות
, בקשר עם החלטות הפירוק
או ביטול רישום
המושב, ואולם הוא לא הצביע על
פגם כזה.
מעבר לכך, התובע גם לא הצביע על קשר
סיבתי, בין התנהגות
הרשם ובין הנזקים
שנגרמו לו
לטענתו, ואשר
נגרמו לכאורה בשל
פעולותיהם של חברת מקורות ושל מינהל מקרקעי ישראל
. בהעדר קשר סיבתי
כאמור, לא יכול היה התובע לתבוע את הרשם לשלם לו פיצויים. התובע לא טען, כי יש בהתנהגות
רשם האגודות
השיתופיות
, כדי
ליצור
הפרעה לשימוש
במקרקעין
על ידו, ולפיכך, גם האמור בסעיף 12 לכתב
התביעה, אינו מבסס עילה נגד הרשם.

ד.
מעבר לצריך אעיר, כי
ככל
שהתביעה
נשענת על הוראת
סעיף 15 לחוק ההתישבות החקלאית
(סייגים לשימוש
בקרקע חקלאית ובמים)
תשכ"ז – 1967, הרי שאין היא מבססת
עילה נגד הנתבעים 2, 3, ו-4
בגין הוראה זו . זאת באשר הזכות לפיצויים
בגין סעיף 15 האמור, הינה "...ממי שהוחזרו לו הקרקע
או הזכויות...", והתובע
לא טען, כי הקרקע או הזכויות
יוחזרו למי מן המבקשים . זאת מעבר לכך
שהסמכות
לדון בענין הפיצויים
ע"פ החוק האמור, אכן מסורה לועדת הכרעה שימנה שר המשפטים , כפי שטענו המבקשים. יתרה מזאת, הזכות לקבל פיצויים
כאמור, נתונה רק למחזיק
או הזכאי להחזיק במקרקעין,
ע"פ הסכם חכירה או ע"פ רשות, ובענייננו כבר
קבע כב' הש' שפסר,
בהחלטתו מיום
14.8.03 , בבש"א 3889/03, כי התובע לא הראה כל אסמכתא
לכך שיש לו זכות כלשהי
במקרקעין. יצויין, כי בקשת רשות ערעור
שהוגשה על ההחלטה האמורה בבר"ע
704/04, נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד.

7.
אמנם, יש להמנע ממחיקת
תביעה על הסף כל אימת
שהתביעה מגלה
עילת תביעה כלשהי ולו דחוקה
נגד נתבע, ואולם, בענייננו כאמור, אין כתב התביעה מגלה עילה
כלשהי לתביעת מי מן המבקשים, והתובע
גם לא ביקש לתקן את כתב התביעה
באופן
שיפרט עילת תביעה
כאמור, נגד מי מהם. בנסיבות
אלה, נכון להורות
על מחיקת התביעה
על הסף, ור'
ע"א 154/04
הרב אמנון יצחק
שליט"

א


ואח'

נ'
שרה נוימן


(טרם פורסם).

8.


הבקשות
מתקבלות על כן, ואני מורה על מחיקת התביעה
נגד הנתבעים מס' 2, 3 ו-4 על הסף, בהתאם .

בהתחשב
בכך שהמבקשים
הגישו כתבי הגנה, בכך שכבר התקיים דיון קדם משפט בתיק, ובכך שלתובע
ניתנה הזדמנות
לחזור בו
מן התביעה כלפי המבקשים,
והוא לא עשה
כן, ישלם התובע לכל
אחד מן הנתבעים מס' 2, 3 ו-4 , הוצאות בגין מחיקת התביעה על הסף
בסך של 4,000 ₪
בתוספת מע"מ.




ניתנה היום ו'
אדר א, תשס"ה (15 בפברואר 2005) בהעדר
הצדדים.




גד גדעון
, רשם






קלדנית:א.ארלט

























בשא בית משפט שלום 5420/04 הסוכנות היהודית לא"י ,המועצה האיזורית "הערבה התיכונה" , רשם האגודות השיתופיות נ' אשר ביטון, מינהל מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ואח' (פורסם ב-ֽ 15/02/2005)