פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על אוארד סמיר פרחאת

10288/02 רעא     24/04/2003




רעא 10288/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אוארד סמיר פרחאת






בבית המשפט העליון

רע"א 10288/02

כבוד השופטת ד' דורנר

בפני
:

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

המבקש:

נ ג ד
אוארד סמיר פרחאת

המשיב:

בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי חיפה מיום 29.10.02 בע"א 2121/02, שניתן על-ידי סגן-הנשיא י' יעקבי-שווילי והשופטים ס' ג'ובראן ומ' נאמן

בשם המבקש: עו"ד מרב ניב

בשם המשיב: עו"ד שמעון צח
החלטה

המשיב רכש שתי דירות מחברה פלונית (להלן: החברה) ביום 20.11.96, תוך שקיבל מהמבקש (להלן: הבנק) כתבי ערבות בנקאית כנגד התשלומים ששילם לה. לימים, נכנסה החברה לקשיים כספיים, שהביאוה לכינוס נכסים. משלא קיבל את ההחזקה בדירות מהחברה, במועד עליו הוסכם (31.3.99), הגיש המשיב תביעה כנגד הבנק, בסדר דין מקוצר, למימוש ערבויותיו. בתגובה, הגיש הבנק בקשת רשות להתגונן, ולאחר מכן הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף, מפאת מעשה בית-דין, שנוצר לדידו, בעקבות פסק-דין אחר של בית-המשפט המחוזי בה"פ (חיפה) 132/01 וייס ואח' נ' סיבל נהריה בע"מ ואח' (ניתן ביום 3.9.01), שדחה תובענה אחרת (להלן: התובענה האחרת) של 16 רוכשי דירות אחרים באותו פרויקט, שעניינה היה אף הוא מימוש ערבויות בנקאיות דומות. בית-משפט השלום קיבל את הבקשה, ודחה את התובענה על הסף.

על-כך ערער המשיב לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-משפט המחוזי (סגן-הנשיא יצחק יעקבי-שווילי, והשופטים סלים ג'ובראן ומנחם נאמן) קבע, בהסתמך על-כך שהתביעה של המשיב קדמה לתובענה האחרת; על-כך שהבנק לא ביקש לאחד את תביעת המשיב עם התובענה האחרת; על-כך שהמשיב לא היה צד לתובענה האחרת, ולא היה בעל זיקה כלשהי לאף אחד מהתובעים בה; ועל-כך שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר - הליך שלא מחייב פירוט כל הנתונים העובדתיים, כי אין לחסום את תביעת המשיב מחמת מעשה בית-דין. על-כן ביטל בית-משפט המחוזי את פסק-דינה של הערכאה הדיונית והורה על המשך הדיון בתביעת המשיב בבית-משפט השלום.

מכאן הבקשה שבפנַי, בגדרה טוען הבנק כנגד פסק-דין בית-המשפט המחוזי. לטענתו, במקרים כגון דא ישנה זהות בעילה ובאינטרסים, ועל-כן יש מקום להחיל את הכלל של מעשה בית-דין. לעומתו תומך המשיב את יתדותיו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לגרסתו, הוא לא ידע על התובענה האחרת - וזאת באשמת הבנק - וממילא לא היה מעורב בה כלל, דבר שהביא לכך כי טענותיו לא הועלו, ובית-המשפט הגיע לתוצאה שגויה; לדידו תוצאה זו אף עתידה להיהפך, בערעור שהוגש על התובענה לבית-משפט זה. בנוסף, טוען הוא כי ישנו שוני ענייני בין ההתקשרות שלו עם החברה, ובין התקשרותה עם הצדדים לתובענה האחרת. לבסוף, טען כי בית-משפט השלום, ובית-המשפט המחוזי, בתובענה האחרת, ממילא השאירו פתח לתבוע את מימוש הערבויות באם זכות הקניין של הרוכשים תיפגע בדרך אחרת או באם יתברר כי הדירות לא הושלמו בהתאמה למפרט או על-פי אישור המהנדס, ועל-כן אין מקום לנעול את שערי בית-המשפט בפני
ו.

דין הבקשה - להידחות. שכן עניינה נופל לגדר המבחנים שכבר נקבעו ואומצו על-ידי בית-משפט זה, ועל-כן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

מעבר לדרוש, ולגוף העניין, מסכימה אני עם התוצאה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי. כלל המעשה בית-דין (res judicata) הוא כלל חשוב הנועד למנוע את חוסר היעילות, ובזבוז המשאבים הנובעים מכך שמתקיימים דיונים חוזרים באותה התובענה בבתי-משפט שונים, כמו-גם את חוסר הוודאות הנגרם מכך שאותו עניין יכול להידון שוב ולהיות מוכרע באופן שונה בבית-משפט אחר. ראו ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561. עם זאת, מטרות חשובות אלה אינן עומדת בפני
עצמן. ממולן, עומדות זכויות הפרטים, שיינתן להם "יומם" בבית-המשפט, תוך שיוכלו הם לשטוח את כל טענותיהם בצורה הטובה ביותר. אכן, בתי-המשפט מנסים לאזן בין שני עניינים אלה - במטרה להתמודד בהצלחה עם העומסים הרבים, בצורה שלא תיפגע בזכויות הצדדים, וזאת, חרף דלות המשאבים העומדים לרשותם.

בענייננו, חסימת המשיב מלהגיש את תביעתו לא תהווה איזון ראוי, וזכויותיו תיפגענה בצורה בלתי סבירה. כאמור, הבנק לא פרסם ההליך, ולא הודיע למשיב עליו, כך שלא רק שהמשיב לא היה צד להליך בכל צורה שהיא, אלא שאף לא יכול היה להיות צד לו - וזאת באשמת הבנק. אין די בזהות אינטרסים לכאורה בין שתי התובענות על-מנת ליצור מעשה בית-דין, ואף אין די בה בכדי להתגבר על דרישת הזהות בין הצדדים, במיוחד מקום בו לא ניתנה למשיב ההזדמנות לטעון את טענותיו (השוו לע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576). נוסף על כך, כאמור, אין קשר משפטי בין הצדדים, ואף לא ברור שמתקיימת "הדדיות" - באשר הבנק לא קיבל על עצמו להיות מחויב מול כל הרוכשים לתוצאות התובענה האחרת - שהרי באם היה רוצה בכך, היה לו לצרפם לתובענה. על-כן, כדברי השופט ברנזון בע"א 307/73 שמואל עוזרי נ' הממונה על מחוז תל-אביב ואח', פ"ד כח(2), 85, בע' 88 "בכל הרצון לשים קץ להתדיינות זו, שבמהותה אינה אלא חזרה על ההתדיינות הקודמת... אין מנוס מהחזרת הענין לבית-המשפט המחוזי על-מנת שידון בתביעה לגופה בהתאם לבקשת המערערים שלא היו צד להליכים הקודמים".

בנוסף, אכן ישנה הקבלה אפשרית למצבי תובענות ייצוגיות, שהרי לאור גודל הפרויקט, והדמיון בין החוזים שנכרתו בין הקונים השונים לבין החברה והבנק, נתעוררו תביעות רבות הדומות ביניהן. עם זאת, אין מקום לאפשר לקבוצת דיירים מסוימת להיהפך לקבוצה מייצגת, מבלי שהמייצגים או המיוצגים יקבלו על עצמם נציגות זו, ומבלי שייבחנו שאר התנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית, לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ראו רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 2.4.03).

הבקשה נדחית איפוא.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך כולל של 25,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ב בניסן תשס"ג (24.4.03).

ש ו פ ט ת

_________________________








רעא בית המשפט העליון 10288/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אוארד סמיר פרחאת, [ פ"ד: נז 3 678 ] (פורסם ב-ֽ 24/04/2003)