פסקי דין על אלברט בן מיכאל ישראילוב

91038/03 בש     11/05/2003




בש 91038/03 מדינת ישראל - באמצעות פמת"א נ' אלברט בן מיכאל ישראילוב




בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו בש 091038/03
בתיק עיקרי: פח 001069/03
בפני
: כב' השופט גורפינקל צבי תאריך: 11/05/2003
בעניין: מדינת ישראל - באמצעות פמת"א

ע"י ב"כ עו"ד נוריאלי
המבקשת
נגד

אלברט בן מיכאל ישראילוב

ע"י ב"כ עו"ד וינגרטן
המשיב
פרוטוקול

ב"כ המבקשת: כתב האישום מייחס למשיב עבירות נגד בת זוג לרבות אינוס. מפנה להודעותיה של חברתו לחיים והתאורים המפורטים כיצד היכה אותה המשיב, מפנה לעמ' 1 ש' 7-5 סמנים שנותרו בה והאיום באמצעות סכין, היחס שהמשיבה זכתה לה כחפץ, האובססיביות שהמשיב גילה כלפיה, המתלוננת חזרה על כך. באשר לנטען לגבי האונס, מפנה לעמ' 4 שם מתארת המתלוננת כיצד נשכב על גופה המשיב, הסיר את תחתוניה ובניגוד לרצונה עשה את שמתואר ומיד לאחר מכן, ביקש את סליחתה, ואיים שיתאבד אם תעזוב אותו. יש ראיות התומכות בגרסת המתלוננת, מפנה להודעת המשיב עצמו שמאשר בעמ' 1 ש' 18-17 שהחזיק ביד סכין של לחם, נותן פרשנות אחרת שאיים להרוג את עצמו. הוא מודה בחלק מהזמן לא היה בשליטה כי הוא אוהב את המתלוננת, מפנה לש' 51-49, מאשר את שיחות הטלפון בשעות לא שגרתיות כדי שהיא תאפשר לו לקחת דברים מביתם, לדבריו, הוא מודה שנתן לה סטירה חינוכית.
סימני החבלה בפני
ה נראו, מפנה להודעתה של אמה של המתלוננת מ12.4.03- של אחיה, מפנה לתעודה הרפואית. יש בתיק מכתב שהמשיב כתב למתלוננת, בין השאר נרשם הייתי איתך אכזרי אך עם אהבה.
באשר לאלימות מפנה למזכר של השוטר, לוגסי שמפרט כיצד התנהג המשיב.
סבורים שעילות המעצר שנובעות מהמעשים של המשיב שהיו בפרק זמן ניכר, הן מגוונות וקשורות לחשש אמיתי לסיכון חיי אדם לשיבוש מהלכי משפט. מי שמאיים באמצעות סכין על חברתו שחיה איתו ושבועל אותה במשך תקופה ארוכה הוא אדם מסוכן ואלים.
באשר לחלופה, סבורים שאין בנסיבות הענין שום אפשרות לחלופת מעצר, לא זו בלבד שאנס ותקף אותה, גם איים עליה וגם תקף את השוטר, לא שולט באלימות שלו.
התסקיר בעד עצמו, מגלה עד כמה מסוכן המשיב, מפנה לעמ' 3 פיסקה 2 ו3-, הדברים מעידים על מצב נפשי מסויים, מלמדים שהמשיב מסוכן.
לאור האמור נבקש שביהמ"ש יורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב: אין זה תפקידו של ביהמ"ש בשלב זה לקבוע ממצאי מהימנות בהתייחס לעובדות המתוארות בכתב האישום, שרובן הגודל מושתת על סמך עדות המתלוננת, החברה לשעבר. ביהמ"ש יקרא את הודעותיה, ויתן דעתו גם לתכנים שחברי לא ציין, שמצביעים ומעורים תמיהה ביחס לאמיתות דבריה. הסמכות שביהמ"ש שואב לבוא ולדון על בסיס האישום החמור, - האינוס. חברי לא ציין שזה קרה לפני שלוש שנים, היא למרות זאת ודברים נוספים היא בחרה לחזור ולגור איתו. יש לה ילד, אך לא מהמשיב. היא יכלה לעזוב את המשיב ולהגיש תלונה בכל עת שחפצה. אותה מסוכנות שהמדינה טוענת היא מסוכנות המתייחסת לשלושה מעשים שבוצעו במהלך מרץ, שני ארועים מתייחסים למעשים שהיו בדירתה, מפנה לסעיף 8 ו9- לכתב האישום, למקרה כשהם נפרדו הוא איים עליה שהוא יפגע בה ובהמשך היא מספרת שהוא הטרידה בטלפון, המתלוננת מספרת שהיא התקשרה אליו "בערך 1000 פעמים" מאז שהם נפרדו, עד סמוך למעצרו. התשתית עליה אני יכול להבין שחברי מבקש לעוצרו הם 3 אירועים, איום שהמשיב כופר, ארוע עם תקיפה קטנה מאוד, ואותן הטרדות טלפוניות. לגבי שאר הארועים לא יודעים מתי ואיך זה היה.
האם זה מצדיק את מעצרו עד תום ההליכים?
המתלוננת בארוע הראשון מה10.4.03- היא מספרת שהיו הרבה מריבות וגם מצידה, והיו רק 4 ארועים רצינים, מפנה להודעתה מ20.4.03- ש' 5-3.
היא מספרת שב17.3.03- היא אספה את דבריו מביתה והוא איים עליה שיפגע בה ויהרוג אותה. היא מודה שבאותו יום, הוא הגיע לדירה, ומודה שנטלה סכינים והחזיקה אותם בידיה, ואמרה לו שהיא תדקור אותו, ותגיד במשטרה שזה היה כתוצאה להגנה עצמית, היא מוסיפה ואומרת שאם תהיה ט.א. שלא על הסכין היא תגיד שהוא ניסה לעשות לה משהו עם הסכין. היא מודה שהיתה לה מחשבה ואולי כוונה לבדות סיפור מליבה נגד המשיב.
הם יוצאים ביחד כחמש שנים, היא מספרת ארועים ואינה יודעת לנמק מדוע לא עזבה אותו. היא סיפרה שפחדה ממנו כי הוא איים עליה. היא טוענת שאנס אותה פעמיים, משום מה התביעה בחרה להאשימו רק במעשה אינוס אחד, כנראה שהתביעה חששה ונתנה ספק באותו מעשה אינוס שני שיעפיל על האישום הראשון.
המתלוננת מספרת שהוא היה מתקשר אליה כל חצי שעה, ואילו המשיב אומר שהוא אכן התקשר אליו בשביל שיקח את חפציו. אפשר להוציא תדפיס שיחות כדי שביהמ"ש יראה אם אכן היו הטרדות בלתי פוסקות מצידו של המשיב כלפיה.
אותה מתלוננת, לגבי הארוע ב17.3.03- מספרת שבאותו יום המשיב שבר מחשב בבית, באות יום הגיעה המשטרה פעמיים, פעם אחת כשהמשיבה הזעיקה את המשטרה ופעם כשהמשיב הזעיק, ומשום מה אין חומר חקירה או דו"חות חקירה בקשר לביקור השוטרת. נסיוני לקבל את דו"חות החקירה עלו בתוהו, פניתי ליחידה החוקרת וביקשו צו.
המאשימה מסתפקת בכך שהמתלוננת אמרה שהוא איים עליה.
המתלוננת מספרת שלמרות שאנס אותה יותר מפעם אחת, ואמלל אותה היא חזרה אליו, כיצד היא יכולה לבוא ולומר שפחדה ממנו כל מהלך 5 השנים.
לא היתה שום מניעה מצידה להגיש נגדו תלונה ולהיפרד ממנו, אין כל תלות מצידה.
בהודעתה הראשונה סיפרה את הצד שלה, אולם בהודעה השניה, לאחר שהמשיב נחקר, היא נחקרת חת אזהרה. כך שבהודעתה הראשונה היא הסתירה פרטים רבים מאוד.
המשטרה חקרה אותה שהיא איימה עליו בסכין ורצתה לזרוק עליו, והיא נחקרה על כך. מפינה להודעתה מה13.4.03-, מצטט.
הדבירם מעלים תמיהה אם שאר המעשים שהיא סיפרה, האם אכן הדברים התרחשו, האם אפשר ליתן אמון בהודעות המתלוננת.
ישנה התנהגות אובססיבית לא פחותה מצידה.
מדובר באשה המאמינה במעשי כישוף, כשהוא עזב את הבית היא התקשרה אליו הרבה פעמים. לכן לקחה את החולצות שלו ובגדיו, עשתה חור בבגדים באיזור האינטימי והלבישה עליהם קונדום, שרפה את בגדיו באיזור הלב ושמה שם מחטים, והיא מודה ועשתה זאת כדי שהוא יתרגז. מפנה להודעתה מה15.4.03- ש' 61, מצטט.
היא אומרת שהיתה מוכנה להגיש נגדו תלונה כוזבת על כך שלמרות שהיא פגעה בעצמה - הוא פגע בה.
היא אומרת שעשתה זאת כי סלחה לו וקיוותה שהוא ישתנה.
מפנה להודעת חבר, ברוך, מגיש 2 תצהירים בענין הארוע, מראה על הלך הרוח של המתלוננת, זו לא התנהגות המצופה ממתלוננת שהמשטרה מדברת על קרבן תמים שהמשיב מסכן אותה במידה כזו שלא ראוי לשחררו למעצר בית מוחלט באיזור מרוחק.
מוטי בליצקי המוביל שמספר שהגיע למקום כדי לעזור למשיב להוציא חפצים, וראה במתלוננת אוחזת ב3- סכינים, הניפה לעברו היא גם מודה שרצתה להשליך את מכשיר הוידאו מהחלון למטה כדי לפגוע במשיב שהיה למטה, היה אדם בשם ברוך שמנע ממנה לעשות זאת.
בהמשך זרקה חפץ שהתנפץ לא רחוק מהעוזר של מוטי.
המוביל סיפר שהיא הגיחה לעבר גבו של המשיב כשהיא אוחזת בידה סכינים.
הקביעה השניה של המשטרה היתה ע"י המשיב עצמו, המשיב הבחין במתלוננת עומדת עם סימן אדום על הידיים, והוא חשש שהיא תפגע בעצמה, הוא קרא למשטרה והשוטרת אמרה ולמשיב ולמוביל שהתברר לה שהמתלוננת מרחה קטשופ על הידיים.
מלבד המשיב ישנם 2 עדים שמתייחסים להתנהגות של המתלוננת.
מפנה להודעת ברוך.
לגבי הארוע עם השוטר היה עוד שוטר, אך ק אחד כתב דו"ח, וכן שהיו עוד בני משפחה נוכחים, אך המשטרה לא זימנה אותם לחקירה. המשיב מציין שהוא הותקף ע"י השוטר.
המשיב לא מנסה להסתיר דבר, הוא מספר על מערכת היחסים ומודה שמאוד אהב אותה והיה קנאי לה, אבל מצביעים על אמינות, הוא מודה שסטר לה, אך זה ארועים מהעבר, ולא כפי שהתלוננה ממרץ. מכחיש את עבירת האינוס.
המתלוננת העמידה פני תמה בתלונתה הראשונה ואין לה דרך להחלץ ממלתעותיו.
שואלים את המתלוננת אם היא חוששת מפניו והיא לא אומרת כך. ואומרת שהיא התלוננה נגדו כדי שיזהירו אותו, אין חשש מצידה שחברי מנסה להציג. מפנה לדו"ח לפני העימות כשהשאירו אותם לבד, מ15.4.03-, 4 פעמים במהלך המפגש היא חייכה אליו, והמשיב מטיח ואומר לה "את יודעת מה את עושה" והיא צוחקת. הייתי מצפה ממנה להתנהגות בוכיה. עולה שהחשש שחברי מנסה להציג לא קיים. נכון שמבחינה משפטית קמה חזקת מסוכנות, אך היא לא במידה שלא מאפשרת שחרורו. אין למשיב עבר פלילי ואף לא מב"ד.
עיינתי בתסקיר השרות, המשיב מספר הכל, הטיפול הפסיכיאטרי לא בשל בעיות שהיו לו בעבר, אלא בשל תאונת עבודה שהיתה לו, הוא התחשמל, נפל מגובה רב, ונותח.
קצינת המבחן לא מגיעה למסקנה שקמה חזקת מסוכנות והוא מוסכן באופן שאי אפשר לשחררו, מפנה לעמ' האחרון, מצטט.
מציג תעודות רפואיות המתייחסות לתאונה שעבר ב2002-.
מערכת היחסים אם היתה אובססיבית היתה במידה לא פחותה מצד המתלוננת.
זה לא המקרה של אותה מפלצת וקורבן תמים.
חלוף הזמן 3 שנים זה פרק זמן ארוך מאוד, מאז האינוס כפי שהמתלוננת מספרת.
אני מציע חלופה, מעצר בית בבית האחות שאינה עובדת, שמה אירנה אברמוב, שגרה בתל-כביר, רח' שקד 10. יש לי חלופה נוסת בבית ידידה בראשל"צ.
ההקראה קבועה לעוד כשבועיים, והתיק קבוע בפני
הרכב, אין ספק שיהיה משפט ארוך וממושך. יום לפני תלונתה המשיב לן אצלה, היא מכחישה זאת אך אפשרה לו לקחת את הדברים מביתה. דיברתי עם בוריס, והמתלוננת שאלה על המשיב.

ב"כ המבקשת: מפנה לעמ' 3 שהמתלוננת אומרת שהיא פוחדת ממנו, והחליפה מנעולים בבית. באשר לאונס, זה היה בלי חשק מצידה לכן החלטנו לא להאשים אותו.

החלטה

המשיב והמתלוננת היו בני זוג לא נשואים ולסירוגין התגוררו יחדיו במשך 4 שנים מאז 99. לטענת המבקשת במהלך התקופה איים המשיב על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תעזוב אותו, בשנת 2000 איים עליה בסכין, ובתקופה זו גם אנס אותה.
ב17.3.03- דרשה המתלוננת כי המשיב יעזוב את הדירה ובתגובה נטען כי הוא איים עליה כי ישרוף לה את העור וגרם נזק בדירה, ב20.3.03- תקף אותה בפני
ה, וכן הטרידה פעמים רבות בטלפון. בגין מסכת זו הוא מואשם בעבירות אינוס, תקיפה, איומים, גרימת נזק והטרדה במתקן בזק.
בפרט השני נטען כי המשיב תקף שוטר שהגיע לדירתו כדי לעצור אותו, לאחר שלא התאפשר לו להתקלח לפני שהתלווה לתחנת המשטרה.
בשלב זה יש להתייחס לתלונת המתלוננת משקפת את העובדות וברור שעילת המעצר היא התלונה על האינוס שהיא היוצרת עילת מעצר.
הפרט השני, ככל שיהיה חמור, אינו מייצר עילת מעצר לצורך מעצר עד תום ההליכים. ככלל, מי שיש נגדו ראיות לביצוע עבירת אונס יש מקום למעצרו, אולם כאן הארוע התרחש לפני 3 שנים, ולחלוף התקופה יש משעות רבה ככל שמדובר במעצר שהרי המעצר אינו נועד להעניש את הנאשם, אלא למנוע מסוכנות אפשרית.
מי שבשלוש השנים האחרונות לא נען נגדו ע"י המתלוננת למעשה אינוס, למרות שקיימת עילת מעצר בגין הארוע, הרי חלוף התקופה מאיינת את המסוכנות אינה מצדיקה מעצר.
אילו לא היתה בעייתיות בראיות, גם איומיו של המשיב כי יהרוג את המתלוננת לבל תעזוב אותו, יש בה כדי ליצור עילת מעצר ע"מ להגן על המתלוננת מפני מסוכנות המשיב ואכן תסקיר מעצר שהוגש מתייחס לתלונת המתלוננת שלטענתה המשיב אובססיבי כלפיה, ומפגין יחס רכושני, ועל כן שרות המבחן לא שלל סיכון בשחרורו ולא המליץ על שחרור לחלופת מעצר.
לא מן הנמנע שאילו לא הואשם המשיב בעבירת אינוס שכאמור אין מקום למעצרו כעבור 3 שנים בגינה, והיה מואשם בעבירות התקיפה והאיומים בבימ"ש השלום, שם היה נעצר, הייתי דוחה ערר על מעצרו שכן ההליכים בתיק כזה היו מסתיימים תוך חודשים ספורים.
בעניננו, בגלל עבירת האינוס, אמור התיק להתברר בפני
הרכב ועל פי סדר הדברים ביומן בימ"ש זה, לא צפוי שהתיק יסתיים תוך פחות משנה.
בנסיבות כאלה יש להזהר מפני מעצרו של אדם שבגין עבירת אינוס מלפני 3 שנים לא היה נעצר, והוא נעצר על עבירות תקיפה ואיומים שרק בגלל עבירת האינוס אמורות להתברר גם הן בפני
הרכב, דבר שיביא להמשכות ההליכים.
הדגשתי קודם את נושא הבעייתיות בראיות, ולכן אין להתעלם מתמיהות העולות מעדות המתלוננת. כשהיא עצמה הואשמה תחת אזהרה בגין תקיפת המשיב ואיומים עליו באמצעות סכינים, קיימות ראיות לכך, יש עדות של אדם בשיום 17.3.03 ראה את המתלוננת אוחזת בסכינים ומנסה לדקור את המשיב בגבו, מדו"ח העימות עולה שהמתלוננת אינה חוששת מהמשיב כאשר גם ללא נוכחות השוטר בעימות מוקלט היא נראית מחייכת ואינה מפגינה פחד, זאת בניגוד לדבירם שהיא אומרת במשטרה ולשרות המבחן. גם התנהגותה בהחזקת סכינים, באיימה על המשיב בכך שהיא קורעת את בגדיו, שורפת את החולצות באיזור הלב, מדביקה קונדום באיזור איבר המין ומחטים המסמנות טכסי וודו, כל אלה מצביעים לכאורה שאין מדובר באשה חששנים ומאויימת.
נראה לפיכך כי גם אם קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, ניתן למנוע את המסוכנות הנשקפת ממנו, אם בכלל, גם בחלופה.
בנסיבות אלה, אני מורה לשחרר את המשיב בתנאים הבאים:

א. המשיב ישהה במעצר בית מוחלט בבית אחותו, אירנה אברמוב ברח' השקד 10 בתל-כביר בפיקוחה, הוא מוזהר כי הפרת מעצר הבית תגרור את מעצרו המיידי עד תום ההליכים.

ב. המשיב, ואחותו יחתמו על ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח כ"א להבטחת תנאי השחרור. אי מילוי התנאים יגרור אחריו את חילוט הערבות, כאשר המפקחת מתחייבת לפקח פיקוח צמוד על המשיב ולדווח מיידית על כל הפרה של מעצר בית.

ג. ‎‎מוצא כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים במשפטו, דרכונו יופקד במזכירות ביהמ"ש.

ד. ‎‎ניתנת ארכה להמצאת אישור קבלת צו עיכוב היציאה מן הארץ ממשטרת הגבולות ולהמצאת הדרכון עד מחר, 12.5.03 שעה 13.00. בשל העיצומים, ניתן להפקיד את הדרכון בתחנת משטרת יפו.

ה. ‎‎נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת ועם העדים בתיק זה.

ו. ‎‎המשיב יהיה רשאי לצאת לפגישות במשרד עם עו"ד בליווי המפקחת או עם בעלה לאחר מתן הודעה לפרקליטות של 24 שעות מראש.

‎‎ניתנה היום ט' באייר, תשס"ג (11 במאי 2003) במעמד הצדדים.

גורפינקל צבי, שופט











בש בית משפט מחוזי 91038/03 מדינת ישראל - באמצעות פמת"א נ' אלברט בן מיכאל ישראילוב (פורסם ב-ֽ 11/05/2003)