פסקי דין על טל עופר | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף תל-אביב

5427/04 בל     20/12/2004




בל 5427/04 טל עופר נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב –יפו
בל 005427/04


בפני
:
כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ
תאריך:
20/12/2004




בעניין
:
טל עופר



ע"י ב"כ עו"ד
קורנגוט
המערערת


נ
ג
ד



בטוח לאומי-סניף תל-אביב



ע"י ב"כ עו"ד
רייכנברג
המשיב


פסק דין

בפני
ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10/6/04 אשר קבעה כי לא נותרה למערערת נכות לצמיתות בגין תאונת העבודה מיום 30/6/03.

נימוקי הערעור


1.
טעתה הועדה הרפואית לעררים כאשר לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר עמיהוד מיום 23/5/04 אשר קבע כי כף הרגל השמאלית התחברה עם עיוות והמליץ למערערת מדרס רחב.
2.
הועדה לא מציינת מהם ממצאי בדיקתה באצבעות 3 ו-4 בכף רגל ימין.
3.
טעתה הועדה משלא ייחסה את ההבדל בין רגל ימין לשמאל לארוע התאונה.
4.
ממצאי הועדה הרפואית לעררים מנותקים מהעובדות שכן המערערת מוגבלת בהליכה ובדריכה על כף רגל ימין.
5.
המערערת מוסיפה כי נפגע אמונה באורטופד שישב בוועדה ומבקשת להיבדק על ידי ועדה בהרכב אחר. המערערת מסבירה כי בבדיקתה נתבקשה לעמוד על קצות האצבעות, המערערת לא יכלה לעמוד על קצות אצבעות רגל ימין ובפרוטוקול הועדה נכתב
כי המערערת מסוגלת לעמוד על קצות אצבעות שתי הרגליים. עוד הוסיף ב"כ המערערת כי בין האורטופד ובין עוה"ד שהופיע עם המערערת לישיבת הוועדה היה ויכוח נוקב
במסגרת תביעה אחרת.
6.
ממצאי הועדה הרפואית לעררים קבעו כי היקף רגל ימין קטן ב – 1.5 ס"מ מרגל שמאל, קביעה זו תומכת במסקנה כי בשל ירידה בתפקוד רגל ימין בעטייה של התאונה, ההיקף של הרגל הפגועה קטן יותר.

טיעוני המשיב


1.
הועדה ישבה בהרכב תקין שכלל מנתח אורטופדי.
2.
תלונות המערערת וטענות בא כוחה נשמעו ונרשמו על ידי הועדה.
3.
הועדה בחנה את המסמכים הרפואיים שהיו בפני
ה ובדקה את המערערת בדיקה רפואית.
4.
הועדה הביעה דעתה, לאחר שעיינה במכתבו הרפואי של ד"ר עמיהוד, כי ממצאיו אינם מקובלים עליה.
5.
הועדה הביעה את דעתה המקצועית לאחר בדיקה יסודית ומפורטת. קביעות הועדה הרפואית, נסמכות על נתונים מוכחים ואין כל טעות משפטית במסקנתה.




הכרעה


1.
החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני
בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 .
הערעור הוא בשאלת חוק בלבד. אם נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות שונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות ) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין:
ראה :
דב"ע ל"ג 40– 0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407.
בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה:
"הביקורת השיפוטית , אם כן, מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד,
דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת
שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר, בית הדין
נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.
לעניין
זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו, כדלקמן:
'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה.
מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט:
יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות
רעהו'".
(עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, ראה גם י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה),81).
2.
בחנתי בעיון את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון, עיינתי בדו"ח הועדה הרפואית לעררים, ובמכתבו של ד"ר עמיהוד מיום 23/5/04 שהוגש לביה"ד ועמד בפני
הוועדה הרפואית לעררים, והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
3.
עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מלמד כי המערערת הופיעה בפני
הוועדה בליווי עורך דינה, הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערערת ואת טיעוני הערעור. הועדה מציינת כי עיינה בצילומי כפות הרגליים שהוצגו לה ובדקה את המערערת בדיקה קלינית. הוועדה מתארת בממצאיה כי בולט הבדל בגודל כף רגל ימין לעומת כף רגל שמאל. במסגרת הבדיקה נמדדו גם שוקייה וירכייה של המערערת. המדידות מראות כי קיים הפרש בגודל השוקיים והירכיים בין רגל ימין לשמאל. בסיכומיה מסבירה הועדה כי אין ליייחס את השינויים בגודל לשבר בכף הרגל. ההבדל והשוני בין שתי הגפיים נובעים מעניין התפתחותי שקדם לתאונה.
4.
בנימוקיה לערעור טוענת המערערת כי הוועדה שגתה בכך שלא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר עמיהוד ולא נימקה מדוע אין היא מקבלת את חוות דעתו.
עניין התייחסות לחוות דעת שהוגשה לוועדה על ידי צד לערעור נידון בפסיקה ונפסק כי "מובן שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואיות שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות ענינית ומנומקת." (דב"ע ל/ 15-0 בטרמן נ' המוסד, פד"ע ב 147).
עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מלמד כי הוועדה התייחסה בסיכומה למכתבו של ד"ר עמיהוד וקבעה כי לאור ממצאי הבדיקות שערכה ולאור החומר המונח בפני
ה אין היא מקבלת את חוות דעתו. הוועדה מסבירה כי ממצאיה שונים ומפרטת כיצד הם שונים מהממצאים להם טוען ד"ר עמיהוד ועל כן אין היא מקבלת את חוות דעתו (סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה).
5.
כפי שפירטתי לעיל,
ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מוגש בשאלה משפטית בלבד. אינני מוצאת פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שהתבססה בקביעתה על ממצאים רפואיים.
6.
הערעור נדחה.
7.
אין צו להוצאות.
8.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין .

ניתנה היום ח' בטבת, תשס"ה (20 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.



___________________

אריאלה גילצר-כץ
, שופטת

ק. גילה מ.






בל בית דין אזורי לעבודה 5427/04 טל עופר נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב (פורסם ב-ֽ 20/12/2004)